ארגון השומר
תיכון בפתח תקווה מחלק מארזי מזון לתלמידים ממשפחות שזקוקות לסיוע
ביום שישי שעבר היה רכב הקיה ספורטאז' של איריס רד־וינשטיין מלא במארזי אוכל. קופסאות על גבי קופסאות של מזון ביתי שבושל בהרבה אהבה על ידי חברות "מעגל נשים קריית אונו", שיועדו למשפחות התלמידים של איריס. כמנהלת תיכון הטכנולוגי נעמת פתח תקווה, שבו חלק מהתלמידים מגיעים ממשפחות במצב סוציו־אקונומי נמוך, איריס מורגלת בנתינה בסתר, ובמגירת השולחן במשרדה מונחת קופסה ורודה שבה היא אוספת כסף לילדים שאין להם.
עזרה חינוכית. איריס רד-וינשטיין
"כל איש סגל שרוצה לעזור לתלמידים יודע שאפשר לקחת משם כסף לעזרה. למלא כרטיסייה לאוטובוס לתלמידים שאין להם איך להגיע בבוקר, לקנות להם נעליים או בגדים, וכדומה", היא אומרת בהתרגשות. החשיפה לא קלה לה, אבל ערך הנתינה והכרת הטוב חזקים יותר, מתוך שאיפה שאולי אחרים ילכו בעקבותיה. היא בת 53, אם לעדן (26), למיה (14) ולליאם (12).
עם הפסקת הלימודים בבית הספר, איריס נערכה ללימודים מרחוק. כשהתברר לה שלא לכל התלמידים יש מחשבים, היא ניתקה את המחשב הנייח הביתי שלה מהחשמל, ודאגה שבנה יעביר אותו לאחת התלמידות שבאה ממשפחה קשת יום. "יש לי בינתיים את המחשבים של הילדים. זה עושה לי טוב לדעת שמישהו שצריך את המחשב הפרטי שלי משתמש בו", היא אומרת נבוכה.
במקביל, בכל כמה ימים היא דואגת להעביר שאלונים בין התלמידים, כדי להבין מהן תחושותיהם בעקבות המשבר. חלקם סיפרו שהוריהם פוטרו ושאין להם אפילו אוכל לארוחת שבת. איריס יצרה מייד קשר עם מעגל הנשים, וכולן התנדבו להכין ארוחות מבושלות חמות עבור המשפחות.
"כולנו אימהות שגם מטפלות בילדים, גם עובדות וגם תורמות לקהילה, בעיקר בחגים או בפרויקטים מיוחדים. מה שקורה עכשיו הוא פרויקט מיוחד, לכן היה ברור שהן רוצות לעזור. ביום חמישי כל אחת הלכה למטבחה ובישלה. אחת הכינה פסטה, השנייה דג סלמון, השלישית עלי גפן ממולאים, ועוד מטעמים ביתיים מושקעים. קניתי מאחת החנויות קופסאות פלסטיק במחיר עלות, ואחת הנשים גם קנתה יין וחלות לשבת. הוספנו לזה גם כמה מנות ממסעדת 'בישולים' בעיר, שראש העירייה, רמי גרינברג, חיבר אותה אלינו, ועדן ואני הכנסנו את הכל לרכב - שנראה כמו מטבח לשעת חירום".
את הארוחות חילקו יחד עד כניסת השבת, ואחריהן התגייסו יועצת התיכון ובעלה לחלק את השאר. "בתום החלוקה, היועצת סיפרה לי שהיא הביאה את האוכל לאחד הבתים וראתה שיושבים שם כמעט 20 בני משפחה, מבוגרים וילדים. היה לה ברור שהמנה שהיא הביאה לא תספיק לכולם, אז היא המשיכה בסיבוב, וכשהתברר שאחת המשפחות לא היתה בבית, היא החליטה להעביר את המנה שיועדה לה אל המשפחה מרובת הילדים. כשהיא סיפרה לי על האושר שנראה בעיניים שלהם - לי עצמי עלו דמעות בעיניים.
"כמנהלת, אני מעבירה עכשיו שיעורים באנגלית לפי הצורך, כעזרה למורות שלי לאנגלית, ובעיקר נמצאת שם לטובת המורים והתלמידים. לבדוק שקיבלו את המטלות החינוכיות, ומה מצבם הנפשי. הילדים שלי צוחקים שעוד לא המציאו את הכדור שירגיע אותי. הם עצמאיים מאוד כבר מגיל צעיר. אני רק דואגת לבדוק שהם עושים את כל המטלות שקיבלו מהמורים, אבל בין כל העבודה המרובה יש לי זמן איכות מאוד נעים איתם.
"השבוע, למשל, עשיתי את החלוקה עם הבת שלי, ושתינו מצאנו זמן גם לשחק ולדבר. תמיד אפשר למצוא זמן לכל דבר, צריך רק לארגן את היום נכון".
פיתה לכל דורש
פלאפלייה ותיקה בכרכור תלתה הפתעה טעימה על דלתות התושבים
"פלאפל דבורה" שבכרכור הוא מוסד קולינרי ותיק וידוע. אין ישראלי, כמעט, שלא טעם מהפיתות ומכדורי הפלאפל המיוחדים של דבורה ויזיש, שהעניקו למאכל הלאומי ארומה מנצחת וחסרת תחרות. יותר מ־50 שנה, מ־1966, אכלו שם עשרות אלפי חיילים ממחנה 80 הסמוך, אזרחים שעצרו במיוחד בדרך לטיול בצפון הארץ או ממנו, וכמובן כל תושבי האזור.
הפיתות של דבורה. "כולם שמחו"
ראבל עכשיו אלה ימי הקורונה, ודניאל ויזיש (21), הנכד של דבורה, שנפטרה לפני כעשר שנים, החליט לפנק את תושבי כרכור ופרדס חנה - ויצא למבצע פיתות באישון לילה. "יש לנו מפעל פיתות מיוחד שבו אני עובד, והחלטתי יחד עם בן דודי, שבא במיוחד מאשדוד, לעשות הפתעה נעימה ומשמחת לתושבי האזור", מספר דניאל.
"הפיתות שלנו גדולות מאוד ובשרניות, אז לקחנו מאות שקיות ושמנו בהן פיתה אחת, שתיים, ואפילו שלוש. באמצע הלילה עברנו רק שנינו, מבית לבית במושבות, ותלינו על ידיות הבתים את השקיות עם הפיתות, בצירוף מכתב קצר שבו אנחנו מאחלים לאנשים שייהנו מהטעם, ושיהיה להם בוקר טוב - ובכלל בריאות בימי הקורונה".
לדברי דניאל, הם ביקרו כך ביותר מ־500 בתים, וחילקו לתושבים 700-600 פיתות. "התגובות היו מדהימות. משום שגלשנו עם מבצע הפיתה גם אל אור היום, ועד הערב שלמחרת, לא מעט תושבים יצאו אלינו וביקשו עוד פיתות לילדים. כמובן, נעתרנו בשמחה. היו בתים של סבא וסבתא שברגע שראינו שמדובר בהם, שמנו יותר פיתות בשקית.
"אנשים הודו לנו בחום גדול והופתעו מאוד מהמחווה שלנו. אני חייב לציין שבימים אלה יש לנו דווקא המון עבודה, כי בסופרמרקטים מתנפלים על הפיתות שלנו, והחלטנו גם לעשות משלוחים לבתים בעלות מצחיקה של שלושה שקלים למשלוח. אז בתיאבון לכולם, ושרק נהיה כולנו בריאים".
למען דרי הרחוב
מתנדבים באזור המרכז מחלקים ערכות חיטוי לאנשים שאין להם בית
בימים כאלה, כשההנחיות קוראות לכולנו להישאר בבתים, אופיר אמינוב יודע שלא כל אחד יכול לקיים אותן במלואן. כבר שלושה שבועות, מאז החלה התנועה ברחובות להצטמצם, הוא עובר בין דרי הרחוב באזור המרכז ומחלק יחד עם כמה מתנדבים ערכות חיטוי, מגבונים ואלכוג'ל לאנשים השקופים. משכנע אותם להגיע להוסטל שהקים, כדי שיוכלו להתקלח ולשמור על היגיינה בסיסית.
עוזר לאנשים שבתחתית. אופיר אמינוב // צילום: אפרת אשל
הוא בן 41, אב לארבעה, הגדול בן 12 והקטנה בת שלושה חודשים, יזם בנייה ונדל"ן באזור המרכז. לדבריו, מאז היה ילד הכיר את המונח דרי רחוב. אביו היה חבר מועצת העיר וראש הרשות העירונית למלחמה בסמים ולהצלת דרי רחוב, ממקימי בית תמחוי בעיר. בשנתיים האחרונות, אחרי שהאב נפטר, נכנס אופיר לנעליו הגדולות, ובשילוב העיסוק להצלת דרי הרחוב הוא גם מפעיל את בית התמחוי - שמחלק אלפי מנות אוכל ביום לאנשים נזקקים.
ב־2007 הקים את עמותת "קורת גג", הנתמכת מתרומות של מזון וציוד. לפני חמישה חודשים הקים הוסטל בתחנה המרכזית, שמיועד ל־100 דרי רחוב, שבאים לישון, לאכול ולהתקלח בהוסטל. ההוסטל מופעל במימון שלו ושל כמה חברים, כשהם נתמכים בתרומות של ציוד בלבד. הדיירים עצמם אחראים לתחזוקת המקום, לצד מתנדבים שבאים במשמרות, שומרים על הסדר ועוזרים לדיירים.
"תלינו שלטים ברחבי העיר, במקומות שבהם אנשים ירצו להוציא הומלס מהרחוב, וכך רוב ההומלסים שמעו שיש להם מקום לשים בו את הראש, להחליף גרביים ולהתרענן. המצב הבריאותי של דרי הרחוב ירוד גם ללא מגיפות, וכשאנשים חשופים למחלות זיהומיות - זה חושף את שני הצדדים לנגיף. פרסמנו מודעות שקוראות לכל מי שפוגש דרי רחוב לפנות אלינו. לקחנו את המחסן במבנה שלנו בתחנה המרכזית, שמנו בו מיטות וסידרנו אותו, וכך הפכנו אותו לעוד דירת מגורים, שבינתיים, במהלך השבוע הזה, התמלאה ב־20 אנשים.
"כמו כן ביצענו חלוקה של ערכות חיטוי, מגבונים ואלכוג'ל, ויצאנו במסע להסביר לאלה שלא ממש עוקבים אחרי החדשות מה קורה עכשיו בעולם. מה קורה בארץ. חלק גדול מהם אמרו שהם באמת לא הבינו למה יש פתאום פחות אנשים ברחובות. הם בכלל לא היו מודעים למצב, אבל הקשיבו.
"צריך להבין שמדובר באוכלוסייה שלרוב לוקח לה זמן עד שהיא נותנת אמון באנשים. לכן אנחנו מתקרבים אליהם בשלבים, נותנים ביום הראשון אוכל, בשני חולצה, ואז עוד יום־יומיים עד שהם מוכנים לבוא גם לישון בלילה במיטה. בבוקר הם חוזרים לרחוב.
"רובם צריכים את האוורור הזה. הם מקבצים נדבות כדי שיהיה להם כסף. חלקם מכורים לסמים או לאלכוהול וצריכים לצאת לרחוב. וכשאין אנשים ברחובות, כמו בתקופה האחרונה, אין מי שייתן להם כסף".
אופיר מספר שגם בסגר מלא יעבור בין דרי הרחוב וידאג להביא להם אוכל. "אם בממשלה אומרים שצריך לשבת בבידוד, אז שייתנו תשומת לב גם למי שאין לו מקום סגור להתבודד בו, וידאגו לאכסן את כולם במקום מסוים - עד יעבור זעם".
בת זוגו וילדיו, אגב, יודעים שגם בסגר מלא, אופיר הוא מהאנשים שיהיו חייבים לצאת החוצה. "הם מבינים טוב מאוד שגם כשכולם בבית, אני צריך להיות בחוץ, כדי לסייע לאלו שאין להם בית. בת הזוג שלי נמצאת עם הילדים יותר בימים אלה, כשיש הרבה עשייה, אבל כולם בבית מבינים עד כמה דרי הרחוב זקוקים לי".
כולם רוקדים עכשיו
די.ג'יי בן 16 יזם מסיבה וירטואלית לבעלי צרכים מיוחדים - ביוטיוב שלו
בתחילת השבוע שעבר, כשתושבי ישראל עוד ניסו להתרגל לריחוק החברתי שנדרש מהם, אהוד רט בן ה־16 החליט לארגן מסיבה בערוץ היוטיוב שלו. כדי.ג'יי חובב יש לו תוכנות מוזיקה מתאימות, וגם ערוץ יוטיוב שבו הוא משמיע את מוזיקת המיינסטרים שהוא מתקלט.
"עשה לי טוב לבוא ולתת מהכישרון שלי". אהוד רט
הפעם הוא החליט להזמין למסיבה הווירטואלית את החניכים בתנועה שבה הוא מדריך - "כנפיים של קרמבו" - תנועת הנוער לילדים עם ובלי צרכים מיוחדים, שדוגלת בשילוב ילדים ובני נוער מהחינוך הרגיל והחינוך המיוחד.
"אני חונך בתנועה, שאליה הגעתי בכיתה ט' אחרי שהיו לי הרבה קשיים חברתיים", הוא מספר. "בתור חניך למדתי איך להתמודד עם בריונות ועם קושי, ולכן יש לי פינה חמה בלב לילדי התנועה, שאני יודע שלעיתים חווים קשיים כמו שאני עצמי חוויתי. עכשיו, כשאני חונך, אני מרגיש שאני יכול לתרום לפעילים כמו שהתנועה תרמה לי".
אהוד הוא תלמיד כיתה י"א בבית הספר "הבית של תמר" בראשון לציון, וגר בנס ציונה. כשהלימודים הופסקו, חניכי התנועה התנתקו מתוך כורח מכל המסגרות הרגילות שלהם. רבים מהפעילים עם מוגבלויות מורכבות, כמו שיתוק מוחין, ניוון שרירים ותסמונת דאון, נותקו באחת מהשגרה, שהיתה עבורם כמו אוויר לנשימה.
בתנועה החליטו לארגן פעילויות מרחוק, שאותן אפשר לבצע בבית, והקימו את אתר "קרמבו קורונה", שמספק פעילויות מונגשות, הרצאות ומשחקים, כך שכל מי שנוטלים חלק בתנועה יוכלו עדיין לחוש את המסגרת שלה.
"אני הרגשתי מחויבות גדולה לעזור ולתת מהיכולת שלי, אז ארגנתי מסיבה בעזרת התנועה", מסביר אהוד. "הפעילים בתנועה פרסמו את דבר הפרויקט בעמוד המיוחד של קורונה, קראו לחניכים מכל הסניפים להצטרף, והכרזנו שביום ראשון אחר הצהריים תיערך המסיבה".
ביום ראשון, בשעה שש וחצי בערב, פתח אהוד את ערוץ היוטיוב שלו והזמין את החניכים למסיבה של מוזיקת מיינסטרים, מוזיקה ישראלית ומוזיקה לועזית. "ממש בזמן שאני תקלטתי התנהל צ'ט חי, והחניכים יכלו להתכתב ביניהם, בזמן שהם מאזינים למוזיקה שלי. נרשמו 200 כניסות לאתר, וחניכים כתבו לי תוך כדי כמה כיף להם, איזו הרגשה טובה המסיבה עושה להם. היו רבים שנשארו לאורך כל השידור, שנמשך שעה, אז אני מאמין שהם נהנו".
אהוד מרגיש שהצליח לייצר משמעות ולהעלות חיוך על פני החניכים בתקופה קשה זו. "המקום הזה, של לבוא ולתת מהכישרון שלי, עשה לי טוב, וזה חלק עיקרי מהרוח של התנועה, שעובדת כולה מתרומות ומבוססת על נתינה. אנחנו עובדים המון כדי לתת מהיכולת שלנו לפעילים, והם נותנים מעצמם המון כדי להיות חלק מהחברה".
בשירות גיל הזהב
סטודנט למשפטים מוביל קבוצת ווטסאפ שדואגת לצורכי הקשישים
"אותי לימדו לחפש את הדבר הטוב בכל דבר רע שקורה. היום מיליארדר שווה לעני, הנגיף לא ממיין, לאף אחד אין העדפה על האחר ולא שווה יותר מאחר. תפקחו את העיניים ובואו נתגבר על המגיפה יחד. בואו נהיה מלוכדים גם מרחוק. כוחנו באחדותנו. דווקא ברגעים אלו, שבהם קשה לכולם, צריך להושיט יד ולעזור לאלה הזקוקים לכך, לדוגמה - המבוגרים שמסתגרים בבתיהם. השינוי מתחיל בנו. תהיו אתם השינוי שאתם רוצים לראות באחרים".
"מבחינתי, הסיוע הוא אוכל לנפש". תום מועדים
את הפוסט המרגש הזה, שהפך בתוך שעות ספורות לוויראלי וזכה למאות תגובות, העלה לפני שבועיים תום מועדים, סטודנט למשפטים בן 24, נציג מכירות בחברת ביטוח גדולה. בעקבות הפוסט, והתגובות החמות, פתח תום קבוצת ווטסאפ לעזרה לקשישים, שהגיעה בתוך שלושה ימים למספר המקסימלי של משתתפים (258). במקביל נפתחו קבוצות נוספות לעזרה לקשישים, לפי אזורים בארץ ("עוד לא היה לנו זמן לחשוב על שם לכל הפרויקט"). נכון להיום מפעיל תום לא פחות מ־14 קבוצות, שמטפלות במאות בקשות לקבלת עזרה - או בהצעות לעזור.
"אני בן להורים גרושים. אבא שלי הוא אדם מבוגר, ובגלל המצב אני לא יכול לראות אותו. גם לא את סבא וסבתא שלי, שגידלו אותי ושאותם אני אוהב מאוד", מבהיר תום את הנסיבות שהובילו אותו לכתוב את הפוסט המרגש מביתו, שם הוא ממשיך לעבוד.
תקנות ההסגר תפסו אותו כשהיה אמור לטוס מטעם העבודה למיאמי. "מובן שביטלו לי את הנסיעה. היה לי קשה שאני לא יכול לראות את אבא שלי, וגם את סבא וסבתא. דאגתי מי יקנה להם מצרכים בסיסיים. הבנתי שכמוהם יש עוד הרבה אנשים מבוגרים שזקוקים לעזרה".
לדבריו, הפונה הראשון לקבוצה בבקשת סיוע היה ניצול שואה מבת ים, בשם יעקב. "דיברתי איתו וגיליתי איש מקסים ובודד. הלכתי אליו עם ידידה שלי והבאנו לו אוכל חם. לא נכנסנו אליו הביתה בגלל ההנחיות, רצינו לשמור עליו. אמנם הוא התחנן שניכנס, אבל הסברתי לו שאפילו את סבתא שלי אני לא רואה. בסוף הוא שכנע אותנו שנשב בסלון, ושהוא ישמור מאיתנו מרחק במטבח. ניכר שהוא היה חייב לדבר עם מישהו. הוא דובר שש שפות, ויש לו סיפורים מרתקים. חיברתי בינו לבין סבתא שלי, שידברו בטלפון, וזה היה מרגש".
תום מסביר שמתנדבי הקבוצות עורכים קניות למען הקשישים ומביאים את המוצרים לפתח ביתם. "אנחנו עוזרים גם בגיוס כספים למי שקשה להם. אמנם אנחנו לא יכולים לעזור בשיחות איתם, אבל עובדים על עזרה בניקיון לקשישים, היכן שזה אפשרי.
"נכון לעכשיו יש 14 קבוצות ווטסאפ לפי אזורים. פניתי בהתחלה גם לגורמי רווחה, בבקשה שישלחו אלי אנשים שזקוקים לעזרה, ואז זה התחיל להיות מופץ ברשתות החברתיות. אני גם יוזם. כשיש כתבה על מישהו עם בעיה, אני מייד מפרסם בתגובה הראשונה את פרטי הקשר של הקבוצות שלנו.
"יש אנשים שפונים להציע עזרה, ואנחנו מתווכים בינם לבין מי שזקוק לה, עוזרים בפועל. אנחנו עוזרים גם למשפחות חד־הוריות ולמי שנתקע עם בעיה, אבל עיקר הסיוע הוא לקשישים. עזרנו לאישה שבדרך כלל תומכת בסבתא שלה, ועכשיו אין לה כסף כי ביטלו לה את העבודה. אפשר להגיד שעזרנו לה לעזור לסבתא.
"מבחינתי, הסיוע הוא אוכל לנפש, לא משתווה לשום דבר חומרי. העזרה לאנשים ממלאה אותי. ככה חינכו אותי בבית.
"אבא שלי תמיד תורם ונותן לאחרים, וסבתא שלי היתה מחלקת אוכל ושמיכות לנזקקים בחולון, אנשים שהכירה בבית הכנסת וידעה שהם צריכים. סבתא רבתא שלי תרמה ספר תורה לבית כנסת, ודודה שלי מנקה את בית הכנסת בהתנדבות. לא צריך להיות אדם דתי כדי לרצות לעזור לאחר".
shishabat@israelhayom.co.il