ישראל הכריעה: ניצחון חד-משמעי

על פי תוצאות המדגמים המבשרים על בנימין נתניהו כמנצח הגדול של הבחירות, שום אמירה הפוסלת אותו מלכהן כראש ממשלה אינה לגיטימית עוד. 

למרות קמפיין מתמשך של יותר משנה ושלושה סבבי בחירות, שבהם מצבו המשפטי של ראש הממשלה רק הלך והורע, ושבמהלכם המפלגה המרכזית היריבה שידרה רק מסר אחד ויחיד, שלפיו נתניהו לא יכול להיות ראש הממשלה בשל הנורמות הציבוריות שהמציאו במיוחד עבור רגע זה, בחר הציבור להצביע כפי שהצביע (על פי המדגמים לפחות) - ואין מסר חד וברור מזה. נתניהו יכול לכהן כראש ממשלה תוך כדי ניהול משפט על פי חוק, ומאתמול גם על פי המנדט שקיבל לכך מהציבור. 

מדובר בהישג אישי כמעט חסר תקדים. קאמבק שלא נראה כמותו בפוליטיקה הישראלית. צריך לזכור שלא מדובר במועמד חדש ונוצץ שהצליח לסחוף אחריו את ההמונים, אלא בראש הממשלה הוותיק ביותר בישראל, שהמציא את עצמו מחדש. 

אבל הניצחון של נתניהו הוא גם ניצחון של זהות. של אלה שסירבו ללכת בתלם שניסו להוליך אותם בתקשורת, באקדמיה, חותמי העצומות למיניהם ובראש ובראשונה - מערכת המשפט שעשתה יד אחת, מכוונת ומחושבת, כדי להביא לתוצאות הפוכות ממה שהתרחש אמש. ההצבעה אתמול שימשה מחאה עבור רבים שראו את התגייסות המערכת, את שי ניצן, אביחי מנדלבליט, ליאת בן ארי וחבר מרעיהם שאיבדו כל רסן בחודשים האחרונים, וגם את הבושה, והתחילו להשתמש במערכות המופקדות בידיהם לצורך הגשמת מאוויהם הפוליטיים, תוך התעלמות מוחלטת מזעקות השבר שנשמעו בקרב מחנה שלם שכל רצונו הוא צדק, לא פחות מאשר המחנה השני. הזעקות והכאב הפכו אתמול לגשם של פתקי מחל ושאר מפלגות הימין, והשאר היסטוריה. 

כגודל ההישג של ראש הממשלה, כך גודל הכישלון של בני גנץ וכחול לבן. במפלגת האופוזיציה הראשית ביכו אתמול על כך שאיבדו את הבכורה עם היוודע תוצאות המדגמים, אולם שורשי המבוכה נטועים בנקודת זמן מוקדמת יותר. בשתי מערכות בחירות הוביל גנץ את האופוזיציה לנתניהו להישגים שלא ידעו ראשי אופוזיציה בעבר. לא ציפי לבני. לא יצחק הרצוג. גם לא אבי גבאי. למעשה, גנץ היה קרוב ללשכת ראש הממשלה מרחק פסיעה או שתיים. אבל החליט לוותר. אם היה מקבל את הרוטציה שהציע לו נתניהו, היה יכול להיכנס בעוד חודש ללשכת ראש הממשלה. אבל גנץ לא עמד בלחץ חבריו וויתר. כבר אז, בזמן אמת, היה ברור שלרגע הזה לא יגיע עוד.

במשך שנה הפך את עצמו גנץ מרמטכ"ל לשעבר, גם אם לא הכי מוצלח אבל כן מוערך, לפוליטיקאי כושל וחבוט, שלא ידע רגע של נחת מהרגע שבו נכנס לפוליטיקה ועד ליום שבו ייצא ממנה, כנראה בקרוב מאוד.

כחול לבן היתה ונשארה מיזם כושל שהוקם לתכלית אחת, שהסתיים אמש בכישלון, ולכן אין עוד הצדקה לקיומו. ללא הרוח הגבית מהתקשורת, הסתרת עובדות והתעלמויות מהתנהלויות קלוקלות, אולי פליליות, של ראשיו - כבר היה מתפרק מזמן. החל מאתמול נראה כי המפלגה איבדה את השכפ"ץ. התפרקות מוחלטת היא רק עניין של זמן. 

על פי המדגמים, נתניהו לא ניצח ניצחון מוחלט אלא השיג לימין 59 מנדטים. זה לא מספיק לממשלה. על מספר דומה פיזר את הכנסת רק לפני פחות משנה. אבל הנתונים אינם דומים לאז. לגרור את המערכת לבחירות רביעיות יהיה מוגזם והזוי מכדי שמישהו ייקח על עצמו את האחריות הזאת. גורמים מכחול לבן, או מישראל ביתנו ומהעבודה, בהחלט עשויים להצטרף ולהציל את המצב. ימים פוליטיים ארוכים ומותחים עוד נכונו לנו אם אכן אלו תוצאות האמת.

רה"מ שוחח עם ראשי גוש הימין והחיה למעשה את הבלוק, שצמח מ־55 ל־60 בן־לילה. המסר ברור: הפנים אינן לאחדות או להחלפת גורמים בימין בגורמי שמאל. הבלוק חי, שריר וקיים. הוא תלוי בנתניהו בדיוק כמו שנתניהו תלוי בהם. 

לכן נפתלי בנט יכול להיות רגוע, אף שימינה בראשותו, כך נראה, סיימה עם 6 בלבד. הוא את תפקיד שר הביטחון ישמור לעצמו. היחסים בינו לנתניהו נותרו לא משהו, אבל לנתניהו אין הרבה אפשרויות להרכבת ממשלה בלעדיו. 

למעשה, לא רק מפלגות הימין חשובות. בממשלת 61, אם תהיה כזו, כל ממזר מלך. כל אחד יכול לדרוש, לסחוט, לאיים ולקבל. כל אחד מחזיק את מפתחות הקואליציה בידיו. ברצותו יפתח. ברצותו ינעל. 

אבל יש הבדל בין קואליציית 61 כפי שהיתה ב־2015 למהדורת 2020. כעת אנחנו אחרי שלוש מערכות בחירות. מי שיעז להערים קשיים ולאיים בקרוב בהפלת הממשלה ובבחירות נוספות, עלול להסתכן ברמיסה תחת ההמון הזועם. זו לא ממשלה שיכולה להחזיק לאורך זמן, אבל אחרי שתוקם, האפשרויות להצטרפות גורמים אחרים נפתחות ומתחדשות. אם צריך להמר - לא יהיו בחירות נוספות, גם אם יהיו 60 לגוש הימין. עכשיו נותר רק לראות מאין תיפתח הישועה, אחרי כל כך הרבה זמן, לממשלה יציבה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו