כיצד למחול למי שפגע: התמודדות עם תחושות אשמה

בשיתוף ברק רום

בכתבה הנוכחית, נתמקד בשני סוגים עיקריים של בושה ואשמה (אם כי בוודאי קיימים סוגים נוספים): אשמה ובושה כהגדרה עצמית, ואשמה ובושה כאיום על תפיסת העצמי. אשמה או בושה משמשות כהגדרה עצמית במקרים בהם האדם מרגיש אם או מתבייש ביחס לתכונות או למאפיינים יציבים בעצמו. למשל בושה ואשמה הקשורות למינו, לצבע עורו, לקבוצה חברתית אליה הוא משתייך או לנכות ממנה הוא סובל. עבור אנשים אלו, תחושות האשמה והבושה נחוות לעיתים קרובות כבלתי נמנעות וכקשורות באופן הדוק למי שהם. לעומת זאת, אשמה מאיימת מעוררת תחושת איום על האופן בו האדם תופס את עצמו, והוא חש בושה או אשמה בעקבות מעשה או אירוע ספציפי שאינו מתיישב עם תפיסת העצמי שלו. למשל, הורה שרואה את עצמו כסבלני וקשוב, עלול לחוש אשמה מאיימת לאחר שהתפרץ על ילדיו בזעם ולא שלט בעצמו. באופן דומה, נפגעי טראומה או תקיפה מינית חווים לעיתים קרובות תחושות עמוקות של בושה או אשמה הקשורות לאופן בו תפקדו במסגרת הסיטואציה או להיבטים אחרים של החוויה. בשונה מן האשמה המשמשת כהגדרה עצמית, האשמה המאיימת מתעוררת בעקבות אירוע נקודתי והיא אינה מהווה חלק מהגדרתו העצמית של האדם אלא מהווה איום עליה. נתייחס כאן בייחוד להתמודדות עם תחושת אשמה מאיימת, אשר מתעוררת בעקבות פגיעה שנגרמה על ידי אדם אחר.

איך משחררים את האשמה?

אחד התהליכים שמטופלים עוברים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי המתמקד בתחושות בושה ואשמה הוא תהליך של מחילה. מחילה הינה רגש של סליחה הנבנה מתוך תהליך מחשבתי בו האדם משנה את עמדתו כלפי אלו ביצעו את המעשה מעורר הבושה (כולל הוא עצמו), ומשחרר אותו מתחושות כעס וטינה כלפיהם. לתהליך המחילה יש השפעה רבה על רווחתו הנפשית ואף הגופנית של האדם. חשוב לציין כי תהליך המחילה אינו אומר שהאדם מסכים עם המעשים שנעשו או תומך בהם בשום צורה, אלא מתמקד בלוותר על תחושות הכעס והטינה איתן הוא נשאר לאחר המעשה. הרעיון הוא שכאשר אני מוחל לאדם שתקף אותי ומשחרר את הכעס והטינה, אני גם משחרר את עצמי מעמדת הקרבן וכתוצאה מתהליך קוגניטיבי ורגשי זה – אני גם פחות מרגיש בושה וכך חווה הקלה ושיפור ברווחה הנפשית שלי. במסגרת טיפול, קיימים מספר שלבים אותם המטפל והמטופל עוברים יחד בתהליך להשגת המחילה.

מה באמת קרה?

בשלב הראשון בטיפול, המטופל והמטפל מגלים ביחד מה המצב או המצבים שהובילו לתחושות הבושה או האשמה. מאחר שתחושת הבושה מעיקה מאוד, מטופלים רבים נמנעים מלנתח לעומק את האירועים בהם סבלו מתקיפה ושהולידו את תחושת הבושה ומנסים להימנע מהם ככל הניתן. גם כאשר מטופלים מנסים לנתח את האירועים הללו, הם נתקפים על פי רוב תחושות בושה ותשומת הלב שלהם מופנית לניסיון להפחית את התחושות הללו ולא לניתוח האירועים. כאשר רגשות אלו הינם חזקים מדי מכדי להתבונן באירועי התקיפה מעוררי הבושה, ניתן לעשות שימוש בטכניקות שונות של יצירת מרחק רגשי. למשל, המטפל יכול לבקש מהמטופל לתאר את המקרה מעורר האשמה ככתב טלוויזיה המדווח דווח עובדתי על אירוע אותו הוא מסקר ממרחק בטוח. כדי לעזור להמחיש את הסיטואציה, המטפל ממקם חתיכות נייר צבעוני (או כל אובייקט אחר) המרוחקות זו מזו על הרצפה, כשאחת מהן מסמלת את מיקומו של כתב החדשות והאחרות את מקום ההתרחשות של האירוע. דימוי זה של המרחק הפיזי, תפקיד הכתב אליו נכנס המטופל ותיאור המאורע בגוף שלישי מסייעים בידו ליצור מרחק רגשי מן הסיטואציה ולדווח על המקרה באופן אובייקטיבי כלל האפשר. בשלב זה, המטפל מסייע תוך שאלת שאלות המנחות את המטופל לתאר את המקרה לפרטיו. התהליך הזה מסייע למטופלים רבים להתבונן באירוע שקרה, ולא פעם מסייע בידיהם להעריך מחדש את האופן שבו פעלו או התנהגו. במקרים רבים, המטופל מגלה דרך התבוננות זו כי האופן בו פעל הינו מובן ואף היה רציונלי באותו זמן בהינתן העובדות.

לסלוח לאחר כדי לסלוח לעצמך

בשלב השני של הטיפול, המטפל מציג למטופל את רעיון המחילה כתהליך תהליך שנעשה מתוך בחירה ומודעות. המחילה אינה כוללת הדחקה של המאורע או הסכמה עם המעשים שנעשו אלא הכרה מלאה במה שנעשה ובתוצאותיו השליליות, ונכונות לוותר על תחושות הכעס והאשמה וכתוצאה מכך ייפחתו תחושות הבושה והאשמה (אם אני ‘משחרר את התוקף מתפקידו, אני משתחרר מתפקיד הקרבן’). במקרה שבו הפגיעה נעשתה על ידי אדם חיצוני, תהליך המחילה אינו אומר שעל המטופל להתפייס עם אותו אדם או לוותר על זכותו החוקית לקחת חלק בתהליכים חוקיים או משפטיים כלשהם, אלא להקדיש פחות זמן, משאבים וכוחות נפשיים לכעס על התוקף. אז המטופל והמטפל מתבוננים יחד על היתרונות האפשריים של תהליך המחילה ועל איך המטופל צפוי להרגיש אם ימחל לעצמו או לאחרים כלפיהם הוא נוטר טינה. לעיתים המטופל מתבקש לדמיין את עצמו לאחר שהצליח למחול לתוקפים על האירועים הקשים/ החוויות הקשות שעבר. באופן טבעי, עלולים להתעורר במטופל ספקות לגבי יכולתו למחול, וחשוב להכיר בספקות אלו ולתת להם מקום. בסיומו של שלב זה, המטופל יכול לבחור אם ברצונו אכן למחול. רצון זה מתאפיין על פי רוב במטרות ספציפיות כגון לשחרר עצמו מתחושות כעס ונקמה, לכוון את חייו לכוונים החשובים עבורו, להחליף רגשות שליליים ברגשות חיוביים ולתת תשומת לב רבה יותר לבריאותו הפיזית והנפשית.

להעניק לעצמך חמלה

בשלב הבא, המטופל והמטפל מתבוננים יחד בנזק או בכאב שנגרם למטופל בעקבות האירוע שעורר בו את האשמה ואת הבושה. גם כאן נעשה שימוש בעת הצורך בטכניקות של הרחקה רגשית ובשאלות מכוונות על מנת לאפשר למטופל להתבונן באופן אובייקטיבי על אשר איבד. לעיתים, תהליך זה מעורר כעס אצל המטופל ותחושות הטינה והרצון לנקמה עלולים להתעורר שנית. במצב זה, המטופל והמטפל חוזרים שוב אל הסיבות שבגללן בחר המטופל למחול על אשר קרה לו ועל ההשפעה הצפויה של תהליך המחילה על חייו. כחלק מתהליך זה, נעשה בעת הצורך שימוש במשחק תפקידים בו החלק במטופל אשר חושב בהיגיון ומעוניין לחמול מוצג בתור “מבוגר אחראי”, ואילו החלק החווה את רגשות הכעס, הבושה או האשמה מוצג בתור “הילד הפגוע”. במסגרת משחק התפקידים המטופל נכנס לתפקיד המבוגר האחראי אשר דואג ומנחם את הילד הפגוע. בעזרת טכניקה זו המטופל מביע חמלה מצד אחד וחווה חמלה מצד שני.

למה הוא עשה את זה

בשלב הסופי של התהליך, המטופל מתמקד בלהבין את האדם אשר פגע בו, בין אם מדובר באדם אחר או בו עצמו. במסגרת זו המטופל והמטפל חושבים למשל על מצבים בהם אדם עלול להתנהג כפי שנהג האדם הפוגע. גם כאן, ניתן לעשות שימוש במשחק תפקידים בו קיימים הקורבן, האדם הפוגע וכתב חדשות. המטופל מתחיל מלקחת את תפקיד הכתב ולתאר באופן אובייקטיבי את אשר מתרחש לפניו. לאחר מכן, המטופל לוקח את תפקיד האדם הפוגע, ומתאר בגוף ראשון את מחשבותיו ותחושותיו של האדם הפוגע במהלך האירוע. במהלך התרגיל המטופל מתבקש לעבור מספר פעמים בין תפקיד הכתב לבין תפקיד הפוגע. לאחר מכן, המטופל מתבקש להתייצב מול האדם הפוגע בתרחיש הדמיוני ולומר לו שהוא ימחל לו עכשיו, ועל אף שהפוגע לא הרוויח את הזכות למחילה, זוהי בחירתו של המטופל ואין ביכולתו של הפוגע לעצור בעדו מלעשות זאת. לאחר מכן המטופל בוחן את תחושותיו של האדם הפוגע לאחר תהליך המחילה. בסיום התהליך, המטופל מתבקש לכתוב ואף לעצב “אישור מחילה”, שמטרתו לאכוף את תהליך המחילה.

לשחרר את האשמה בקצב שלך

תהליך של מחילה לאחר פגיעה בכדי להשתחרר מתחושות אשמה, כעס ובושה אינו תהליך פשוט כלל. רבים מהתרגילים שתוארו כאן צריכים להיעשות תוך רגישות רבה ליכולותיו, קשייו וכאבו של המטופל, ותוך התקדמות בקצב המתאים עבורו. חשוב לציין כי תהליך המחילה אינו מעודד הסכמה עם מעשיו של האדם הפוגע, אלא מתמקד בלפתח את יכולתו של המטופל להבין את אשר עבר על מי שפגע בו מתוך מטרה לסייע למטופל להיות מסוגל להחליף את תחושות הכעס והאשמה בתחושות חמלה.

אם גם את/ה חווה תחושות כעס, בושה ואשמה בעקבות פגיעה או אירוע טראומתי, פנה/י למרכזנו על מנת לתאם פגישת הערכה עם מטפל/ת המנוסה במתן סיוע בקשיים מסוג זה.

המאמר נכתב על ידי מרכז קוגנטיקה

ביבליוגרפיה

Baumann, M., & Handrock, A. (2019). Shame and Forgiveness in Therapy and Coaching. In The Bright Side of Shame (pp. 471-487). Springer, Cham.

בשיתוף ברק רום