קרב סולטן יעקוב: המודיעין השגוי שגרם למלכודת

קרב סולטן יעקוב נערך ב-10-11 ליוני 1982 במהלך מלחמת לבנון הראשונה, והתנהל בין כוחות צה"ל לצבא סוריה על צומת דרכים מדרום לכפר סולטן יעקוב בבקעא שבלבנון. ביום החמישי למלחמה קודם לכניסת הפסקת האש לתוקפה, הוחלט שצה"ל ישתלט על שטחים שולטים על כביש ביירות דמשק, וביניהם הצומת האסטרטגית למרגלות הכפר סולטן יעקוב.

מפקד הגיס של  הגזרה היה אביגדור (יאנוש) בן גל, סגנו היה אהוד ברק וראש מטה הגיס היה עמרם מצנע. ביצוע המשימה הוטל על אוגדה 90 שכללה שלוש חטיבות שריון וחטיבת חי"ר. בעקבות מידע מודיעני שגוי שהאזור יחסית "נקי" מכוחות סוריים (יש סברה שטוענת שהמידע על כוחות הסוריים שכן שהו באזור לא הגיע ליעדו), החלו  הכוחות סמוך לשעה 20:00  לנוע כיוון הצומת. לאחר חצות הגיעו הכוחות לאזור, כאשר משימת הפריצה ליעד הוטלה על גדוד המילואים 362, שהוקם כמה שנים קודם לכן. 

באותו זמן השלימו הכוחות הסוריים לאחר נסיגתם קודם לכן, את קו ההגנה השני שלהם במשולש הכבישים של צומת הדרכים וברכסים שמסביב לו.

בשעה שהכוחות הגיעו לאזור הצומת הם כותרו מבלי שיידעו על ידי הצבא הסורי, ולמעשה נמצאו בתוך מלכודת. במשך כמה שעות נורתה עליהם אש כבדה ממספר מקורות ירי, תוך שהאויב מנצל את מצבו הטופוגרפי. לאחר קרבות קשים שהתחוללו במשך כל הלילה, נסוג הגדוד בחסות ירי ישראלי ארטילרי כבד, זאת לאחר שניסיונות קודמים לחילוצו כשלו. בגלל חוסר התיאום בין הכוחות התחוללו אף חילופי אש בין כוחות צה"ל עצמם, שגרמו לנפגעים נוספים.

בסיום הקרב נאלץ צה"ל לסגת מן הצומת והמטרה של פריצת הדרך לכביש ביירות-דמשק לא הושגה. הקרב  נחשב לאחד הכישלונות המבצעיים והמודיעיניים הגדולים במלחמה. לצה"ל נמנו 20 הרוגים, כשלושים פצועים, שני שבויים (אריק ליברמן וחזי שי ששוחררו בהמשך), נעדר אחד (זוהר ליפשיץ) שגופתו הוחזרה בתום המלחמה, ושלושה נעדרים שגורלם לא נודע: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן.

מפקד האוגדה אליה השתייכה החטיבה 399 תא"ל מיל' גיורא לב התייחס פעם לקרב במרירות רבה וסיפר כי הוא נכפה עליו. בריאיון שנערך עימו ב-1992 הוא סיפר כי "אחד הגדודים של צה"ל מצא עצמו מסובך בגלל שרשרת אירועים משונה: בשעות אחרי הצהריים, או לפנות ערב, קיבלתי פקודה מהאלוף דאז, אהוד ברק, שהיה סגנו של האלוף יאנוש בן-גל, להכניס חטיבת טנקים לבקעה הצרה המשתרעת ממזרח לרכס סולטן יעקב. המהלך לא נראה לי הגיוני וראיתי חוסר טעם להכנסת טנקים לשטח נחות, מה עוד שידעתי שעד חצות בוודאי נשלים את ההשתלטות שלנו על כל הרכסים השולטים על בקעה זו ועל כל היציאות המוליכות לבקעת הלבנון.

כתבות נוספות בנושא

דיווח: כך אותרה גופתו של זכריה באומל במחנה הפליטים אל-ירמוכ ליד דמשק

גופתו של רס"ל זכריה באומל ז"ל הושבה לישראל

נתניהו: "נדרשה פעולה מדינית עצומה" 

הרב בן-דהן שלחם בסולטאן יעקב: "בזכות הירי, גדוד השריון הצליח לצאת"

"ואכן היה ויכוח נוקב ביני לבין אהוד. ביקשתי לכן מברק פקודה אישית של יאנוש, אך נמסר לי על ידו שיאנוש נמצא בפיקוד הצפון בדיון עם הרמטכ"ל ושר הביטחון...... לאחר ויכוח של כ-45 דקות, אהוד השתכנע והורה לי להכניס במקום חטיבה שלמה רק גדוד אחד, ובמקום לבקעה הצפונית להשתלט רק על החלק הדרומי של הבקעה ולחסום את הצירים צפונה, במקום שנקרא 'משולש טובלנו'". בתחקיר שנעשה אחרי הקרב אמר גיורא לב "אם היינו יודעים מה קורה בפנים היינו עושים תכנון אחר, תופסים את הכתפיים של משולש טובלנו, משתלטים עם חיל רגלים, מורידים ארטילריה, נכנסים צעד-צעד, ולא בצורה כזאת".

החיפוש אחר הנעדרים

בתום הקרב התברר כי בידי סוריה ישנם שני שבויים חזי שי ואריאל ליברמן אלו הוחזרו בהמשך. ביחס לזכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כץ ערך צה"ל חקירות וחיפושים לאורך השנים. גם המשפחות שיתפו גורמים בין לאומיים כדי להבין מה עלה בגורל העדרים האלו. המשפחות ניהלו מאבק ציבורי בארץ ובעולם סביב שלושת העדרים אך ללא התקדמות. פריצת הדרך התחוללה אחרי הסכמי אוסלו אז העביר יאסר ערפאת חצי דיסקית זיהוי של באומל. לאורך השנים עלו דיווחים שונים על העברת העדרים לסוריה כולל דיווח ב'ג'ואיש כרוניקל' הבריטי שהסתמך על עדות של שגריר בריטניה בסוריה. אולם לא נמצא אישוש לטענות אלו.

אך ישראל לא ויתרה, וטנק "מגח" צה"לי שלקח שלל בקרב על ידי סוריה והועבר לרוסיה, הוחזר במאי 2016 לישראל בעקבות בקשה של ראש הממשלה מנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. על פי פרסומים זרים, גורמים שונים פעלו במהלך מלחמת האזרחים בסוריה בתוך בית הקברות הפלשתיני ליד מחנה הפליטים ירמוך מתוך תקווה למצוא שם עדויות על הנעדרים.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו