שנה אחרי ששחרר את אלבום הבכורה שלו "יותר מדי", מוציא הזמר-יוצר הדתי משה כורסיה סינגל ראשון מתוך אלבומו הבא שייצא בקרוב.
כבר בשנת 2017 זכה משה כורסיה בתואר "תגלית השנה במוזיקה היהודית", על פי הצבעת גולשי אתר "סרוגים". גם מלהקי תוכניות ריאליטי השירה עלו מזמן על הפוטנציאל הגלום בזמר בן ה-27, וניסו לצרף אותו לשורותיהן, בהן "הכוכב הבא לאירוויזיון", "דה וייס", "אביב או אייל", "ישראל גוט טאלנט" ו"דה פור", אבל לכולן הוא סירב.
"אני שמח לעשות את הדרך שלי באופן עצמאי, להוציא את מה שאני יוצר בדרך שבה אני מאמין", מסביר כורסיה מדוע בחר ללכת בדרך הקשה. "אני חושב שיש משהו מאוד קשוח שלא מתאים לכל אחד בתוכניות האלו, תחרותיות לא בריאה. מרגיש לי שלא תמיד בוחנים שם רק את המוזיקה אלא את ה'עניין'. הם רוצים רייטינג, אבל לא כולם רואים לנכון לחשוף את כל השריטות שלהם לכל המדינה בזמן כל כך קצר. להפוך לכוכב בן לילה ולאנונימי באותה מהירות נראה לי דבר שמפחיד להתמודד איתו, זה קורה כל כך הרבה בתרבות שלנו וזה מטורף. בנוסף, לא כל ניצחון של מישהו צריך לבוא על חשבון הפסד של מישהו אחר. יש בזה משהו לא נכון בעיני".
גם יצאו כמה זמרים טובים ומצליחים מהתוכניות הללו.
"אין ספק. אני לעולם לא שולל אף דרך או תוכנית פעולה".
פותח את הלב כמעט לגמרי. משה כורסיה // צילום: רמי דיאבלו
כיום כורסיה מחלק את זמנו בין עולם המוזיקה לתפקידו כמחנך בישיבה תיכונית ולימוד גמרא במודיעין.
מה מאפיין את אלבומך הבא בשונה מאלבום הבכורה שלך?
"האלבום הראשון היה חלום ילדות שהגשמתי ואני הכי שמח עליו בעולם. אבל היום אני רואה את האמנות שלי באור טיפה שונה. אני בן אדם עם נטייה לרצות למצוא חן בעיני כולם. בתקופה בה כתבתי את האלבום הראשון רציתי להיות אולי מישהו אחר, טוב יותר, סבלני יותר, מוצלח יותר, אהוב יותר, מוסרי יותר. זה יצר אצלי שאיפות גדולות אבל גם הביא המון כאב. לא הצלחתי לקבל את עצמי כמו שאני".
מה השתנה?
"היום אני יותר כן, יותר חשוף, לכן אני חושב שהאלבום החדש הוא אלבום אמיץ יותר, בוגר הרבה יותר. למדתי לכתוב בגובה העיניים, פשוט. אני משתדל להרשות לעצמי לקבל את מי שאני איך שאני כרגע, ולהמשיך לנסות לשאוף מעבר לזה, בזהירות, לא לדלג על שלבים. אני מרגיש בנוח לדבר גם על החיים והחוויות שלי, על הכאב והתסכולים הכי אישיים ולא רק על מה שהייתי רוצה להיות או על העולם שהייתי רוצה לחיות בו. אני פותח את הלב כמעט לגמרי".
"לאחרונה אמנם מדברים בתקשורת על נפגעי פוסט טראומה, ועדיין חוסר המודעות בנושא ממש מזיקה". כורסיה // צילום: שירה הלל
דוגמה לחשיפה שכזאת מורגשת בסינגל החדש "עוד יום שעובר", אשר מגולל סיפור לא פשוט על חבר טוב של הזמר, לאחר שהשתחרר מגולני. החבר, שחווה טראומה בשדה הקרב, נסע להודו, התנסה בסוגים שונים של סמים והרגיש את הקרקע נשמטת מתחת לרגליו. כורסיה לא שופט את חברו על ניסיונות הבריחה שלו, כביכול, מהמציאות, אלא מדבר עליו בחמלה ודאגה.
"השיר מספר על חבר קרוב שנלחם בשג'אעיה", מגלה כורסיה, שכתב את השיר אחרי שסיים את שירותו הצבאי בגבעתי בתור מפקד טירונים. "הוא היה ילד בן 19 שמצא את עצמו בקרב יריות מול מחבלים ואיבד את החברים שלו לצוות. זה השפיע עליו כמו שזה משפיע על כל לוחם שנתקל בחוויות קשוחות שגדולות בכמה מידות על ילדים בני 19".
נשמע שחשוב היה לך להעביר מסר באמצעות השיר.
"אנחנו חיים במציאות מטורפת ואנחנו עומדים בה בגבורה, אבל הכאב והשריטות צריכים במה בעיניי. אנחנו צריכים לדבר על זה. לאחרונה אמנם מדברים בתקשורת על נפגעי פוסט טראומה, ועדיין חוסר המודעות בנושא ממש מזיקה. הסביבה לא מבינה, הם בעצמם לא לגמרי מבינים, אבל החיים שלהם נטרפים מיום ליום. אין יום ואין לילה. אין יציבות - לא בזוגיות, לא בלימודים, לא בעבודה. כל הזמן נתקלים במבוי סתום, מול כישלונות, מול החיים בגרסה הכי קשוחה שלהם".
שיר לא פשוט, אבל בסוף אתה מבטיח לחבר שבקרוב תגיע אהבה.
"אני לא מבטיח, אני אומר 'בקרוב כולם אומרים עוד תגיע אהבה'. כל הזמן כולם אומרים לך שהכל יהיה בסדר, בעיניי זה חלק מהסיוט. אני לא רוצה שתבטיחו לי הבטחות שאתם לא יכולים לקיים, אל תביאו צ'קים בלי כיסוי. תהיו שם, תחבקו, זה מספיק".
והאהבה הגיעה?
"האהבה הגיעה והלכה והגיעה שוב, ושוב הלכה. אהבה לא יכולה להחזיק בחיים לא יציבים. עד שבן אדם לא אוהב את עצמו, הוא לעולם לא יוכל לקבל אהבה או לאהוב כמו שצריך. הלב עדיין מסוחרר. עדיין יש ציפייה. אבל עובדים על זה. לאט לאט".
• דודו פארוק פוצץ ריאיון עם אופירה וברקוביץ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו