נורית זרחי ודוד פולונסקי במפגש יצירתי משותף

הוא התוודע לשיריה כשהיה ילד, היא חיכתה חמש שנים שיאייר את ספרה • לרגל צאת "טינקרטנק", ספרה ה-100 לילדים, הסופרת נורית זרחי והמאייר דוד פולונסקי ("ואלס עם באשיר") מספרים על המפגש היצירתי המשותף

צילום: יהושע יוסף // פגישה דרך שיר של יוני רכטר. פולונסקי (מימין) וזרחי

כדקה לפני תחילת הראיון, לסופרת והמשוררת נורית זרחי יש רק בקשה אחת: "שהראיון יתמקד בדוד, הוא האדם המעניין פה", היא אומרת. הכוונה היא לדוד פולונסקי, מי שיצר את איורי ספרה החדש, "טינקרטנק" (כתר), שלרגל יציאתו לאור אנחנו נפגשים לשיחה בבית קפה בתל אביב.

את הבקשה המצטנעת אפשר לפרש גם כסוג של עייפות מצידה של זרחי, שועלת ראיונות ותיקה, ששבעה כבר מאותן שאלות ממוחזרות לאורך השנים: על הילדות הקשה בקיבוץ לאחר פטירתו של אביה האהוב כשהיתה בת 6, על כמות ספריה המרשימה (יותר ממאה), על הקושי שלה ליהנות מהערכתם של קוראיה ומעריציה, ובעיקר על הבדידות הקיומית ועל הרצון התמידי להשתייך.

עם זאת, אותה בקשה להתמקד במי שהפיח חיים צבעוניים במילותיה, אותן מילים שהקנו לה את התואר "סופרת הילדים האהובה ביותר", נדמית כנה.

פולונסקי (40), נחשב לאחד המאיירים המוערכים בישראל, ומי שאולי מוכר בשמו כמאייר הראשי של הסרט הישראלי המדובר "ואלס עם באשיר". מפתיע לגלות שהחל לאייר רק לפני כעשור, כשברזומה שלו עיסוק בתחומים רבים: פיסול, איור עטיפות ספרים ואיור ספרי מבוגרים וילדים.

"את דוד הכרתי דרך העבודה הנפלאה שלו", מספרת זרחי, "'טינקרטנק' שוכב אצלי כבר חמש שנים. בזמן הזה דוד היה עסוק בפרויקטים אחרים ולא היה יכול להתפנות, אז חיכיתי חמש שנים. זה היה שווה את זה. מדובר על איש שלא רק מעניק ביטוי ויזואלי לטקסט, אלא מביא פרשנות בעלת רבדים משל עצמה. הוא קורא את הטקסט ולא רק מאייר אותו. אלה שני דברים שונים מבחינתי".

"הפעם הראשונה שבה התוודעתי לכתיבה של נורית היתה בצעירותי", נזכר פולונסקי, "שמעתי את השיר 'קילפתי תפוז' עם הלחן של יוני רכטר. פתאום הבנתי שיש כאן משהו שונה מסתם שיר ילדים. שנים מאוחר יותר גיליתי שהיא כתבה אותו. 'גם את זה היא כתבה? חשבתי לעצמי'", הוא אומר בצחוק.

התגובה של פולונסקי אופיינית למראה קורפוס היצירה הרחב של זרחי, שכולל ספרי שירה ופרוזה לילדים ולמבוגרים. מספריה: "ישנונה", "ילדת-חוץ", סיפורי "תנינה", "נמר בפיג'מה של זהב", "להתראות באנטרקטיקה", "התרנגולת שהלכה אחורה" וכעת גם "טינקרטנק".

"זה לא ספר עצוב"

במרכז עלילת הספר נמצאת הגיבורה טינקרטנק, פיה כושלת שאינה מצליחה להידמות לחברותיה הפיות "העדינות והקלות". היא גמלונית, כבדה וחולמנית, ובכל מקום שאליו היא מגיעה היא זורעת הרס בלי כוונה. לאחר שהיא מגורשת מעולמן הוורוד של הפיות, עורבת ששמה מיס עוברין עוזרת לה ולוקחת אותה להתייעצות אצל מדען. "אני חושבת שאני בטעות. אם אני כבדה למה אני פיה, ואם אני פיה למה אני כבדה-", שואלת הגיבורה. המדען מחליט שהיא שייכת לעולמם של הילדים הרגילים ומייעץ לה ללכת לכיתה ג', שם בוודאי תמצא את מקומה.

הספר מלנכולי מעט. אמנם עולם הפיות הוא מנוכר ומושתת על תבניות של יופי וקלילות, אך גם האופציה של קיום על פני האדמה היא בעייתית. המדען מייעץ לטינקרטנק ללכת לכיתה ג', וכשהיא שואלת אותו "גימ"ל זה טוב-", הוא עונה, "זה מה שנכון". כלומר, גם כאן עליה להיכנס לשבלונות.

זרחי: "אני לא מסכימה איתך שהספר עצוב. מבחינתי, יש לו סוף סביר. אלמנט הפנטזיה והעובדה שהיא טסה על כנפי העורבת ובוחנת את חיי הילדים ממרום גובהה הם אופציה נהדרת. היא בוחרת בחיים האלה, לא הם בוחרים בה".

פולונסקי: "בעיניי זה לא עצוב, אלא יותר מפחיד. במידה רבה הסיפור עוסק בקשיים של ילדה להתאים את עצמה לדרישות ולמוסכמות של הסביבה שהיא נמצאת בה. יכול להיות שכמבוגרים אנחנו נוטים לחשוב על הילדות כתקופה מאושרת ומוארת, וכשאנחנו נתקלים ביצירות אמנות שמספרות לנו שזה לא ממש ככה, יש בזה משהו קצת עצוב, זה כן".

זרחי: "הספר עוסק בסינדרום מלכת הכיתה. הקלות של עולם הפיות היא המוסכמה שצריך להיות רזה ויפה, ושכל מה שהוא אחר - לא נכנס. העולם שופט אנשים לפי החיצוניות, וזה מכניס ילדות קטנות ללחץ מחריד. דמות הנשיות עדיין לא השתכללה מספיק".

לזהור מעל הבינוניות

פולונסקי וזרחי מכירים את טעמה של ההצלחה. עמיתיו של פולונסקי מתארים אותו לא אחת כ"גאון", ואילו זרחי הספיקה לזכות בשלל פרסים חשובים, ובהם עיטור אנדרסן, פרס ביאליק ופרס ראש הממשלה. ממרום מעמדם הם לא חוסכים ביקורת על תחום ספרות הילדים העכשווית.

"אני לא אוהבת את הספרים הדידקטיים, שנועדו להגן על הילדים אבל עושים את ההפך", אומרת זרחי, "כל המיתולוגיות הגדולות: היהודית, היוונית, הנורבגית - סיפור סולם יעקב או פרומתאוס - התנועה של המיתוסים היא מלמעלה למטה ולהפך, ולא אחורה. בסיפורים קיימת זרימה תמידית, וכך גם אצל בני האדם. אנחנו מעוניינים לגדל ילדים קדימה, ולא אחורה. החוכמה היא לציין זאת בעדינות ודרך האמנות, לא להכניס לילדים את הרעיונות בכפית".

גם פולונסקי מודה: "אני פחות אוהב ספרים שיש בהם תיווך של הורה מבוגר שמסביר מה קורה ומה צריך לקרות. הגיבור או הילד הקורא צריך לחוות את חוויית הספר בעצמו".

מה לגבי העתיד? רווי עשייה, אומרים השניים. זרחי מתכננת להוציא ספר שירה למבוגרים ובקנה יש עוד "חצי ספר למבוגרים שאני חייבת לסיים".

לפולונסקי מחכה שנה מרתקת במיוחד עם צאת הסרט המצופה "The Congress", המבוסס בצורה חופשית למדי על יצירת המד"ב של הסופר הפולני סטניסלב לם, "כנס העתידנים", שיצא לאור בשנת 1971 ומציג מציאות חשוכה שבה פעולות טרור הן חלק משיגרת החיים ובני האדם מאבדים קשר עם המציאות בעקבות שימוש בכימיקלים. "הסרט יכלול גם אנימציה וגם צילומים חיים", מספר פולונסקי, ויככבו בו, בין השאר, רובין רייט, הארווי קייטל, פול ג'יאמטי וכן ג'ון האם, דון דרייפר מ"מד מן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר