הכוכב מספר: "לא היה פשוט לצלם סרט חרדי"

בסצנת הפתיחה של הסרט החדש "מנשה" שעלה לאקרנים לאחרונה, נראים חרדים מהלכים באחד הרחובות בשכונת בורו פארק החרדית והניו יורקית הטיפוסית. פשקווילים על הקירות, חנויות עם חלונות ראווה ועליהן כיתוב ביידיש, מכוניות צופרות וטנדר צהוב של ילדי התלמוד תורה השכונתי. 

טריילר הסרט מנשה:

בתוכם הולך אדם חרדי, ללא חליפה וכובע, שכמעט נבלע בהמון של צבעי השחור והלבן. ואז לפתע הוא עוזב אותם ופונה אל הסופר שבו הוא עובד כקופאי. המוצרים עוברים, השעות עוברות ואנשים עוברים אבל הוא תקוע: רק לפני כמה חודשים הוא מצא את עצמו לבד עם הילד שלו. עכשיו, כמו במשפט שלמה, הילד היחיד שלו מצוי במאבק מטלטל בין הישארות אצל האבא וללא האמא לבין משפחת הדוד- זאת שאמורה לספק לו נורמטיביות. 

הכנות של מנשה ניכרת ונוגעת לכל אורך הסרט. בשירה שלו במהלך מדורת ל"ג בעומר, בטיש עם המשקאות החריפים והניגונים החסידיים בשיח שלו עם הרב ואפילו בהתנגשויות שלו עם הבוס, שאותו פוגש הצופה לא מעט פעמים במהלך הסרט. 

הסרט המעולה הזה מצליח להלך בין הזעקה הפנימית השקטה של מנשה, גיבור הסרט, שבאה לידי ביטוי במראה המרושל שלו ובהתנהגות שמבקשת את האינדיבידואליות העצמית, ובין הדרישה מכולם- מהרב, מהגיס ומהבוס- להתחיל להיות "מענטש" כלומר בן אדם ביידיש. ואכן, במהלך כל הסרט מנשה לוסטינג שמשחק את תפקיד עצמו מנסה. באמת שהוא משתדל, אבל זה לא עובד לו. 

מנשה לוסטינג, חסיד סקווירא הניו יורקית, מככב בסרטונים מצחיקים ופארודיים מחיי החסידות והיהדות שהוא מעלה ליוטיוב. הוא כתב כבר שני ספרים, ועוסק במשחק ובכתיבת תסריטים. הוא אומר שמצד אחד הוא מגדיר את עצמו חסיד אבל מצד שני מודרני. לדבריו, הוא בוחר להתמקד בדבר אחד ולעשות אותו הכי טוב על פני עשייה של מלא דברים כמו אצל אומנים אחרים. התוצאה, אם לשפוט על פי הסרט, מרשימה. הוא לוקח סיטואציות קטנות ושגרתיות ומחבר אותן לצופה. 

הסרט הזה לעומת זאת נוצר על חיים אמיתיים // מתוך הסרט

"אפשר לומר ש-90 אחוזים מהסרט מבוססים על אירועים אמיתיים שקרו לי", מספר מנשה בשיחה מביתו שבניו יורק. "המראה המרושל של מנשה, הכאב, ההתעלמות ממה שאנשים ממה שאנשים אומרים, ואפילו חיית המחמד שגידלתי עם הבן שלי וקוגל שנשרף לי. אני לא באמת שלומיזל כמו בסרט אבל הייתה תקופה שבה לא היה אכפת לי מהסביבה. זו הייתה תקופה קשה – כולם צדקו אבל לא רציתי או לא הייתי מסוגל לשמוע". 

גם הדרמה שמאחורי המאבק על משמרת בנוגע לילדו התרחשה במציאות. "אומנם זה לא היה מאבק דרמטי אצל מי הילד יהיה, אבל הוא הלך למשפחה אחרת מתוך הבנה ששם יהיה לו טוב יותר". מנשה מספר שהיה מגיע לאדמו"ר ומספר לו על הקשיים – על השידוכים של טיפוסים נוקשים שלא מתאימים לו, על המאבק לגבי הילד ועוד.

מנשה מציין כי הסרט היה מורכב מאוד לעשייה. "אני חושב שזה הסרט הראשון שחרדי הארד קור, אמיתי עם פאות, חליפה וכובע, משחק את התפקיד הראשי. לפני עשור 'נשיונל גאוגרפיק' עשו סרט על חרדים ויש עוד כמה סרטים כאלו, אבל הבעיה היא שזה מבחוץ ולא אותנטי. אלו שחקנים מוכשרים אבל הם לא מכירים את העולם החרדי וזו בעיה. הסרט הזה לעומת זאת נוצר על חיים אמיתיים ועם שחקנים חרדים".

לאודישנים הגיעו בתחילה גם ידוענים, כדוגמת ליפא שמלצר, אבל לדברי מנשה הם התחרטו ועזבו, גם כי לא רצו להצטלם בסצנות עם נשים וגם מכיוון שהסרט יועד להקרנה בפסטיבלים בעייתיים לציבור החרדי. לבסוף הצליחו לאסוף עשרה שחקנים מחסידויות שונות, חרדים שאינם חסידים ו"נושרים", שחיים גם בעולם החרדי וגם בעולם החילוני. "הבמאי, ג'ושוע ויינשטיין, נאלץ להתאים לכל אחד תפקיד שיתאים לו בדיוק והתוצאה הייתה מדהימה. הוא אומן שמבין את המורכבות של הדמויות בתסריט והשחקנים שמבצעים אותו. הוא ממש קרא אותי ואת מה שאני חושב". במפתיע, דווקא "ילדו" של מנשה בסרט אינו דתי. "הוא חילוני מבית הכרם", מספר מנשה. הילד לוהק מכיוון שהוריו עוסקים בהוראת יידיש בחו"ל. 

הצוות נתקל בלא מעט בעיות במהלך צילומי הסרט. "הצילומים ברחוב החרדי הם בעייתיים. קבענו על לוקיישן מסוים, בית כנסת, שטיבל או מוסד חינוכי, הם הסכימו אחרי הרבה דיונים, אבל עשר דקות אחרי שהתחלנו לצלם הם ביקשו שנפסיק. כנראה שהם חשבו שזו חוויה נחמדה של טייק אחד וזהו, אבל לא עבודה קשה שבו אתה עוסק במשך שעות ארוכות בכל סצנה".

כרזת הסרט

מנשה עבד בסופרמרקט במהלך הסרט, ולכן לקח חופשה ארוכה במהלך הצילומים. "באמצע צילום של סצנה שמצולמת בסופר שבה הבוס כועס עלי, פתאום הטלפון צלצל ועל הקו היה הבוס האמיתי שלי שאמר בכעס שאפסיק הכל ואחזור לעבודה. זה היה מאוד משעשע. בעקבות זה, המשחק הפך אפילו יותר אוטנטי. אגב, אחרי זמן מסוים הוא פיטר אותי. זה הקל עלי כי רציתי לעשות זאת במשך זמן רב".

אחרי זמן רב של עבודה, יצא הסרט לאקרנים, וקיבל ביקורות טובות גם מהציבור החרדי המסוגר. אחת הסצנות שנגעו יותר מכל בציבור היה הסצנה האחרונה, שבה טובל מנשה בצורה מוזרה. "המון אנשים שאלו אותי על זה. חלק אמרו שזה נראה שאני רוצה להתאבד בגלל המצב ואחרים אמרו שזה מוכיח את הרצון לפתוח בדף חדש באמצעות המקווה". סצנה זו זכתה גם לפרשנויות בקרב אלפי לא יהודים שצפו בסרט בפסטיבל בגרמניה. "זו הייתה הכוונה של הבמאי והתסריטאי. הם רצו לתת הצצה לסיפור הגדול, לעורר מחשבה ולהציג את הדילמה – לא לתת סיום ברור אלא לאפשר מרחב כפי שמסתיים ספר. אתה יכול רק לשער ולדמיין מה קרה לאחר הקרדיטים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו