זכרונות מירושלים החצויה: היום, במלאת 51 שנים לאיחודה של ירושלים, אני נזכר בימים הרחוקים שקדמו למלחמת ששת הימים. שנים שבהן קיר בטון וגדרות תיל חצצו בין שני חלקי העיר ועליהם השלט "סכנה גבול לפניך".
כילד אהבתי להגיע לשער מנדלבאום בצפונה של ירושלים, סמוך לרחוב שמואל הנביא, שבו היתה תחנת הגבול בין ישראל לירדן. ליד השער ניצב בניין אבן ועל השלט "ברוכים הבאים לישראל". נהגתי להתבונן בדיפלומטים, באנשי האו"ם ובצליינים שנהגו לחצות את הגבול, כשמצידו השני של המעבר בטווח של כמה עשרות מטרים עמדו חיילים ירדנים שאפשרו לבעלי היתרים מיוחדים לחצות את הגבול מישראל לירדן.
כנער אהבתי ללכת עם אבי משה אלון ז"ל למגדל דוד, ולהשקיף מהגג על שער שכם ועל התנועה הסואנת של מכוניות בעיר העתיקה של ירושלים. תמיד חלמתי על כך שיום אחד ייפתחו הגבולות ויוסרו המחסומים ואנחנו נוכל לבקר בכותל המערבי, בהר הזיתים ובהר הצופים.
כחייל בצנחנים עלינו כל חיילי הפלוגה ב־1965 לירושלים כדי להחזיק במשך חודש ימים את הקו מול הלגיון הירדני. לפתע ראיתי את העיר שבה נולדתי ושבה גדלתי מזוויות אחרות, מתוך המוצבים על הגגות, דרך משקפות והכוונת של הרובה. ראינו ושמענו מולנו את חיילי הלגיון. התקופה היתה רגועה והרבינו להתבונן באמצעות המשקפות בשכונות מזרח ירושלים ובערים שסביבה.
כחתן אמור הייתי להינשא לרעייתי עליזה בל"ג בעומר שחל ב־28 במאי 1967 במלון "גני יהודה" בתלפיות באירוע רב־משתתפים, אבל אחרי שהושלמו כל הסידורים, סגר נשיא מצרים גמאל עבד אל־נאצר את מיצרי טיראן ובישראל הוכרז על מצב חירום, וכמו רבים מחבריי גויסתי לשירות בצו 8.
היה ברור שלא נוכל לקיים את החתונה כמתוכנן, משום שהאולם היה ממוקם בשטח ההפקר עם ירדן וצה"ל אסר להתקהל במקומות הסמוכים לגבול. בתקופת ההמתנה קיבלתי חופשה מיוחדת כדי להינשא, והחתונה נערכה בצניעות בבית סבתה של רעייתי בשכונת בית הכרם בירושלים בהשתתפות נשים וילדים (מרבית הגברים היו מגויסים).
כאיש מילואים במחלקת מרגמות של חטיבת הצנחנים יצאתי ב־5 ביוני למלחמה. הצבנו את המרגמות סמוך לגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה כשהן מכוונות לעבר שכונת ואדי ג'וז במזרח ירושלים, שם שהה כוח מרגמות ירדני, והמטרה היתה לסייע לפריצת הכוחות בגזרת שייח' ג'ראח. הפחד היה מצמית. הכנסנו את הפצצות בזו אחר זו לתוך הקנים והן זינקו בקצב מוטרף לשמיים. מעלינו שרקו הכדורים הנותבים של הירדנים, ולאחר מכן נחתה פצצת מרגמה ממש סמוך אלינו ויצרה מכתש באדמה. שמעתי את זעקותיהם של חבריי לנשק, אמנון חרודי ויום טוב שרם, שנפצעו קשה. עוד הספקנו להעמיס אותם על אלונקות והעלינו אותם על הקומנדקר, אך בדרכם לבית החולים הם נפחו את נשמתם.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!