תלמיד יקר, שים לב: איחרת ארבע פעמים - עליך לנקות את חצר בית הספר; הרבצת לילד ופצעת אותו - בקר בבית לוינשטיין בכל שבוע; אתה או אחד מחבריך שבר את השולחן - כולכם הולכים הביתה; איחרת - אינך נכנס לשיעור; הפרעת - אסור לך לצאת לשירותים; לא הופעת לתפילה - יורדות לך 20 נקודות מהציון במבחן שנערך באותו היום.
זהו רק חלק קטן מרשימה של תלונות שהגיעו השנה למפקחים במשרד החינוך על ידי הורים לתלמידים שמחו על עונשים לא ראויים, לדעתם, שקיבלו הילדים שלהם. לטענת ההורים מדובר בעונשים מפלים, משפילים או סתם חסרי היגיון. מתברר כי לשאלה איזה אקט ענישה מותר או אסור למורה לנקוט מול התלמיד - אין תשובה ברורה.
חוזר מנכ"ל של משרד החינוך מתייחס להשעיה וקובע כי בבית הספר היסודי ניתן להשעות תלמיד עד עשרה ימים במצטבר בשנה ובבית ספר על יסודי ניתן להשעות תלמיד עד 14 ימים בלבד. מעבר לכך, החוזר לא מפרט את רשימת העונשים שמותר או אסור למורה להטיל על התלמיד. ההנחיות הן כלליות, העונש צריך להיות מותאם למעשה, צריך להינתן הסבר לתלמיד, יש לשמור על כבודו וכו'. אכן, נושא מעורפל.
הכיתה היא לא בית משפט
האם, אם כך, מותר להעמיד ילדה בכיתה ב' במשך שיעור שלם בצד רק כי פיטפטה? האם מותר להוציא תלמיד מהכיתה רק כי קישקש על שולחן הכתיבה? מתברר שכשיורדים לפרטים הקטנים, הדברים נתונים לשיקול דעתם הבלעדי של המורים בכיתה. "יחסים בין מורים לתלמידים אינם יחסים של ענישה, זה לא בית משפט", אומרת סמנכ"לית משרד החינוך ומנהלת המינהל הפדגוגי, לאה רוזנברג.
"אני לא מקבלת את המילה עונשים. לא מדובר בעונש אלא בקריאה לסדר", טוענת רוזנברג, "לתלמיד שמפריע המורה תעיר. אחרי כמה פעמים היא תעיר שוב ותבהיר שהיא מתכוונת לזה, אחרי כמה פעמים היא יכולה להגיד לו 'צא לחמש דקות ותירגע'. אם המקרה חמור יותר מעבירים לערכאה גבוהה יותר ואם המעשה חורג מהמסגרת הנורמטיבית אפשר גם להשעות את הילד מתוך הנחת יסוד שלפיה כעת הוא ייאלץ לעשות מטלות לימודיות לבד. ברגע שהחומרה של המעשה כבר מאוד מאוד גבוהה, הדבר עובר למועצה פדגוגית שיכולה להרחיק את התלמיד למספר רב יותר של ימים ונדרש כאן כבר אישור של מפקח מבית הספר".
מהו עונש משפיל
עם זאת, בין השלבים שרוזנברג מתארת מצויים הרבה עונשים יצירתיים שהמורים ממציאים לפי שיקול דעתם, בגיבוי משרד החינוך. אם ההורים מרגישים כי לילדם נעשה עוול, עליהם לפנות תחילה למנהל בית הספר ורק לאחר מכן למפקח. רק במקרים נדירים שגם זה לא עוזר, מומלץ להורים לפנות ישירות למשרד החינוך. "אחד הדברים שהכי מכעיסים תלמידים והורים זה עונשים שרירותיים", אומרת רוזנברג, "מאוד חשוב להסביר לילד את המטרה של העונש. בחוזר מנכ"ל יש איסור ברור לתת עונש שכולל אקט של השפלה, החרמה וכיוצא באלה. במקרה שיש חריגות ומגיעים אלינו סיפורים בעייתיים, אנחנו מטפלים מיד".
השאלה הקשה היא מהו עונש משפיל. מורים מסבירים שעונש יכול להיות מצוין ואפקטיבי עבור תלמיד אחד, ועבור תלמיד אחר לגרום לו צלקות ולדרדר את התנהגותו עוד יותר, "בסופו של דבר עונשים הם כלי לייצר אווירה חיובית יותר", מסבירה מור, מורה ממרכז הארץ המלמדת בחטיבת ביניים ובתיכון, "כשנכנסתי לעבודה אמרו לי, לא משנה כמה תענישי, בסופו של דבר מה שאת הכי צריכה זה כריזמה. עונשים יכולים לסייע אבל הם לא נותנים את המענה המלא. מעבר לכך, הם דורשים שיקול דעת ברמה מאוד גבוהה. למשל, לפני כמה זמן תלמיד בכיתה שלי כל רגע נעמד והפריע. אחרי כמה הערות אמרתי לו 'אם עוד פעם תעמוד, אתה תישאר כל השיעור עומד'. ובאמת, באיזשהו שלב אמרתי לו להישאר לעמוד כל השיעור. באופן ספציפי זה היה עונש מצוין והוא גם ראה את זה ככה ולקח את זה בהומור, כי מצד אחד לא עברתי לסדר היום ומצד שני זה היה מקובל עליו. יכול להיות שאם הייתי עושה את זה בסיטואציה אחרת עם תלמיד אחר, היו כבר כותבים עלי בעיתונים שאני משפילה, זה מאוד מאוד עדין. אין מצב שמורה יהיה כמו רובוטריק".
ראש המסלול להכשרת מורים לבית הספר היסודי בסמינר הקיבוצים, נורית דביר, טוענת לעומת זאת כי עונשים, בייחוד בגילאים נמוכים, עלולים ליצור ניכור ותסכול ואף לגרום לתלמידים לאבד את האמון במורה: "להעמיד תלמיד ביסודי במשך שיעור שלם בגלל שפיטפט זה בעיניי סוג ענישה שמשמעה איבוד עשתונות של מורה חסר אונים. גישה כזאת חריגה מעידה על חוסר הביטחון שלו. אם רוצים לחנך צריך לבוא ממקומות מעצימים ולא ממקומות מדכאים. כל מחנך צריך למצוא דרכים יצירתיות לא להעניש, אלא לעצב התנהגות בדרך מתגמלת של חיזוקים חיוביים על מעשים חיוביים".