ל כך קל להתפתות ולקבוע שהתרגום העברי של "כוכב רחוק" של רוברטו בולניו ממשיך את התנופה שהחלה עם יציאתו לאור של "ספרד" של מוניוס מולינה, לפני כמה חודשים. שתי יצירות על משטרים אפלים ואזרחים שנאלמים ונעלמים; שני רומנים שמורכבים מסיפורים שונים שמתגבשים לכדי תמונה מצמררת של דיכוי; שני סופרי מופת לטינים שראו בדיקטטורות של המאה ה-20 מקור אינסופי לכתיבה.
אלא שבולניו הצ'יליאני, שמת בטרם עת בברצלונה ב-2003, והוא בן 50, ממחלת הסרטן - מפליא ומצער ששני גאונים אקסצנטריים נוספים, וו.ג. זבאלד ותומאס ברנהרד, שהיו התקוות הגדולות של הספרות של זמננו, מתו לפני גיל 60 - אינו צועד במשעוליו של מולינה. בניגוד למחבר הספרדי, בולניו לא מתרשם מעוולות העולם כולו ולא שואף לומר דבר מה כוללני ועוצר נשימה על המאה ה-20. הוא רוצה, כמו ברוב ספריו, להנציח את הטרגדיה הגדולה של מולדתו, צ'ילה, טרגדיה שארכה 17 שנים - סך ימי שלטונו של הגנרל אוגוסטו פינושה.
כמעריץ של טרוצקי, כנאמן של הסוציאליסט סלבדור איינדה שהודח על ידי פינושה, וכמי שהיה עצור במשך שמונה ימים בהוראת החונטה, בולניו ראה בספרות קרש הצלה עבור השמאל המושתק ועבור האינטלקטואליזם הרדיקלי שביעבע בערי צ'ילה, במיוחד בסנטיאגו הבירה ובקונספסיון. בולניו וחבריו היו שכבת הביניים העבה, המשובחת, שצ'ילה התברכה בה בשנות ה-70; אנשיה היו סופרים ומשוררים, סטודנטים שאיכלסו סדנאות כתיבה וחלמו להיות האוקטביו פאס הבא (ודווקא לא פבלו נרודה) וצעירים שניזונו בעיקר מהתרבות האירופית (אולי בגלל זה כתיבתו של בולניו נקראת ככתיבה כה אירופית אך בהחלט לא דרום אמריקנית-); כל אלו הוכו או גורשו או נעלמו, או במקרה הרע נרצחו על ידי ה-DINA, המשטרה החשאית שהטילה מורא על ערי ארץ השלג.
"כוכב רחוק" הוא פסיפס אינטיליגנטי, מורכב ומרתק. שמו של הפסיפס הוא קרלוס וידר: סטודנט חריג שהמין הנשי נופל בקסמיו, משורר שמפרסם את שיריו בעשרות שמות עט, טייס אקרובט שכותב שירים בשמי צ'ילה - ולצד כל אלו גם האחראי להיעלמותם של סטודנטים אחרים ורוצח שהופך את קורבנותיו למוצגים בתערוכת אמנות. המספר הוא משורר גולה שביחד עם חברו האובססיבי, ביביאנו, מתחקה עם השנים אחר צעדיו של וידר - לא כדי לסגור חשבון אלא כדי להבין, או אולי למעשה לא להבין, לאן נעלמה הסולידריות של צ'ילה.
כתיבתו של בולניו ברומן הקצר הזה אינה חורגת מהאינטנסיביות שאפיינה את "נוקטורנו בצ'ילה", הרומן הקודם שלו שראה אור בעברית. ההתמקדות בעלילותיו של וידר אינה מפריעה לבולניו לפרוש את רשת הרפרנטים העצומה שלו - ספרי פרוזה ושירה נשכחים, סרטי קולנוע, גיבורי מלחמה מיתולוגיים, משחקי קופסה ביזאריים, מראות ותמונות שאינן אלא מטאפורה למציאות - כבסיס איתן לעלילה. לעיתים דומה שלפנינו גרסה לטינית לטירוף הכתיבה והקצוות הפתוחים של ז'ורז' פרק, ככותב טקסטים שאינם מתחשבים בהבנה שלמה של הקורא אלא מגרים את חושיו ואת סקרנותו. ובאמת אפשר לחשוב על בולניו כעל צאצא למסורת הדאדא, מעין סופר-חוקר, אבל יהיה זה קיצוני מדי ויומרני, בדיוק כמו ההשוואה למולינה; כי לעיתים אחרות מתמתן גרף האסוציאציות, בולניו חוזר אל המתח, אל האפלה ואל הצער על זמנים אבודים בצ'ילה, והנה שוב מופיעה מעבר לפינת הרחוב, חמקמקה וקטלנית, דמות שמזכירה לרגע בהיר ומפחיד את קרלוס וידר.
כוכב רחוק / רוברטו בולניו מספרדית: טל ניצן; עם עובד, 167 עמ'