סיפורו של אפרים קישון הוא כמובן סיפורה של מדינת ישראל. זה שזור בחייה של זו. וככזה, הוא גם הסיפור של הנרטיב הגברי האחר, לא זה של הגנרל, הצבר. אלא של ניצול השואה, שמשתמש בעט ככלי הנשק שלו, שמצליח להרשים נשים בזכות המילים שלו ופחות בשל ההצלחות שלו בשדה הקרב. עם הסאטירה ולא עם הדרגות על הכתף. עם המבטא הגלותי ולא עם העברית הצחה של הקיבוץ.
"א.קישון: שמו הולך לפניו" היא טלוויזיה דוקומנטרית כפי שטלוויזיה דוקומנטרי נעשית בשנת 2017: אנימציה, שיחות גלויות של המרואיינים, עומק אבל לא כזה שיתנשא מעל המדיום הטלוויזיוני הרדוד. 180 דקות מרתקות על אחד מאבני היסוד של התרבות הישראלית, אבל כמובן, קודם כל אדם, עם כל המורכבויות הקשורות בכך. יוצרי הסדרה מצליחים להציג בצורה משכנעת את דמותו של קישון כאיש מקצוע שספק אם אי פעם יצמח פה עוד אחד כמוהו, אבל מצד שני את היותו אבא נוכח נפקד, גבר טיפוסי של הרבה נשים, כמו כל אמן המאוהב קודם כל בעצמו, ומעל הכל השואה שלא הרפתה לרגע, ושבנו עמיר מגדיר: "מבחינת הנרטיב של חייו, השואה היתה הפרק הראשון וגם האחרון". היוצרים, אריק ברנשטיין ואליאב לילטי, בחרו בשיחות האמיתיות שניהל עם ירון לונדון, שהגיע אליו למקום מושבו בשווייץ, כדי שאלו ישמשו הציר של העלילה. לונדון, ממש כמו קישון, עושה מלאכתו נאמנה, וכמו קישון, כאדם פרטי, גם הוא לא היסס לחשוף לא אחת את חייו האישיים, שבהם התגלה, ממש כמו קישון, שניהל חיים כפולים. השילוב של השניים, שאצלם הפרטי מזמן הפך לציבורי, וחשוף לעיני כל, גורם אפילו לשאלות הצהובות של לונדון להיראות רלוונטיות.
שלושת הפרקים של הסדרה מציגים תמונה מלאה וראויה על אדם שזכאי בהחלט לסדרה מהסוג הזה. סדרה שבה השפה העברית מקבלת את הכבוד הראוי לה, סדרה שמספרת סיפור על ישראליות שהיא אותה ישראליות גם בימינו אנו. זאת שאנחנו נוהגים לבקר, לראות אותה מתנהלת לעיתים כמדינת עולם שלישי בכל הקשור לביורוקרטיה שלה, אבל לשמור לה את נאמנותנו, ממש כמו קישון. אבל ממש כמו קישון עצמו, שהמציא את הפארטץ', לא ממש אוהבים לשלם מסים, מעדיפים לגור אצל הגויים בחו"ל ומקללים אותם במקביל. רגע לפני שתשע"ח נכנסת, עשו לעצמכם טובה ותקדישו את החג שלפניכם לצפייה בסדרה המדוברת. לא מדובר במאמץ אינטלקטואלי גדול, לא מדובר בסדרה היסטורית מייגעת. רק בטלוויזיה טובה, והאמת שבמצבנו הנוכחי, זה לא מעט לבקש.
• • •
1. בהרמת הכוסית של ערוץ 10 אמר מנכ"ל הערוץ, יוסי ורשבסקי, לעובדיו: "כאן בהרצה הוא הפודל שהממשלה חיכתה לו". העצבים ברורים. התאגיד לוקח בימים האחרונים כל מה שזז בערוץ 10, ואפילו מחלקת התה במו"מ מתקדם. שוק הטלוויזיה הישראלי מרגיש ערב השנה החדשה כמו תחרות ה"רויאל ראמבל" של ההיאבקות המבוימת. רק שפה בינתיים, שום תסריט לא נכתב מראש.
2. מי האנשים שמבחירה קמו באמצע הלילה כדי לצפות בטקס האמי? מילא אם היינו חיים בלוס אנג'לס, אבל אנחנו עסוקים בפרסי אופיר שלנו. שזה פחות שטיח אדום, ויותר "תעלת בלאומילך".