בתחילת המילניום היא היתה השליטה המובהקת של ז'אנר סרטי הנעורים, והחיוך התמים־ארסי שלה כיכב בפנטזיות לוקרים של מיליוני מתבגרים. אבל אם בשנים האחרונות לא שמעתם יותר מדי על ג'וליה סטיילס - זו לא אשמתכם.
הכוכבת ההוליוודית בת ה־36, שהתפרסמה בסוף שנות התשעים ותחילת האלפיים בזכות שורת סרטים מצליחים לצעירים ("עשרה דברים שאני שונאת אצלך", "ריקוד צמוד", "תלוי רק בך" ו"חיוך של מונה ליזה"), באמת בילתה את רוב העשור החולף מתחת לרדאר.
פרט להבלחות ספורות - בסרטים כמו "אופטימיות היא שם המשחק", שבו גילמה את אחותה של ג'ניפר לורנס, ו"ג'ייסון בורן", הפרק האחרון בסדרת סרטי האקשן בכיכובו של מאט דיימון, שאיפשר לה לשוב ולגלם את סוכנת ה־CIA ניקי פרסונס - בהחלט אפשר לומר שעבודתה לא זכתה לתהודה רבה מדי.
כל זה אמור להשתנות כעת בזכות "ריביירה", מלודרמה טלוויזיונית יוקרתית של רשת סקיי אטלנטיק, שמחזירה את סטיילס אל אור הזרקורים ומסדרת לה תפקיד ראשי ראשון ומדובר זה עידנים.
הסדרה, שמעתיקה את קווי העלילה המפותלים, המופרכים והטראשיים של אופרות סבון קלאסיות כמו "שושלת" ו"דאלאס" ללוקיישנים המפוארים של דרום צרפת (ימי ראשון־חמישי ב־HOT3 וב־HOT VOD), מבוססת על רעיון שנבט במוחו של פול מקגיניס, מנהלה לשעבר של להקת יו 2 שמתגורר בריביירה ב־20 השנים האחרונות.
"יום אחד ישבתי לי ליד המים והתחלתי להכין רשימת רכיבים", אומר מקגיניס בלקוניות, "יאכטות. מכוניות פרארי. נשים יפהפיות. בנקאים. סוחרי אמנות. רצח. בגידות. סקס. ואז התחלתי לאסוף מידע ורכילויות".
את הרשימה הגיש לבמאי המוערך ניל ג'ורדן ("משחק הדמעות"), וזה החל ללוש אותה לסיפור עסיסי שלא התקשה לעורר את עניינם של מפיקים רבים.
* * *
ג'ורדן הוא גם זה שהחליט ללהק את סטיילס לתפקיד ג'ורג'ינה קליוס, אלמנה אמריקנית טרייה שיוצאת לחקור את מותו המסתורי של בעלה המיליארדר (אנתוני לפלייה). כצפוי, במהלך ניסיונותיה לגלות את האמת, ג'ורג'ינה נדרשת לנווט בין שלל מזימות ותככים, לחשוף אינסוף סודות ושקרים, ולהתמודד עם המשפחה הלא מאוד מאוזנת של בעלה המנוח (שכוללת את גרושתו הערמומית, המגולמת בידי לנה אולין, ושלושה ילדים שובבים).
"בטח שהתלהבתי מאתרי הצילומים", אומרת סטיילס בחיוך, כשאני שואל אותה אם הלוקיישן האקסקלוסיבי תרם להחלטתה להשתתף בסדרה. "הריביירה היא לוקיישן מאוד סינמטי. נוף קלאסי שישר מזכיר סרטים ישנים כמו 'לתפוס גנב' של היצ'קוק וסרטים עם בריז'יט בארדו. אבל גם מאוד אהבתי את האספקט הבינלאומי של ההפקה. בעוד רוב הסדרות האמריקניות מרוכזות בעצמן, כאן יש משהו אחר.
"קסם לי לגלם מישהי מבחוץ, שלא הגיעה מבית עם כסף. מישהי שטיפסה בסולם המעמדות והתרגלה לסגנון החיים הזוהר. רציתי שבהתחלה היא תיראה נאיבית וקלולסית, אבל שאט אט יתבהר שאי אפשר להמעיט מערכה. נדיר לראות אישה שהיא אנטי־גיבורה. יש לה הפתעות בשרוול. זה לא קורה הרבה, וחשבתי שזו הזדמנות נהדרת עבורי. אבל כן, גם קיבלתי תירוץ מצוין לבלות שבעה חודשים במקום היפהפה הזה.
"כשקראתי את הפיילוט הופתעתי מרמת הכתיבה הגבוהה. ואז נפגשנו לדון בדמות, וניל סיפר לי לאילו כיוונים העלילה צפויה ללכת. הוא אמר שהרעיון המרכזי הוא שמאחורי כל הון גדול מסתתר פשע גדול, וזה מאוד סיקרן אותי".
לדברי סטיילס, היא חששה תמיד לשחק בטלוויזיה, מאחר ששחקן לא יכול לקרוא את כל הפרקים בהשתתפותו מראש. "זה לא כמו בסרט, שפשוט נותנים לך תסריט. פחדתי שהסדרה תהפוך למשהו שונה ממה שחשבתי שתהיה. אבל לבסוף, החוויה היתה בדיוק ההפך. הרגשתי מאוד מעורבת בתהליך. וזה לא תמיד קורה".
בפעם הקודמת ששיחקת בסדרה, בעונה החמישית של "דקסטר", זכית במועמדות לאמי.
"כן, אבל זו כבר היתה סדרה מצליחה כשהצטרפתי. ידעתי לְמה אני נכנסת. פשוט הגעתי ועשיתי את העבודה שלי. הפעם הרגשתי שאנחנו יוצרים יחד משהו שהוא מאוד שיתופי".
היית מגדירה את "ריביירה" אופרת סבון? גילטי פלז'ר?
"לדעתי, קצת קשה למצוא הגדרה מתאימה. מה שבטוח הוא שהתפאורה הרבה יותר זוהרת ממה שרואים היום בטלוויזיה. אצלנו יש יותר אסקפיזם ופחות ריאליזם. בפועל, כל האנשים הכי עשירים בעולם מתנקזים לדרום צרפת, ומטבע הדברים, זה יוצר מקום שבו הסביבה הנוצצת נמצאת בקונפליקט תמידי עם המעשים המטונפים שהעשירים עושים".
* * *
סטיילס, שנולדה וגדלה בניו יורק, נכנסה לעסקי השעשועים בגיל צעיר. "לא היתה לי חצר אחורית שיכולתי לשחק בה, אז כדי לשעשע את עצמי, פשוט הייתי מחקה את הדמויות שראיתי בטלוויזיה", היא נזכרת.
עם זאת, רק אחרי ביקור בתיאטרון עם סבתה, שלקחה אותה לצפות בהפקה של "בית־בובות" של איבסן, הבינה שהיא רוצה להקדיש את חייה למשחק. "הייתי בקושי בת 12, וישבנו בשורה האחרונה באולם. אבל תצוגת המשחק של כוכבת ההצגה, ג'נט מקטיר, היתה כל כך מלאת חיים וכל כך אנרגטית, שהרגשתי שאנחנו הרבה יותר קרובות. הייתי מרותקת, הרגשתי שהבנתי הכל.
"באותה תקופה סבתא שלי היתה מרבה לצרף אותי אליה, וכך נחשפתי להצגות, למוזיקה ולמחול. היה לי מזל. הילדות שלי היתה עשירה מאוד בגירויים תרבותיים".
הורייך תמכו בשאיפות האמנותיות שלך?
"בהחלט. מאוד תמכו והגנו עלי, מעולם לא הלכו נגדי. לחברים של הוריי היתה קבוצת תיאטרון, ובאחת הפעמים הם נזקקו לילדה לאחת ההפקות שלהם. בשלב ההוא לא חשבתי עדיין על קריירה, כמובן, אבל ממש נהניתי מהחוויה. היה כיף להסתובב עם מבוגרים קוליים, וגם מהעמידה על הבמה נהניתי. גיליתי שנחמד לי לשחק בכאילו".
"בטח שהתלהבתי מאתרי הצילומים". "ריביירה" // צילום: יח"צ
מהצגות חובבים התקדמה סטיילס לפרסומות, לסדרות טלוויזיה ולתפקידים קטנים בסרטים. ב־1999, כשהיתה בת 17, לוהקה לצד בחור אוסטרלי צעיר ואלמוני בשם הית' לדג'ר בקומדיית הנעורים הרומנטית "עשרה דברים שאני שונאת אצלך" (עיבוד חופשי ל"אילוף הסוררת" של שייקספיר).
התפקיד הפך אותה מייד לכוכבת והניב לה את פרס "פריצת השנה" בטקס פרסי הקולנוע של MTV. במקביל, השמועות על רומן סוער עם לדג'ר הפכו אותה לבת בית במדורי הרכילות.
"מה שהיה מיוחד ב'עשרה דברים' זה האופי הלוחמני והסרקסטי של הדמות שגילמתי. כנראה נשים צעירות היו זקוקות לדמות הזאת בתקופה שבה הסרט יצא. דמות חזקה, רגישה ואינטליגנטית, שלא חוששת לבטא את מה שעל ליבה. עד היום ניגשים אלי לדבר על הסרט. אני כל כך אסירת תודה שיצא לי להיות חלק מזה. יש לי הרבה זיכרונות טובים מהצילומים".
סרטי נעורים הפכו היום להרבה יותר אפלים ומדכאים, פחות חכמים וכיפיים. כמלכת הז'אנר לשעבר, למה לדעתך זה קרה?
"אתה באמת חושב שהייתי מלכת הז'אנר?"
ברור. ראיתי את כל הסרטים שלך. אפילו את "ריקוד צמוד".
"(מחייכת) אוקיי... לשאלתך, אני חושבת שזה פשוט עניין של אופנה. טרנדים באים והולכים. גם ג'ניפר לורנס מגלמת דמות נשית חזקה ב'משחקי הרעב'. אבל זה נכון שהסרטים איתה הרבה פחות קלילים והרבה יותר מדכאים".
לצד הופעותיה בסרטי נעורים מצליחים, סטיילס גם לוהקה לתפקיד משנה ב"זהות כפולה", הפרק הראשון בסדרת ג'ייסון בורן, והחלה לעבוד עם מחזאים מהוללים כמו ניל לביוט (שכינה אותה "חסרת פחד") ודיוויד מאמט (ששילב אותה בהפקותיו ובסרטו "סטייט פינת מיין").
היא המשיכה את הרומן שלה עם שייקספיר כשבחרה לככב בעיבודים קולנועיים מודרניים של "אותלו" ו"המלט" - מה שתרם לבניית תדמיתה כשחקנית רצינית. "כל כך שמחתי שנתנו לי לגלם את אופליה", היא אומרת בגאווה. "מבין כל התפקידים שלי, יש לי מקום מיוחד בלב לתפקיד הזה. היא כזו דמות אייקונית".
את היעלמותה היחסית מהנוף תולה סטיילס בקבלת ההחלטות שלה, שהפכה נוקשה יותר עם השנים. "אין ספק שאני משקיעה יותר מחשבה מבעבר. כשהייתי בת 20 ומשהו, לא חשבתי יותר מדי על איך פרויקט יתקבל אצל המבקרים או הקהל. היום אני נמשכת לא רק לתפקידים שמעניינים אותי, אלא התחלתי לבחור דברים שהיה מעניין אותי לראות כצופה".
סטיילס עוברת תקופה מעניינת גם בחייה האישיים. לפני שנה הודיעה על אירוסיה לצלם פרסטון ג'יי קוק, ובימים האחרונים נודע שהשניים מצפים לילד ראשון.
"גרתי בתוך המזוודה שלי במשך שנים", היא מחייכת. "העבודה לקחה אותי לכל מיני פינות בעולם, ורק לאחרונה אני מרגישה שאני מתחילה להתיישב. אני מאוד נלהבת ושמחה על ההיריון. הוא מגיע בטיימינג טוב. אני בעיקר מחכה לחזור הביתה כדי להתחיל להכין את הקן".
* * *
בדומה לשחקניות רבות, גם לסטיילס יש הרבה לומר על איכות התפקידים שמוצעים כיום לנשים בהוליווד, וגם היא חשה שהדברים המעניינים יותר מתרחשים דווקא בזירת הטלוויזיה. היא מעריצה את איימי שומר ולנה דנהאם, וצופה באדיקות גם בסדרה "ויפ", בכיכובה של ג'וליה לואי־דרייפוס.
והיא גם מצהירה על כוונתה לעבור לצד השני של המצלמה. "כבר ביימתי סדרת רשת בשם 'פאלומה', והעבודה בחדר העריכה לימדה אותי המון על משחק. התהליך בהחלט לא פשוט, ויש הרבה אחריות ולחץ, אבל מצאתי את עצמי מרותקת בכל הרמות. כך שבסיטואציה אידיאלית, אוכל למצוא לעצמי את הדרך לשלב בין משחק לבימוי".
כך או כך, בתקופה הקרובה סטיילס לא תצטרך לדאוג יותר מדי לתעסוקה. אמנם ניל ג'ורדן הספיק מאז הראיון עימה להתכחש ל"ריביירה" ולטעון ב"גרדיאן" שהמפיקים שינו את תסריטיו באופן קיצוני והרסו את החזון שלו, אבל נתוני הצפייה עד עתה מלמדים שמדובר בלהיט מסחרר, וההכרזה הרשמית על עונה שנייה בוודאי תגיע בקרוב.
"הסיפור בהחלט משאיר אותנו במקום מעניין להמשך", מסכמת סטיילס. "מובן שאם יבקשו ממני, אשמח לחזור ולצלם פרקים נוספים. שמש, אוכל טוב, נופים מדהימים - מה רע?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו