בית המשפט העליון דחה היום את ערעור הפרקליטות, וקבע כי העונש שגזר בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע, 8 שנות מאסר בפועל, על הנער שדקר למוות ביוני אשתקד את חברו הטוב, הנער פיליפ גלר ז"ל (15 וחצי), יוותר על כנו.
במקביל קיבלו השופטים - יורם דנציגר, אליקים רובינשטיין ונעם סולברג - חלקית את ערעורו של הנער הדוקר (16 וחצי). השופטים לא אפשרו לו לשהות במעון השיקומי הנעול בו הוא נמצא כיום, עד הגיעו לגיל 20, כפי שביקש. יחד עם זאת, בעקבות עמדת שירות המבחן לנוער וחוות דעת מטעם המעון הנעול, קבעו השופטים כי נכון יהיה לאפשר לו לרצות שנה נוספת מתוך תקופת המאסר בפועל במעון הנעול, בתום שנה מיום מתן פסק הדין בערעור יעבור הנער הדוקר לרצות את עונשו בכלא "אופק" לנערים.
אמו של המנוח, מרינה גלר, אמרה לאחר מתן פסק הדין, כשדמעות חונקות את גרונה: "נותנים לו שנתיים להיות במעון הנעול במקום בכלא. בשבילי זו הקלה בעונשו. זה אומר שאם מישהו צעיר יש לו יותר זכות לרצוח. זו בושה לכל המערכת. כנראה שזה מגיע לחברה שלנו, שהרוצח של בני יצא מהכלא בעוד חמש שנים, יעבור מולי ויחייך. ואיפה הילד שלי, שלא יסיים אף פעם בית ספר, שנרצח באכזריות מפלצתית בידי החבר שלו? כדאי שההורים ידעו שזה יכול כנראה לקרות גם להם, שתקבלו את גופות ילדיכם חתוכות בבית חולים. תהיו מוכנים לזה".
סנגורו של הנער הדוקר, עו"ד תומר אורינוב, הביע מנגד שביעות רצון מפסק הדין. "זה מקרה מיוחד ושונה. זה לא מקרה פשוט של שימוש בסכין. ביהמ"ש קיבל את העמדה שלנו והורה לתת משקל משמעותי לשיקולי השיקום".
הפרקליטות שביקשה להחמיר בעונשו, טענה בערעור באמצעות עו"ד יאיר חמודות, כי העונש שהוטל עליו "אינו הולם את חומרת המעשים בהם הורשע ואת ערך חיי האדם, אינו מבטא כראוי את שיקול הגמול, ואין בו כדי להרתיע את הדוקר, ונערים אחרים כמותו, משימוש בסכין לשם פתרון סכסוכים. בפרט שמדובר בהצטיידות מראש בסכין לקראת מפגש עם יריב ושימוש מכוון ואלים ביותר בו המתבטא, בין היתר, בנעיצתו עמוק בגופו של האחר, קורבן העבירה".
מנגד טען סנגורו של הנער הדוקר, עו"ד תומר אורינוב, כי "המערער לא הצטייד מראש בסכין ולא תכנן לדקור את המנוח. נטילת הסכין מהבית באה לאחר שהמערער הבחין כי המנוח אוחז בידיו באבן גדולה ולאחר שהמערער שמע את המנוח קורא לו לצאת על מנת להתקוטט. הדקירה עצמה באה מיד בסמוך ובעקבות תקיפתו של המערער בידי המנוח באמצעות אבן מטווח אפס שגרמה לפציעתו של המערער בראשו. ניתן להניח כי אלמלא הטיח המנוח במערער אבן לא היה מתרחש האירוע הטרגי".
לביהמ"ש העליון הוגש תסקיר עדכני שבו כתב שירות המבחן לנוער, כי הוא מתרשם שהנער הדוקר "מתחרט ומתייסר על מעשהו ומרגיש שגרם להרס משפחתו ומשפחת המנוח. המערער מרבה לדבר על המנוח ומרגיש שמגיע לו עונש על מעשהו, הגם שהוא חרד מפני הצפוי לו בכלא". בחוות דעת של המעון הנעול, שהועברה לביהמ"ש, עולה כי מעברו של הנער הדוקר, מבית המעצר למסגרת טיפולית במעון הנעול מיטיבה עימו.
שופט ביהמ"ש העליון, יורם דנציגר, אשר כתב את פסק הדין אליו הצטרפו שופטי ההרכב האחרים, הדגיש: "איני סבור כי עונש מאסר בפועל בן שמונה שנים הוא עונש קל המתעלם מחומרת העבירה ומהאינטרס הציבורי. סבורני כי בהשיתו על המערער עונש זה שיקלל בית המשפט המחוזי כהלכה את כלל שיקולי הענישה".
מנגד קבע השופט דנציגר כי לא ניתן להצדיק הפחתה מעונשו של הנער הדוקר, שכן "מעשיו של המערער חמורים ביותר. המערער הביא בהתנהגותו הפושעת לקיפוח חיי נער צעיר וגרם לסבל שקשה לתארו במילים למשפחתו של המנוח שמתקשה להתאושש מהאסון שפקד אותה. המערער הוסיף חטא על פשע עת הותיר את המנוח להתבוסס בדמו ולא דאג להושיט לו עזרה או להזעיק עזרה".
