שני טולדנו נכנסה בסערה לחדרו של המרצה שלה. "יש לי רעיון שיאפשר גילוי מוקדם של סרטן הריאות", היא ירתה באומץ.
"העיניים שלו ממש זרחו מרוב התלהבות", היא נזכרת. "הוא הושיב אותי לשיחה, וסיפרתי לו על הרעיון שלי. הייתי אז סטודנטית לתואר ראשון בהנדסה מכנית, והוא מייד אמר שהוא מוכן להיות שותף שלי.
"אבא שלי נפטר לפני ארבע שנים מסרטן ריאות, איש בריא שגילו לו את המחלה בשלב מתקדם, ואני הייתי בשבר אישי עצום. משם התחלתי לחקור, וגיליתי את הצורך הגדול בבדיקת סקר ובמכשיר הדמיה חדשני לגילוי מוקדם של סוגי סרטן. פיתחתי מכשיר כזה, הקמתי חברת סטארט־אפ, לפני חודש וחצי סיימנו ניסוי מוצלח בעכברים, ואני מאמינה בכל ליבי שהוא יכול להציל מיליוני אנשים בעולם".
היא בת 29, עם דרייב מטורף. אנרגיה בלתי נגמרת. לפעמים, באמצע הלילה, כשמוחה קודח מרעיונות, היא קמה מהמיטה והולכת לכתוב אותם. כשאני שואל אותה אם אבא שלה היה גאה בה עכשיו, עיניה מצטעפות. "כן, מאוד. הוא היה טווס עכשיו. וזה עוד כלום לעומת מה שהולך להיות בעתיד. ואני כל כך מתגעגעת אליו".
היא הבת האמצעית של הרצל ז"ל ורינה (52), אחות לבת־אל (31) וחן (בן 26). "גדלתי בבית מדהים, חם ומעצים. זה נסך בי המון ביטחון. הייתי ילדה מאוד רצינית, אני זוכרת שכבר בגיל 8 היה לי לו"ז יומי. אבל לא הייתי חנונית. שיחקתי כדורעף ושרתי במקהלות זמר של ילדים והייתי בתנועת נוער, תמיד מלאת שמחת חיים".
בצבא שירתה ביחידת מורן, יצאה לקורס קצינים ובסיומו חזרה לפקד על יחידת סימולטור. אחרי שלוש שנים וחצי השתחררה מחיל האוויר ("אני עדיין עושה מילואים כקצינת תחקור של יחידה שמטיסה מל"טים") ונסעה עם חברה לטיול של חצי שנה במזרח.
כשחזרה, התקבלה לעבודה בתעשייה האווירית והחלה ללמוד הנדסה מכנית במכללת אפקה. "היתה לי עבודה מרתקת. התחלתי כמדריכת סימולטורים, ילדה בת 22 שטסה לכל חור בעולם ומאמנת לקוחות וצבאות שונים על סימולטורים. מאוד נהניתי, זה היה כיף".
• •
מות אביה בסוף 2012 שינה לחלוטין את חייה. "הוא היה אדם בריא שעשה ספורט - שחייה, חדר כושר. עד גיל 45 היה מעשן מעט. אמא היתה אז עקרת בית. היינו מבוססים, היתה המון משפחתיות ואושר גדול.
"יום אחד אח שלי נתקע עם האופנוע בחוף פלמחים, ואבא נסע עם הג'יפ שלו לחלץ אותו. כשהם הרימו ביחד את האופנוע, הוא הרגיש שנתפס לו שריר בחזה ופחד שיש לו בעיה בלב. הצילומים העלו חשד לסרטן בריאה, שלחו אותו לסי.טי, ואחרי שתוצאות הביופסיה חזרו, התברר שיש לו סרטן ריאות במצב מתקדם, דרגה 4.
"ישבנו שם בחדר בשיבא ובכינו, אמא, אבא, אחותי ואני. אחי היה בצבא. הרגשתי כאילו החיים שלי נגמרו. ראיתי את אבא שלי, האיש השמח הזה, הבריא, המעצים והנפלא באדם, יושב עצוב, כואב כל כך.
"אחרי כמה שעות, החלטתי שחייבים להיכנס לעבודה. לעשות הכל כדי לעזור לו לנצח את המחלה. לא יכולתי לשאת בכלל את המחשבה שהוא ילך מאיתנו.
"גרתי אז בדירה שכורה בתל אביב עם אורָן, שהיה המפקד שלי בטירונות במורן, ואמרתי לו - 'אנחנו עוברים לגור עם אבא ואמא בראשון לציון'. גם אחותי ובעלה עברו לבית של הוריי. היתה להם וילה גדולה של ארבע קומות עם שתי יחידות דיור, כך שלא היתה בעיה של מקום ופרטיות.
"צימצמתי את העבודה בתעשייה האווירית ואת ההגעה שלי ללימודים, והודעתי לכולם, כולל לחברים הכי קרובים שלי, שמעכשיו אני מגויסת וחיה ופועלת רק למען אבא שלי. שאני חייבת לעשות הכל כדי להציל אותו. כולם התחשבו בי, ואותי לא עניין שום דבר אחר מלבד אבא.
"הוא הפסיק לעבוד והתחיל לקבל טיפולי כימותרפיה והקרנות. שלוש פעמים בשבוע הוא נסע לתל השומר, ואנחנו עשינו תורנות מי נוסע איתו, מי נמצא איתו בכל שעה ביום. עשינו הכל כדי שהוא יחייך, כדי שישמח קצת. בישלנו לו ארוחות ערב מטורפות, לקחנו אותו למסעדות שהוא הכי אהב, הלכנו לטיול רגוע בחוף. אני והאחים שלי קנינו לו את האופנוע שהוא הכי רצה ב־100 אלף שקל, לקחנו בשביל זה הלוואה גדולה.
"זה מאוד גיבש את המשפחה, אבל היו לא מעט רגעים קשים, כואבים. בפנים היתה אצלי סערה. בלילה, כשהייתי רק עם אורן בחדר שלנו, הייתי מתפרקת. כל הזמן חשבתי על זה שאבא שלי הולך למות. שהוא לא יהיה בחתונה שלי, ולא יזכה לראות את הילדים שיהיו לי. זה גמר אותי. זאת היתה התקופה הנמוכה בחיי, אבל כל כך רציתי שהוא ינצח.
"אבא היה חזק בתקופת המחלה ולא נראה חולה. לא נשר לו השיער, והוא לא היה חיוור. היה לו הומור בתוך כל הקושי הגדול שנחת עליו. הוא היה אומר לנו: כשאמות, תכתבו על המצבה 'מת מאיידס'. שאלנו אותו למה, והוא אמר: 'כדי שאף אחד לא ייגע באמא'".
שני עם אביה הרצל ז"ל ואמה רינה. קראה לחברת הסטארט־אפ על שמו
דווקא לפני מותו, כתשעה חודשים לאחר גילוי המחלה, היתה במשפחה תחושה שהוא יצליח לנצח את הסרטן. "בבדיקות שעשו לו גילו שהגידול מצטמצם ולנו היתה תקווה גדולה. אבל אז קיבלנו את הבום מהדלת האחורית. היה לו נמלול ביד שמאל, והאצבעות התחילו להכחיל. בדיעבד, התברר שהוא קיבל קרינה לריאה השמאלית, והעורק נסתם בקריש דם. הרופא בבית החולים לא זיהה את זה, והמצב הסתבך.
"אבא עבר שני צנתורים כדי לפתוח את העורק. הוא לא היה מוכן בשום אופן שיכרתו לו את היד, ואנחנו כעסנו על בית החולים וחיפשנו תשובות במקומות אחרים. הגענו איתו להדסה עין כרם. רצו לנתח אותו שם, אבל היתה לו הידרדרות מיידית. בסוף הוא נפטר כתוצאה משבץ במוח".
• •
המוות גרם לה גם להתחיל לחשוב על סוגיית הגילוי המוקדם של סרטן הריאות. "עוד כשאבא היה מטופל והייתי באה איתו לטיפולים, הטרפתי את הרופאים והאחיות בשאלות על המחלה, על התרופות שהוא מקבל, וגיליתי משהו נורא: שאין שום בדיקת סקר לגילוי מוקדם של סרטן הריאות, הסרטן עם אחוזי התמותה הכי גבוהים בעולם. בסרטן ריאות אין בדיקות סקר לגילוי מוקדם, כמו בסרטן השד או בסרטן המעי הגס, למשל.
"גיליתי גם שיש עוד בעיה: היום רק בדיקת סי.טי יכולה לאפשר גילוי מוקדם של המחלה, וזה בעייתי לשלוח אנשים לבדיקה לגילוי מוקדם במכשיר עם קרינה כל כך גבוהה. זה חידד לי את הצורך המיידי במכשיר יותר נייד, זול, ובלי סיכון של קרינה.
"התחלתי לקרוא באובססיביות כל חומר אפשרי על המחלה, וגם על שיטות ההדמיה. זאת ממש היתה התרפיה שלי, במקום פסיכולוג. זה הצמיח אותי, החזיר לי את התשוקה לחיים.
"חזרתי לעבודה בתעשייה האווירית, וחזרתי ללימודים. יום אחד ישבתי בשיעור בקורס של ד"ר משה תשובה, הוא דיבר שם על תכונה פיזיקלית מסוימת, ופתאום קלטתי ששיטת הדמיה חדשה עומדת לנגד עיניי. זה היה מאוד מרגש. ואז גם הגיעו הבלמים. בטח כבר חשבו על זה לפניי, בטח כבר ניסו וזה בלתי אפשרי.
"אבל זה לא הירפה ממני. קמתי עם זה בבוקר והלכתי לישון עם זה בלילה. כל החיים שלי תמיד קמתי בבוקר לעשות דברים שגדולים ממני, שיש בהם שליחות, השפעה, חזון. ולא הסכמתי לוותר".
נדרשו לה עוד מספר שבועות כדי לעבד את הרעיון שלה ולהציג אותו בפני המרצה. "חיכיתי שהקורס יסתיים, שלא יחשוב שאני באה להתחנף אליו, ומשה היה מדהים איתי. לא כל מרצה היה מתייחס ככה לרעיון של סטודנטית שלו. הוא האמין בי ובמוצר, ומייד אמר שהוא מוכן להיות שותף שלי באתגר הגדול הזה.
"יצאנו לדרך, והתחלנו לעבוד ביחד, לחקור ולפתח את המוצר במעבדות של המכללה. מדובר במכשיר קטן, בגודל כף יד, שיש לו מצלמה תרמית ומסך שמצלם את המטופל בלי לגעת בו. הוא מייצר שיטת הדמיה ש'קוראת' את זרימת החום אל תוך הרקמות באמצעות אלגוריתם חכם. הבדיקה היא בעצם באיזה אופן זורם החום לרקמות, כי באזורים שבהם יש סרטן, החום זורם אחרת.
"אחרי כמה דקות כבר יש לרופא תמונה. לא צריך לחכות כמה ימים לפענוח, כמו בסי.טי. זה מכשיר נייד שיכול להיות אצל כל רופא בחדר, זול בהרבה מהסי.טי, וללא סיכון של קרינה".
איך את מבדילה בין אזור של דלקת, גידול שפיר וגידול סרטני?
"אנחנו יודעים שהתכונה הרלוונטית שאנחנו בודקים מבחינה בין דלקת לגידול שפיר וגידול ממאיר. יש לכך הוכחות. ההדמיה שלנו תבדיל בין סוגי הרקמות".
היא מבקשת לא לפרט את כל התכונות של המכשיר, מחשש לריגול מסחרי. "יש הרבה חברות שמתעסקות בהדמיה, יש הרבה תחרות, וברור לי שנכנסתי למגרש גדול ולא פשוט, שבו גם ינסו לשים לי רגליים. אבל אני נחושה מאוד להצליח. רשמנו פטנטים גם על המכשיר וגם על הטכנולוגיה".
• •
שני ותשובה החלו לפעול לקידום התוכנית שלהם. בין היתר, קבעו גם פגישות במרכז הסרטן בבית החולים שיבא, שבו טופל אביה של שני.
"זה היה לא פשוט, אפילו קצת הזוי, לצעוד במקום שבו טופל אבא שלי, עם כל הכעס שהיה לי עליהם. אבל ידעתי שזה בית חולים מעולה, עם מיטב המומחים לחקר הסרטן. נפגשנו עם ד"ר אמיר און, מנהל היחידה לתפקודי ריאה, והוא שמע את הרעיון שלי ואמר מייד: 'אני איתכם. אני רוצה להיות שותף'. חתמנו איתם על הסכמים ויצאנו לדרך".
טולדנו, עם המכשיר שפיתחה. "המחקר על הנושא היה התרפיה שלי, במקום פסיכולוג. זה הצמיח אותי, החזיר לי את התשוקה לחיים" // צילום: אפרת אשל
ד"ר און: "ראיתי מייד שהרעיון שלה יעיל, פשוט, יכול להיות בכל מרפאה אזורית ולהעניק פתרון פוטנציאלי טוב לגילוי מוקדם של סוגים שונים של סרטן. היום אין בדיקות סקר לסרטן הריאה, וידוע שהתמותה ממנו היא מספר אחת מבין סוגי הסרטן השונים. יש צורך קליני בבדיקה כזאת, שיכולה להציל הרבה מאוד חולים, והמכשיר ששני פיתחה יכול לממש את הצורך הזה. יש בו גם פחות סיכונים מאשר במכשירי ההדמיה האחרים.
"הרגשתי מחויב לשני, גם בגלל הסיפור העצוב עם אבא שלה וגם בגלל מי שהיא, עם המוטיבציה והאנרגיה האינסופית שלה. אבל ברור שלא הייתי נכנס לכל העסק הזה ושותף למחקר אם לא הייתי מגלה בו פוטנציאל רפואי גדול".
כדי לממש את הפוטנציאל של מכשיר ההדמיה שפיתחה, החליטה שני ללכת עם החזון והרעיון שלה עד הסוף. לפני שנה וחצי עזבה את עבודתה בתעשייה האווירית והקימה חברת סטארט־אפ בשם HT bioimaging (האותיות הראשונות הן ראשי התיבות של שם אביה). היא פנתה לגידי ברק, יזם ידוע בתעשיית ההיי־טק, כדי שיסייע לה בניהול החברה.
"שמעתי על גידי ועל כך שהוא הקים הרבה חברות סטארט־אפ ועשה אקזיטים גדולים, וגם שהוא מגדל יזמים צעירים. כתבתי לו מייל, הצגתי את עצמי ואת הרעיון שלי. הוא קדח לי כמה חודשים טובים, איתגר אותי בשאלות ובבדיקות, עד שהחליט להיות שותף שלי, ופתחנו את החברה ביחד.
"גידי מוביל את כל האסטרטגיה של גיוס משקיעים ותקציבים, הוא איש עסקים שיודע איך להפוך רעיון למוצר מוצלח".
• •
בעוד חצי שנה תינשא שני לאורן סולומון (30), רואה חשבון במקצועו, שנמצא שם בשבילה כבר 11 שנים, ברגעים הקשים וברגעים השמחים. הם אמנם חולקים את אותה הדירה, "אבל כמעט לא יוצא לנו להיות ביחד במשך השבוע, רק בסופי שבוע", היא מחייכת.
סדר היום שלה בלתי נתפס. היא קמה בסביבות 6 בבוקר, יוצאת להתאמן בספורטק, חוזרת הביתה, מתארגנת ויוצאת ליום עבודה ארוך. נוסעת מהדירה השכורה בתל אביב למשרדי החברה ברעננה, ונכנסת לרצף של פגישות עם משקיעים פוטנציאליים ("יש התעניינות גדולה בחברה") ועם נציגים של חברות שונות, שמתעניינות בפיתוח המוצר. היא חוזרת הביתה רק בסביבות 10-9 בערב. בחלק מהימים היא גם לומדת לתואר שני במערכות תבוניות במכללת אפקה.
"הרבה אנשים שאלו אותי, בשביל מה את צריכה את זה. למה להחליף ג'וב נחשק ומשכורת מצוינת בשביל סטארט־אפ, שיש בו את הסיכון של הכל או לא כלום, ושנים של אי ודאות וגיוס משקיעים והשגת אישורים רפואיים באירופה ובארה"ב. תהליך ארוך ומתיש ויקר, שהנסתר בו רב על הגלוי.
"אמרו לי, 'את בחורה מוכשרת, תְפתחי אפליקציה ותעשי הרבה כסף'. ואני אמרתי להם: 'זה מה שאני רוצה לעשות, אני מאמינה בזה, ויכול להיות שהמוצר שלי יציל את העולם. אני רוצה להיות אישה משפיעה, להצליח לפרוץ דרך ולתת תקווה למיליוני חולים בעולם'.
"התחלנו את המחקר. עשינו ניסויים בתאים סרטניים בשיבא, והתוצאות היו טובות. משקיעה פרטית נתנה לנו כסף, וגם מהמדען הראשי קיבלנו 3 מיליון שקלים, שמותנים בהבאת 50 אחוז מהתקציב ממשקיעים פרטיים. למעשה, זאת היתה הכרה בתהליך שלנו.
"לפני כחודש וחצי סיימנו ניסוי מאוד מוצלח על עכברים, ועכשיו אנחנו יוצאים למסע גיוס של מיליון דולר ממשקיעים, כדי שנוכל להמשיך לפתח את המחקר. אני מאוד אופטימית. המטרה היא שבתוך שנתיים נהיה אחרי ניסוי עם בני אדם. אני מעריכה שבתוך שנה נפנה לוועדת הלסינקי כדי לקבל אישורים.
"כרגע אנחנו מתמקדים בסרטן צוואר הרחם, כי לסרטן הזה יש הרבה יותר נגישות ופריצת דרך, שעשו כבר חברות לפנינו. כדי לעסוק בסרטן הריאות דרוש תהליך ארוך של כשבע שנים, שכרוך בהוצאות כספיות רבות ואישורים של ה־FDA האמריקני, וזה סיכון לא מבוטל לחברה שלנו להתמקד בו".
אבל לסרטן צוואר הרחם יש כבר בדיקת פאפ לגילוי מוקדם.
"נכון. מגרדים תאים מצוואר הרחם, שולחים למעבדה, מחכים חודש לתשובות, ושיעור הדיוק הוא 65 אחוז. אנחנו מתכוונים לשפר את התהליך עם המכשיר שלנו. בשלב הראשון נייצר לרופא תמונת הדמיה של צוואר הרחם, עם סימון של נקודות סרטניות, כך שהוא יידע בדיוק מהיכן לקחת את הביופסיה. אחרי שנוכיח יעילות ודיוק, נוכל להתוות בדיקת סקר.
"החלום הגדול שלי הוא לפתור את נושא הגילוי המוקדם של סרטן ריאות. זה מה שדוחף אותי כל בוקר לקום ולהסתער ולהיפגש עם משקיעים ולגייס את הכסף למחקר. ואני אצליח. את אבא שלי זה כבר לא יציל, אבל מיליוני אנשים אחרים כן. וזה נותן לי תנופה אדירה. אני אופטימית מאוד, אחרת לא הייתי כאן".
erann@israelhayom.co.ilמומחה: "יידרש עוד הרבה זמן"
"יש בהחלט צורך בבדיקה פשוטה, זולה, קלה ולא מסוכנת כבדיקת סקר לגילוי מוקדם של סרטן הריאות", אומר ד"ר אמיר בר־שי, מנהל המערך לרפואת ריאות במרכז הרפואי ברזילי באשקלון. "מדובר בסרטן הורג, שברבים מהמקרים אין לו סימפטומים מוקדמים, והוא מתגלה רק כשהוא כבר מפושט.
"בעולם כבר נהוגה בדיקת סקר לגילוי מוקדם של המחלה לאנשים עם גורמי סיכון - אנשים מעל גיל 55 שעישנו יותר מ־30 שנה חפיסה ביום. הבדיקה נעשית בסי.טי, והיא עברה את כל האישורים הרפואיים הדרושים. יש בבדיקה קרינה, אבל לא ברמה גבוהה. לפני כארבע שנים פורסמו מחקרים נרחבים שהוכיחו את ההשפעה הגדולה שיש לבדיקה על חולים שחייהם ניצלו כתוצאה מהגילוי המוקדם. בישראל הבדיקה הזאת לא כלולה בסל הבריאות, ואני גם לא מאמין שהיא תיכנס לסל השנה.
"הסטארט־אפ של שני נשמע מעניין, התהליך והמכשיר. אבל כמובן שלא כל המידע והתכונות שלו ידועות לי. למשל - האם הוא יידע להבדיל בין אזור דלקת, גידול שפיר, מחלות אחרות וסרטן?
"חשוב להבין שהפתרון עדיין רחוק מאוד. מדובר בתהליך ארוך, עם מחקרים גדולים ובדיקות. אני מניח שאם הסטארט־אפ יתקדם יפה, הוא יימכר באקזיט לחברה גדולה, שתמשיך ותעשה מחקרי ענק בעניין. כל הסיפור הזה יכול לקחת שנים ארוכות.
"מצד שני, אני מתפלל שנגיע ליום שבו יהיה מכשיר הדמיה קטן, זול ויעיל, שיכול לחולל מהפך עצום בטיפול בחולים, ובמיוחד בכאלה שיש להם גורמי סיכון לחלות בסרטן. מצידי שיהיו רק 20 כאלה, אפילו יקרים. שיעשו בדיקה פעם בחצי שנה לאנשים בסיכון. לצערי, אני עוד לא רואה את זה באופק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו