צריך לקחת נשימה עמוקה לפני צלילה לעונה החדשה של "הרומן". הזיכרונות הטובים מהעונה השנייה - העסיסית, המותחת והעמוקה - מתעממים לנוכח מטר מטאורים של פלאשבקים וקלישאות, עד שהלב מחסיר פעימה. זוהי "הרומן"? דרמת מתח רומנטית סוחפת, שהביאה לעולם את נוח סלאווי השחצן והמיוסר, את אליסון המפעימה, את הלן החד־פעמית ואת קול, הגבר שכל אחת היתה רוצה, לפחות, להכיר? פרק הבכורה עושה שירות רע מאוד לדרמה שעדיין אי אפשר לנטוש - בדגש על ה"עדיין" - וכשהוא מסתיים, בקליפ האנגר מרעיש המכריח אותך לצפות בפרק הבא, יש תקווה שמכאן הדברים ילכו וישתפרו. בדגש על "תקווה".
בכורת העונה השלישית מתחילה בנקודת השפל של סלאווי, אסיר לשעבר. מות אביו מכריח אותו להתעמת בו בזמן עם שתי תקופות חיים קשות: העבר וההווה. התרגיל התסריטאי, קפיצה של שלוש שנים קדימה בזמן, נראה מבטיח מאוד עבור הצופים, עד שמגלים שיוצרי "הרומן" לא יחסכו מאיתנו את שנות הכלא הקשות - הו, כה קשות - שעברו על האיש שנכנס לכלא בגין הריגה שלא ביצע. וכאן נשאלת השאלה, פלאשבקים, באמת? ועוד כאלו? הסיוטים של סלאווי, חומר רע מבחינה קולנועית, בתוספת הכדורים שהוא בולע, הבריחה לשינה טרופה בכנסייה - הבנתם את הסימבוליקה, כן? - קצינת המבחן שלו, הפרנויות שמישהו עוקב אחריו, המרצה הצרפתייה שנמרחת עליו, כולם קישוטים שלא מחפים על ריקנות גדולה מאוד.
סלאווי הוא אכן קליפה ריקה מבפנים ומבחוץ, has been רציני, וכדמות מובילה הוא פשוט לא מחזיק פרק שלם על גבו. הוא קלישאה על קלישאת הגבר השבור, וקלישאה לא מעניינת או מתוחכמת במיוחד. כדי שאף צופה לא יוכל לפספס את מוטיב ההרס העצמי של סלאווי - הגבר הנחשק שהיה לו הכל, וזרק את חייו המושלמים בעבור רומן קיץ - מגיעה דרשת הפרופסורית הצרפתייה בכנסייה, שמספרת על "צל של צל שנועד להיהרס על ידי יוצרו". זה לא להאכיל בכפית, זה לטפטף לצופה לתוך הגרון. הבחירה להקדיש לסלאווי את מלוא פרק הבכורה, במקום לחלקו לעלילותיהן של שתי דמויות (כפי שפעל מבנה הסידרה עד כה), היא אחד החרוזים התמוהים בשרשרת של החלטות לא ברורות, המוציאות את "הרומן" משיווי משקלה.
"הרומן" לא מתנהגת כמו מישהי שיש לה סיפור שלם ועוצמתי מאחוריה, אלא כמו מישהי שנגררה לעסק הזה בעל כורחה. העונה הראשונה היתה הצלחה, השנייה אפילו האפילה עליה מבחינה דרמטית, הפסלונים והמחמאות זרמו, אז יאללה, עוד אחת. השאלה הגדולה, האם יש עוד סיפור לספר, האם יש עוד עלילות חזקות, מטלטלות, סוחפות, בחייהם של ארבעת גיבורי הסיפור המקורי, נדחקה הצידה. מי שהחלה את דרכה עם תעלומת מתח, שבמרכזה השאלה מי רצח את סקוטי לוקהרט, לא תהיה מסוגלת לספק את צופיה בעזרת דיונים על מיזוגיניה וסקס. סצנת ה"דיון סלון כמשחק מקדים", שערכו סטודנטים מדור ה־Y בבית המרצה הצרפתייה, היתה מריחת זמן מגוחכת. סצנה מיושנת ופתטית שהיתה צריכה לגווע בעריכה. אפילו סלאווי נראה בסצנה רוב הזמן משועמם.
תסריטאים, הקשיבו. אם הגיבור שלך עייף, מיואש ועגמומי, יש מצב שגם הצופים שלך יחושו כמוהו באיזשהו שלב. הבשורות הטובות: בפרק השני סלאווי מגיח לרגעים בודדים. מכאן,"הרומן" יכולה רק להמריא.