סגן אלוף גלפנד

כשבוריס גלפנד יצא מחדר העיתונות, הוא נראה כמו אדם שבור וחסר נחמה. מחיאות הכפיים של אוהדיו הדומעים, המחמאות מיריבו וחברו האגדי, המילים החמות מהעיתונאים - כל אלו היו רחוקים מלהועיל. משום שלפסגות התחרותיות שבוריס גלפנד הגיע אליהן בשלושת השבועות האחרונים - ובמסע של יותר משנתיים עד שוויון ביום הלפני האחרון של דו קרב אליפות העולם - לא מגיעים אנשים שמסתפקים בסימפתיה או במילים חמות; מגיעים מתחרים מהרמה הנעלה ביותר.

אבל זו לא רק המהלומה לחושים התחרותיים. המאבק הזה על אליפות העולם בשחמט הוא מהתחומים המתישים בספורט. בניגוד לספורטאי בענף האתלטי - שבסוף יום עבודה נהנה מארוחה טובה ומשינה בריאה - השחמטאי נגרס בלחץ מנטלי ואינטלקטואלי מתיש. כמו אחרי קרב איגרוף גדול - המנצח לא נראה במצב נפשי טוב בהרבה.

ביום הקרבות האחרון, כשהמתחרים עוברים לשחמט מהיר, שלף יריבו של גלפנד כוחות כמעט ברוטליים. הפערים הפכו פשוט פיזיולוגיים. גלפנד שוב לא נפל מיריבו בהכנה ובאסטרטגיה, יצא משלבי הפתיחה במצבים טובים, אבל מאות הצופים והתקשורת - שנטו באופן גורף לצידו של הישראלי - נחשפו לפתע למהירות המחשבה של האלוף ההודי.

בכל ארבעת המשחקים נקלע גלפנד לחוסר זמן. במשחק הראשון הוא הציל את הסיטואציה במסע גאוני. אבל בשני הפסיד ממצב תיקו ובשלישי לא ניצח מעמדת ניצחון. מתקפת הייאוש בכלים השחורים במשחק הרביעי לא היתה רחוקה מלהפתיע את האלוף.

* * *

את הפרופורציות להישג של בוריס גלפנד נתן באמת האלוף ההודי, שבציפורניים ובחושי לוחם יותר מאשר בשחמט קיבע את מעמדו ההיסטורי כשחקן הגדול ביותר בעידן שלאחר ירידתו של גארי קספרוב מהבימה. "ההפסד במשחק השביעי היה אחד הימים האפלים בקריירה שלי. הייתי בטוח שזה ברח לי. אני יודע שבוריס לא שיחק מעולה במשחק השמיני (שבו אנאנד הישווה את התוצאה), אבל העובדה שהצלחתי לחזור היא אחד ההישגים הגדולים בקריירה שלי", אמר. הוא כבר חשב בשלב מסוים שגלפנד עשה את הלא ייאמן.

אנאנד היה נדיב וציין את הדרך המדהימה שעשה גלפנד - שמונת שוברי השוויון ששרד מול רוסלאן פונומורוב בגביע העולם ב-2009; הניצחון בשחור כדי להציל את חצי גמר תחרות המועמדים בקזאן מול גאטה קמסקי; הניצחון על אלכסנדר גרישצ'וק כדי לעלות לקרב על הכתר. במהלך האליפות אמר גלפנד שאנשים נותנים משקל גדול מדי לדירוגים - באנגלית זה משחק מילים נאה: "רייטינג הוא אוברייטד" - ועל לוח השחמט המחיש זאת בצורה מהדהדת.

* * *

וזה הדבר הנפלא ביותר שמביא ספורטאי כמו בוריס גלפנד לספורט הישראלי. לא ירקות כמו "כבוד לאומי" שגורמים לפוליטיקאים זוטרים ולתקשורת אלקטרונית שטחית להופיע ליום האחרון של אליפות העולם, אלא ההזדמנות להיחשף למראה אכזרי ומלא הוד כמו זה של ווישוונת'אן אנאנד, כשהכתר שלו על כף המאזניים. ההזדמנות לחוות את הענקים - לא כשהם מטאטאים אותך במשחק ידידות לפני היורו או בסיבוב מוקדם בטורניר גרנד סלאם, אלא כשהשיניים שלהם נחשפות. כשהתואר שכבשו בעמל של שנות דם ויזע נמצא על הכף.

גדולתו של האלוף היא דוגמה מאלפת לאיך נחיתות הופכת ליתרון בספורט. אם בביוגרפיה כמו של גלפנד תמצאו שגדל בהדרכתם של שחמטאי העל של בריה"מ - אנאנד גדל במדינה שלא היה לה אפילו רב אמן. חושי השחמט שלו כמעט פראיים. כשמגיעים למשחקי המחשבה המהירה זה מכריע.

בעקבות זכייתו הוא יחזיק בתואר יותר שנים מראול קפבלנקה הקובני, שזה המספר הגדול ביותר של שנים שהתואר לא היה בידיים אירופיות או רוסיות; סמל למהפכה אדירה שעובר השחמט - שבו ילדי פלא מיפן, מסין ומהודו מתחילים לנסוק, בדומה לנסיקתם על חשבון המערבי בכל תחום אינטלקטואלי.

יש לאנאנד מעט מאוד מקבילים בהיסטוריה של הספורט - של ספורטאי שנוסק לפיסגה בלי שלסביבת גידולו יהיה רקע רלוונטי לכך. קפבלנקה הוא דוגמה לכך - הוא באמת דמה לאנאנד במהירות המשחק שלו; יוהאן קרויף שצמח בהולנד הכמעט אלמונית בכדורגל. מתי מעט נוסקים לפיסגה מתוך סביבה תחרותית חלשה. המשותף להם הוא גאונות.

* * *

גלפנד דיבר בסיום על חוסר התמיכה של מדינת ישראל בשחמט. הוא די זעף כשציין שיש בישראל רק בערך חמישה מקצוענים שיכולים להתפרנס באופן מלא ממשחק השחמט. כעיתונאי ישראלי אתה כמעט נבוך כשאתה מסביר סיטואציה כזו לעיתונאים זרים שמשוחחים איתך. כי זה לא מקרה של ענף בלי מסורת - בעבור כל העולם שחמט הוא ספורט יהודי. וזה לא מקרה של ענף לא פופולרי - שחמט משוחק בישראל באופן נרחב יותר מרוב ענפי הספורט המסוקרים יותר. סתם כתף קרה שהספורט הישראלי נותן למצוינות ובוז מסוים שרוחשים בישראל למסורת האינטלקטואלית היהודית.

והנה בא מישהו וסימן את הבלתי אפשרי: לזכות באליפות העולם מהמקום ה-20. ללכת על התואר הזה אחרי גיל 40 - שום אלוף לא כבש את התואר לראשונה אחרי שנתו ה-40. הוא גרר שחקן אגדי אל קצה כוחותיו. אפילו אתמול המשיך לחבוט חזרה גם כשיריבו - כמעט בהתגרות לעיתים - הגיב בתוך שניות למסע שאותו תיכנן גלפנד דקתיים-שלוש.

אומרים שהתקווה מתה אחרונה, אבל אולי זו היתה המצוקה שניכרה בפניו של גלפנד. נדמה שהפסיד כשרוח הקרב עדיין מפעמת בו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו