שחר של טיול חדש

"אור, שמבשר את ההשכמה והזריחה (זוכרת) רק לראות עוד פעם יותר מזה איני צריכה. שמש, הביאו שמש אם שָמַי מעוננים עוצמת את עיניי אבל השמש היא בפנים".

את המילים הללו כתבה נעמי שמר לפני כמעט 30 שנה, כשיר הנושא לאלבום "אור" של שושנה דמארי, שיצא ב־1988. כבר אז, ועוד הרבה קודם לכן, שוטטו אנשים בארץ בחיפוש אחר אתרים קסומים לצפות בהם ברגעי היופי שאין דומים להם - רגעי הזריחה. ליקטנו עבורם, ועבורכם, כמה מהמקומות היפים ביותר בארץ להביט מהם בשמש העולה. בוקר טוב.

ירושלים: אלפי שמשות זורחות

"עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה מהם נטלה ירושלים" - ואין ספק שאחד מהם הוא ירושלים בעת הזריחה. יש הרבה מקומות קסומים מהם אפשר לראות את הזריחה בעיר הקודש, ואנחנו בחרנו להשקיף מהר הזיתים, שנמצא ממזרח לעיר העתיקה של ירושלים.

זריחה מהר הזיתים // צילום: דודי ועקנין

מקור שמו של ההר בכרמי הזיתים שכיסו אותו בעבר והוא מתנשא לגובה 826 מ', מה שהופך אותו לאחד מהגבוהים בהרי ירושלים. הנוף שיתגלה לעינכם עם עליית השמש הוא לא פחות ממרהיב - חומות העיר העתיקה מוארות בגוון צהוב, כיפת הזהב נוצצת מקרני השמש ומנזר דורמיציון מתעורר ליום חדש. 

איך מגיעים: מכביש 1 פונים לכיוון מעלה אדומים והר הצופים. בצומת הגבעה הצרפתית פונים ימינה לכיוון הר הצופים, עד השילוט ימינה להר הזיתים. 

מצדה: צפיית חובה

שום כתבת זריחות אינה יכולה להיות שלמה ללא מצדה. המבצר העתיק, השוכן על פיסגת צוק מבודד בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, מתנשא לגובה 63 מ' מעל פני הים וכ־450 מ' מעל ים המלח שלמרגלותיו. מצדה שוכנת בין מדבר יהודה ובקעת ים המלח, והגאיות והתהומות העמוקים המקיפים אותה מכל עבריה יוצרים את הניתוק שלה.

הזריחה ממצדה // צילום: לליב גל

אחד ממסלולי העלייה למצדה הוא שביל הנחש המיתולוגי, שאין כמעט תלמיד בארץ שלא כיתת בו את רגליו. שביל הנחש נפתח כשעה לפני זריחת החמה בכל בוקר, כך שאם תתעוררו בזמן ותצליחו לטפס לפני השמש - תוכלו לראות בזריחה את הרי מואב וים המלח ממזרח ואת השביל הקדום למעיינות נחל צאלים ולעבר הדָיֵיק הרומי מצפון. ממערב יפרשו לפניכם מדבר יהודה ונחל מצדה, ואילו מדרום תראו את מצוק ההעתקים והר אלעזר. ארבעה כיוונים של נוף מרהיב הופכים את מצדה לאחד המקומות הפופולריים ביותר לצפות מהם בזריחה, אם לא "המקום" בה' הידיעה.

איך מגיעים: נוסעים על כביש 90 וכ־18 ק"מ מצפון לצומת זוהר וכ־15 ק"מ מדרום לעין גדי פונים למצדה (יש שילוט).

המוחרקה: שמש מראש המנזר

המוחרקה היא פיסגה בצידו הדרום־מזרחי של רכס הכרמל המתנשאת לגובה 474 מ' מעל פני הים. על פי המסורת, במקום זה התחולל העימות בין אליהו לבין נביאי הבעל כאשר אש ירדה מן השמיים ורק קורבנו של אליהו נענה. מסיבה זו הקימו נזירים כרמליתים מנזר על פיסגת המוחרקה בשנת 1867.

הללו ראו באליהו מודל לנזירות, לקנאות דתית ולמסירות טוטאלית לאל, וגג המנזר הגבוה הוא נקודה מצוינת לראות את הזריחה כאשר השמש בוקעת מבעד להרי הגלבוע, התבור והרי ירדן. אם תביטו צפונה תוכלו לראות את הגליל והחרמון, ומדרום למנזר תחזו בקו החוף ובהמשכו של רכס הכרמל.

זריחה במוחרקה // צילום: מישל דוט קום

איך מגיעים: מכביש 70 פונים לכיוון לדאלית אל־כרמל ולעוספיה. הכביש מתפתל מעלה, יער הכרמל משני צדדיו, וכשמגיעים לעוספיה ממשיכים ישר בכיכר הראשונה ופונים ימינה לכיוון המוחרקה בכיכר השנייה. מייד אחרי הפניה ימינה מגיעים לצומת T ופונים שוב ימינה, לכיוון המוחרקה.

כוכב הירדן: כמו הצלבנים

כוכב הירדן, "כאוכאב" בערבית, הוא גן לאומי ואתר ארכיאולוגי הממוקם בקצה המזרחי של רמת יששכר, בין הכנרת לבית שאן. במקום שרידים ארכיאולוגיים מתקופות שונות, ובהם חורבות יישוב עברי קדום, שרידי מבצר צלבני מפואר ושרידי יישוב ערבי.

האתר ממוקם על פיסגה שגובהה 312 מ' מעל פני הים, ושיפולי המצוקים מתנשאים לגובה 550 מ' מעל בקעת הירדן, הפרושה ממזרח. את הזריחה אפשר כמובן לראות מכל האתר בגלל גובהו, אך הצפייה בשמש העולה מומלצת במיוחד ממרפסת המבצר.

זריחה בכוכב הירדן // צילום: גיל אליהו / ג'יני

איך מגיעים: נוסעים בכביש 90 מבית שאן לכיוון טבריה. כ־15 ק"מ מצפון לבית שאן פונים לכביש 717 ומטפסים לפיסגת כוכב הירדן.

מצוק ההעתקים: קסם על ים המלח

מצוק ההעתקים הוא רצף של צוקים במערב ים המלח העובר מרכס רמים בצפון, דרך בקעת הירדן ועד מצוקי הרי אילת, ונוצר עם השבר הסורי־אפריקני. גובהו המירבי של המצוק הוא 270 מ' מעל פני הים, מעל נחל קדם, וגובהו המינימלי הוא 50 מ' תחת פני הים, מעל נחל קדרון.

הפרש הגבהים בין ראש המצוק לבסיסו נע בין 670 ל־250 מ', והשיפוע חד מאוד. השיפוע המירבי הוא בן 73 מעלות, מעל נחל חצצון, והמינימלי הוא 27 מעלות, באזור נחל רחף. אחד המקומות המיוחדים במצוק ההעתקים הוא מצוקי דרגות, שבזכות הטופוגרפיה המיוחדת שלו מתאים במיוחד לצפייה בזריחה קסומה מעל ים המלח. אם יתמזל מזלכם, תזכו לראות את חיות הבר המסתובבות בשטח.

זריחה ממצוק ההעתקים // צילום: DavidB, מתוך "ויקיפדיה"

איך מגיעים: נוסעים בכביש 90 ובין הקילומטר ה־258 ל־259 פונים לדרך אספלט המסתעפת מערבה ומטפסת כ־7 ק"מ עד מצוקי דרגות.

הרי נפתלי: שמש על המים

רכס הרי נפתלי ממוקם בגליל העליון. גבולו המזרחי הוא כביש 90, המסמן את מערב עמק החולה. ממערב גובל הרכס בוואדי דובה שבלבנון, מצפון בנהר הליטני ומדרום בנחל דישון. במזרח הרכס עובר שביל ישראל ומאותו כיוון אפשר להשקיף על עמק החולה, שבריכות המים שלו מנצנצות ובוהקות ומוסיפות קסם - בייחוד בשעת הזריחה. 

על רכסי ההר תוכלו למצוא מגוון רחב של אטרקציות, דוגמת יער נפתלי המדהים, גן הפסלים, מצודת הונין והמצפה היפה לזכרו של בניה ריין ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השנייה.

הזריחה בהרי נפתלי // צילום: אנצ'ו גוש / ג'יני

איך מגיעים: נוסעים בכביש 90 וכ־2 ק"מ מצפון לקיבוץ יפתח פונים בהצטלבות המזרחה לדרך "נוף הרי נפתלי" (יש שילוט של קק"ל). 

הר עמשא: נוף עוצר נשימה

הר עמשא הוא אחד מהרי חברון ונמצא מדרום ליישוב הר עמשא ו־13 ק"מ מצפון לערד. גובה ההר 859 מ' מעל פני הים. מצפון אפשר לראות את יישובי הר חברון, ממזרח את מדבר יהודה, מדרום את בקעות ערד ובאר שבע וממערב את יער יתיר.

הנוף מהספגה עוצר נשימה, ובייחוד בשעת הזריחה. המפגש האקלימי הייחודי באזור משלב בין מזג אוויר מדברי למזג אוויר הררי, ומאפשר שילוב נדיר של צמחייה ובעלי חיים ממינים שונים. באזור תמצאו גם עדויות ארכיאולוגיות להתיישבות אנושית מתקופות שונות.

זריחה ממצוקי דרגות // צילום: דודו גרינשפן

איך מגיעים: בצומת תל ערד פונים צפונה אל כביש 316 ועולים לכיוון יישובי מזרח הר חברון והר עמשא. לאחר כ־13 ק"מ פונים שמאלה (על פי שילוט) להר עמשא. 

 

הסופרת שהרה בלאו: סינדרום צפת שלי

ההתלבטות היתה קשה, אבל בסוף צפת ניצחה. כי אין כמו צפת, בירת הגליל העליון והעיר ששולטת בליבי כבר יותר משלושה עשורים. נכון, אי אפשר להתעלם מהשינויים שהיא עוברת בשנים האחרונות, ורובם לא משמחים את לב התיירת שלי, אבל עדיין, איך אפשר להתחרות בעיר שבאמתחתה נמצאים בית הכנסת של האר"י, בית הכנסת המשגע ביופיו של ר' יוסף קארו, בית הקברות העתיק וכמה מהסמטאות הפתלתלות הכי מפתיעות בארץ?

שהרה בלאו

בצפת תוכלו למצוא לא מעט מוזיאונים קטנים ויחודיים כמו מוזיאון הבובות, מוזיאון התנ"ך, בית המאירי והפייבוריט שלי: מוזיאון יהדות הונגריה, שבכל פעם שהגעתי אליו, יכולתי לשמוע באזני את לחישות רפאים של אבות אבותי. או שאולי זה פשוט סינדרום צפת שהשתלט עלי. או ששאפתי יותר מדי מהאויר הצלול שלה.

סמטאות צפת // צילום: גיל אליהו / ג'יני

(הביאה לדפוס: טל מרמלשטיין)

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו