תפריט לחיים

סירים הם לפעמים געגועים לבית שהכזיב, רסיס זיכרון מחיבוק שאבד או בישול זהות בבית המבקש להיבנות. בדירות של "גשר לעצמאות", שבהן חיים צעירים בני 18־24 שנדדו בין פנימיות ומשפחות אומנות, טעמנו מזה ומזה. ובכל סיר שנפתח, עם כל מחבת רוחשת, רחשו הסיפורים ומלח על הלשון ומלח אצור בעיניים.

מטרת התוכנית, שמפעילה עמותת "ילדים בסיכוי", היא לתת מענה לצעירים שסיימו את התחנכותם בפנימיות. התוכנית מציעה להם מקום מגורים, בליווי צוות מקצועי שמכין אותם לשירות צבאי או לאומי ולהשתלבות בעבודה או בלימודים, ומעל הכל מאפשרת להם לשוב ולסמוך על טובו של האדם, להניח ראש לרגע על מישהו בעולם כמו למשל על אתי לוזון בן עמי, המלווה של הדירות בעפולה, אישה עם עיניים יפות והרבה כח שליוותה אותנו משך כל ימי העשייה.

חלק מהצעירים הם חיילים, אחרים סטודנטים, ויש דירות לבנות שירות לאומי, לצעירים חרדים, לעולים חדשים ולערבים. בתים נפרמים לא מבחינים בין מגזרים, ובקצה מסלול הפנימיות כולם חסרי ידע וניסיון בעולם האמיתי.

את המתכונים הבאים ליקטנו ביומיים של דילוגים בין שלוש דירות. דירות שבהן פגשנו את המתוק שבמלוח, את כאב החריף, וצעירים היודעים את חוכמת השמחה ולא נותנים למר שישלוט בדרכם. כמהים ליום שבו יצליחו להקים בית משל עצמם, להחתים את כתליו בריח האוכל שלהם ולגדל ילדים שאליהם הם נשבעים שיתייחסו אחרת.

קארין, 19

"אני, הקטנה מבין שלושה, הייתי ילדת סינר של אמא", מספרת קארין, "אבל בבית היה הרבה מתח. בכיתה י' התחילו קונפליקטים עם ההורים, מריבות, הרגשתי שהם לא קיבלו את מי שאני. בסוף י"א יצאתי לפנימייה בצפון ועשיתי בגרות מלאה, עם תעודת הצטיינות". היא כבר שנה בשירות לאומי במשטרה, חיה בדירת "גשר לעצמאות" בעפולה, ואומרת שאין לה מילים להודות על המקום הזה. בבית שבו גדלה היו מכינים בימי שישי בשר על האש בתוך פיתה טרייה. המעורב הירושלמי שהיא מכינה לנו מחזיר אותה לשם. "אני מבשלת מגיל נורא צעיר. בכיתה ט', בשביל להרוויח כסף לבזבוזים, הייתי קמה מוקדם להוציא ילד בן 4 וחצי לגן. מסיימת ללמוד, לוקחת אותו, מכינה לו ולאחיו צהריים. בדירה הזו כמעט אני היחידה שמבשלת. הבישול מרגיע אותי. לראות אחרים אוכלים, יש בזה סוג של כוח". וכשאני שואלת אותה מה היא מבקשת לעצמה, היא מחייכת: "הייתי רוצה ללמוד קרימינולוגיה וחינוך ולהצליח בזה, ובעיקר להכיל את המקום שממנו באתי ולדאוג לעצמי. כי כמו שאת בטח מרגישה, אני אדם שעל פי רוב מרצה אחרים".

מעורב ירושלמי

למעורב:

3 בצלים גדולים חצויים ופרוסים דק

4 כפות שמן

300 גרם חזה עוף חתוך לקוביות בגודל כ־2 ס"מ

250 גרם לבבות עוף מנוקים וחצויים לאורכם

250 גרם כבדי עוף מנוקים וחתוכים לקוביות בגודל

כ־1/2 1 ס"מ

מלח לפי הטעם

1/2 כפית מחוקה כמון

1/2 כפית פפריקה חריפה

לטחינה:

1 כוס טחינה גולמית שאתם אוהבים

1 כוס מים בטמפרטורת החדר

2 שיני שום קצוצות דק

מיץ מ־1/2 לימון

מלח לפי הטעם

להגשה:

3 פיתות

פטרוזיליה רעננה

סלט ירקות קצוץ דק

טחינה ביתית

להכנת הטחינה, מערבבים את הטחינה הגולמית עם המים, מוסיפים את השום, מיץ הלימון והמלח. טועמים ומתקנים תיבול.

להכנת המעורב, מחממים מחבת כבדה ורחבה ומניחים עליה את פרוסות הבצל. ככה על אש קטנה עד שישחימו כולן. מוציאים מהמחבת, מוסיפים את השמן ומטגנים תחילה את החזה והלבבות. כעבור 3 דקות מוסיפים פנימה את הכבד, ממליחים ומתבלים. טועמים ומתקנים תיבול. מחזירים את הבצל, ומשהשחימו פני הכבד, מוציאים מהמחבת ומכניסים לפיתה עם הטחינה, הפטרוזיליה וסלט הירקות.

"הבישול מרגיע אותי". המעורב של קארין // צילום: איתיאל ציון

שרה, 24

לשרה יש הבעה קשוחה עד שמגיע משהו שמחייך אותה, ובבת אחת נעלם כל הפאסון. בצבא היתה מש"קית משמעת, עכשיו היא עובדת באבטחה בקניון, ואף אחד לא מתעסק איתה כשהיא מבקשת שיפתח את התיק. היא נולדה בבית שמש. זמן קצר אחרי זה ההורים שלה התגרשו וכשהיתה בת שנה וחצי אביה נישא בשנית. הזוג הקים משפחה חרדית, ושרה זוכרת באהבה גדולה את השנים שחיה איתם, עד שאביה התגרש נישא בשלישית. כשהיתה בת 10 היא הוצאה מהבית, ועד היום עוד אצור הכעס בקול שלה כשהיא מדברת על הנקודה הזו בחייה. פנימייה התחלפה באחרת, משפחתונים במשפחות אומנות, עד שבגיל 18 וחצי החליטה שהיא עוזבת את הדת, אומרת שעייפה מכל האיסורים. "רציתי צבא", היא מחייכת, "ידעתי שזה ישנה לי משהו בחיים". בצבא היא גרה עם שותפות במעלה אדומים, עד שהגיעה לדירה של "גשר לעצמאות" בבית הכרם בירושלים. "אמא תמיד בישלה נהדר", היא מחייכת, ושוב מבהירה שהיא מתכוונת לאשתו השנייה של אבא. "למדתי ממנה. אני אוהבת לבשל, אני אוהבת לראות אנשים אוכלים. זו נתינה שמשמחת אותי". 

רולדת בשר

החומרים:

3 כפות שמן

2 בצלים קצוצים דק

500 גרם בשר טחון

מלח לפי הטעם

פלפל שחור לפי הטעם

1 כפית פפריקה מתוקה או חריפה

1 כפית גדושה אבקת שום

1 חבילה בצק עלים

1 ביצה טרופה

חופן שומשום

מחממים תנור לחום של 200 מעלות. מחממים במחבת את השמן ומטגנים את הבצל עד שיתחיל לשנות את צבעו. מוסיפים את הבשר ומטגנים עד שהבשר משנה את צבעו. מוסיפים מלח, פלפל, פפריקה ואבקת שום. מרדדים את עלה הבצק לעובי כ־1/2 ס"מ וחוצים אותו לאורכו לקבלת שני מלבנים. מניחים מחצית מתערובת הבשר במרכז כל מלבן ומגלגלים לרולדה. מרפדים תבנית בנייר אפייה ומניחים את הרולדות כשהקיפול כלפי מטה. חורצים בסכין כמה חתכים אלכסוניים במרחק של 3־2 ס"מ זה מזה. מברישים בביצה טרופה, מפזרים את השומשום ואופים 20 דקות או עד שיזהיב הבצק.

"אני אוהבת לראות אנשים אוכלים". רולדת הבשר של שרה // צילום: איתיאל ציון

עדי, 18

כשעדי הגיע לכיתה ז', ההורים שלו התחילו הליך גירושים והוא החליט לעבור לגור בבית של סבתא, אמא של אמא. בכיתה ט' הלך לבדו לפנימיית כדורגל, כי רצה ללכת בעקבות אבא, שהיה שוער. אבל "כדי להיות ספורטאי מצטיין ברמות הכי גבוהות צריך הרבה תמיכה מהבית", הוא אומר, "ואני לא הרגשתי שקיבלתי מספיק תמיכה כזו". עדי עזב את הפנימייה, ניסה ללכת לחיות עם אמא שלו, "אבל אז בדיוק היא הכירה מישהו", והוא נדד שוב - הפעם לפנימייה בצפון הארץ. 

"הגעתי לשם בדיכאון מוחלט, והם הצמיחו אותי למעלה. הייתי בן 16 והם ריפאו אותי. אני רוצה להיות טוב כמו האנשים הטובים שפגשתי שם". ואני מסתכלת על הבחור היפה הזה, שהיום משרת כנהג משאית תובלה ושכבר שנתיים עברו מאז הגיע לדירה בעפולה, ומתאפקת שלא לחבק אותו כשהוא מחייך וממשיך: "אוכל זה הטופ בשבילי, אני אוהב לטעום. הדבר היחיד שזכור לי באמת מהבית זה אוכל טוב וריח טוב של סבתא".

דג מרוקאי לשבת

החומרים:

4 כפות שמן

6 פלפלים חריפים בינוניים חתוכים לפרוסות קטנות

2 פלפלים אדומים חתוכים לרצועות דקות

2 פלפלים ירוקים חתוכים לרצועות דקות

5 גזרים חתוכים לפרוסות

2 ראשי שום, כל שן חצויה לשניים

1 קופסת שימורים גרגירי חומוס מבושלים

מיץ מ־3 לימונים או מבקבוק

5 כפות שמן זית

3 כוסות מים

2 כפות פפריקה חריפה

3 כפות פפריקה מתוקה

5 כפיות מחוקות כמון

2 כפיות קימל

1 כפית פלפל שחור טחון

1 קופסת רסק עגבניות

6 יחידות פילה של דג ללא עור ועצמות

1 צרור פטרוזיליה חתוך גס

1 צרור כוסברה חתוך גס

 

בסיר רחב בעל שוליים נמוכים מחממים את השמן ומזהיבים קלות את הפלפלים החריפים עם הפלפלים המתוקים והגזר. מוסיפים את שאר החומרים, למעט הדגים ועשבי התיבול, מערבבים היטב, מביאים לרתיחה, טועמים ומתקנים תיבול. מוסיפים את הדגים ומבשלים 15 דקות על אש קטנה בסיר מכוסה. מפזרים מעל את עשבי התבלין ומגישים מייד.

"אוהב לטעום". הדג המרוקאי של עדי  // צילום: איתיאל ציון

מאיירה, 19

זה התחיל כסיפור אהבה. גבר ישראלי התאהב בברזילאית יפהפייה, אמא לילדה קטנה, ויחד איתן שב לארץ. פה, בבית שמש, נולדו לבני הזוג עוד שני בנים. לטיפות האהבה התחלפו במתחים קשים, וכשהאב יצא מהתמונה, מאיירה הקטנה נשארה עם האחים ועם האם, שהתמודדה עם שדים משל עצמה. "בגיל 12 נכנסתי לפנימייה", היא אומרת, "זה היה מפחיד. לא הייתי רגילה לחברה של אנשים, כי מאז שאני מכירה את עצמי לקחתי אחריות על האחים שלי. טיפלתי בהם. פתאום, לא לדאוג לאף אחד, זה היה מוזר". בשנתיים האחרונות בפנימייה התחילה ליהנות מזה. את המנות הברזילאיות למדה מספר בישול שהתגלגל בבית, וכשנכנסה למטבח מצאה שבישול מרגיע אותה. עברו שנה וחצי מאז הגיעה לדירה בעפולה. היא עובדת כמארחת במסעדה בפתח תקווה, את האחים היא רואה בכל שבועיים, וגם את אמהּ היא פוגשת באופן סדיר. כעס אין בה, רק נחישות שלא למעוד במקומות שבהם מעדו הוריה, להצליח לשרת בצה"ל או בשירות לאומי, למרות שעד היום היא לא אזרחית. לדבריה, הוצע לה להתגייר כדי להסדיר את מעמדה, ומאיירה מסכימה, היא אוהבת את ישראל, אבל התהליך הוא ארוך והיא רוצה כל כך כבר לשרת.

קרם בריגדרו

בברזיל מכינים מהתערובת הזו כדורי שוקולד שנקראים "בריגדרו". מאיירה בחרה להגיש גירסה משלה לקינוח הקלאסי - בכוסיות שוט.

החומרים:

1 קופסה חלב מרוכז

1 כף חמאה

3 כפות קקאו איכותי

1 מיכל שמנת מתוקה

 

שמים בסיר את החלב המרוכז, החמאה והקקאו ומחממים על אש בינונית עד להסמכה. מוסיפים את השמנת המתוקה. שופכים את התערובת לכוסיות קטנות ומכניסים למקרר. אחרי שעתיים מוציאים ואוכלים בכפית.

"מאז שאני מכירה את עצמי לקחתי אחריות על האחים שלי". קרם הבריגדרו של מאיירה // צילום: איתיאל ציון

 

גלית, 22

לגלית יש חלום, לפתוח חנות בגדים שמביאה סטייל לדתיים, להכניס צבע וגזרות כמו אלה המקיפות את הגוף הדקיק שלה. "כשחזרתי בתשובה, היה לי קשה עם עניין הבגדים", היא אומרת, ואני שואלת אם במקרה יש לה צילום שלה בבגדי כלה. לא מזמן התחתנה עם עובדיה, סגן מנהל ואחראי משמרת בסופר, עזבה את הדירה של "גשר לעצמאות", ועכשיו הם חיים יחד בבני ברק. אומרת שתמיד היה ברור לה שתתחתן. "כל מה שהיה חשוב זה שהוא יהיה חם ואוהב. לא עניין אותי הכסף, רק היחס". וכשהבנות בדירה בגבעת שמואל מקשיבות לסיפור שלה, אפשר לראות בעיניים של כולן את התפילה שגם להן זה יקרה. אם אפשר אז עוד השנה. היא נולדה בחיפה, שלישית מבין שבעה. משפחת עולים מהקווקז. לפני 16 שנה התפרקה המשפחה, "אמא עבדה בלילות והקשר עם אבא התרופף". גלית נשלחה לפנימייה לתקופה קצרה, וכששבה הביתה התגעגעה למסגרת ("היה לי טוב שם"). אחר כך הגיעה לדירה בגבעת שמואל, ואת השירות הלאומי עשתה בפנימייה, סגרה מעגל. "אמא השתדלה שלא יחסר לנו דבר, אבל מכיתה ה' הייתי אחראית על הבישולים. אני זוכרת איך כולם היו מחכים שאכין בלינצ'ס. ילדה אחת מבשלת לשמונה נפשות".

בלינצ'ס

זיכרון ילדות של גלית. זו היתה העבודה שלה להכין בלינצ'סים ל־8 נפשות.

החומרים:

3 ביצים

2 כוסות חלב

1/2 1 כוסות קמח

2 כפות סוכר

100 גרם חמאה ועוד קצת לשימון המחבת

3 כפות שמן

1 גביע שמנת חמוצה

 

בעזרת מטרפה ידנית טורפים בקערה את הביצים והחלב. מוסיפים את שאר החומרים וממשיכים לטרוף עד לקבלת בלילה אחידה ללא גושים. מחממים מחבת וממיסים עליה מעט חמאה. ממלאים מצקת בבלילה ויוצקים למחבת.

מטלטלים מעט את המחבת בתנועות סיבוביות כך שהבלילה תכסה את כולה. מטגנים את הבלינצ'ס כ־3 דקות, הופכים ומטגנים עוד דקה. פורסים את הבלינצ'סים אחרי שהם מתקררים, מניחים על כל בלינצ'ס שמנת, מקפלים לחצי ומגלגלים. 

 

"ילדה אחת מבשלת לשמונה נפשות". הבלינצ'ס של גלית // צילום: איתיאל ציון

אלעד, 21

במטבחון הדירה בירושלים גבר צעיר וגבוה רוכן מעל סיר פלפלים. הוא נולד בעפולה לזוג מבוגר, אבא היה פועל ואמא עקרת בית. זמן קצר אחרי שנולדה אחותו הקטנה ההורים קנו דירה, אבל האב פוטר והם נקלעו למצוקה כלכלית. "אמא לא היתה בריאה", הוא אומר, "ואבא עבד כל היום. לא היו לי חברים, כי הייתי עסוק בלסדר ולנקות, להביא לאמא את הכדורים. בגיל 7 עליתי על כיסא להכין אורז". בגיל 11 עבר ללמוד בתנאים של חצי פנימייה, ואחר הצהריים התארח אצל משפחות שונות, "אבל אף פעם לא הרגשתי 'בית', מקום שאתה רצוי בו בלי שמישהו יגיד משהו. ובשביל שלא יגידו כלום אתה עושה הכל, מנקה ומבשל". כשהיה בן 15 נפטר אביו, ובאותה שנה אלעד יצא מהארון. בגיל 18 עבר לדירת "גשר לעצמאות", עשה שירות לאומי ברמב"ם ואחר הצהריים מילצר. "אוכל תמיד היה אצלי שריטה", הוא אומר, "עד ששקלתי 108 ק"ג". לפני שנתיים החל להתאמן, שינה את שם המשפחה והשיל 32 ק"ג. שלוש שנים חי בדירה של "גשר לעצמאות", עד ששכר דירה. היום הוא מנהל חנות בצפון, וחולם ללמוד אדריכלות, כי "אבא תמיד אמר לי: 'תלמד, שלא תצא כמוני, פועל שחור'".

פלפלים ממולאים

לפלפלים:

1/2 1 כוסות אורז ארוך שטוף ומושרה במים במשך שעה

1 צרור נענע קצוץ דק

1 צרו פטרוזיליה קצוץ דק

3 כפות שמן

500 גרם בשר טחון

2 כפות רסק עגבניות

3 שיני שום כתושות

2 כפיות מלח

1 כפית פלפל שחור גרוס

8 פלפלים יפים למילוי

לרוטב:

מיץ מלימון אחד

1 כף סוכר

1 כפית מלח

2 כפות רסק עגבניות

1 קופסת שימורים עגבניות מרוסקות

1/2 2 כוסות מים רותחים

 

מבשלים את האורז בשלוש כוסות מים כ־7 דקות ומסננים. לקראת סוף הבישול מוסיפים את עשבי התיבול. מחממים את השמן במחבת ומשחימים את הבשר. מוסיפים את הרסק, השום, המלח והפלפל ומטגנים כדקה. מסירים מהאש. מוסיפים את האורז ומערבבים. מסירים את הכיפה מכל פלפל ומרוקנים מזרעים. ממלאים כל פלפל באורז ובבשר עד 3/4 גובה ומכסים בכיפה. בסיר רחב בעל שוליים נמוכים מביאים לרתיחה את כל חומרי הרוטב. מסדרים בצפיפות את הפלפלים ודוקרים אותם במזלג בכמה מקומות כדי שהנוזלים ייכנסו. מכסים בנייר כסף, מנמיכים את האש ומבשלים שעה וחצי או יותר. 

הפלפלים הממולאים של אלעד // צילום: איתיאל ציון

קרן, 22

קרן היתה בת 13 כשעלתה עם המשפחה מאתיופיה, שנייה מבין שבעה. מהשמש החמה של חבל גונדר הגיעה למרכז הקליטה בצפת. המשפחה עברה ליהוד, קרן לכפר נוער לדתיות. "הייתי פרועה, אלימה, מעשנת, שותה", היא מעידה על עצמה. "היו אומרים לי מילה לא במקום - מייד הייתי מכניסה מכות. היה לי מאוד רע, אז לקחתי את הדברים והלכתי משם. עברתי לאולפנה, וגם שם לא מצאתי את עצמי". אבל בפנים היפות של קרן רואים גם את הכוח שעזר לה לסיים 12 שנות לימוד. היא התגייסה לצבא והצטרפה לדירת בנות של "גשר לעצמאות" בחולון. "בהתחלה הייתי מתקשרת להילה המלווה ורק צורחת עליה. הדבר הכי קשה היה ללמוד לסמוך על אנשים, להיפטר מהגאווה". היא התחילה את השירות במשטרה צבאית, אבל זה לא הסתדר עם "הקושי שלי להתעורר בבקרים", והיא הועברה לתפקיד פקידותי. סיימה שירות בציפורניים. היום היא בזוגיות, עובדת בגן ילדים ולומדת ספרות. אומרת שמי שהכיר אותה מיהוד לא האמין שתתגייס, שתחזיק מעמד בבית שבו יש מלא חוקים. "זה מקום שהעמיד אותי במקום", היא אומרת, "פגשתי אנשים שחיבקו אותי ועזרו לי לחיות".

את האינג'ירה הראשונה שלה הכינה כשהיתה בת 11. מאז למדה להכין את התבשילים המלווים אותה. אומרת שהיתה רוצה לקרב את כל הישראלים למטבח האתיופי, ושזו גם הסיבה שבחרה להתמקד בסגה וואט, תבשיל כבש לוהט.

סגה וואט

החומרים:

3 כפות שמן

2 בצלים גדולים

6־5 שיני שום כתושות

1/2 1 כפות גדושות ממרח צ'או (תערובת תבלינים אתיופיים)

1/2 ק"ג בשר כבש חתוך לקוביות

 

מחממים שמן בסיר ומטגנים את הבצל עד להזהבה. מוסיפים שום כתוש וממשיכים לטגן מעט. מוסיפים את ממרח הצ'או ומטגנים עם הבצל והשום. מוסיפים את קוביות הבשר ומטגנים עד לסגירת הבשר. מוסיפים מים עד לכיסוי הבשר ומבשלים על אש קטנה במשך שעתיים או עד שהבשר מתרכך ומצטמצמים הנוזלים. את הסגה וואט נהוג להניח על אינג'ירה ולהגיש לצד סלט חי.

הסגה וואט של קרן // צילום: איתיאל ציון

סירים מהבילים בדירה בקריית ביאליק // צילום: איתיאל ציון

שאנל, 19

"בואי, שבי על ידי", אמרה לי שאנל כשנכנסנו לחדר שלה בדירה בגבעת שמואל המיועדת לדתיות, שם ריח מרכך כביסה מציף את הנחיריים ובעיניים שלה סערה בשחור קודר. אמרה שבחרה לאפות חלה כי המרכיבים שלה שונים ואז הכל מתחבר בה. "המלוח, הסוכר המתוק, השמרים התופחים - הכל מתאחד כמו משפחה אמיתית. זה מה שאני מאחלת לעצמי". היא נולדה בנתניה, שלישית מתוך ארבעה. אביה מת מדום לב, והמשפחה נקלעה למצוקה כלכלית. בגיל 6 החלה ללכת לפנימיית יום. "התביישתי לספר מה קורה בבית, אז הייתי שמה על עצמי שם מסיכות, 'יש לי כסף', 'הכל סבבה'". רק כשעברה לגור בפנימייה לנוער בסיכון היה אפשר להוריד אותן, "כי אף אחד לא מגיע לשם אם החיים שלו תותים". פעם בשבועיים היתה חוזרת הביתה, אבל לא מצאה את מקומה, "אז החליטו לסדר לי משפחה מארחת לשבתות וחגים. בהתחלה לא הרגשתי בנוח. בסוף הרגשתי שם בבית. אלמלא הם, אולי הייתי מוצאת את עצמי על ספסל ברחוב". עכשיו היא ממלצרת ועוד מעט תתגייס כחיילת בודדה, רוצה לנהוג במשאית בצה"ל. "החיים שלי הלכו מלמעלה לשפל, עכשיו אני רוצה לעלות למעלה". 

חלה לשבת

הכמות יפה ל־4 חלות קטנות או ל־2 גדולות.

החומרים:

1 ק"ג קמח

1 שקית שמרית

2 כוסות מים פושרים

1 כוס סוכר

1/2 כפית מלח

2 ביצים

1/2 כוס שמן זית

לאפייה:

1 ביצה טרופה

חופן שומשום

מערבבים 2 כוסות קמח, שמרית, מים, סוכר ומלח. מוסיפים את הביצים ושמן הזית ולשים. מוסיפים את יתרת הקמח ומוסיפים ללוש עד לקבלת בצק גמיש. מכסים את הבצק בניילון נצמד ומניחים לו שיתפח שעה. מחלקים את הבצק לשמונה גושי בצק שווים בגודלם. יוצרים מכל כדור מין נחש ארוך וקולעים כל שני נחשים לצמה. מברישים את החלות בביצה הטרופה, מניחים בתבניות שרופדו בנייר אפייה ומפזרים מעט שומשום. מניחים לחלות שיתפחו כ־40 דקות ובינתיים מחממים תנור לחום של 220 מעלות. אופים במשך 25 דקות.

"רוצה לעלות למעלה". החלה של שאנל בהכנה // צילום: איתיאל ציון

יהודה, 22

יהודה נולד בחורף ירושלמי לאמא חולה. שנים היתה נכנסת ויוצאת מניתוחים, עד שנפטרה. כשהיה בן שנתיים וחצי הועבר למשפחת אומנה. "להכניס ילד קטן למשפחה של עשרה ולקוות שיהיה לו מקום זה לא דבר פשוט", הוא אומר, משגיח שהמטבוחה לא תישרף, "בחוויה שלי משם אני לא הייתי רצוי, האחרון לקבל משהו". בגיל 10 הועבר לפנימייה בדרום. "היה על הפנים", הוא אומר, ובקולו השקט לא מתרוממים שום גלים. בגיל 12 וחצי הגיע לפנימיית אמונה בעפולה, שם סיים תיכון וגם למד צילום וידאו ופוטושופ. את עבודת הגמר שלו ייחד לצילום בתים הרוסים. הוא גויס כנער מקא"ם, ואחרי זה עבר למטבח, "שם גיליתי את האהבה לבישול. כל יום משש עד עשר בלילה במטבח. בישלתי ל־300 איש. אני בא ממשפחה חצי מרוקאית, אבל לא למדתי שום אוכל בבית. אפילו את המטבוחה שאני מכין לך למדתי בצבא". נגמר הסדיר, יהודה וצה"ל החליטו להמשיך ביחסים, והוא נשלח ללימודי טכנאות רכב ממוחשבת. את המשכורת חסך, ולפני חודש וחצי קנה דירה בעפולה בכוחות עצמו. בקרוב יעזוב את הדירה של "גשר לעצמאות", גם היא בבירת העמק, ויפיח חיים במטבח משלו.

מטבוחה

החומרים:

8 עגבניות גדולות בשלות

1/2 ראש של שום

5 פלפלים חריפים

2 פלפלים אדומים

1 כפית מלח

1 כף פפריקה

1/4 כוס שמן

 

קולפים את העגבניות וחותכים לקוביות קטנות. קולפים וקוצצים את שיני השום. מטגנים את הפלפלים, קולפים וחותכים לחתיכות קטנות.

מכניסים הכל לסיר עם מלח, פפריקה ושמן ומבשלים על אש קטנה כשעה או עד שהנוזלים נעלמים. 

אורטל, 21

"מי שאין לו משפחה תמיד יחסר לו משהו", אומרת אורטל. "זה קצת כמו חתול רחוב, המושגים על החיים הם אחרים כשאתה תמיד מרגיש מותקף. אני נורא פגיעה". היא נולדה בירושלים, חמישית מבין שבעה, הורים פרודים שנשארו ביניהם רק טינה וחובות. בגיל 6 הוצאה מהבית, בורחת מדי פעם מהמסגרות שבהן הושמה, כי רצתה להיות עם אמא. עם סבתה היתה מבשלת בסופי השבוע, מקלפת, עושה בשבילה את ההכנות. כשהלכה הסבתא לעולמה, השאירה אחריה ירושה קטנה.

אורטל עוזרת לאמא להתנהל עם הכסף, תמיד עזרה. בגיל 12 מכרה פרחים בחופשות מהפנימייה כדי לעשות סופר אם חסר משהו בבית. "אין בי כעס על אמא שלי", היא אומרת, "יש בי חמלה. אני והאחים שלי מנסים לשרוד, ורובנו לא כל כך מאמינים בעצמנו בגלל כל הצרות". לפני שנתיים וחצי עברה לגור בדירה של "גשר לעצמאות" בבית הכרם בירושלים. בצבא שירתה כמש"קית ת"ש. אחרי השחרור החלה לעבוד כמדריכה באלו"ט, היום היא לומדת להיות מדריכת חדר כושר. עוד מעט תעזוב את הדירה, תצא לחיים חדשים. "מגיל 6 אני בפנימיות, בלי פרטיות. יש לי חששות, אבל אני רעבה לשקט".

 

ברקוקש, קוסקוס מתוק

החומרים:

1/2 כוס קמח לבן

500 גרם סולת

1/2 כוס מים

1/2 4 כוסות חלב

1 כפית שטוחה מלח

1/4 כוס סוכר

150 גרם חמאה

להגשה:

מעט סוכר ואבקת קינמון

 

מערבבים קמח וסולת. מעבירים חצי מהכמות לקערה אחרת ומערבבים עם 1/4 כוס מים. מערבבים את יתרת הכמות עם עוד 1/4 כוס מים, עד שנוצרים גושים קטנים. מניחים על סיר כפול של קוסקוס ("קוסקוסייר") ומאדים במשך חצי שעה. שופכים את הקוסקוס המבושל לקערה ושופכים עליו 1/2 כוס חלב. מוסיפים מלח וסוכר ומחזירים לאידוי לרבע שעה. בסיר מרתיחים 4 כוסות חלב על אש נמוכה, מוסיפים את הברקוקש ומערבבים. מוסיפים חמאה וממשיכים לערבב עד שהיא נמסה והחלב נספג בקוסקוס כ־10 דקות. מפזרים מעל סוכר ואבקת קינמון ומגישים חם. 

"רעבה לשקט". הברקוקש של אורטל // צילום: איתיאל ציון

שלו, 20

על שולחן האוכל בדירה בעפולה מתלה שעליו מתייבשת פסטה דקיקה. מולה, באצבעות סבלניות, מפריד שלו איתן כל אטרייה מאחותה. עד לא מזמן היה לוחם, אבל שינוי במצבו הבריאותי הוציא אותו מהצבא, ועכשיו הוא בשירות לאומי. נולד בדימונה, הצעיר מבין שני אחים. "אחי הוא המובחר", הוא מודיע על ההתחלה, "הוא חכם, הוא אסרטיבי". ומי אמר לך את זה, אני שואלת, מופתעת מכרטיס הביקור ששלף. "הסביבה", הוא עונה, "אני רוצה ללמוד ולא מצליח, בעיות קשב וריכוז". בכיתה ט' יצא לפנימייה, אומר שהרגיש צורך להתרחק מהבית. בהמשך גר אצל משפחת אומנה באלישיב ("אין עליהם"), ואחרי זה עבר למשפחה אחרת, משם הזיכרונות פחות נעימים. וכשאני שואלת איך ילד שגדל בין שני המטבחים המפוארים של הודו ומרוקו בוחר להכין דווקא פסטה, הוא עונה: "בגלל שזה קשה, כמו החיים שלי. אבל כל קושי שאתה עובר עם הפסטה, בסוף זה יוצא יותר טוב". הוא גר עם שישה שותפים בנתניה, והוא שמבשל לכולם. לעפולה הגיע כדי להשתתף בצילומים. "אני מוציא רגשות דרך האוכל".

פסטה ברוטב עגבניות וירקות

הכמות יפה ל־4 סועדים.

לבצק:

1/2 ק"ג קמח פסטה

5 ביצים

2 כפות שמן זית

1/2 כפית מלח

לרוטב:

2 כפות שמן זית

30 גרם חמאה

1 בצל חתוך לקוביות גסות

3 שיני שום קצוצות

1 גזר חתוך לקוביות גסות

1 קישוא חתוך לקוביות גסות

2 עגבניות טריות ומיץ עגבניות

חופן עלי פטרוזיליה, תימין ואורגנו

פטרוזיליה קצוצה להגשה

 

מערבבים את החומרים לבצק הפסטה, עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לחצי שעה. מרדדים את הבצק במערוך לעלה דקיק או במכונת פסטה לעובי הרצוי. חותכים לרצועות ברוחב ס"מ. להכנת הרוטב, מחממים את השמן והחמאה במחבת ומטגנים בצל עד להזהבה. מוסיפים שום ומערבבים. מוסיפים גזר ומטגנים 4־3 דקות. מוסיפים קישוא וממשיכים לטגן כ־5 דקות. מוסיפים עגבניות ותבלינים ומבשלים עוד דקה. מסירים מהאש. במים רותחים עם מלח מבשלים את הפסטה כ־5 דקות. מסננים ומקפיצים אותה ברוטב. 

"מוציא רגשות דרך האוכל". הפסטה של שלו בהכנה // צילום: איתיאל ציון

בתוכנית "גשר לעצמאות" 32 דירות שבהן חיים 192 צעירים ועוד 170 צעירים המלווים בקהילה. העלות של כל דירה היא בין 200 אלף ל־230 אלף שקלים לשנה, והיא כוללת כוח אדם מקצועי, שכירות, תשלומים, טיפולים רגשיים, תקציב קיום, מענקים למטרות שונות, פעילות חברתית, הדרכות צוות ועזרה ברישיונות נהיגה. 95 אחוזים מהדיירים משרתים בצבא או בשירות לאומי. הצעירים משתתפים בשכר הדירה בהתאם ליכולתם. את הדירות מממנת עמותת ילדים בסיכוי, בסיוע תרומות ופנימיות מרחבי הארץ. לקראת ראש השנה יצרו ילדי הפנימיות לוח שנה, שאותו ניתן לרכוש בטלפון 6475075־03.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו