רנה זלווגר חזרה מהחופשה הארוכה שכפתה על עצמה, ואין לה שום כוונה להתנצל. היא גם לא מתכוונת לנפק תירוצים, להיות נבוכה או לתת לכם לבאס אותה. אבל תודה ששאלתם.
נכון, היא נראית אחרת מאיך שזכרנו אותה מהסיבוב הראשון. למעשה, אם לא הייתם יודעים שזו היא, יש מצב שכלל לא הייתם מזהים. פניה הכל כך מפורסמות עברו תפנית חדה בשש השנים האחרונות שבהן לא נראתה על המסך, וקשה עד בלתי אפשרי להתעלם מזה. העיניים התרחבו, הלחיים נשאבו, והחבילה כולה עברה סוג של מודיפיקציה אסתטית ביזארית ולא ממש מחמיאה.
הטרנספורמציה הקיצונית (ומכמירת הלב) של זלווגר - שנחשפה בתמונות הפפראצי הוויראליות באוקטובר 2014, ושגרמה למיליוני אנשים לשאול מה לעזאזל היא עשתה לעצמה, ולמה - טופלה, עודנה ורוככה באופן ניכר. עכשיו, כשהיא יושבת במרחק של פחות משני מטרים ממני, באולם נשפים לונדוני מואר, ניתן לומר שהיא כמעט דומה לעצמה. גם זה סוג של מחמאה, אני מניח.
היא יושבת רחוק מהמיקרופון, מרבה לצחקק בעצבנות, ושפת הגוף המעט עצבנית שלה מפגינה אי נוחות מסוימת לנוכח המעמד. בכל זאת, היא יודעת שכולם בחדר בוחנים אותה ב־17 עיניים.
לזכות קומץ העיתונאים שבחדר ייאמר שהם מתייחסים אליה בכבוד לא אופייני. אף אחד לא מעז להתייחס לפיל שנמצא בחדר (או לשאול, "למה את פשוט לא מודה שהגזמת קצת עם הניתוחים?"). בסך הכל, לשמחתם של אנשי היח"צ, שעושים שעות נוספות כדי להבטיח שאף אחד לא יצלם בסלולרי תמונות לא מחמיאות של הכוכבת השברירית, עושה רושם שהמפגש בעל הפוטנציאל הנפיץ עובר בשלום. לפחות עד הפגישה הבאה עם העיתונאים.
••••••
הסיבה למסיבה היא סרט חדש, "ברידג'ט ג'ונס בייבי" - החלק השלישי בסידרת הסרטים המצליחה, שמבוססת על רבי המכר של הלן פילדינג. בהתחשב בכך ששני החלקים הראשונים (שיצאו ב־2001 וב־2004) גרפו יותר מחצי מיליארד דולר ונותרו מותג מנצח בעולם הקומדיות הרומנטיות - ההחלטה להפיק פרק נוסף, שבו ברידג'ט הרווקה נכנסת להריון ראשון בגיל 43, נראתה הגיונית למדי.
הדרך לשם היתה ארוכה ומפותלת, בלשון המעטה, וכללה אינספור רעיונות, תסריטים, מפגשים, דיונים ומריבות סוערות, שהסתיימו בסופו של דבר בהחלטה להדיח את יו גרנט, שכיכב לצד זלווגר וקולין פירת' בשני הסרטים הקודמים. במקומו גויס פטריק דמפסי, הלוא הוא "מקדרימי" מ"האנטומיה של גריי".
"אני שמחה שזה לקח הרבה זמן", אומרת זלווגר בת ה־47. "כל כך הרבה אלמנטים היו צריכים להתחבר ולהיכנס למקום כדי שזה יקרה. היה צריך למצוא את התסריט הנכון ולמצוא את השחקנים. יש סקפטיות מסוימת בכל מה שקשור לסרטי המשך, אבל הרגשנו שיש לנו אחריות. רצינו להיות זהירים ולעשות את זה כמו שצריך".
איך היה לחזור לנעליים של ברידג'ט אחרי הפסקה של יותר מעשור?
"מנקודת המבט האנוכית שלי - אדיר. אני מתה על הדמות הזאת, ומאוד שמחתי לחזור לעולם שלה. היא כמו חברה ותיקה שלי. כיף להמשיך לחקור אותה, לראות מה קורה איתה ומה השתנה אצלה.
"גם אנחנו, השחקנים, וגם הקהל, התבגרנו יחד איתה. אז למרות שאני מרגישה שאני מכירה את ברידג'ט מצוין, זה היה אתגר מעניין. מצד אחד, להראות איך הדמות התפתחה עם השנים בתחומים מסוימים. מצד שני, להראות איך היא נשארה אותו דבר בתחומים אחרים.
"חוץ מזה, היה כיף גדול לעבוד שוב עם שרון מגווייר, הבמאית (שביימה גם את הסרט הראשון ושהיתה ההשראה לדמות הספרותית של ברידג'ט; י"ק), עם קולין ועם שאר הצוות. חלקתי כל כך הרבה עם האנשים האלה במשך השנים.
"לחזור ולעבוד עם המשפחה הדיספונקציונלית הזאת היתה הדרך המושלמת עבורי להתחיל מחדש אחרי ההפסקה שלקחתי ממשחק".
איך ברידג'ט השתנתה מאז שפגשנו אותה לאחרונה?
"היא התבגרה, ואני חושבת שהיא פחות נאיבית. היא יותר מבוססת מבחינה מקצועית - היא מפיקת חדשות בכירה עכשיו. אבל היא עדיין אופטימית ופגיעה. והיא עדיין רומנטיקנית חסרת תקנה. והיא עדיין בלתי מושלמת באופן מושלם. זה חלק מהקסם ומהמהות שלה. היא נותנת לנו רשות להיות אנושיים, להיות מי שאנחנו".
בשני החלקים הקודמים העלית במשקל כדי לגלם את ברידג'ט. הפעם ויתרתם על זה.
"זו שאלה שמרבים לשאול אותי, ואני מוכרחה לומר שאני לא מחבבת אותה. כי עניין המשקל משקף בעיקר את מה שחשוב בעיני החברה. לברידג'ט אף פעם לא היתה בעיית משקל. היא רק חשבה שיש לה בעיה. היא היתה אובססיבית בקשר לזה.
"בסרט הנוכחי רצינו להראות שברידג'ט התקדמה בחיים. היא הפסיקה לעשן. היא כבר לא שותה כל כך הרבה. היא שומרת על עצמה יותר. יש לה יותר כסף, אז היא משקיעה בבגדים. והיא גם הגיעה למשקל שהיא תמיד רצתה להגיע אליו. אבל באופן אירוני, היא בדיוק נכנסת להריון.
"הרעיון היה להראות שגם כשיש לברידג'ט את כל הדברים שהיא חשבה שהיא צריכה כדי להיות מאושרת, היא עדיין לא מאושרת. כי החיים שלה עדיין בבלאגן".
הפעם גם יש לה מחזר חדש.
"לא רע, הא? מאוד שמחנו שפטריק הצטרף אלינו הפעם כדי לגלם את ג'ק, המיליארדר האמריקני שמגלה בה עניין. במובנים רבים הוא ההפך המושלם ממארק, הדמות שמגלם קולין. הוא יותר הרפתקן ופחות קונבנציונלי. היה מאוד נחמד להגיע לסט בבוקר ולמצוא את שני הגברים החביבים האלה שם".
••••••
זלווגר פרצה לתודעה לפני עשרים שנה בדיוק, בתור העוזרת האישית הנאמנה של טום קרוז בקומדיה הרומנטית הקלאסית "ג'רי מגווייר", ובמשך עשר שנים נראה היה ששום דבר לא יעצור אותה בדרך לפיסגה. היא כיכבה בדרמות עטורות שבחים כמו "אשת חיל מי ימצא" ו"דבר אחד אמיתי" ובקומדיות כמו "אני, עצמי ואיירין" ו"האחות בטי". ב־2001 עוררה תדהמה וזעם כשגברה על רשימה ארוכה של מועמדות מתאימות יותר ונבחרה לגלם את ברידג'ט ג'ונס - אייקון בריטי מובהק.
השחקנית הטקסנית סיגלה לעצמה מבטא בריטי אמין, שהצליח להרשים גם את המבקרים המחמירים ביותר, העלתה קילוגרמים רבים שנדרשו לביצוע התפקיד, והגישה הופעה מצחיקה ושובת לב. הסרט סידר לה מועמדות ראשונה לאוסקר והעלה את הקריירה שלה מדרגה נוספת.
ב־2002 היא כיכבה לצד קתרין זיטה ג'ונס וריצ'רד גיר במחזמר "שיקגו" וקיבלה מועמדות נוספת לאוסקר, ב־2003, לאחר תפקיד משנה ב"קולד מאונטן", לצד ניקול קידמן וג'וד לאו, גם זכתה סוף סוף בפסלון המיוחל.
"ברידג'ט ג'ונס בייבי". "אני מתה על הדמות הזאת, ומאוד שמחתי לחזור לעולם שלה"
השנים שלאחר הזכייה באוסקר לא האירו לה פנים. למעט סרט ההמשך "ברידג'ט ג'ונס: עובדות החיים" (שהצליח בקופות אף שנקטל בידי המבקרים) ו"מיס פוטר" המוצלח, תפקידיה הלכו והצטמקו, סרטיה נעלמו במהירות מהאולמות, והקהל החל למאוס במתיקות הבלתי נלאית שלה.
גם חייה האישיים, שתמיד התאפיינו בדרמה, סירבו להירגע ולמצוא את נקודת האיזון. מערכת יחסים סוערת עם הקומיקאי ג'ים קארי הסתיימה בטונים צורמים רגע לפני החתונה, ומערכת יחסים נוספת, עם המוסיקאי ג'ק ווייט מה"ווייט סטרייפס" (שכיכב לצידה ב"קולד מאונטן"), הסתיימה בשיברון לב כשהוא החליט להינשא לאחרת.
ב־2005 היא הפתיעה את מעריציה כשבחרה להינשא למוסיקאי הקאנטרי המצליח קני צ'סני, שאותו הכירה רק זמן קצר לפני כן. דרכיהם נפרדו אחרי ארבעה חודשים בלבד, כשהסיבה הרשמית לגירושי הבזק, על פי תצהיריה המשפטיים של זלווגר, היתה "רמאות". על פי השמועות, לנטיותיו המיניות של צ'סני היה חלק בעניין, אבל זלווגר מכחישה זאת עד היום.
משם היא עברה לזוגיות של ארבע שנים עם בראדלי קופר. גם זו הסתיימה רגע לפני החתונה, כשהוא קיבל רגליים קרות (במקביל לתפקיד הפריצה שלו בסרט "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"). הפעם, דיווחו הצהובונים, זלווגר לקחה את זה קשה במיוחד. במקרה או שלא במקרה, זמן קצר לאחר מכן היא החליטה לשים את הקריירה שלה על הולד.
••••••
את השנים האחרונות בילתה הרחק מהעין הציבורית. היא טיילה בווייטנאם ובקמבודיה עם חברה, למדה תסריטאות, מכרה פיילוט לסידרת טלוויזיה סמי־אוטוביוגרפית פרי עטה (שלא הופקה לבסוף), גרה בחיק משפחתה באוסטין, טקסס, וטיפחה זוגיות יציבה עם חבר הילדות שלה, דויל ברמהאל (הגיטריסט של אריק קלפטון והאקס של שריל קרואו).
"הייתי סקרנית לגבי הרבה דברים שלא קשורים למשחק", היא אומרת כשאני שואל אותה מה הוביל להחלטתה לקחת הפסקה מעסקי השעשועים. "בזמן שהופעתי בסרטים הבטחתי לעצמי הרבה הבטחות - אני רוצה לעשות את זה, יכול להיות נחמד להתנסות בזה - אבל כשאתה עושה סרטים בקצב שאני עשיתי, אין הפסקות. אתה מצלם סרט אחד, ובמקביל, מקדם סרט אחר. הכל עולה על הכל, ואין זמן לחקור דברים נוספים.
"רציתי ללמוד משהו חדש. להתפתח כבן אדם. לראות אם אני יכולה גם לעשות דברים אחרים. אם לא הייתי עושה את זה אז, זה לא היה קורה בסוף".
התייעצת עם שחקניות אחרות לפני שקיבלת את ההחלטה?
"לא יצא לי לדבר עם אף אחת שממש עזבה את הביזנס, אבל כן ניהלתי שיחות עם חברות. השיחות האלו אמנם מילאו אותי בחששות, אבל יותר חששתי ממה שיקרה לי אם לא אקח את הזמן הזה לעצמי".
ואיך ידעת עכשיו שהגיע הזמן לחזור לעבודה?
"זה היה תהליך הדרגתי. התחלתי להסתכל סביב. מצאתי את עצמי קוראת פתאום תסריטים שוב. הסקרנות שלי חזרה. התחלתי להתגעגע".
ההפסקה הזאת שינתה אותך?
"מאוד. קודם כל, אני מקווה שאני קצת פחות משעממת ממה שהייתי אחרי כל השנים שבהן הייתי תקועה בלופ של משחק בסרטים. הרגשתי שאני צריכה ללמוד גם דברים שלא קשורים לעבודת מחקר על דמות. רציתי ללמוד משהו שלא קשור לדברים שאתה נחשף אליהם כשאתה עסוק בעשיית סרטים. הייתי זקוקה לנורמליות.
"יצא לי גם לעבוד קצת מהצד השני של המצלמה, אז יש לי קצת יותר פרספקטיבה עכשיו. ויש לי גם הרבה הכרת תודה על כך שאני זוכה לחזור לעבודה, כי התגעגעתי לזה".
••••••
לא מן הנמנע שקבלת הפנים הארסית, האכזרית ומלאת הלעג שציפתה לזלווגר כשהחליטה לשוב לאור הזרקורים לפני שנתיים, במראה המשופץ, גרמה לה לשקול בשנית אם כדאי לחזור לסרטים. במיוחד כשגם קולות "סמכותיים" יותר, כמו אוון גליברמן, מבקר הקולנוע הבכיר של המגזין "וראייטי", בחרו להצטרף אל מקהלת הטוקבקיסטים ולהתלונן בסקסיסטיות מיתממת על ש"לקחו לנו את הרנה שכל כך אהבנו".
במאמר חריף ונזעם שפירסמה בחודש שעבר ב"הפינגטון פוסט", אזרה השחקנית עוז וניצבה מול מקטרגיה. היא הצרה על כך שהמראה החיצוני של שחקניות הפך בימינו לסיפור חדשותי לגיטימי. "לא שזה העסק של מישהו, אבל לא קיבלתי החלטה לבצע שינויים בפניי או לנתח את עיניי", כתבה.
הצילום מ־2014 שעורר את הסערה // צילום: אי.פי.איי
על התחושות שליוו אותה בחודשים שאחרי הזובור הציבורי, אמרה לאחרונה ל"ניו יורק טיימס": "אני אסירת תודה על החוויה שעברתי, כי היא אילצה אותי לעמוד על שלי. זה לא באופי שלי, אבל כנראה הגיע הזמן שאעשה את זה". ואילו לצהובון "פיפל", שעוקב מקרוב אחר הלוק החדש שלה, אמרה: "אני שמחה שאנשים חושבים שאני נראית אחרת. אני חיה חיים שמחים ומספקים, ומאושרת מהאפשרות שזה ניכר גם במראה שלי".
לטענתה, היא לא הופתעה מהתגובות הפוגעניות שציפו לה. "זה תמיד היה חלק מהעניין. מאז שנת 2000 מדברים על כך שאני שמנה מדי או רזה מדי. זה חלק מהמציאות של הביזנס הזה. אבל אני לא הולכת לקבל החלטות קריירה בהסתמך על הקולות האלה".
"אני לא מרגישה שחזרתי לאור הזרקורים", היא ממשיכה. "בשבילי לצלם סרט זה ללכת לעבודה, ואני מאוד אוהבת את החברים שיש לי בעבודה הזאת. זה העיקר מבחינתי, כל השאר זניח. אני הופכת להיות מודעת למה שנאמר עלי רק כשאני נכנסת ל'זירה' הזאת. בחיים הפרטיים שלי אני לא מודעת לזה. אני גם לא מחוברת לרשתות החברתיות, אז זה לא מגיע אלי. אני מעדיפה חוויות אמיתיות.
"ועדיין, זה עצוב שהחדשות הפכו למה שהן הפכו. אנחנו מפספסים הרבה בגלל זה. ציניות זו לא חוכמה, קל להיות אכזריים. זו לא שנינות אמיתית".
יש עוד סרטים בדרך?
"נראה. בינתיים אני נהנית, קוראת תסריטים וחושבת על הצעד הבא. אולי אקח עוד חופשה, אם ארגיש שזה הכרחי".
yishai.kiczales@gmail.com- - - - - - - - - - - - - - - - - -
עדיין יש לה את זה
"ברידג'ט ג'ונס בייבי" אמנם רחוק מלהיות אחד מסרטי השנה שלי, אך מעריצותיה הרבות של הרווקה הלונדונית השלומיאלית, ששבה לפעילות לאחר הפסקה של 12 שנה, בהחלט ייהנו מהמפגש המחודש עם חברתן הוותיקה.
זאת קומדיה רומנטית סולידית, שמרנית ומעט מיושנת, שלא לוקחת סיכונים מיותרים ומקפידה לספק את כל הסחורה הנוסטלגית המתבקשת. הטריקים אותם הטריקים, אבל היי, אפילו אני מצאתי את עצמי מצחקק פה ושם. אז כנראה הם עושים משהו נכון.
ברידג'ט כבר בת 43, ולמרות שהיא אוחזת במשרה טלוויזיונית נחשקת ומתהדרת בגיזרה מעוררת קנאה, לא הרבה השתנה בעולמה. היא עדיין לא איתרה את "Mr. Right", היא עדיין מנצלת כל הזדמנות כדי לעשות לעצמה בושות, והיא עדיין מקריינת את החיים שלה בוויס־אובר. אחרי שני לילות סוערים וחד־פעמיים עם גברים שונים - האחד, מיליארדר אמריקני (פטריק דמפסי), והשני, האקס המיתולוגי מארק דארסי (קולין פירת' הישן והטוב) - ברידג'ט מגלה שהתעברה. אבל רגע, מי האבא?
על התסריט חתומים הלן פילדינג (היוצרת של ברידג'ט), דן מזר (אחד התסריטאים של "עלי ג'י") ואמה תומפסון (שגם מופיעה בתפקיד משנה קטן), והם מקפידים לסחוט את המקסימום מהסיטואציה הבסיסית. הסיבה העיקרית שהסרט מצליח להתגבר על חסרונו המאוד מורגש של יו גרנט ולחצות את קו הסיום בשלום נעוצה בהופעה ההרואית והאנדרדוגית של רנה זלווגר, שחוזרת למסך רעבה ועם הרצון להוכיח שעדיין "יש לה את זה".
נכון, היא לא תמיד נראית כאן כפי שנראתה בעבר (מזוויות מסוימות זה בולט יותר, מזוויות אחרות פחות), אבל הטיימינג הקומי שלה עדיין מצוין, והמכות הרבות שספגה בשנים האחרונות בזירה הציבורית תורמות לפגיעוּת ולאנושיות של הדמות שהיא מגלמת. לראיה, המונטאז' הדביק והבלתי נמנע שמגיע לקראת סוף הסרט, שבו מוצגים קטעים משני הפרקים הקודמים, משרה על היצירה שכבה דקה של מלנכוליה ומעניק לה שיא אמוציונלי בעל עוצמה לא צפויה. כנראה באמת הזדקנו.
התייחסויות לתופעות פופ כמו היפסטרים, גנגהאם סטייל ופוסי ריוט נותנות את התחושה שהסרט קצת תקוע ב־2013, וסביר להניח ששכתוב של איימי שומר היה מסייע להזריק לעיסה הזאת קצת שובבות, כנות וממזריות. אבל גם בצורתו הנוכחית, והמעט תעשייתית, הסיבוב השלישי של ברידג'ט ג'ונס בקולנוע אינו תאונת הדרכים שרבים (כולל אני) חששו שהוא יהיה, והוא פי אלף יותר מוצלח מהגרסאות הקולנועיות של "סקס והעיר הגדולה".
מצד אחד, לא תהיה לכם כל בעיה לנחש במי ברידג'ט תבחר בסוף. מצד שני, לא תהיה לכם כל בעיה להריע לה כשזה יקרה. יותר מזה?
"ברידג'ט ג'ונס בייבי" ("Bridget Jones's Baby"), במאית: שרון מגווייר. ארה"ב/בריטניה 2016
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו