השניות תיקתקו לאחור באתונה באוגוסט 2004 וקולו המתנגן של ויקטור הוגו מוראלס, שדר הרדיו הארגטינאי שראה כמעט הכל, החל לכתוב את ההיסטוריה בקצב של עשרות מילים לשנייה. "ארחנטינה האלופה האולימפית, ארחנטינה האלופה האולימפית", בישר ברגש לטיני השמור לרגעי סגולה נדירים כפי שעשה שני עשורים קודם, שעה שדייגו מראדונה יצא לטנגו המפורסם ביותר שנצפה אי פעם על דשא. המראות שנראו על הפרקט, רגע לאחר שנבחרת הכדורסל הארגנטינאית השלימה מדליית זהב היסטורית אחרי ניצחון בגמר על איטליה ולאחר שהדהימה את ארה"ב בחצי הגמר, אכן הזכירו יותר מגרש כדורגל טיפוסי בבואנוס איירס.
גמר 2004, השניות האחרונות (שידור ארגטינאי):
ארגנטינה גוברת על ארה"ב בחצי הגמר:
מאנו ג'ינובילי והחברים טיפסו על הכיסאות באואק"ה וחגגו עם האוהדים דאבל אולימפי נדיר יחד עם הזכייה של נבחרת הכדורגל באותו יום ושתי מדליות זהב ראשונות למדינה מזה 48 שנה. "איזו יממה בלתי נשכחת", המשיך מוראלס בהתרגשות והדביק לכוכב סן אנטוניו מבלי להתבלבל את הכינוי "מאנודונה" - לא כזה שיגרום לשחקן לשכוח מהיכן הגיע. עשר שנים מאוחר יותר, כשג'ינובילי התייצב לראיון אליפות האן.בי.אי הרביעית שלו עם דגל ארגנטינה, הוא נשאל על ידי פאנל של ESPN מהן התגובות במדינתו. "אנחנו נמצאים במהלכו של מונדיאל", הזכיר לתקשורת בארה"ב את היררכיית הספורט מחוץ לבועה האמריקנית, "בדיוק ניצחנו את בוסניה בכדורגל, אז האמת שלאף אחד לא אכפת ממני כרגע".
אבל האמת היא שמאז 2002 - עת השיגה נבחרת הכדורסל ניצחון ראשון על ארה"ב בדרך למדליית הכסף במונדובאסקט - לארגנטינאים אכפת גם אכפת. ביום שישי הקרוב, בפעם השנייה מתוך שלוש האולימפיאדות האחרונות, תיכנס המשלחת כשבראשה צועד כדורסלן - לואיס סקולה, שותפו לדור הזהב של ג'ינובילי, שזכה לאותו כבוד בבייג'ין 2008. כל זה במדינה שבה הענף הכתום עדיין היה חובבני ברובו עד לסוף שנות ה־80. שתי מדליות אולימפיות (ארד בסין) ושחקן מקריח אחד כבר שינו את התמונה.
העיקר ההשתתפות
מאז ברצלונה 1992 הפך הטורניר האולימפי למייצג סמלי של מגמות בכדורסל העולמי. אם המשחקים בספרד לפני 24 שנה הציגו את תחילת עידן הגלובליזציה באן.בי.אי, אלה של תחילת העשור הקודם הבליטו את עצמאותן המקצועית של מדינות רבות - אז כבר עם לא מעט שחקני הליגה הטובה בעולם בסגל - שלא פחדו להסתכל לאמריקנים בלבן של העין. מסלול חייו של ג'ינובילי, שירשום בריו אולימפיאדה רביעית בקריירה, הוא במידה רבה התגשמות החלום הגלובלי הרטוב של דיוויד סטרן: מגיע ילד מבאיה בלנקה האלמונית, 600 ק"מ מבואנוס איירס; ישן עם פוסטרים של מייקל ג'ורדן בחדר ("חשבתי שהוא מישהו מכוכב אחר", סיפר פעם); והופך בחסות האן.בי.אי לאגדה במדינה שבה הכדורסל היה ספורט שולי ואזוטרי.
ג'ינובילי (39), סקולה (36), אנדרס נוצ'יוני (36) וקרלוס דלפינו המתקאמבק (33), ארבעת השורדים מדור הזהב הארגטינאי, יהיו בברזיל בעיקר כדי להיפרד. "בגיל 39 בכלל לא הייתי בטוח שאכנס לסגל הסופי", אמר אחד משני היחידים בהיסטוריה שזכו באליפות יורוליג (בולוניה ב־2001), באליפות אן.בי.אי ובזהב אולימפי.
גם לפני 20 שנה ג'ינובילי לא היה בטוח, אז עוד עם הנבחרת עד גיל 20. לא מזמן מצא בביתו תמונה של שני ילדים, בני 19 ו־16, לבושים בגופיית משחק של ארגנטינה ונרגשים מזימון הבכורה, על רקע גירסה דרום־אמריקנית של אולם מתנ"ס אפור. לפני שבועיים, 23 שנות אן.בי.אי משותפות לאחר מכן, ג'ינובילי וסקולה שיחזרו את התמונה ההיא, הפעם על הפרקט הקצת יותר נוצץ של לאס וגאס. האחרון, הקפטן הנוכחי, החמיץ מאז 2001 רק קיץ אחד של פעילות נבחרת והתייצב ל־14 מ־15 טורנירים, כולל אליפויות דרום אמריקה הלא זוהרות.
לואיס סקולה, נושא דגל המשלחת, עם נשיא ארגנטינה מאוריסיו מאקרי // צילום: רויטרס
כשאר.סי ביופורד, הג'נרל מנג'ר של סן אנטוניו, נכנס בקיץ 2002 למסעדה באינדיאנפוליס, הוא פגש במחויבות הזו עוד לפני שג'ינובילי שיחק ולו משחק אחד עבור הספרס. באותו זמן, נבחרת ארה"ב נמלטה מהעיר לאחר מקום שישי מביך באליפות העולם על אדמתה. "התשוקה שהיתה לארגטינאים, האכפתיות שלהם אחד כלפי השני - אלה דברים שלחלוטין היו חסרים בתוכנית האמריקנית", נזכר ביופורד בראיון ל"יאהו" לפני כשנתיים, "רצינו שמאנו יביא את זה גם לסן אנטוניו". בחודש אוקטובר 2016 הוא יתחיל עונה 15 וכנראה אחרונה במדי הטקסנים.
ג'ינובילי הוא אולי ילד גלובליזציה אידיאלי, אבל באותה נשימה גם מספק תמונת מראה לתרבות הספורט האמריקנית. אל ריו לא יגיע עם סלוגנים מפוצצים כמו "משיבים את הזהב" או "המסע אל הגאולה", שליוו את ארה"ב בטורנירים קודמים. לנוכח סגל ארגנטינאי שמורכב משחקנים שנמצאים אחרי השיא וכאלה שאולי לפני, ובית לא פשוט בשלב המוקדם (ספרד, ליטא, ברזיל, קרואטיה וניגריה - ארבע עולות לרבע הגמר), נראה שהוא יהיה שם "סתם" כדי לשחק כדורסל עבור מולדתו בלי יומרות מיוחדות. בשפה האולימפית: יבוא כדי להשתתף.
לפני כשבוע המליץ ג'ינובילי בבלוג שלו על הפואמה "אם" - יצירה של המשורר הבריטי רודיארד קיפלינג מ־1895 שנכתבה כהמלצות של אב לבנו. "אם אתה יכול לחלום - ולא להפוך את החלומות לעיסוק שלך", מפצירה אחת השורות, מרמזת אולי על אדי הדלק האחרונים שעוד נותרו בג'ינובילי לפני האולימפיאדה האחרונה שלו. לא שזאת המטרה המרכזית: "אני רק רוצה שהילדים שלי יספיקו לראות אותי משחק עם חולצה של ארגנטינה".
