עבירת מירמה והפרת אמונים, המיוחסת לעיתים קרובות לעובדי ציבור, אמנם נתפסת בעיני סניגורים רבים כעמומה ונעדרת גבולות ברורים, אך היא ללא ספק עבירה קשה בחומרתה. כפי שהדגיש בעבר נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר אהרן ברק, היא פוגמת "באמון הפרט ובתפקודו של הכלל ובכך מערערת את היציבות החברתית".
העונש המירבי על עבירה זו שמאופיינת בניגוד עניינים הוא שלוש שנים, אך סניגורים רבים מנצלים את עמימותה כדי לגמד את העבירה שבה נאשמים מרשיהם, ובכך להביא לעונש קל יחסית. כיעורה של עבירה זו בלט במיוחד במשפטו של אל"מ (מיל') שמואל אביבי, בן 51 מרעננה, אשר שימש נספח צה"ל בשווייץ בשנים 2005-2002 והורשע לפני כמה ימים בביצועה.
בין השאר, שימש אביבי ראש משלחת משרד הביטחון בשווייץ והיה מופקד על שיווק הייצוא הביטחוני של ישראל לנורבגיה, לדנמרק, לשבדיה ולשווייץ. כתב האישום המתוקן שבו הודה אביבי מתאר את פעלתנות היתר שלו לטובת סוחר נשק שוויצרי, היינריך טומט, וזאת כשהוא פועל תוך ניגוד עניינים עמוק לתפקידו הממלכתי.
אביבי הודה, בין השאר, כי במסגרת תפקידו כנספח צה"ל "פעל לקידום מעמדו של טומט בפני גורמים בתעשיות הביטחוניות בישראל ולהרחבת עסקיו בישראל, כשהוא נמנע מלדווח על חלק מפעולותיו ולקבל את האישורים מהממונים עליו".
כך, למשל, העביר אביבי בשתי הזדמנויות חלקי נשק שיוצרו במפעלו של טומט לידי גורמים בתעשיות הביטחוניות בישראל, סייע לטומט ולשותפו להקים שתי חברות העוסקות ברכישת תחמושת וציוד ביטחוני, ובטרם השתחרר מצה"ל גם נכח בפגישות מו"מ של חברה בבעלות טומט עם גורמים בתעשיות הביטחוניות בישראל. הודאתו של אביבי כוללת גם קבלת כמה טובות הנאה מהחברות של טומט, ובהן טלפון נייד וג'יפ בשווי 326 אלף שקלים לרעייתו אסנת אביבי, שהוחזר מאוחר יותר.
בכתב האישום המקורי הואשם אביבי בלקיחת שוחד, אולם לאחרונה החליטה פרקליטות מחוז תל אביב להמירו בהפרת אמונים בלבד. הסיבות לנסיגה מעוררות תמיהות לא מעטות: קושי ראייתי להוכיח את הכוונה הפלילית, נהלים נוקשים יותר שנקבעו בעקבות פרשה זו במערכת הביטחון וחלוף הזמן.
הסדר הטיעון התייחס גם לענישה מוסכמת לתקופה של שלושה חודשי עבודות שירות. השופט המחוזי ד"ר עודד מודריק לא היה קשור להסדר, ולכן לא היה חייב לכבדו. אם רצה בכך היה בסמכותו להרים את רף הענישה ולייצר הרתעה ראויה יותר, אך מודריק, שאינו ידוע כשופט מחמיר, העדיף לכבד את ההסדר, לרבות קנס מוסכם בין הצדדים בסך 70 אלף שקלים.
* * *
עינוי דין - גם באשמת שופטים
המתינו שנה וחצי לפסק דין
התרופה לעומס הרב שבו נתונים בתי המשפט היא לא תמיד תוספת שופטים. פעמים רבות הגורם לעינוי הדין הוא דווקא השופט שבפניו מתנהל התיק.
דוגמה לסחבת מרחיקת לכת כזו היא מאבק משפטי שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בפני השופטת טליה קופלמן-פרדו, בגין רכושו של אדם שנפטר לפני יותר משבע שנים.
שמיעת הראיות בתיק הסתיימה כבר לפני כשנתיים ושלב הסיכומים נגמר במאי 2010. עם זאת, פסק הדין בנוגע לצו הירושה התעכב זמן רב, עד שחלק מהיורשים אף הגישו בקשות לזירוזו. במארס 2011 השיבה השופטת לצדדים כי בית המשפט יעשה כל שניתן כדי לתת את פסק הדין בהקדם.
בספטמבר 2011, משפסק הדין לא ניתן, הוגשה בקשת הזירוז השנייה. היורשים, שהלינו על הסחבת במתן פסק הדין, התלוננו גם על המשך הדיון בפסיקת ההוצאות הריאליות. זאת לאחר שערכאת הערעור קיבלה את הערעור ופסקה בספטמבר 2011 שיש לפסוק הוצאות משפטיות ריאליות. ערכאת הערעור החזירה את התיק לשופטת קופלמן-פרדו כדי שזו תסיימו, אולם השופטת דחתה את הדיון רק למאי השנה.
ב-28 בנובמבר 2011 פניתי לדוברות מערכת בתי המשפט כדי לקבל תגובה על הסחבת בתיק, הן באשר לעיכוב פסק הדין בעניין הצוואה והן בנוגע לדחיית הדיון בשאלת ההוצאות המשפטיות הריאליות. "בימים אלה ניתנות החלטות בנדון, ועל כן לא נוכל להתייחס לטענות המועלות בפנייתך", נמסר מהדוברות.
כ-50 יום לאחר פנייתי הראשונה לדוברות בית המשפט התברר לי שטרם ניתן פסק הדין. רק לפני כשבועיים, ב-29 בינואר, הוא סוף סוף ניתן. מי שזכה בהליך זה, אגב, הם היורשים שהתלוננו על סחבת.
* * *
בקצרה
הפנים האחרות של פרקליטת מחוז מרכז החדשה
עו"ד רונית עמיאל (51), אשר נבחרה לאחרונה לפרקליטת מחוז מרכז, נחשפה לציבור בעיקר במשפטו של הנשיא לשעבר משה קצב, שבו שימשה תובעת. עם זאת, כבר לפני שנים סומנה על ידי הממונים עליה לתפקיד הרם.
עו"ד עמיאל בולטת, בין השאר, בדיבור מאופק משהו, גם כאשר היא משמיעה אמירות חמורות. רק כאשר הודיעו השופטים על הרשעת קצב עו"ד עמיאל לא היתה מסוגלת עוד להסתיר את רגשותיה. כשדמעות בעיניה פנתה אל המתלוננת ואמרה: "היום אני מצדיעה לכן".