"אני שונא טלוויזיה. אני שונא אותה כמו שאני שונא בוטנים. אבל אני לא יכול להפסיק לאכול בוטנים", צוטט אורסון וולס, אחד שהבין משהו באמנות. שבוע שידורי ספיישל טלוויזיה של yes דוקו הוא הזדמנות לאנשים שאוהבים טלוויזיה ללמוד איך עושים טלוויזיה: מתוך תשוקה. כל עשייה שנובעת ממניעים אחרים - הרצון להתפרסם, להרוויח כסף, לשנות את העולם, לחנך את הציבור - סופה להיכשל. סרטו של פיל רוזנטל, איש מצחיק החתום על "כולם אוהבים את ריימונד" המקורית - תיכף תבינו למה זה חשוב - הוא שיעור לכל אלו שחושבים להיכנס לענף כדי ליהנות. טלוויזיה היא עסק מפרך, מייאש, מרגיז ובלתי צפוי. וגרוע מכל, הוא גם ממכר בצורה בלתי רגילה - ולא משנה מאיזה צד של המסך אתם נמצאים. הסרט התיעודי שגיבורו הוא אותו רוזנטל, יוצר טלוויזיה מוערך באמריקה, נפתח בנקודת שיא: אחרי ההצלחה הפנומנלית שלה זכה הסיטקום שלו בארה"ב, כולל שלל פסלוני "אמי", הרוסים התקשרו וביקשו לקנות את הסידרה. מכאן, הכל מתחיל להידרדר. רוזנטל הנוירוטי ועמוס החרדות (מזכיר דמות של כתב ספורט כלשהו...-) נוסע לרוסיה, כשהוא משוכנע שייחטף או יורעל. במהרה הוא מגלה שהמציאות גרועה בהרבה: עיבוד סידרה אמריקנית למסך הרוסי מתבררת כמשימה בלתי אפשרית. המלחמה הקרה אולי הסתיימה מזמן, אך הפערים התרבותיים בין המעצמות הופכים את המסע של רוזנטל להרפתקה אנתרופולוגית, מותחת, הזויה ומבדרת. "הרעיון הוא שהסידרה תדבר כמה שיותר לאנשים הרגילים", מסביר רוזנטל בפגישת ההפקה הראשונה, לצוות שאינו דובר אנגלית ושטרם צפה אפילו בפרק מהסידרה המקורית. ראשי הצוות מהנהנים בהסכמה, ואז מעלים ספקות בדבר היכולת של הסיטקום הזה לעבוד ברוסיה. "חשבתי שהסידרה אוניברסלית ... ייתכן שלא", מהרהר רוזנטל בעצב כשהוא שומע שהגיבור שלו הוא לוזר, דביל ולא מצחיק. כשרוזנטל צופה בקטעים מתוך סדרות אמריקניות שעלו לרוסיה והפכו לקרקס גרוטסקי ומופרע ("נני" ו"נשואים פלוס"), הוא הולך ומאבד את שלוותו. "הם לא רגילים, הם אף פעם לא צילמו סידרה שנטועה במציאות היומיום", מגן חבר צוות על ההפקה. שני קווי עלילה צדדיים מנסים לחדד ולהעמיק את ההבדלים בין התרבויות. הראשון הוא קו העלילה שבמרכזו הנהג/מאבטח המסתורי של רוזנטל. איש מוזר, חובב סכינים וקונכיות, שנשאר בגדר חידה עד סופו של הסרט. בקו השני מככבת מלבישת הסידרה "כולם אוהבים את קוסטיה" (כן, זה מה שקרה לריימונד), דמות שנלקחה מאגדת-עם רוסית והושלכה לסט כשהיא מלאת חלומות ותקוות. בעוד העלילה הראשונה לא מתפתחת לשום מקום, היחסים בין המלבישה לרוזנטל יודעים עליות ומורדות, מגיעים לפיצוץ - היא דורשת שדמות הגיבורה הראשית תלבש שמלות ערב מפוארות, רוזנטל מסביר שמדובר במעין עקרת בית ונתקל בחוסר שביעות רצון ואף בנחירות בוז - ולשלום מתוח ויציב בסוף, כשחילוקי הדעות מתבררים כניתנים לגישור (ע"ע: בגדי קז'ואל). אחרי סידרת ליהוקים מתישה, צילום פיילוט, הקפאה של כמעט שנה והחלפת השחקן הראשי, העסק מתרומם. "כולם אוהבים את קוסטיה" נחלה הצלחה ברוסיה וחודשה לעונה שנייה. על אף הפערים בין התרבויות נמצא לפחות קונפליקט גלובלי היכול לאחד את צופי כל העולם: יחסי כלות-חמות.
