את לי לייזה

סבתא היתה אומרת שהכל כתוב בקציצות של האישה. כמה היא לוחצת, כמה היא משתדלת, כמה שכל יש לה בידיים. והקציצות בארכיון התמונות של חגית ביליה עושות חשק גדול לתת בהן שיניים, קטנות ויפות הן יודעות לספר שכפות הידיים שלה הן פשוט גאון. 

קציצות בתרד וחומוס, קציצות דגים בסולת, קציצות ברוטב אדום שהילדים הכי אוהבים, צמחוניות מכרובית עם פנקו, או מאפונה, קציצות קינואה, קציצות בריבת בצל כמו שלמדה להכין ממאמא סוליקה, אמא של אבא שלה, שאצלה הסירים דיברו מרוקאית.

"אני אוהבת קציצות", אומרת ביליה (49), "כי זה משהו שאת יכולה לדחוף. הילד עושה מה שהוא עושה, את דוחפת לו קציצה ליד ואת, מבחינתך, עשית את העבודה".

ארבעה ילדים עם קציצות בידיים יש לה, ובין תמונות וסרטונים של אוכל אפשר לראות איך יהלי (23) קוצץ בצל מהר וקטן. עוד מעט יעזוב את הבית, ייסע ללמוד באמריקה, ולארוחות שישי שהיא מכינה תמיד עם הילדים יאבדו כישורי הסכין שלו. אפשר לראות שם את הפנים היפות של רויו, עוד מעט בן 12, שקועות באפייה של לחם. והנה דניאל (9) ודריה הקטנה (6), שהלידה שלה הולידה את "לייזה פאנלים - יומן מסע קטן של עקרת בית גדולה", הבלוג שביליה החלה לכתוב במארס 2011.

עד אז היא היתה שכירה. מנהלת קריאייטיב ופיתוח בנגה תקשורת, היתה מעורבת בפיתוח וייעוץ לסדרות בערוץ 8, ערוץ הילדים וניקלודיאון. 15 שנים של קריירה מוערכת, עם משכורת קבועה ומכונית שהיה מי שידאג לקחת אותה לשטיפה או למוסך.

"כשדריה נולדה, נגה תקשורת קנתה את ערוץ הספורט ועברה להרצליה ואצלי נוחות זה עניין ראשון במעלה", אומרת ביליה. "לא ראיתי את עצמי נוסעת כל בוקר מתל אביב להרצליה, וראיתי בזה מין סימן שהגיע הזמן לשינוי, בלי להחליט איזה בדיוק. היו לי שני בנים בני 3 ו־5 וילדה בת כלום. בעיניי לא יכולים להיות לך חיים כשיש לך שלושה ילדים קטנים, אז הנקתי בבית ולמדתי את מלאכת הקיטוּר הכי טוב שיש. גיא, בן הזוג שלי שהיום הוא עסוק במיזם סטראט־אפ, היה עסוק אז בהקמה של סלונה, שם התחילו לקבץ בלוגרים. הוא היה הולך לעבודה, חוזר ומספר לי את החוויות שלו, ואני מקשיבה, רואה את התמונות בפייסבוק של כל הממשיכים בחיים, ומקטרת. הוא אמר לי 'למה שרק אני איהנה? תכתבי בלוג. שכולם ייהנו מהקיטור'".

ביליה. "לייזה יותר מעזה ממני" // צילום: יהושע יוסף

"ובניגוד לרוב הפעמים שאני לא ממש מקשיבה להצעות ייעול מהאיש ממול", כתבה לייזה בפוסט שהעלתה השבוע, "הקשבתי ופתחתי בלוג, במקום לקטר רק למישהו אחד, קיטרתי להמון והם ביקשו עוד. במקום לבשל רק לבית, בישלתי להמון והם ביקשו עוד. והעוד עוד עוד הזה היו דחיפות קטנות למעלה, לאגו הקטן והמתחזק שלי, נתנו דרייב עצום. תפסתי את הרגעים היומיים, צירפתי לרגעים האבסורדיים האלה גם את ארוחות צהריים שבישלתי. והנה אני כאן עם ספר. מי חלם על ספר תגידו לי???? מי חלם על התפתחות אישית, גדילה והצמחה של משהו שהוא רק שלי??"

היא לא רצתה שיידעו שהיא אשתו של הבוס, אז היא החליטה לכתוב בשם בדוי. "לייזה פאנלים" נשמע לה כמו המיקס הבלתי אפשרי של כל הזוהר שמביאה לייזה מינלי לפאנלים של עקרת הבית. ואני מסתכלת עליה, אישה יפה עם הרבה חריף בעיניים ובשכל, בקלות אני מוצאת בה את לייזה מינלי, העומדת על במות ברודווי. את הרוכנת לפאנלים אני מוצאת קצת פחות.

בהתחלה פירסמה סיפורים, אחרי זה הוסיפה מתכונים. התחילה לצלם את כל מה שהיא מבשלת, תופסת את הרגע הזה שבו אוכל יוצא מהתנור, את הבל התבשיל ברגע פרידה מהמחבת. "אני רוצה שירגישו את זה, שיהיה צילום טעים".

היא כתבה, והעולם התאהב בלייזה. "פתאום התחילו להיכנס אלי דרך הרשת״, היא אומרת, "הרגשתי כאילו הקוראות נכנסות מהחלון, מהדלת, נהיה לי קהל. נשים נכנסו לבשל איתי במטבח. זה היה מזור גדול לאגו". 

על הבלוג היא לא מקבלת שכר, גם למפגשי בלוגרים היא לא הולכת, אפילו ששם מחכות מתנות בחינם. אבל שכירה זו תמיד שכירה, היא אומרת, "כמו שהייתי שכירה בנגה נשארתי 'שכירה' של לייזה פאנלים, עובדת אצלה כמו חיילת".

זו הפעם הראשונה שהיא מתראיינת, אומרת שאם מארק צוקרברג לא היה מכריח אותה, גם בפייסבוק לא היתה נחשפת בשם שלה. "זה מהמם לכתוב בשם בדוי. זה נותן חירות בראש לצאת למסע הזה עם דמות אחרת. אני לא אוהבת חשיפה, אני לא רוצה שיראו את הפנים שלי".

כמו במילים שלה, ככה גם בבית שבו היא חיה ויוצרת יש הרבה אוויר והרבה מקום לילדים. כבר 12 שנה מאז עברו לגור בו חגית ביליה וגיא בהר, בן זוגה. פעם גרו שם משה מאיר, הבן של שלום מאיר, מבוני מגדל שלום, ואשתו שרה. על קיר הסלון היו תלויות עבודות של גדולי הציירים, ושתי הדלתות המובילות אל המטבח היו סגורות בשביל שלא ייצא מהן הריח. לא כמו עכשיו, שריח שקשוקה בהתהוות חוטף את הנחיריים כשאני נכנסת אל מבואת הבניין שבה קיבלו את פניהם של עשירי תל אביב ועכשיו מצטופפים בה זוגות אופניים. 

אנחנו מחפשות בארכיון המחשב מנות שיתאימו לפסח, כשאני שואלת אותה במה לייזה עולה עליה. "היא חסרת גיל, היא יותר מעזה ממני להגיע לקצוות, הנה עוף מסאלה, אבא שלי מת על המנה הזו", היא קופצת מנושא לנושא, ויש משהו במוסיקה המחברת בין הנעשה על המחשב לבין התיאורים שלה את לייזה, שמזכיר את האופן שבו היא כותבת, שטה בין זמנים ונושאים בלי לטבוע בזרם.  

"אני יותר מודעת, היא פחות, היא יותר קלילה ממני. יש לי כתף קפואה, הגוף שלי לא תמיד נענה לי. הברך כואבת. וללייזה אין בעיות בגוף. הבאתי שלושה ילדים בגיל תשע מאות. עד אז לא ידעתי מה זה רופא שיניים, מה זה כאבים במפרקים. ילדתי את דריה בגיל 43. ברור שיש לזה מחיר".

שיאנח הגוף, שינג'סו השיניים, מהרגע שנכנסים לבית ברור שיש בו שמחת ילדים, שהוא עושה להם הרבה כבוד. "להיות אמא זו מתנה מהגדולות שקיבלנו מהטבע", היא אומרת, "אני לא מבינה אימהות שלא מנצלות את זה. בגלל שיש לי בן כל כך גדול וילדים קטנים אני יודעת כמה מהר זה עובר. החיים טסים והם טסים איתם. עכשיו אני קוראת לקטנה כל ערב לפני השינה. 'הארי פוטר', קורצ'אק, והיא כל כך נהנית ואני נהנית שהיא נהנית, שיש לי למי לקרוא, שמישהו עדיין רוצה אותי.

"זו מתנה לעשות עוד סיבוב כשיש לך ילד גדול, זו הנאה אחרת. אני נורא נהנית וגם סובלת. אני תמיד סובלת. כתיבה זה גם סבל. הסבל הוא חלק מההנאה. כשהם רבים זה סבל, זה גומר אותי. אחד על אחד זה כיף. כשהם צרור, הם יורים בצרור ואז את אומרת מה עשיתי רע? למה?"

הוצאת מודן היא שיזמה את הפנייה אליה בהצעה להפוך את הבלוג של לייזה פאנלים לספר שרואה אור בימים אלה. אומרת שהיא אף פעם לא חשבה על זה. שהיא מעולם לא היתה מהסופרות צעדים קדימה. גם במטבח היא לא מבשלת כמה ימים מראש. כל יום מחדש.  

תמיד בישלה, מאז שהיתה ילדה, והיא היתה נכנסת עם שיר אחותה הקטנה למטבח. שתי ילדות קטנות בחדרה, שנתבקשו לשמור על קדושת שנת הצהריים של אמא הייקית, שהרשתה להן להיכנס למטבח, שרק לא יריבו, שיבשלו לה קצת שקט. 

"מאז ומתמיד, אחותי ואני מבשלות יחד במטבח", כותבת לייזה בבלוג. הרבה מבני המשפחה של ביליה עשו את הדרך מהחיים שלה לאלה של לייזה. "עוד כשהיינו ילדות, היינו מנסות להבין ביחד למה התכוונה המשוררת רות סירקיס כשהיא כתבה 'בתנועות קיפול', או כשסבתא שלי היתה אומרת 'שימו קסת ככה עם היד, תרגישו מתי מספיק', כבר אז הבנו שבישול זה עסק שבא מאהבה, אינטואיציה ורגש. הרבה רגש".

כשחגית היתה בת 18 ההורים החליטו לעזוב לאמריקה. "אבא קיבל את הפליפ ממלחמת לבנון, הרגיש שהוא מוכרח שינוי, אז הם עברו לפלורידה עם שני האחים הקטנים שלי. שיר חזרה אחרי שנתיים, מוטי אחי הקטן וההורים עוד שם", היא אומרת, ואני חושבת שבגלל זה לייזה נוסעת בלי סוף ל"אמריקע", קונה סוודר קשמיר בסייל מטורף, נוסעת להורים ונוסעת לבקר את שיר, שכבר כמה שנים עברו מאז היא ואלון אבוטבול לקחו את ארבעת הילדים ונסעו לקליפורניה לחפש את הוליווד. 

ביליה, שלא הסכימה לעקור את חייה, נשארה בארץ, היתה נודדת בין הסירים של בשלניות חדרה, תימניות רוסיות, רומניות, לומדת ריחות של חיים אחרים להתיז על אלה שלה. עד היום היא מחפשת השראה בסירי הבתים. 

מסעדות לא לגמרי בראש שלה. אומרת שאין על אוכל של בית, שבסוף במטבח שלה זה הכי נוח. "יש לנו זוגיות, למטבח ולי. איתו אני מבלה יותר מכל אחד אחר". 

אומרת שיש לה אהבה גדולה לשומן, שהיא מרגישה איך הגוף שלה זקוק לפעמים לשמנת חמוצה, כמו שהגוף של יהלי שלה זקוק לבשר. היא עצמה גדלה בבית עם הרבה כבוד לסלט. "אמא שלנו טבעונית, אני מבינה ירקות לעומק, אני מכירה את הפסיכולוגיה שלהם, את הפסיכולוג שלהם. וברגע שאת מכירה את זה, את גם מתחברת לטבעונים. הרבה פעמים אני מעלה מתכונים טבעוניים בכל מיני מקומות ברשת, ואז הם נכנסים לבלוג שלי וקוראים לי שקרנית ורוצחת. אני לא שקרנית. יש בי גם וגם, אני באה מבית מעורב".

המתכונים שאותם היא חולקת עם הקוראים שלה הם לנצח קלים. "זה לא פייר לתת מתכון קשה. המטבח צריך להיות נגיש לכולם". את המסובכים היא שומרת לעצמה כמו הקרפלעך, שהיא מכינה בימי שישי כי הילדים אוהבים. "מה שהילדים אוהבים אני תמיד מכינה, אפילו אם זה קשה. הם ההתכוונות הכי גדולה של המטבח שלי. גם כשעבדתי זה היה ככה. בישול זה הכי חשוב לקשר של אמא לילד. לשים לו את האוכל על השולחן. הילדים שלי תמיד יחזרו אלי הביתה בגלל זה. הם לא יבואו בגלל הפנים שלי, בגלל הסיפורים שלי, ולא בגלל שאני איזה גאון. הם יבואו לאכול כי הם רוצים רגע את אמא".

קציצות מוסר ים עם פול ירוק

מי שבא לו לגוון ולאוורר את הגפילטע או החריימה, או סתם את הדג הקבוע - למה שלא תנסו קציצת דג אביבית נפלאה על מצע של פול שמח.

החומרים (ל־8 קציצות יפות):

√ 1/2 ק"ג מוסר (אפשר גם לברק/דניס/בורי) מפולט, קצוץ בסכין יד טובה

√ 1 בצל סגול קטנטן קצוץ דק דק 

√ 1 צרור נענע קצוץ דק דק

√ 1 צרור כוסברה קצוץ דק דק 

√ 1 פלפל חריף ירוק עצבני קצוץ דקיק

√ גרידה מלימון אחד 

√ 1 שן שום מעוכה

√ 1/4 כפית פפריקה

√ 1/4 כפית כורכום 

√ 1/4 כפית כמון

√ 1/4 רבע כפית סומק

√ 1/4 כפית פלפל שחור

√ 1/2 כפית מלח

√ 1/4 כוס שמן זית

לפול ירוק:

√ 1 בצל לבן גדול קצוץ גס

√ 1 צרור בצל ירוק קצוץ גס  

√ חופן עגבניות שרי תמר חצויות 

√ 1/2 ק"ג פול ירוק טרי או קפוא

√ מלח גס לפי הטעם

√ פלפל שחור לפי הטעם

√ מיץ מלימון אחד

√ 1 צרור נענע קצוץ

מחברים את כל מרכיבי הקציצות, לשים בידיים משומנות בשמן זית, משחקים עם התערובת עד איחוד, מוסיפים רבע כוס שמן זית ויוצרים קציצות המבורגר. כדי שהקציצות ישמרו על צורתן, מכניסים למקרר לכחצי שעה. 

במחבת לוהטת מטגנים קלות את הבצל הלבן, הבצל הירוק ועגבניות השרי. מוסיפים את הפול, מתבלים במלח גס, בפלפל שחור ובהרבה לימון. מוסיפים את הנענע. מנמיכים להבה.

 

סיר של עוף צבעוני. מנה המשלבת בין מתיקות הגזר והסלק לרכות תפוחי האדמה והעוף // צילום: יהושע יוסף

סיר של עוף צבעוני

איזה יופי של סיר! מתיקות הגזר והסלק עם רכות תפוחי האדמה ונימוחות העוף - שלא לדבר על הרוטב בקרקעית... שלמות. 

החומרים (ל־6-4 מנות): 

√ 3 כפות שמן זית

√ 2 כרעי עוף, מחולקות

√ 4 פולקעס 

√ 12 תפוחי אדמה קטנטנים (עדיף אורגניים), או ראטה, או כל תפוח אדמה קטן, מוצק וקשה 

√ 1 גזר גדול חתוך גס 

√ 2 בצלים גדולים חתוכים לקוביות, או 2 כרישות (החלק הלבן) חתוכות לעיגולים

√ 2 סלקים קטנים לא קלופים, שטופים וחתוכים לרבעים

לתיבול:  

√ 1/3 כוס שמן זית

√ מיץ מלימון אחד

√ 1 כף גדושה פפריקה

√ 1 כפית גדושה מלח גס 

√ 1 כפית פלפל שחור 

√ 2 שיני שום כתושות

מחממים בסיר שטוח (שאפשר להכניס לתנור) את שמן הזית ומשחימים את חלקי העוף על להבה גבוהה כ־10 דקות מכל הצדדים (אל תנסו לנתק את נתח העוף מהסיר, הוא ייקרע. ברגע שהוא משחים, הוא מתנתק לבד).

בינתיים מערבבים טוב־טוב בקערה את חומרי התיבול. מוסיפים את תפוחי האדמה, הגזר והבצל (ללא הסלק! הוא יצבע את כל הסיר), ומעסים את כל היופי הזה בידיים.  

מוסיפים לסיר העוף את הירקות המתובלים, מניחים יפה את רבעי הסלקים ומוסיפים מים עד לגובה הירקות. 

מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים חצי שעה על להבה קטנה.

מעבירים לגריל או לתנור בחום גבוה (220 מעלות) ללא מכסה למשך שעה נוספת, עד שהכל שחום ורך. 

 

סלט תפוחי אדמה. מתאים מאוד לפסח // צילום: יהושע יוסף

סלט תפוחי אדמה מהמם 

זה סלט נפלא שמתאים מאוד לפסח. אפשר להוסיף לו ביצים קשות ואז לקרוע שוב את ים סוף. אני מאוד אוהבת את הגירסה הזו. היא קלה וצבעונית ומריחה אירופה קלאסית, רק בלי מיונז, אלא עם שמן זית איכותי, זיתי קלמטה ועגבניות מיובשות. תגידו לי, מה רע? 

החומרים (ל־4 מנות):

√ 4 תפוחי אדמה בקליפתם

√ 3 עגבניות מיובשות קצוצות גס

√ חופן זיתי קלמטה קצוצים

√ 1 בצל סגול פרוס

√ 2 בצלים ירוקים קצוצים

לרוטב:

√ 1/4 כוס שמן זית

√ מיץ מ־1/2 לימון

√ עלים מצרור פטרוזיליה

√ עלים מכמה גבעולי נענע 

√ 1 שן שום מעוכה

√ מלח גס

מבשלים את תפוחי האדמה עם הקליפה בסיר עם מים מומלחים, עד שאפשר לנעוץ בהם סכין בקלות אבל הם עדיין לא מושי! מצננים. אחרי שתפוחי האדמה צוננו, מקלפים אותם וחותכים יפה כזה לקוביות.

מערבבים את כל החומרים לרוטב בבלנדר. 

מוסיפים לתפוחי האדמה את העגבניות המיובשות, הזיתים, הבצל הסגול והבצל הירוק, ומעל יוצקים את הרוטב ומערבבים. טעים ממש. 

שינויים ותוספות:

אפשר להוסיף אחד או יותר מהמרכיבים הבאים: כף צלפים, 2 ביצים קשות, 3 פילטים קצוצים של אנשובי.

 

עוגת פרג־שוקולד. לחה, נימוחה ומלאת טעם // צילום: יהושע יוסף

עוגת פרג־שוקולד סוף!

לחה, נימוחה ומלאת טעם. זאת מלכת הפרג שלי. היא מוצלחת בזכות שלושה עקרונות ברזל, שעליהם נקפיד: נשתמש רק בפרג טחון טרי, נקציף היטב את החלבונים ונאפה בחלק התחתון של התנור בתוך תבנית עם מים. הפרג ואגוזי המלך מלאים בשומן ובכל טוב, לכן נזדקק רק למעט חמאה או לשמן בבלילה.

החומרים (לתבנית בגודל 24 ס"מ):

√ 150 גרם פרג טחון טרי 

√ 3 כפות גדושות אגוזי מלך טריים טחונים 

√ 2 כפות גדושות (30 גרם) קמח תפוחי אדמה או קורנפלור

√ 1/4 כפית מלח

√ 1 כפית אבקת אפייה

√ 3/4 כוס (150 גרם) + 2 כפות סוכר

√ 5 ביצים גדולות בטמפרטורת החדר, מופרדות

√ כף תמצית וניל

√ 50 גרם חמאה מומסת ומצוננת, או 1/2 כוס שמן רגיל 

לגנאש שוקולד:

√ 1/4 כוס שמנת מתוקה

√ 100 גרם שוקולד מריר (מינימום 60% מוצקי קקאו) חתוך לקוביות

√ טיפונת מלח (ממש קמצוץ)

מחממים תנור ל־150 מעלות. משמנים ומקמחים את התבנית. מכינים תבנית גדולה יותר עם מים, שתשמש לאפייה בתוך אמבט מים. 

מערבבים את החומרים היבשים: הפרג, האגוזים, הקמח, המלח, אבקת האפייה ו־3/4 כוס סוכר. מקציפים את החלבונים עם 2 כפות הסוכר ותמצית הווניל במשך 5 דקות עד לקבלת קצף יציב.

מוסיפים את החומרים היבשים לקצף בתנועות קיפול עדינות. 

מערבבים את החלמונים עם החמאה המומסת או השמן ומוסיפים לתערובת. 

יוצקים את התערובת לתבנית. מניחים בתחתית התנור את התבנית הגדולה ובה מים חמים, ובתוכה מניחים את תבנית העוגה. אופים בשליש התחתון של התנור כ־50 דקות. מצננים. 

שופכים את השמנת לקלחת או לסיר קטן ומביאים לסף רתיחה. מכבים ומוסיפים את השוקולד והמלח. מחכים עד שהשוקולד נמס ומערבבים לקבלת קרם גנאשי יפהפה. יוצקים על פני העוגה.

hillaal1@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו