שועל קרבות

דווקא באחד הלילות הקשים בחייו, אותו לילה מר שבו מכבי ת"א עפה בצורה מבישה מהיורוליג, אילן "השועל", אולי האוהד מספר אחת של הצהובים וראש ארגון האוהדים "אולטראס 96", חגג יום הולדת 63. 

"את המשחק נגד דרושפאקה הטורקית ראיתי עם חברים בהרצליה. לא אהבתי את מה שמכבי עשו שם בסוף, כשניסו בכל דרך להגיע להארכה, כדי להשאיר סיכוי לנצח ב־11 הפרש ולעלות לטופ 16. זו לא הרוח של מכבי".

כעסת עליהם?

"ברור. אם אני הייתי מקבל הוראה לא לקלוע מהעונשין כדי להגיע להארכה, הייתי עושה הפוך ומנסה לקלוע. הכי הרג אותי שהנכדה שלי גל, בת 16, התקשרה אלי מהקיבוץ ושאלה אותי - 'סבוש, מה זה? מה זה הדבר הזה?'

"תגיד לי, איפה נשמע דבר כזה ששום שחקן לא יוצא בחמש עבירות במשחק הכי מכריע של העונה? אפילו ארבע עבירות לא היו שם לאף אחד. אף אחד לא קפץ על הרצפה. זה לא מתאים לדנ"א של המועדון. פעם שחקנים במכבי היו עולים למגרש חולים, פצועים. כולם נתנו את הנשמה. איפה זה היום? איפה הלב? איפה הלב?

"יוגב ופניני נותנים את הנשמה. אולי גם רנדל ודווין סמית'. אבל איפה האחרים?"

איך הרגשת אחרי המשחק?

"זה היה כואב מאוד. חזרתי הביתה לנתניה, ואז המשפחה שלי וחברים הפתיעו אותי במסיבה ליום ההולדת. לא היה לי קל לחגוג איתם, אבל אין מה לעשות, החיים נמשכים".

אחרי שהחוגגים התפזרו לבתיהם, ישב השועל וכתב פוסט ארוך לחברים בדף הפייסבוק הפעיל שלו. "אוהדים חיים כל שנייה, כל דקה, כל יום, כל חודש וכל שנה את קבוצתם האהובה", כתב. "אני חי את חיי עם מכבי כמעט 50 שנה.

"(אנחנו צריכים) להתייצב מול כל קושי בראש מורם ובאומץ לב. להתייצב מול מערכת אהובה, מול מנהיגים, מול מועדון אהוב, גם אם נידרש לאותת באבוקה ובשלט. זוהי חובתנו. בשבילי, מכבי ת"א היא לא אפיזודה חולפת".

לנצח גם בתחרות דוקים

הוא אב לחמישה וסב לשישה. אבל ביציע 11, צורח את נשמתו במשך 40 דקות, הוא אותו הנער שהיה אז, לפני חמישים שנה, כשהתחיל להתאהב במכבי. גם עכשיו, כשמכבי תשחק ביורוקאפ, המסגרת האירופית הנמוכה יותר, בימי רביעי - הוא יהיה שם, עם הגופייה השחורה, הבנדנה הצהובה הקשורה לראשו, השרשראות הגדולות על הצוואר ומשקפי השמש הנצחיים ("כשהייתי צעיר עבדתי בסיני, בשמש, וזה פגע לי בעיניים. אני נוהג ככה גם בחושך").

עשרות שנים בנה את הלו"ז השבועי שלו לפי ימי חמישי בערב, המועד של משחקי היורוליג, ועכשיו יצטרך לשנות הכל. "אבל אני חושב שגם היורוקאפ זה מפעל חשוב", הוא מנסה לעודד את עצמו, "ואני אמשיך לצעוק ולעודד את מכבי כמו בכל משחק אחר".

איך זה קרה להם?

"נעשו טעויות. גם אנשים גדולים עושים טעויות, וזה יכול לקרות גם לשמעון מזרחי ודיוויד פדרמן, שאותם אני מאוד אוהב.  

"אני חושב שהבעיה היא קודם כל במערך הסקאוטינג, שנכשל בהבאת שחקנים. איך שחקן שלא יודע לקלוע מהעונשין, כמו אונואקו, משחק במכבי? או פבראני, שהיה בכלל פצוע כשהביאו אותו? זה לא מתאים לרמה של היורוליג.

"אבל אני לא מחפש אשמים. אני מחפש שיפתחו את העיניים. שייקחו את השחקנים לשיחות אישיות, אם צריך. ככה זה היה במכבי בתקופה של רלף ושמלוק.

"פעם קבוצות פחדו להגיע ליד אליהו. רעדו. עכשיו באה קבוצה כמו דרושפאקה ועושה לנו פה בית ספר? מה זה? ואחרי זה מפסידים גם בנהריה? לא יכול להיות שמכבי תיראה ככה.

"אנחנו, האוהדים, זאת מכה עבורנו. כי אנחנו אוהבים את המועדון הזה יותר מהכל. רצים אחריהם לכל מקום, נותנים את הלב ואת הנשמה. הגאווה שלנו נפגעה, אני בטוח שמזרחי ופדרמן מבינים את זה, ואני מצפה מהם שיעשו הכל כדי להחזיר לנו אותה. אין חיה כזאת, שעונה כזאת באירופה תחזור. אני לא מוכן לאבד שום אליפות או גביע במכבי, אפילו אם מדובר בתחרות דוקים".

במשחק של מכבי נגד דרושפאקה בתל אביב, שאותו ניהל אבי אבן, עוזרו של גיא גודס שפוטר, נתלה שלט גדול ביציע 11: "מתחת לכל אבן יש נחשים". אילן מודה שהוא עמד מאחוריו.

"חטפתי על זה אחר כך, אבל עשיתי את זה כי מכבי היא הלב שלי. לא יכולתי לשאת שאבי אבן, שהיה העוזר של גודס, עומד על הפרקט בתור מאמן ראשי, בבלטה שעליה דרכו מאמנים כמו רלף קליין ופיני גרשון ויהושע רוזין וצביקה שרף. עד כאן.

"אהבתי את גיא והאמנתי בו, הוא איש כדורסל ואישיות נהדרת. היו חייבים לאפשר לו לאמן את הקבוצה גם במשחק הזה, כל עוד לא היה מאמן אחר. אבל אם כבר החלטתם לפטר אותו - אז גם אבן היה צריך ללכת. מה, הוא לא נכשל?

"מילא, אם היו מביאים את פיני גרשון או פיל ג'קסון. אבל חסר ניסיון כזה? אם גיא היה מאמן במשחק ההוא, אולי עוד היינו היום ביורוליג".

מאז שדיוויד בלאט עזב, באמצע 2014, מכבי בנפילה חופשית. אתה מתגעגע אליו?

"היו שנים שהייתי מאוד קרוב לבלאט. הרבה לילות ישבתי אצלו בבית ודיברנו על כדורסל, גם כשהוא היה מאמן ראשי במכבי. תמכתי בו גם כשהקהל שרק לו בוז אחרי הפסדים.

"אבל היו בבלאט דברים שלא אהבתי, כמו זה שהוא לא שיתף מספיק את הישראלים, או שהוא דחף את עצמו בתקשורת. קראתי לו פרופסור לתקשורת, ואני עומד מאחורי זה. גם לא התפעלתי כל כך מהמשחקים שלו, אני לא חושב שהוא מאמן גדול. פיני גרשון עולה עליו בכמה דרגות בניהול משחק".

בלאט הביא למכבי את גביע אירופה אחרי הרבה שנים. ובשנה שעברה הוא הביא את קליבלנד לגמר האן.בי.אי.

"נכון, וזה לא שינה את עמדתי לגביו. שיהיה לו בהצלחה".

מה אתה חושב על המאמן הנוכחי, ז'אן טבק?

"שכבר רואים את טביעת האצבע שלו במועדון. יש לו שמונה ניצחונות רצופים בליגה, ורואים בקבוצה שינוי לטובה. עכשיו צריך להסתער על היורוקאפ ולזכות בו".

וניקולה וויצ'יץ'?

"ניקולה היה שחקן גדול, אבל גם לו יש חלק נכבד בכישלון.

"עכשיו, שכולם שם יירדו מהאגו הגדול שלהם, ישימו הכל בצד ויחזירו את פיני בתור מנהל מקצועי. יש לו עוד שנים רבות לתרום למכבי".

פיני וניקולה יחד - זה לא יעבוד.

"אז שיעשו ביניהם פגישת פיוס. אני מוכן לעזור בזה. חייבים לעשות שינויים. חייבים להחזיר למכבי את כוח ההרתעה. להתחיל לחשוב עכשיו על העונה הבאה. לבנות את הסגל כמו שצריך. אני מאמין שפיני, יחד עם טבק וניקולה, יבחרו שחקנים נכונים לקבוצה.

"בשנה הבאה צריך להביא רק שחקנים שאכפת להם מהמועדון, וגבוהים ששווים משהו. לא כמו אלה שיש היום. צריך להביא את גל מקל, שיהיה הרכז עם יוגב אוחיון, במקום רוצ'סטי ופרמאר. תמיד האמנתי שהרכזים במכבי צריכים להיות ישראלים. העם שלנו נמוך אבל חכם. אני בקשר עם מקל מאז שהוא היה בן 16, מאוד הייתי רוצה לראות אותו בקבוצה.

"בכלל, יש לי חלום להיכנס לאולם ביד אליהו ולראות חמישה ישראלים בחמישייה של מכבי. ושהם יזכו בגביע אירופה. אני יודע שקשה להתמודד עם האריות של אירופה, ובגלל זה מביאים שחקנים זרים. אבל אסור לי לחלום?"

אתה חרד מאובדן האליפות השנה?

"לא. מכבי לא תיפול, וההגמוניה שלנו לא נשברה. נכון, הפועל ירושלים מאתגרת אותנו, אבל אנחנו חזקים ותמיד חוזרים. ב־50 השנים שאני עם מכבי עברתי איתה הכל, משברים גדולים והצלחות גדולות. נעבור גם את זה. רק שיחזירו לקבוצה את הלב ואת הנשמה". 

יצא מהרפת לראות משחקים

אילן סרף נולד בקיבוץ כרמיה של השומר הצעיר, בן שני לאהרון סרף (92) ומלכה, שנפטרה לפני כשלוש שנים. כשהיה בן 10 נענו הוריו לקריאה של שמעון פרס למשפחות לבוא לגור בכפר הנוער בן שמן. "אבא ריכז שם את הרפת, וגם אני הייתי קם לפנות בוקר לחליבות, וחיפשתי כל הזמן חוויות מרגשות".

בנעוריו אהב מאוד גם לרוץ. "היתה לי תמיד אנרגיה גדולה, והעדפתי לרוץ מאשר להיות בשיעורים. היה לי כושר אדיר, אפילו רצתי תקופה קצרה בהפועל תל אביב. פעם השתתפתי בתחרות ריצה בווינגייט, הגעתי לשם באופניים מבן שמן".

האירוע ששינה את חייו קרה בגיל 13, ביום שישי אחד, כשברח מהכפר עם חבר.

"הלכנו ברגל כמה קילומטרים עד לוד, ומשם נסענו באוטובוס לתל אביב, לבלות קצת בעיר הגדולה. לא יודע איך, אבל הגענו למגרש הישן של מכבי בשוק בצלאל, שהיה מגרש פתוח. בדיוק התקיים שם משחק ליגה של הקבוצה.

"אחרי המשחק נשארנו לעמוד שם, נלהבים, ואחד השחקנים, זכריה עופרי, בא לשאול מי אנחנו. סיפרנו לו שהגענו מבן שמן, והוא קנה לנו גזוז ומנת פלאפל לכל אחד, וגם לקח אותנו באוטו שלו בחזרה לבן שמן. אמרנו לו שבטח ייתנו לנו עונש כבד על שברחנו מהכפר, והוא נכנס ודיבר עם מי שצריך, וסידר את העניין. 

"ככה התחיל החיידק. תפס אותי הכי חזק שאפשר. אני וג'ימי המשכנו להיות עם עופרי בקשר באמצעות גלויות ששלחנו לו. כתבנו לו כמה אנחנו אוהבים את מכבי ושאלנו מה קורה בקבוצה, והוא היה שולח לנו גלויות בחזרה. מדי פעם הייתי נוסע לתל אביב, בדרך לא דרך, כדי לראות את המשחקים שלהם. 

"אבא שלי, איש השומר הצעיר, היה יקה בנשמתו ואוהד הפועל בכל מאודו. הוא לא היה יכול לשאת את החרפה הזאת, שהבן שלו הולך למשחקים של מכבי. ניסה שוב ושוב לשכנע אותי לוותר, אבל זה לא עזר לו.

"ככל שהתבגרתי נסעתי ליותר ויותר משחקים של מכבי, וזה גרם למשבר עמוק ביחסים שלנו. כשהתחלתי גם להיות ליכודניק וחבר מפלגה, זאת היתה מכת מוות בשבילו. היום אנחנו לא בקשר, לא מדברים".

הכינוי "השועל" דבק בו בתחילת שנות התשעים, כשהגיע לאחד המשחקים של מכבי בגליל, התחפש לסדרן והכניס לאולם אוהדים של מכבי. המנהל המיתולוגי של גליל עליון, עמית גל, הודיע בכריזה: "השועל שנכנס לכרם - אם אתה גבר, תרד למטה". אילן לא ירד, אבל מאז אותו היום החלו חבריו לקרוא לו "השועל".

ביום־יום הוא בכלל עובד בהוצאת הספרים מודן, כאחראי השיווק בדרום ובצפון. מתברר שלאיש גדול הגוף יש חיבה לספרים כבר מילדות, ובעיקר לספרי שירה. "אהבתי את השירים של זלדה ואת ז'ורז' ברסאנס ורבים אחרים. מצאתי שם קטעים מאוד אישיים, אינטימיים, שנגעו לי בנשמה. עד היום אני קורא המון ספרי שירה, אני אוהב את רחל המשוררת, ע. הלל ואחרים".

למרות השעות הרבות שהוא מבלה בדרכים במסגרת עבודתו, הוא לא מחמיץ שום משחק של הצהובים, בכדורסל ובכדורגל. "בשבוע שעבר היה לנו משחק גביע נגד גליל גלבוע בגן נר, שבעמק יזרעאל. בשבע וחצי בערב עוד הייתי בצומת קסטינה, וידעתי שהמשחק מתחיל בתשע. נסעתי בכביש 6 במהירות מטורפת והגעתי חמש דקות לפני המשחק".

קרה לך שהחמצת משחק?

"פעם אחת, לפני כמה שנים. זה היה משחק חוץ נגד הפועל ירושלים, ובדיוק באותה שעה היה דרבי בין מכבי להפועל בכדורגל".

איך זה נגמר?

"בכדורגל ניצחנו, בכדורסל הפסדנו, לצערי. היה משחק שבו הגעתי רק ברבע האחרון, כשאמא שלי היתה חולה".

אלי גוטמן? כישלון ענק

כראש האולטראס, הוא שומר על קשר רציף עם ההנהלה והשחקנים. "אני נפגש לא פעם עם שמעון מזרחי ועם דיוויד פדרמן ואומר להם את דעתי על כל מה שקשור לקבוצה. אני פחות מחובר לצעירים שבהנהלה, אבל גם עם דני פדרמן ושי רקנאטי נפגשתי.

"אנחנו לא קנויים ולא כנועים ולא שבויים של ההנהלה. אני והחברים האחרים באולטראס קונים כל שנה מנויים ומוציאים אלפי שקלים בשנה על משחקי חוץ, אוכל, דלק, שלטים. ואם צריך להשמיע ביקורת - אנחנו משמיעים.

"יש לי את הטלפונים של כל השחקנים, כולל הזרים. אני מדבר איתם לא פעם או שולח להם סמסים. קרה לא פעם שאמרתי לשחקן שהוא צריך להתאמץ יותר, לתת יותר לקבוצה. זה קרה לי עם פארגו בשנה שעברה, למשל. גם עם אחרים. אני לא מתבייש מאף אחד. הלו, אני אוהד והקבוצה הזאת בדם שלי".

אתה שומר על קשר גם עם שחקני עבר?

"עם חלק מהם, בוודאי. מיקי ברקוביץ' חבר טוב שלי. כמוהו לא היה ולא יהיה במכבי".

מה עוד אתם עושים באולטראס?

"אנחנו בקשר כל השבוע. חושבים כל הזמן מה לעשות במשחקי הבית, איזה שלט חדש להכין, איזה שירים נשיר הפעם. גם עוזרים לחברים בעניינים האישיים שלהם. בבעיות זוגיות, עבודה אם צריך, לימודים".

שכחת להזכיר את העימותים האלימים עם אוהדי הפועל.

"אני מעולם לא הלכתי מכות עם אף אחד, אני נגד אלימות. אבל גם שלטים כמו אלה של אוהדי הפועל נגד שמעון ושירי שואה הם אלימות, והם פוגעים. זה חייב להיפסק ולהיות מחוץ לתחום.

"אין לי בעיה עם שלטים נגד קבוצה, אבל לא שלטים אישיים נגד אדם, ועוד על השואה. אני בטוח שגם לאוהדי הפועל יש במשפחה ניצולי שואה. אז באמת, חדל אש. עד כאן עם העניין הזה".

עם שמעון מזרחי. "להחזיר לנו את הגאווה" // צילום: אלן שיבר

גם במשחקים של מכבי ת"א בכדורגל הוא יושב (או ליתר דיוק, עומד) בשער 11 בבלומפילד. זה כולל את משחק ההפסד להפועל באר שבע בשבוע שעבר.

"זאת היתה בושה וחרפה מה שקרה עם יוקאנוביץ'. כל הסיפור הזה, שהוא יכול לצאת מהחוזה ולעוף מכאן לקבוצה אחרת, פגע בקבוצה ובמשחק הזה. בשביל מה הוא בא לכאן בכלל? מה אנחנו, תחנת מעבר שלו? תגיד לי, אם הוא היה עובר שלב בליגת האלופות הוא היה עוזב? בחיים לא. אז מה, כשאנחנו כבר לא שם, הוא נוטש? אז לך קיבינימט, כסף זה לא הכל בחיים".

השם של אלי גוטמן הוזכר כאחד המועמדים להחליף אותו.

"אני לא רוצה לראות את גוטמן כמאמן מכבי. משהו אצלו לא מסתדר לי טוב. לא יודע, בתכונות אופי שלו, הוא גונב דעת כזה. אני אומר לך, הוא גם נכשל בענק בנבחרת. אחרי משחק הנפל נגד קפריסין בבית הוא היה צריך לתלות את הנעליים והמשרוקית וללכת הביתה. זה היה כישלון של מנהיג.

"ג'ורדי ומיסטר ביין החליטו להביא למכבי מאמנים זרים, אז שימשיכו בזה".

ערן זהבי הוא גדול שחקני מכבי בכל הזמנים?

"לא. קח 400 שנה אחורה, ועוד 400 שנה קדימה, ותשאל את מי זוכרים במכבי ת"א, בכדורגל ובכדורסל. כולם יגידו לך שבכדורסל זה מיקי ברקוביץ', ובכדורגל אבי נמני. אתה יודע מה - אולי גם שייע גלזר.

"ערן זהבי בטוח הכי גדול במכבי היום, לדעתי יחד עם גל אלברמן, והוא עושה דברים נפלאים ועצומים עבור המועדון. אבל בסוף יש גיבורי ספורט, כמו פלה ומראדונה ומסי, ולא תמיד זוכרים דווקא את מי שנתן הכי הרבה גולים". 

הוא התחתן בגיל 21 ועבר לגור ברמת גן. בנו מעוז (40) הוא סמנכ"ל בחברה שעוסקת במכשור רפואי, והבן השני, ברק (37), מתגורר כיום בארה"ב.

אחרי שמונה שנים התגרש. את אשתו השנייה, תיקי, פגש במסיבה שערך בדירה שלו. "ראיתי שהיא לא רוקדת, והיא מצאה חן בעיניי. ניגשתי לחבר שהיה אחראי על המוסיקה וביקשתי ממנו שישים את שיר הסלואו הכי ארוך שיש.

"הלכתי אליה, מסטול מאלכוהול, והצעתי לה לרקוד איתי. בזמן הריקוד לחשתי לה באוזן: 'יש לך חבר?'. אמרה שלא. אמרתי לה: 'מעכשיו יש לך'. אחרי חודשיים התחתנו".

נולדו להם שלוש בנות. ערבה (30), שמטפלת בילדים; נטע (29), שמנהלת חנות אופנה; וירדן (25), שלומדת הוראה.

"תיקי תמיד קיבלה אותי ואת השיגעון שלי למכבי בצורה הכי מפרגנת שאפשר", הוא אומר. "זה חלק מהנפלאות שלה. היא עבדה הרבה שנים כבנקאית, אבל לא מעט שנים היא בבית, גידלה את הילדים. אני זה שמפרנס".

גם היא אוהדת שרופה?

"היא אוהבת את מכבי, אבל לא משוגעת כמוני. לפעמים, כשאני חוזר אחרי משחק, היא מתעוררת באמצע הלילה ומדברת איתי, מנתחת מהלכים של המשחק".

והילדים?

"באו איתי בעבר לכמה משחקים, לא יותר מזה. אגב, הבנות קוראות לי 'שועלי', והבנים אילן. כשהם קוראים לי 'אבא', אני לא מסתובב בכלל". 

הנכד הוא "השועל הקטן"

סדר היום שלו משוגע כמעט כמו השיגעון שלו למכבי. הוא קם כמעט מדי בוקר בחמש ונוסע לחנויות הספרים בצפון או בדרום. הוא חוזר הביתה רק בלילה.   

"יש עכשיו מבצע גדול של ארבעה ספרים במאה. אני מגיע לחנויות של צומת ספרים, שבהן מודן שותפה, בודק שכל הספרים שלנו מונחים בעמדות כמו שצריך, נפגש עם המנהלים, מסדר עניינים, בודק את כל הסחורה - מה קנו, מה לא, ועובר הלאה.  

"בכל יום שישי אני מתנדב בחנות של צומת ספרים ברופין. אני אוהב להיות שם, לראות את הלקוחות נכנסים, מתעניינים, קונים. בימי שישי אחרי הפסד של מכבי בחמישי הקופה כפולה. הקיבוצניקים והמושבניקים מגיעים לקנות ולשמוח לאידי".

מאיפה יש לך כסף לכל הנסיעות עם מכבי לחו"ל? 

"משעות נוספות בשבתות בחנויות הספרים של צומת ספרים. השנה עוד לא הספקתי לצאת למשחקי חוץ.  

"לא תמיד אני נכנס לאולם, למרות שהטיסה והכרטיס עלו לי הון. בפיינל פור בברצלונה ב־2011 לא נכנסתי למשחק חצי הגמר נגד ריאל, למרות שהיה לי כרטיס. ראיתי 1,500 אוהדים שנשארו בחוץ בלי כרטיסים, והחלטתי שאני לא יכול להיות בפנים כשהם בחוץ. נתתי את הכרטיס שלי לאחד האוהדים. כך עשו גם חלק מחברי הארגון שלנו. עמדתי איתם בחוץ וקיבלנו עדכונים מבפנים על תוצאת המשחק.  

"הייתי כמעט בכל המקומות בעולם עם מכבי. ראיתי שמחות גדולות, ראיתי הפסדים מרים, צעקתי, השתוללתי, חוויתי הכל מהכל. אפילו יצאנו לא פעם לשתות עם אוהדים של ריאל וברצלונה. 

"נסעתי כמובן גם לפיינל פור במילאנו ב־2014. בערב לפני המשחק הראשון התקשר אלי הנכד שלי עומר, שהיה אז בכיתה י"ב. הוא אמר לי שהוא וחברים שלו מחפשים דרך להגיע למשחקים. למחרת, הוא הגיע לאיטליה והצטרף אלי. הייתי כל כך גאה בו.

"הוא עמד איתי שם על המעקה, בלי חולצה, וראינו ביחד, השועל הגדול והשועל הקטן, את מכבי עושה את זה בענק וזוכה בגביע אירופה".

ברגע של גילוי לב הוא מגלה שהמוות מאוד מעסיק אותו. "אני כבר לא ילד, והורגת אותי המחשבה שאני אמות ולא אזכה יותר לראות את מכבי. תיקי משתגעת ממני כשאני מתעסק בזה. 

"בצוואה שלי אני אבקש שאם אני מת ויש באותו זמן משחק כדורסל של מכבי, ההלוויה תצא מהיכל הספורט ביד אליהו. ואם זה יקרה בזמן משחק של מכבי בכדורגל, שהיא תצא מבלומפילד".

erann@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו