רוני (שם בדוי), בת 14 מתל אביב, הוזמנה סוף סוף למסיבת יום שישי של החבר'ה המקובלים, שנערכה בלופט בהרצליה. זה קרה בחופש הגדול, לפני חמישה חודשים.
"אמרתי להורים שלי שאני הולכת לישון אצל חברה", היא מספרת. "הם מאוד שמחו שאני יוצאת מהבית ונפגשת עם חברים, זה לא משהו שקורה הרבה. כשהגעתי לחברה שלי לבשתי את הבגדים שהבאתי איתי, שהם קצת יותר חשופים מאלה שאני לובשת בדרך כלל. פיזרתי את השיער, ביומיום יש לי צמה, ונסענו למסיבה בהסעה מאורגנת שיצאה מחניון בית הספר.
"היו שם חבר'ה מכיתות ט', וגם מכיתות י'־י"א. הרגשתי בעננים. בהתחלה שתינו קצת עם החבר'ה, הרגשתי משוחררת ונהניתי מאוד. ככל שעברו השעות, הבנים התחילו להיות ממש שפוכים ולעשות שטויות. אחד מהם התפשט לגמרי ורץ עירום, כשכולם מצלמים אותו. באותו רגע זה היה מצחיק.
"לקראת 2 בלילה כבר הרגשתי ממש משוחררת. החברות שלי התנשקו והתגפפו עם בנים, ונורא רציתי גם. רציתי שייגשו אלי, שיראו שגם אני שווה. כשזה קרה, זרמתי. היתה שם אווירה כזאת, כולם עשו את זה. אפילו צילמתי את עצמי עירומה, ושלחתי את התמונה לכל החברים שהיו בקבוצת הווטסאפ של המסיבה. למזלי לא קיימתי שם יחסי מין, אבל אם הייתי קצת יותר שתויה, זה היה יכול לקרות.
"בשלוש וחצי לפנות בוקר, ההסעה החזירה אותנו לתל אביב. הלכתי לישון אצל חברה שלי. בבוקר הרגשתי נורא. כשראיתי את התמונה שלי, לא האמנתי. זאת כל כך לא אני. לא הבנתי איך נתתי לזה לקרות.
"אבל הכי נורא הרגשתי כשאחד הילדים שלח את התמונה שלי לחבר מחוץ לקבוצה, והחבר פירסם אותה בקבוצות ווטסאפ שלו. כולם כעסו עליו שהפר את קוד השתיקה שהיה בינינו, ואמרו לו שבפעם הבאה הוא לא יוזמן. למזלי זה נעצר בזמן ולא התגלגל הלאה, החבר הסכים למחוק את התמונה שלי".
מאז, רוני השתתפה בעוד ארבע מסיבות כאלו. "ביקשו ממני שוב להתפשט ולהצטלם, והסכמתי. הבנתי שאלה כללי המשחק. אם אני רוצה להיות בחבר'ה האלה, אני צריכה להסכים לכללים של המסיבה. איך פתאום אגיד שזה לא מתאים לי יותר? כולם זוכרים שעשיתי את זה במסיבה הראשונה.
"גם אם באים להתנשק איתי, בפה ועם הלשון, אני מסכימה, אפילו שיש כמה שממש לא בא לי איתם".
רוני, מתברר, לא לבד. המסיבות הפרטיות בחללים שכורים דוגמת צימרים, וילות ולופטים הפכו בשנה האחרונה לתופעה נפוצה בקרב נערים בני 12 עד 16. הנערים מארגנים את המסיבות בעצמם, ומתמסרים לאלכוהול ולהורמונים ששוטפים אותם עד אור הבוקר - בלי שום מבוגר בסביבה. בצימרים ובלופטים יש חדרי שינה, ובמרביתם גם בריכות או ג'קוזי. לעיתים מתקיימות המסיבות ביערות או בפארקים גדולים.
"השילוב של אלכוהול, הורמונים של גיל ההתבגרות והיעדר מבוגר אחראי הוא שילוב מסוכן מאוד", אומר ד"ר יוסי הראל פיש, המדען הראשי של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול ומומחה לתחום התנהגויות סיכון של ילדים. "אם בעבר בני הנוער היו יוצאים לבלות ותוך כדי בילוי היו שותים קצת, היום מטרת הבילוי היא השתייה עצמה.
"יש לבני הנוער הרבה מאוד התארגנויות והכנות סביב הנושא הזה, עוד לפני שהם מגיעים למסיבה. אין ספק שהחוקים החדשים נגד מכירת אלכוהול לקטינים וסיירות ההורים שפועלות ביישובים שונים עשו להם את החיים קצת יותר קשים, מה שגרם לחלקם להבין שכל ההתעסקות סביב קניית הבקבוקים והחבאתם והסיכון ששוטר ירוקן אותם אינם כדאיים.
"בני נוער הם מטבעם אוכלוסייה אקטיבית, ולכן אלו שממשיכים לשתות, למרות הסנקציות והקשיים, מחפשים מקומות שבהם יוכלו לעשות זאת בשקט. זאת לדעתי הסיבה לנדידה שלהם ממרכזי הבילוי הציבוריים לעבר המרחבים הפרטיים, שם אין עליהם פיקוח".
שוכרים צימר או לופט
חיפוש מהיר באינטרנט מעלה עשרות אופציות לבילוי יום הולדת או מסיבה בצימר או בלופט, בעלות של 1,200-800 שקלים. ההבדלים במחיר קשורים לרמת האבזור של המקום ולשאלה אם הוא מצויד בג'קוזי או בבריכה. מרבית המסיבות בדרום ובצפון מתקיימות בצימרים, ואילו במרכז נפוצות יותר "מסיבות הלופטים". אלו נערכות, למשל, באזור התעשייה בראשון לציון או ברחוב המסגר בתל אביב, אך גם בערים רחובות, בת ים ואשדוד. באזור השרון מתקיימות רוב המסיבות בבתים פרטיים, כשההורים נמצאים בחופשות.
שי (שם בדוי, כשאר שמות הנערים בכתבה), בן 15 מקריית גת, אירגן כבר כמה מסיבות כאלה, בצימרים הפזורים במושבים שבאזור. אחרי שכנועים רבים, והבטחות ששום פרט שעשוי לזהות אותו או את חבריו לא יוכנס לכתבה, הוא מסכים לשוחח איתי בטלפון, ומאפשר הצצה נדירה אל תוך עולם הבילויים שלו ושל חבריו.
"בדרך כלל אנחנו מקיימים את המסיבות בחופשות ובחגים", הוא מספר. "עכשיו, בחופשת החנוכה, חגגנו הרבה. את המסיבות אנחנו מפרסמים בשיטת חבר מביא חבר, בלי לעשות יותר מדי רעש, כי אנחנו לא רוצים שיגיעו חבר'ה שלא קשורים. הן מיועדות לחבר'ה מכיתה ז' או ח' ועד כיתה י'. מהכיתות הנמוכות מגיעות בעיקר בנות, כאלו שרוצות שבנים גדולים יתחילו איתן".
איך אתם שוכרים את המבנה למסיבה?
"בדרך כלל אבא של אחד הילדים, כל פעם מישהו אחר, משלם על הצימר בכרטיס אשראי, ואני אוסף כסף מכולם ומחזיר לו. כל ילד משלם 50-30 שקל, תלוי במספר המשתתפים, ותלוי אם קונים את השתייה במרוכז. לעיתים רחוקות אנחנו מבקשים מאח גדול של אחד מהחבר'ה שישלם עבורנו".
האבא שמשלם יודע מה קורה שם?
"הוא יודע שיש מסיבה לחברים ושיש קצת אלכוהול, לא מעבר לזה".
וההורים של הילדים האחרים?
"אף אחד מההורים לא חוקר יותר מדי מה אנחנו עושים שם. הם חושבים שאנחנו סתם ביחד, שותים קצת, צוחקים, ישנים. יש הורים שרוצים להראות שהם סומכים על הילדים שלהם, ויש כאלה שרוצים שהילדים שלהם יהיו מקובלים ולא יישבו בבית לבד, ולכן הם נותנים לילדים כסף כדי שישתתפו.
"חלקם אפילו קונים לנו את האלכוהול, כי הם יודעים שאם זה יהיה מהכסף שלנו, אנחנו נלך על השתייה הכי זולה, שהיא פחות טובה. אבל זה לא שהם מעודדים אותנו לשתות.
"אני לדוגמה תמיד מקבל נאום קבוע, כמו 'אנחנו יודעים שאתה לא מאלה ששותים, אבל תהיה אתה הבוגר האחראי ותדאג שהחברים שלך לא יעברו את הגבול'. אני תמיד אומר להם, 'ברור, אין לכם מה לדאוג', ובזה זה נגמר. כשאני חוזר, הם שואלים אותי איך היה, ואני אומר שכיף.
"הם מבינים שזה חלק מהגיל הזה. גם הם היו פעם צעירים. הם לא שתו? זאת תהיה התחסדות מצידם להגיד לנו לא לשתות. אנחנו גם יודעים כבר איך לשתות ואיך לא לעבור את הגבול".
בעלי הצימרים יודעים שהולכים להגיע עשרים־שלושים ילדים למסיבה?
"כן, וחלקם אפילו שואלים את האבא שמזמין אם יהיו הורים משגיחים. הוא אומר שכן, אבל זה ברור שאין להורים מה לחפש במסיבה שלנו. אם היינו רוצים אותם איתנו, היינו עושים מסיבה בבית".
איך מתנהלת המסיבה?
"בהתחלה, מי שרוצה שותה קצת בירה או וודקה, אבל אין לחץ על אף אחד לשתות. אף פעם לא הכרחנו מישהו, השתייה היא חלק מהכיף של לשבת עם החבר'ה. אנחנו שותים, ואז מתחילים כל הצחוקים. יש ילדים שמביאים ג'וינטים, אבל אצלנו הם ממש במיעוט. אני יודע על מסיבות שבהן יש הרבה סמים.
"בגלל שמדובר בכמה שכבות גיל, לא תמיד כולם מכירים את כולם. האלכוהול עוזר לנו לגשת לילדה שאנחנו לא מכירים ולדבר איתה. בדרך כלל, גם מי שלא רוצה לשתות מצטרף בסוף, כי הוא רוצה להרגיש חלק מהמסיבה ומהצחוקים. תבואי ב־2 בלילה, כשכולנו כבר מחוקים, ותראי איזה צחוקים רצים".
מה אתם עושים עד הבוקר?
"בעיקר נמצאים ביחד. חלק רוקדים, חלק יושבים בחבורות בתוך הצימר או בחצר. אם יש ג'קוזי, אנחנו אומרים להביא בגדי ים. בדרך כלל הבנים נכנסים עם בוקסרים, והבנות עם בגד ים או עם בגדים קצרים. חלק מהן מתביישות בהתחלה.
"יש גם זוגות שהולכים להתבודד בחדרים. אנחנו מכבדים ולא מפריעים לאף אחד. כולם יודעים שמה שקורה במסיבה, נשאר במסיבה.
"בשלב מסוים, בדרך כלל לפנות בוקר, אנחנו נשפכים וישנים. פעם אחת היינו צריכים להזמין אמבולנס, כי אחת הבנות כנראה הגזימה קצת עם השתייה ולא הפסיקה להקיא. היה שלב שהיא לא כל כך הגיבה, ונלחצנו. לא הזמנו אותה שוב. אנחנו לא צריכים שלמסיבות שלנו ייצא שם רע".
יש פורנו במסיבות? יש יחסי מין?
שי מתחמק מתשובה. "אם חברים שלי יידעו שדיברתי איתך, יהרגו אותי. גם ככה סיפרתי לך יותר ממה שהתכוונתי. אבל יש לי תחושה שאת מבינה את התשובה לבד".
"בלתי אפשרי לא לשתות"
גם מוטי, בן 16 מיישוב בגליל העליון, מארגן מסיבות בצימרים. הוא הילד הכי מקובל בשכבה, נראה טוב, ספורטאי מצטיין. "תמיד כשרוצים לארגן מסיבה פונים אלי. אני בכלל לא כל כך אוהב לשתות, אבל זה כמעט בלתי אפשרי.
"באחת המסיבות, בחופשת סוכות האחרונה שקיימנו ביער, העניינים התחממו. אחת הבנות, שכבר היתה די שפוכה מהאלכוהול, נעמדה במרכז המעגל והזמינה את כל מי שרוצה לבוא להתגפף איתה. הילדים לא ידעו מה לעשות, אז כולם הסתכלו עלי.
"לא כל כך רציתי ללכת, הרגשתי שזה לא בסדר, אבל היה ברור לי שברגע שאסרב, אאבד את המעמד שלי. כולם יגידו שיצאתי חנון, ולא יכולתי לתת לזה לקרות. ניגשתי אליה והתנשקנו, וכולם מסביב צחקו ומחאו כפיים. אחריי היא פנתה לכל אחד, בתורו, ואז כבר כולם הלכו אליה, ואני יכולתי ללכת הצידה".
איך אותה נערה הרגישה, לדעתך?
"היא יזמה את זה, אבל יכול להיות שגם היא היתה במצב שלי, שהיא הבינה שכל עוד היא מגיעה למסיבות, היא צריכה להתנהג באופן מסוים. זה אומר גם ליזום ולהתנשק עם אחרים. היא רצתה להיות חלק מהמוזמנים למסיבה, והיא ידעה שהיא צריכה להיות נועזת, משוחררת וקלילה.
"בכלל, רוב ההתנהגויות הללו מגיעות לקצה לפנות בוקר, כל המחסומים נעלמים. אתה כבר שפוך לגמרי, בחצי הכרה, ואתה מרשה לעצמך לעשות דברים שבחיים לא הייתי עושה בסיטואציה כזו, כמו לקיים יחסי מין גם כשחברים נמצאים לידך".
לנה פליטמן הבר, מנחת אזור דרום ברשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, מודה כי מסיבות הלופטים הן אחד האתגרים החדשים שעומדים בפני הרשות. "כבר בשנה שעברה שמנו לב לתופעה הזאת, ואנחנו מתכוונים להעלות את הנושא על סדר היום של הרשויות המקומיות.
"יש מסיבות שמתקיימות ביערות חשוכים, כמו בת שלמה שבצפון, בן שמן ופארק הירקון בתל אביב. הנוכחות של בני נוער במקומות הללו, לבד, עשויה להיות מסכנת חיים גם מבחינה ביטחונית. כבר היו לנו התרעות מראשי ערים על סכנה ביטחונית. כשאנחנו מקבלים מידע מוקדם על מסיבה, אנחנו שולחים לשם נציגי הורים, פקחים ושוטרים. אבל אם אין לנו מודיעין מוקדם, אין לנו דרך להגיע".
מה לגבי בעלי הלופטים? אין להם חובת דיווח?
"ברגע שהמסיבה מתקיימת במרחב פרטי, זה כאילו היא התקיימה אצלֶך בתוך הבית. אין לי או לסיירת הורים עילה חוקית להיכנס אלייך הביתה. הדבר היחיד שניתן לעשות הוא אם יש רעש בלתי סביר מתוך הבית, ואז אפשר להזעיק את המשטרה.
"אולי יש מקום לחשוב על דרך שבה ניתן יהיה לחייב את בעלי הלופטים או הצימרים לדאוג לנוכחות מבוגר במהלך המסיבה, אבל צריך לבדוק את הנושא הזה לעומק.
"בינתיים אנחנו ממשיכים לעשות פעולות הסברה בבתי הספר. לאחרונה התחלנו לעבוד עם כיתות ה' וכיתות ו'. אנחנו יודעים שזה הזמן שהם מתחילים להתארגן למסיבות בת מצווה, וכבר שם מתחילה החשיפה לאלכוהול, ואיתה הלחץ החברתי".
מחקר פנימי שערך מחוז המרכז של המשטרה על אלימות בקרב בני נוער בשנת 2009 גילה שיותר מתשעים אחוזים ממקרי האלימות מתרחשים אחרי השעה 3 לפנות בוקר. הנתון הזה גרם למשטרה להורות לבעלי המועדונים לסיים את המסיבות בשעה 2 לפנות בוקר. אבל כשהמסיבות מתקיימות במרחבים פרטיים, איש אינו יודע עליהן ועל מה שקורה בהן.
"מסיבות הלופטים הן אחת הדרכים של הנוער להתנתק מהמתרחש סביבו", אומר תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי, חוקר תרבות צעירה כבר למעלה מעשרים שנה. "הנוער היום משווע למרחבים אוטונומיים של צעירים ללא פיקוח של מבוגרים. זאת אחת הסיבות שבני נוער עוזבים בהמוניהם את פייסבוק ועוברים לסנאפצ'ט (אפליקציה לשיתוף תמונות ותוכני וידאו; מי"י) - שם אין מבוגרים.
"בעקבות הפיקוח על נושא שתיית האלכוהול של הצעירים, והעבודה של סיירות ההורים במקומות הבילוי שלהם, בני הנוער נאלצו לחפש מקומות אחרים. הפיקוח המסיבי שלנו דחף את בני הנוער אל האזורים הלא מפוקחים. מפיקי מסיבות עם ראש טוב לעסקים הבינו את המגמה והתחילו להציע מקומות בילוי כאלה לנוער.
"בעלות של 1,000 שקל ניתן היום לשכור צימר או לופט לסוף שבוע. כשמחלקים את העלות לעשרים בני נוער או יותר, זה יוצא בסביבות 50-40 שקל לילד, אפילו יותר זול מבילוי בקולנוע.
"ככל שמסיבה חורגת מפרק זמן מוגדר, ויש בה שימוש בחומרים משני תודעה, כמו אלכוהול, יש יותר התנהגויות מסכנות. תרבות שתיית האלכוהול של הנוער גורסת שאם לא נשפכתָ, לא שתית.
"כחלק מעבודתי כאנתרופולוג שחוקר את תרבות הבילוי של הנוער, יש לי לפעמים גישה למסיבות. היו מקרים שהגעתי בבוקר למקום שבו התקיימה מסיבה, והוא נראה כמו אחרי פיגוע המוני. כולם שוכבים וזרוקים, ילדות מוצאות את עצמן בחדרים, לפעמים ללא לבוש ולפעמים בלבוש חלקי, ולא יודעות מה קרה. ילדים מתעוררים בבוקר ומגלים שהם עשו דברים שהם לא רצו לעשות. בשטח אין שום מבוגר אחראי, מישהו שיכול לעצור את הבלאגן או לכוון את הילדים האבודים האלה, שחלקם ילדים טובים.
"פעם נכנסתי למסיבה של השכבה הבוגרת בצופים, שמיועדת לכיתות ט' עד י"ב. כשהגעתי למתחם, ראיתי מולי שלוש בנות יושבות על הברכיים, עם הראש כלפי מעלה, ומעליהן שלושה בנים גדולים מהן, כנראה מכיתות י"ב, מוזגים להן אלכוהול לפה. המטרה היתה לבדוק מי מורידה הכי הרבה מהבקבוק.
"זאת תמונה שלא אשכח בחיים. ואני מדבר על חבר'ה טובים, כאלה שהיית רוצה שהילדים שלך יסתובבו איתם.
"לא מזמן התקשרה אלי מנהלת מחטיבת ביניים בעיר טבריה ואמרה לי שיש להם סיפור גדול עם צימרים. התברר שילדה אחת החליטה לפתוח את הנושא וסיפרה לאמא שלה על מסיבות הצימרים, שמתקיימות בימי שישי, ושיש בהן הרבה מאוד אלכוהול ויחסי מין פרועים. היא ביקשה שאבוא לדבר עם שכבת כיתות ז' על נושא האלכוהול.
"לצערי, במדינת ישראל יש הרבה בנים ובנות שהחוויות המיניות הראשונות שלהם קורות תחת השפעת אלכוהול. אגב, אם הולכים להגדרת החוק היבשה, בהחלט ניתן לומר שעבור בנות שנמצאות תחת השפעת אלכוהול, אותם יחסים יכולים להיות מוגדרים, בנסיבות מסוימות, כאונס".
תמונות עירום ברשת
זיו תעסה, מנחת קבוצות בעמותת "מצמיחים" להפחתת האלימות בבתי הספר ופעילה ב"תאיר", מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה והטרדה מינית, נחשפה לתופעת המסיבות כששימשה רכזת מוגנות מטעם המשרד לביטחון פנים בפרויקט "עיר ללא אלימות". תפקידה היה לסייע בצמצום התנהגויות סיכוניות של בני נוער באזור הדרום.
"מאחר שלא הייתי חלק מצוות המורים, בני הנוער הרגישו מאוד נוח לשתף אותי. חלקם באמת חשו צורך לדבר, להתייעץ ולספר מה קרה להם במסיבות האלו, והיו גם בנים שרצו להתגאות ולהראות איזה 'גברים' הם.
"אני יכולה לומר לך שהתמונה הרבה יותר מדאיגה מסתם מפגש של חבר'ה ששותים. מבחינת בני הנוער, כל דבר שקורה תחת השפעת האלכוהול הוא לגיטימי, גם כשהם יודעים שללא אלכוהול הוא אסור. הצימר המפנק והעובדה שאין שם מבוגרים מאפשרים הרבה מקום למתירנות.
"הם באים למסיבות עם ערכת קריוקי והמון אלכוהול. זה מתחיל במשחקים כמו 'בואו נראה מי הראשון או הראשונה שיהיו מחוקים ויתחילו לעשות שטויות'. ככל שהשעות עוברות והאלכוהול משתלט, מתקדמים למשחקים בעלי אופי מיני.
"זה מתחיל בשאלה 'למי יש אומץ להתפשט ולהצטלם', ואז מישהו מעז להכניס יד מתחת לחולצה של הנערה. ברגע שהיא לא מתנגדת, זה אומר שיש אור ירוק להמשיך.
"האלכוהול גורם להם להיות חסרי בושה וגבולות. לא פעם ראיתי תמונות של נערות ונערים בעירום ושל איברי מין, והן הופצו בווטסאפ הקבוצתי שלהם. אלה משחקים שצמחו מתוך המסיבות הללו.
"המקרים היותר קשים הם של קיום יחסי מין מלאים, לפעמים של כמה ביחד, גם כשאלה ילדים בכיתה ז'. בדרך כלל זה לא נעשה בכוח או בכפייה - גם הבנות וגם הבנים יוזמים ומשתפים פעולה, ומה שנורא הוא שהם לא מבינים שהם נפגעים.
"אחת הבנות אמרה לי פעם: 'אז מה אם הם נגעו לי בחזה, היינו שתויים'. הם למעשה משליכים את האשמה בהתנהגותם על האלכוהול, ובכך מסירים מעצמם את האחריות. הדבר הזה גם מאפשר להם לא להמשיך להתנהג במתירנות כזאת כשהם לא שתויים".
אלכוהול תמיד היה, מה השתנה?
"הטכנולוגיה והזמינוּת הן הגורם המשפיע ביותר. ילדים צורכים פורנו מגיל צעיר. לחיצת כפתור אחת - והכל זמין להם. מהסרטונים הם לומדים איך יחסי מין צריכים להיראות, והלמידה הזאת מתוך הפורנו היא מעוותת לגמרי. יש בה הרבה החפצה והשפלה וחוסר אינטימיות. הילדים מקבלים מסר שזה בסדר לקיים יחסים ליד כולם.
"מעבר לכך, חסרה הרבה הסברה בתחום המיני. גם היום, הורים נמנעים מלדבר על הנושא עם הילדים. חסרה הסברה של המיניות, מהי פגיעה מינית, למה חשוב להגיד 'לא', גם אם לא אוזמן שוב למסיבה. הלחץ החברתי הוא עצום, גם על הבנים וגם על הבנות, ואין מי שיתערב".
מה עשית כששמעת את הסיפורים?
"במצבים של פגיעה מינית, הייתי מחויבת לדווח ליועצת בית הספר. לצערי, ברגע שהאינפורמציה הגיעה לגורמים המקצועיים, בני הנוער נאטמו והפסיקו לשתף פעולה".
תומר, בן 19, הוא חייל בסדיר מאזור השרון. הוא מארגן מסיבות כבר מאז שהיה בכיתה ח'.
"אני מארגן מסיבות של 2,000 ואפילו 3,000 בני נוער, ובכל שנות עבודתי בתחום לא נתקלתי אפילו במסיבה אחת שהחבר'ה לא באו שתויים. השתייה מתחילה כבר בכיתה ז' או ח'.
"בזמן האחרון שמתי לב שדווקא במסיבות של החבר'ה הצעירים, עד כיתה ט', יש הרבה סמים. הריח של הירוק מתעופף באוויר בכמויות. בכיתות י"א־י"ב זה כמעט לא קיים. כלומר, יש המון תעוזה, חופש ופריצת גבולות. הם רוצים להתנסות בכל, ואין אף אחד שיעצור אותם.
"אני התחלתי לשתות בקטנה רק בגיל 18, יש לי אחריות כלפי המסיבות שלי ואני לא יכול להגיע שיכור. אבל אם אמא שלי היתה תופסת אותי שותה או מעשן, לא הייתי יוצא מהבית במשך שנה. לנוער היום אין שום פחד מההורים. יש ילדים ששותים עם ההורים, יש הורים שמגיעים לקחת את הילדים השתויים שלהם מהמסיבה, והילדים עוד מתווכחים איתם שהם רוצים להישאר. לפעמים ההורים מוותרים, הם לא רוצים לעשות פדיחה לילדים".
יצא לך להיתקל במצבים של ניצול מיני?
"לא הייתי מגדיר את כל המקרים כניצול, כי בהרבה מקרים דווקא הבנות הן אלה שיוזמות, מצלמות, מפיצות ברשת וגם ממש נמרחות על הבנים. הן רוצות לצאת עם 'הגדולים', והבנים הגדולים מחפשים דווקא את הבנות הצעירות. נתקלתי במצבים שבנים הציעו שתייה לבנות צעירות, כדי שייצא להם מזה סקס.
"לפעמים בחורה היא כל כך שתויה, שאחד הבנים מציע לה לבוא לישון בבית שלו, ושם הוא מצלם אותה בעירום ומפיץ את התמונות ברשת, או אפילו מקיים איתה יחסי מין. אני לא יודע איך נערה כזו יוצאת אחר כך מהבית".
אתה חושב שהסברה יכולה לעזור?
"אני בעצמי עשיתי הרבה הרצאות לבני נוער נגד סמים ואלכוהול, והסברתי להם שלא צריך את זה כדי ליהנות ממסיבה טובה. אבל זה לא עוזר. אני מאמין שהכוח נמצא בידיים של ההורים. הם חייבים להציב גבולות, בדיוק כמו בתקופה שאני הייתי ילד, וזה לא היה כל כך מזמן".
גלולת היום שאחרי בגיל 14
שרון אורשלימי, רכזת "דלת פתוחה" בתל אביב, יועצת מינית ומחנכת למיניות בריאה, אומרת ש"הגיל הממוצע לקיום יחסי מין מלאים עומד היום על 15 וחצי - ויש מגמת ירידה מתמדת של הגיל הזה. פונות אלינו נערות בנות 14 בבקשה לקבל את גלולת היום שאחרי. הן מספרות שהיו במסיבה, ושאינן זוכרות בדיוק מה קרה, ובגלל השפעת האלכוהול הן לא בטוחות אם קיימו יחסי מין.
"אנחנו מקבלים גם פניות מנערים, שמספרים שקיימו יחסי מין לא מוגנים, ושהם מודאגים. בשנתיים האחרונות יש עלייה בפניות של הנערים, ואפשר לראות יותר נערים מכיתה ח' ומעלה שמקיימים יחסים. העובדה הזאת הובילה לדיונים בהסתדרות הרפואית, שבוחנים אם יהיה נכון להוריד את הגיל של קיום יחסי מין בהסכמה ל־14.
"בהרצאות שאני מעבירה, בני הנוער מציינים את הצורך באלכוהול כאמצעי להשתחררות, שמסייע להם להיות פחות ביישנים. אני חושבת שיש צורך דחוף בדיבור על מיניות בבתי הספר ובהקניית כלים להתנהגות מינית נכונה.
"נערים ונערות צריכים להבין שמותר להם לבטא מיניות, זה אמצעי לביטוי עצמי, אבל צריך לעשות את זה בגבולות, בלי לסכן את עצמם ואת האחרים. צריך להפוך את החינוך המיני למרכזי בחיי הילדים, ולקיים שיח ביקורתי על שתיית אלכוהול - כלומר, שהעמדה הנחרצת תהיה שלא שותים אלכוהול, ואם מחליטים לקיים יחסים, שזה לא יהיה קשור לשתיית אלכוהול. רק אז אולי נתחיל לראות שינוי".
רותי ליאור, קרימינולוגית קלינית שעובדת עם נוער בסיכון, שמה דגש גם על הסמכות ההורית, שנחלשה. היא היתה בין היוזמות של סיירות ההורים ברמת השרון.
"הצורך של ילדים מתבגרים במציאת הזהות העצמית שלהם לא השתנה במהלך השנים", היא אומרת. "מה שכן השתנה הוא עמדת ההורים, שנחלשה, וההתחזקות של הילדים ברמת הידע והחשיפה.
"גיל ההתבגרות הוא גיל שבו בני הנוער נמצאים בסוג של פרוזדור. הדלת לעולם הילדים נסגרת בפניהם, בעוד שהדלת לעולם המבוגרים נפתחת בחלקה. יש הרבה מאוד בלבול, שהמבוגרים יוצרים. אנחנו פותחים את הדלת במקום מסוים, ומייד סוגרים בחזרה.
"המסיבות, האלכוהול ופריצת הגבולות מאפשרים להם ללמוד מה הם כן, ומה הם לא. בתוך זה הם זקוקים לבוגר משמעותי בחייהם ולתחושת השייכות. הורים רבים מפחדים 'לאבד' את הילדים, ולכן הם פחות שמים גבולות ויותר מנסים להיות החברים שלהם. וזאת טעות".
מה הורים יכולים לעשות?
"אני לא חושבת שאחרי שרדפנו אחריהם אל הספסלים בגינה הציבורית, זה יהיה נכון לרדוף אחריהם אל היערות והלופטים. ככל שאנחנו נרוץ אחריהם יותר, הם ירוצו מהר יותר. ככל שהורה נעשה יותר שוטר, הילד נעשה יותר גנב.
"מצד שני, כן צריך להביע עמדה נחרצת וברורה ולהציב גבולות. ברגע שהמסר הוא חד־משמעי, אם הם ימרו את פי ההורים הם יידעו שהם חרגו מהמצופה. אי אפשר להרשות לילדים לקחת לגימה של אלכוהול כדי להתנסות ואחר כך לכעוס שהם מפריזים בשתייה. המסרים לא ברורים, וזה מבלבל את הילדים. הורה צריך שתהיה לו מנהיגות עם נורמות, שאליהן הוא שואף.
"אין לי ספק שעמדה הורית ברורה שוללת שימוש בסמים ואלכוהול, ובסוף היא מובילה למניעה. המודל לצמצום התנהגויות סיכון חייב לכלול את כל המרכיבים של מניעה והסברה - כולל טיפול, הרתעה וענישה.
"סיירות ההורים מאוד מסייעות בנושא של המניעה הסביבתית. מעבר להסתובבות במוקדי הבילוי של הנוער, יש הורים שעוברים פיצוצייה אחר פיצוצייה, עומדים למוכרים על הראש ומזהירים אותם שלא יעזו למכור אלכוהול לצעירים. מניסיון - זה עובד. גם אם זה לא ממגר לגמרי את התופעה, זה בהחלט מצמצם אותה".
איך אפשר להתמודד עם מסיבות במקומות פרטיים?
"תופעת הלופטים התגברה כי היתה עצימת עיניים של המבוגרים. אבל ילדים עדיין מקשיבים להוריהם, ולכן צריך להגדיר להם גבולות מראש. אם הורים יוצאים מהבית, חשוב שהילדים יידעו באופן חד־משמעי שאסור לקיים מסיבה ללא נוכחות אחד ההורים. כשהורים מגלים שהילדים עשו מסיבה למרות שאסרו עליהם, ו'מחליקים' את זה - זה משדר מסר בעייתי".
סיירת הורים מיוחדת
עופר סלומון (49) מהוד השרון הוא אב חד־הורי לשלושה - שני בנים חיילים ובת בגיל 16. הוא פעיל חברתי מוכר בעיר, שבקיא בהרגלי הבילוי של בני הנוער.
"אחת החברות בסיירת ההורים בעיר הזמינה אותי לבוא לראות מה קורה בשטחי הכינוס של האוטובוסים, שאוספים את הילדים למסיבה שהתקיימה בעיר. הזדעזעתי. עוד לפני שהמסיבה התחילה, חבר'ה בגילאי י' עד י"ב נאספו מהרצפה, כשהם שכובים שיכורים בתוך הקיא של עצמם.
"15 ילדים פונו משם, חלקם לבית חולים וחלקם הביתה על ידי ההורים. הבנתי שמה שקורה בשטחי הכינוס זה רק הפרומו, ואמרתי לסיירת שכדאי שנלך למסיבה עצמה, לראות מה קורה שם. הם הסבירו לי שהם לא נוהגים לחדור למרחב הפרטי של הילדים.
"החלטתי לקחת איתי כמה הורים, וביחד נסענו למסיבה. שם קיבלתי את הזבנג הגדול יותר. המסיבה התקיימה במועדון במושב בשרון. המאבטחים שהיו בפנים זרקו החוצה בני נוער שיכורים בזה אחר זה. הם פשוט שכבו שם על הרצפה, בלי שיהיה מי שיטפל בהם.
"התחלתי לטלפן להורים שיבואו לקחת את הילדים שלהם. היתה ילדה אחת בת 16, שמרוב שהיא היתה שיכורה, היא רצה לשדות הסמוכים ונעלמה לנו. אחד היחצנים של המסיבה הלך לחפש אותה, ומצא אותה שוכבת שם, מעולפת. אין לי ספק שאם לא היינו רואים אותה, זה היה נגמר רע מאוד".
מאותו יום, סלומון לא מרפה ולא מתעצל. כשמגיע אליו מידע על מסיבת טבע מרוחקת, או כל מסיבה אחרת, הוא יוצא מביתו והולך להראות נוכחות, גם אם זה אומר להסתובב בחוץ עד השעות הקטנות של הלילה.
"ברוב המקרים, מיקום המסיבה מועבר לחבר'ה רק ברגע האחרון. הם לא רוצים שנגיע. למזלי הצלחתי ליצור לעצמי מודיעין, שדרכו אני מקבל מידע לגבי מיקום המסיבות. למזלי יש כמה חבר'ה צעירים שמבינים עד כמה האלכוהול הוא מסוכן, והם דואגים לעדכן אותי. הם יודעים שזה בא ממקום דואג ואכפתי.
"אני עובד עם הבילוש ועם אנשים מהעירייה, כך שברגע שיש משהו, כולם יוצאים לשם. מאז חוק שפיכת האלכוהול, אנחנו מצליחים לצמצם את כמות השתייה שלהם. היתה מסיבה אחת ששפכנו 26 בקבוקים, וזה רק מה שמצאנו. תארי לך כמה עוד בקבוקים היו להם.
"כשיש לי מודיעין טוב, אני מצליח להגיע מוקדם, עוד לפני שבני הנוער הספיקו לשתות את הכל. לי אסור לשפוך להם את האלכוהול, אבל גם הם כבר יודעים שעדיף שהם ישאירו לי את הבקבוק מאשר שאזעיק משטרה.
"יש מסיבות שעליהן אני לא יודע מראש, אז לפעמים אני מקבל טלפון ב־2 בלילה, כשהמצב כבר גרוע וצריך לפנות ילדים הביתה או לבית חולים. אבל אני לא מתייאש. כל עוד אני מצליח להגיע למסיבות, גם אם לחלקן, ומונע מבני הנוער לשתות עד אובדן הכרה - אני מרגיש שהצלחתי".
מה ההורים יכולים לעשות כדי לעצור את המגמה הזאת?
"הורים צריכים להבין שהתפקיד שלהם הוא להיות הורים, ולא חברים של הילדים שלהם. אני קורא להם: 'תתעוררו, תתעוררו, תתעוררו'. קחו את הילדים למסיבה, תתקשרו באמצע לשאול מה שלומם כדי לשמוע אם הם באיפוס ולא שיכורים. חכו להם כשהם חוזרים מהמסיבה. ובעיקר, דברו איתם.
"בני נוער צמאים לשיחות עם ההורים ולהכוונה. הם צמאים לזה שלפעמים ישימו להם את הגבול.
"אני בעד מסר ברור וחד־משמעי, שעד גיל 18 לא שותים בכלל. מעבר לכך, אני ממליץ למדינה להתעורר ולחוקק חוקים נוספים, שיאפשרו מעצר של קטין שנתפס שותה. יש חוק שקובע חצי שנת מאסר למבוגר שקונה אלכוהול לקטינים - הגיע הזמן שיתחילו לאכוף את החוק הזה.
"היום רק לשוטרים מותר לשפוך אלכוהול שנתפס אצל קטינים. הייתי שמח אם העיריות יכשירו את הפיקוח העירוני ואת מחלקת הביטחון לשפוך אלכוהול, לעכב ילדים ולקנוס את הוריהם".
לקרימינולוג תמיר ליאון עמדה נחרצת יותר. "ילד או ילדה בגילאי חטיבת ביניים לא צריכים לצאת למועדונים. אין להם שום יכולת להתמודד עם המסיבות האלו. הם מנסים לעשות את מה שנראה להם נכון, אבל הם לא יודעים איך.
"יש הורים ששולחים את הילדים בחבורות, כדי שישמרו אחד על השני. זה פטנט מצוין, עד הרגע שאחד מהחבורה מתחיל להתנהג אחרת, ואז כל החבורה נגררת אחריו ונופלת. הרבה מאוד מהפגיעות והתנהגויות הסיכון ניתנות לצמצום עם קצת יותר מעורבות הורית.
"הייתי ממליץ להורים לדאוג שאחרי מסיבה הילד יחזור הביתה. אין דבר כזה 'לישון אצל חברים'. הורה צריך לדעת בכל רגע נתון איפה הילד שלו. יש לבדוק איפה המסיבה, מי מארגן אותה, להתקשר להורים של הילד המארגן ולוודא שתהיה השגחה של מבוגרים.
"אבל ההחלטה הכי חשובה שהורים צריכים לקבל היא אם הילד ילך למסיבה או לא. ברגע שהילד מגיע למסיבה, לאף אחד אין שליטה על מה שקורה שם. מרגע זה אפשר רק להתפלל. מעבודתי ארוכת השנים אני יכול לומר שהורים מהמרים שבוע אחרי שבוע על חיי ילדיהם, ולצערי, יותר ויותר הורים מפסידים בהימור הזה".
michali100@gmail.com טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו