"לא ניצחנו, ניצלנו", אומרת שולי ברזילי, אחת מנשותיו של גואל רצון, לאחר שביהמ"ש הטיל 30 שנות מאסר על בעלה ומלכה לשעבר. פרשת גואל רצון שנחשפה ב־2010 ריתקה אליה מדינה שלמה. קשה היה לעכל את הסיפור החולני והמזעזע שהתרחש במשך שנים מתחת לאפן של הרשויות. כת בת עשרות נשים ומאות צאצאים צמחה סביב דמותו של גבר מזדקן, עילג ואפל, שטען שהתברך בכוחות על טבעיים. הבימאית נילי טל הלכה על סיפור שהוא באנקר, וחזרה עם מסמך אנושי מצמרר ונוגע ללב, המספר את סיפורן של כמה מנשותיו של רצון ומעורר שאלות רחבות על יחסי הורים־ילדים, גבולות, כוח רצון והשפעה. בסוף, זהו גם סרט על תקווה ועל האור שבקצה המנהרה, בעקבות מעצר רצון, חיסול הכת ויציאתן של כל הנשים מחושך גדול, לחיים חדשים.
"הערצתי אותו, הערצתי את האדמה שהוא דורך עליה", נשמע קולה של אישה ברקע, "הייתי מנשקת לו את הרגליים". סרטון ביתי שבו נראה רצון מיישיר מבט למצלמה פתח את הסרט. בוקס בבטן. המבט של רצון חד, מוטרף, מכאיב. האנטי־גיבור מככב בסרטה של טל, מופיע כמעט בכל סצנה. לרגעים הוא נראה גבר כריזמטי, ברגעים אחרים מתחזה עלוב. איש מתעתע.
הודות לשלל סרטוני וידאו ביתיים הצליחה טל להחיות את הרגעים שקפאו בזמן, ולהביא למסך את המציאות כפי שהתנהלה בכת של רצון. "את מאבדת את הנשמה שלך, מרגישה גוף ללא נשמה, פשוט ככה", תיארה גלית, אחת מהנשים הצעירות, את חייה בכת. דרך סיפורה של ברזילי נחשף סיפורן של שלוש בנותיה - שרי, אילנית וגלית - שהפכו אחת אחרי השנייה לנשותיו של רצון. כל אחת מהן מקבלת בסרט הזדמנות לחשוף את הפצע שלה, לאוורר את הטראומה. ברזילי עצמה מגיחה בתחילת ובסיום הסרט, ונעדרת מליבו. בנותיה עושות את רוב העבודה הקשה, במה שנדמית כמו מטאפורה גם לחיים עצמם. השידול של האם נשמע ברקע בסרטונים ("תני לו נשיקה"), מעורר פלצות, כמו עשרות תמונות ה"חתן וכלה", כאשר כל הכלות צעירות ורעננות והחתן, רצון - זקן ומחריד.
הדרמה - איך ומתי יסתיים הסיוט של הנשים - מותחת, גם אם סופה ידוע מראש. באמצעות הסרטונים והעדויות הקשות נחשפת המציאות הבלתי נסבלת שהתנהלה בדרום תל אביב. לא צריך תואר בעבודה סוציאלית כדי לראות את הניצול המחפיר ולזהות את המצוקה, להבחין בייאוש של הנשים שרצון פיתה, ולהתכווץ מול עבודת הדיכוי וההשתלטות על נפשותיהן. גרושות השרויות במצוקה כלכלית, גרושות עם ילדים קטנים וסתם נשמות אבודות, הן התאספו סביבו. "אני הייתי נורא חלשה ושברירית... מי ירצה אותי עכשיו? מה אני עושה עכשיו בחיים?", תיארה אילנית, "הוא אמר לי אני אתן לך אהבה וביטחון".
טל לא נגעה במונולוגים החזקים, וגיבורותיה, כך נדמה, לא נזדקקו ליד מכוונת. הן רצו לשתף, להזהיר, לבחון מה אירע להן. הרגעים החזקים בסרט צומחים מתוך הדיאלוגים, שבהן הנשים לשעבר משוות את הטראומה ואפילו צוחקות על גורלן המשותף. סצנות הסיום, הסרת הקעקועים הנושאים את שמו ודמותו של גואל מגופן, מרוקנת את הגוף מאוויר. ההישג הגדול של טל, מלבד הפיכת הפרשה לכדי סרט אזהרה אפקטיבי, הוא חשיפת המעגל השני של קורבנות רצון - הוריהן של הנשים, הגרושים, ילדים נוספים (לא של רצון). סרטה של טל לא מצליח לרדת לעומקם של דברים, ואינו נובר בנפש האדם. הדילוגים מאישה לאישה לא מאפשרים לגיבורה אחת לצמוח. ואולי זו היתה המטרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו