ספר הביכורים של טרי הייז כפול באורכו ממותחן ממוצע, ודחוס ממנו פי שלושה ויותר. יש בו מספיק עלילה, מתח ודמויות כדי לפרנס שניים־שלושה מותחנים - בלי לשעמם קורא של אף אחד מהם.
"לבד בתיאטרון המוות" נקרא במקור האנגלי "אני צליין" (I am pilgrim). ההחלטה לקרוא לו בעברית בשם סנסציוני מזכירה קצת את התרגומים לשמות הסרטים במאה שעברה; זו החלטה מיותרת, לא נכונה עובדתית (גיבורנו לא נמצא לבד בתיאטרון המוות) ומוזילה שלא לצורך את הספר, שהוא, בעיניי לפחות, בחמישייה הפותחת של המותחנים הטובים של השנה. עם זאת, זהו חטא ההמרה לעברית היחיד - התרגום של הרומן, מאת שמעון בוזגלו, פשוט מצוין: הוא קולח ואמין.
הייז, תסריטאי אוסטרלי מהולל שאחראי לתסריטים כמו "מקס הזועם" 2 ו־3, "סיכון רטוב" (ניקול קידמן) ואחרים, לא מוותר לקורא אף לרגע אחד, ומצליח ליצור מתח אדיר מעמוד לעמוד. כדי לא לקלקל את ההנאה, נאמר רק כי העלילה עוסקת במרדף חסר פשרות של סוכן־על אמריקני - שפשוטו כמשמעו "כתב את הספר", כלומר, את המדריך האולטימטיבי לזיהוי פלילי - אחרי טרוריסט שמחזיק ברשותו את נשק יום הדין (לא, זו לא פצצת אטום, אלא נגיפי מגיפה מהונדסים). במקביל, הוא חוקר רצח במלון פשפשים במנהטן, שבוצע בדיוק לפי הספר שלו. בדרך מקיפים שני הגיבורים את העולם וקורי העלילה נארגים בארה"ב ובאפגניסטן, במוסקבה ובגרמניה, אם כי זירת ההתרחשות העיקרית היא בודרום שבטורקיה - עיירת נופש מוכרת היטב לישראלים.
הייז יצא לתחקיר מדהים, ובראיון איתו סיפר כי ביקר פיזית במרבית המקומות המצוינים בספר. התוצאה של התחקיר היא שהרומן לא רק שמספק חוויה גיאוגרפית, אלא גם נקרא כספר היסטורי ושורשיו מגיעים עד האימפריה הרומית (תיאטרון המוות הוא זירת גלדיאטורים רומית). עניינים אלה משתקפים היטב בתיאורים העשירים של מקומות ומנהגים הממלאים את הספר. אחד המצמררים שבתיאורים הוא תיאור הוצאתו להורג בסעודיה - בעריפת ראש פומבית - של אביו של הטרוריסט, שהיה בן 15 בעת ביצוע גזר הדין. הייז לא חסך מעצמו גם ביקור במחנה ריכוז, שמתואר בספר, ולמד איך עוקרים את עיניו של אדם בעודו בחיים.
הדמויות המככבות בספר (שזכויות ההסרטה שלו נרכשו כבר על ידי MGM) בנויות לתפארה, ומניעיהן מנומקים באופן הנשמע הגיוני. הנער הסעודי שאביו מוצא להורג, לדוגמה, מחליט לנקום דווקא בארה"ב - כי לולא תמיכתה יתמוטט ממילא בית המלוכה הסעודי - ואיתו יקרסו כל המשטרים המושחתים האחרים במזרח התיכון. כמי שגדל הרחק מכאן, מגלה הייז הבנה לא מעטה לנעשה באזורנו.
מתחת לשמיכת העלילה העבה הייז עוסק באופן מעמיק בנושא הזהות. גיבורנו (הסוכן), למשל, משנה את שמו כמעט מפרק לפרק. ברגע מסוים הוא מבקש מהאקר מתוחכם למחוק את עברו מכל השרתים האפשריים - כולל את התארים האקדמיים שלו - והוא יוצא אל העולם ערום ועריה; אפילו נשיא ארה"ב מכיר אותו רק בכינוי "צליין". היחידה שבמסגרתה הוא פועל אינה רשומה בשום מקום; הטרוריסט ידוע רק בכינוי "הסרצני"; גופת הבחורה, שהיא הטריגר הראשוני לסיפור, מופשטת מכל אמצעי זיהוי - היא שוכבת באמבטיית חומצה, פניה בתוכה, טביעות אצבעותיה הוסרו ושיניה נעקרו.
טשטוש הזהות הוא אינדיקציה עוצמתית לעולם הפוסט־מודרניסטי. דבר אינו קבוע, ההווה הוא הדבר המשמעותי היחיד; אין מחויבות אפילו לזהותך. באלגוריה יפהפייה לעולם החשאי והמתעתע של "העשן והמראות", פותר הסוכן פיסה אחת של החידה בעזרת שתי מראות שזיקוקי מגנזיום הותירו עליהן רישום.
ספרו של הייז מנסח אמירה מרתקת על העולם הטכנולוגי המודרני. מצד אחד, כמות המידע האישי הנמצא ברשת היא אינסופית; מצד אחר, בשל ההסתמכות הבלעדית כמעט על הרשת כעל מאגר נתונים, אם מישהו מעוניין בכך והוא מכיר את אחורי הקלעים של הרשת, הוא יכול ליצור לעצמו זהות בדויה מושלמת. לא זהות מזויפת כמו בעבר, שהוגבלה על ידי אמנותם של זייפנים, אלא זהות אלטרנטיבית לגיטימית, המסתמכת על מידע שקרי.
מסמרת שיער לא פחות היא סוגיית הפרטיות בעולם חשוף שכזה. כיוון שהעלילה קשורה מאוד לאירועי 11 בספטמבר, ההיסטריה הביטחונית של ארה"ב בעקבות האירועים באה ברומן לכדי ביטוי מלא. למחבר אין ספק שה־NSA וגופים דומים עוקבים או יכולים להחליט לעקוב אחרי כל אדם בעולם, באשר הוא. ממש כמו שחשף אדוארד סנאודן, "הסרצני" מחפש נקודה מבודדת במדבר האפגני כדי לערוך בה ניסוי מזוויע בפתוגן שהוא הינדס - ולא מותיר אותו לבד, אלא מציב עליו פיקוח בדמות לוויינים ומסוקים שמנחיתים בכפר הנטוש חיילים אוסטרלים.
בעולם כזה, האמת כמעט אינה ניתנת לזיהוי. הקרקע רועדת, ואין דבר שאפשר להיאחז בו. לכן נאלץ הצליין המסתורי לכתת את רגליו סביב כל העולם כדי לאתר פיזית את הראיות. הפאזל נבנה מפיסות קטנטנות של מידע, וכיאה לרומן הסוחף - מובא לשיא בסצנה נוסח דו־קרב בצהרי היום.
לבד בתיאטרון המוות / טרי הייז
מאנגלית: שמעון בוזגלו; ידיעות, 685 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו