דרוש: אוגדונר לא ממושמע

1973, ימי מלחמת יום הכיפורים שבר האלוף דאז אריק שרון את כל הכללים כשהחליט, כמפקד אוגדת מילואים, בניגוד להנחיות מפקדיו, לחצות את תעלת סואץ במהלך שנתפס בעיניו כנכון ביותר באותו הרגע. שרון הנחה את כוחותיו לחצות את תעלת סואץ ב"תפר" שבין הארמיה השנייה והשלישית של המצרים, ובכך ניתק את הארמיה השלישית מאספקה. למרות הביקורת הקשה שספג שרון על חוסר המשמעת שהפגין כמפקד, הוכתר המהלך כנקודת המפנה במלחמה, שאף גרמה לנשיא סאדאת להדיח את הרמטכ"ל המצרי.

2006. במלחמת לבנון השנייה, כך טוענים רבים, הפגינו האוגדונרים של צה"ל תכונות הפוכות. המפקדים הוכתרו כבלתי מקצועיים, כחסרי יוזמה וכמפקדים שאינם מושכים קדימה.

2009. מאז הזעזוע שעבר צה"ל במלחמת לבנון השנייה, מנהיג הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי תהליך אינטנסיבי של שיקום, אך האם האוגדונרים של היום היו נוטלים את היוזמה לידיהם ומנצלים את ההזדמנות המבצעית? האם רוח האוגדונרים המיתולוגיים של מלחמות העבר עדיין שורה בקרב הקצונה הבכירה בצה"ל-

"אני מקווה מאוד שגם היום קיים אוגדונר שיחצה את התעלה", אומר תא"ל אייל זמיר, המשמש כמפקד אוגדת מילואים ובעוד כחודשיים ימונה למפקד אוגדה 36, שנחשבת לגדולה והמשמעותית ביותר בצה"ל. "אני חושב שאם מפקד מזהה הזדמנות ומבין את המצב בעצמו, אז זה יקרה. אבל צריך גם להיזהר מהדברים האלו". לדבריו, "במלחמת לבנון השנייה היו חסרים לנו מפקדים שיגידו 'תעזבו אותנו בשקט. אנחנו יודעים מה צריך לעשות. תגדירו את המשימה ואל תתערבו. אנחנו נהיה שם. אל תטילו מגבלות, אל תעקבו אחרינו, אל תכתיבו לנו, אל תעשו 20 אישורי תוכניות, אל תשנו את המשימות'".

"המפקדים היו ממושמעים מדי, וזה חלק מהלקחים שהפקנו ממלחמת לבנון השנייה", סבור תא"ל זמיר, "אני חושב שלא נגיע לסיטואציה כזו היום, כי מפקדים ברמה שלי ומפקדי חטיבות לא יסכימו שזה יקרה להם. אני לא אסכים שיבואו אלי ויכתיבו לי מה לעשות בכל דבר. אם מישהו מכתיב לי, שיבוא ויעשה את זה בעצמו".

נגמרו המלחמות של פעם

למרות שדי ברור שמלחמות ששת הימים או יום הכיפורים לא יחזרו על עצמן באותה מתכונת, בצה"ל מבינים שיש לשמור על הכשירות לכך, ובה בעת להתמודד עם קשת האיומים הנוכחיים. כיום, במקום להתמודד עם עוצבות משוריינות, נאלצים כוחות צה"ל להתמודד עם טרור ועם לוחמי גרילה. הלחימה הפכה להיות, בחלקה, בשטח אורבני, שבו נמצאים גם אזרחים חפים מפשע. ניתן לראות זאת בבירור ברצועת עזה, ובצורה פחות מובהקת גם בדרום לבנון. אפילו הסורים, שהבינו שישראל מתקשה להתמודד עם איום מסוג זה, מנסים בשנים האחרונות להקנות לצבאם מאפיינים של לוחמת גרילה.

"לצערי הרב, נגמרו המלחמות של פעם", אומר תא"ל זמיר, "פעם המלחמה היתה יחסית טהורה ונקייה: היה קו מגע, היה צבא בצד אחד, צבא בצד שני - ונלחמו. זו עדיין היתה מלחמה קשה, עם נפגעים, אבל הדילמות הפיקודיות-מוסריות היו הרבה יותר פשוטות".

גם בעידן של מלחמות א-סימטריות, למפקד האוגדה נודעת חשיבות מכרעת שכן הוא המפקד העצמאי ביותר בדרג הלוחם. אוגדה היא רמת הפיקוד הראשונה שבה מפקד אחראי על כל הכוחות שהוא זקוק להם, מלבד חיל האוויר, וכפופות לו חטיבות חי"ר, שריון, הנדסה ואגדי תותחנים. מפקד האוגדה שולט גם על יחידות מודיעין ולוגיסטיקה הנתונות לפיקודו.

לאחר מלחמת לבנון השנייה נמתחה ביקורת קשה על התנהלותם של ארבעת מפקדי האוגדות שהשתתפו בלחימה. שניים מהם נשארו בצה"ל, אולם תא"ל גל הירש ותא"ל ארז צוקרמן פרשו ממנו. תא"ל צוקרמן, ששימש במלחמת לבנון השנייה כמפקד אוגדת מילואים, ספג ביקורת חריפה על אף שהוא נחשב ללוחם עז נפש. הוא צמח בשייטת 13, השתתף במבצעים נועזים ומסוכנים, ולימים אף שימש כמפקד היחידה. בהמשך, יצא מהיחידה המיוחדת, פיקד על חטיבת גולני ומונה למפקד עוצבת "עמוד האש". למרות שבימיה הראשונים של מלחמת לבנון השנייה לא שותפה אוגדתו של צוקרמן בלחימה, הוא לחץ על מפקדיו להפעילה ולבסוף נעתרו לו. אולם אוגדת המילואים של צוקרמן סבלה ממחסור חמור בהכשרה ובאימונים והוכנסה לקרבות כשכשירות יחידותיה נמוכה.

הטענות הקשות נסבו על כך שתא"ל צוקרמן לא הוכשר במהלך שירותו הצבאי לפקד על עוצבת מילואים משוריינת, ואף לא עשה הסבה לשריון. לאחר המלחמה הבינו בצה"ל שהכשל של צוקרמן, איש מוכשר בכל קנה מידה, היה מערכתי ונבע מכך שהמערכת הצבאית לא הכשירה אותו כראוי.

הלקח: שינוי מסלול ההכשרה

לפיכך, אחד מהלקחים המשמעותיים שהפיק הצבא היה שינוי עקרוני במסלול התקדמות הקצינים בצה"ל. בהנחייתו של הרמטכ"ל הוחלט שהשתתפות בקורסי הפיקוד כמו קורס מ"פים-מג"דים, קורס מח"טים, קורס מפקדי אוגדות וכן לימודים גבוהים במכללה לפיקוד ומטה (פו"ם) ובמכללה לביטחון לאומי (מב"ל) הם תנאי הכרחי לקידום.

בפיקודו של האלוף אבי מזרחי עמלו במפקדת זרוע היבשה, האחראית על מרבית הקורסים הללו, על התאמת תוכנית ההכשרה לכל דרג ודרג. המטרה היתה לבנות רצף הכשרה שילווה את הקצין בצה"ל מדרגת סג"ם לדרגת תא"ל.

אמנם מפקדי האוגדות המיתולוגיים מ-73' ומ-67' לא עברו את רצף ההכשרה האינטנסיבי הזה ולמרות זאת הצליחו בתפקידם, אך מאז השתנו פני הדברים. "אני לא עברתי את כל הקורסים", מודה האלוף מזרחי, "עכשיו זה כבר לא חסר לי בגלל הניסיון שצברתי, אבל בתפקידיי הקודמים זה היה יכול לעזור לי מאוד. אין לי ספק שזה חשוב, ואנשים שעברו את הקורסים אומרים לנו היום שלא נעז למנות אנשים ללא הקורסים האלה. אפשר לעשות את זה בלי הקורסים, אבל זה הרבה פחות טוב". לדברי תא"ל אגאי יחזקאל, המשמש כמפקד אוגדת מילואים וכקצין שריון ראשי, "מעצם העובדה שיושבים יחד ומדברים על הדברים, לומדים. יצא לנו לדבר עם מפקד שאיבד 350 חיילים בקרב אחד במלחמת יום הכיפורים. זה מלמד על פרופורציות".

תא"ל זמיר מסכים: "עשיתי את כל הקורסים האפשריים בצבא, מלבד קורס מפקדי אוגדות שלא שוחררתי אליו כי פיקדתי על קורס מ"פים-מג"דים. כשמוניתי לקצין אג"ם חטיבה בשנות ה-90 לא הבנתי איך הייתי עושה את התפקיד הזה בלי ללמוד בפו"ם. ברגע שאתה עוזב לפרק זמן מסוים את המרדף אחרי התפקידים והדרגות, עוצר לרגע ויוצא לקורס, אתה מרגיש מנטלית מוכן יותר לתפקיד. בקורסים הללו מקבלים כלים מאוד משמעותיים לפיקוד". "לכן", הוא מסביר, "היום כשאני צריך למנות אנשים לתפקידים באוגדה 36, אני בוחן אם הם עברו את ההכשרות הללו, והגדרתי שרק בוגרי פו"ם ישרתו בתפקידים מסוימים".

"הפיקוד הצבאי הוא מקצוע, ככל מקצוע אחר, ויש ללמוד אותו. לא כולם נולדים עם זה, זה דורש המון עבודה קשה. היכולת של מפקד אוגדה להוביל מסגרת ללחימה, לראות את הסיפור לפני שהוא קורה - זו אמנות", סבור תא"ל יחזקאל. "נכון, אריק שרון לא עשה קורס מפקדי אוגדות וגם לא קורס מפקדי חטיבות. אבל לא כולם נולדו נפוליאון", טוען גם תא"ל זמיר.

קצין קרבי בתפקיד עורפי

בימים אלו מגבש האלוף מזרחי תוכנית שתעשה מהפך בעולם הקצונה בצה"ל. בבסיסה עומד הרעיון לחייב קצינים המשרתים במסלול קרבי לבצע גם תפקידי מטה עורפיים במהלך שירותם, כתנאי הכרחי לקידומם לתפקידים מסוימים.

"אוגדה היא המבנה החזק ביותר לקרב", מסביר תא"ל יחזקאל, "הקפיצה מתפקיד של מפקד חטיבה למפקד אוגדה היא קפיצה של הרבה רמות. מפקד חטיבה יכול להיות עם החטיבה שלו במהלך הקרב ולפקד עליה מהשטח - הפיקוד נמצא איפה שהוא נמצא. מפקד אוגדה, לעומת זאת, לא רואה את הקרב, הגיזרה שלו גדולה מדי ולכן הפיקוד עליה ייעשה לעולם ממפקדת השליטה מאחור, גם אם מפקד האוגדה עצמו נמצא לפנים".

"יש הבדל מאוד משמעותי בין מפקד אוגדה למפקד חטיבה", מסכים תא"ל זמיר, "באוגדה, כל סגנון הפיקוד משתנה. ראינו את זה גם במלחמת לבנון השנייה, אז דובר רבות על מיקום המח"טים מאחורי הפלזמות. המח"ט צריך להיות במגע ישיר עם שדה הקרב. צורת ההסתכלות של מפקד האוגדה היא אחרת, ודרושות רמות ידע אחרות. אם מפקד אוגדה ייצא לשטח, הוא יראה רק תמונת מצב חלקית של שדה הקרב. תמונת המצב האמיתית נמצאת במפקדת האוגדה".

"צריך כל הזמן לנוע בין החזית למפקדה", מציין תא"ל זמיר, "צריך לדעת לאן להגיע ולמצוא את הנקודה הקריטית בקרב. יכול להיות שיש נקודה שמתנהל בה קרב קשה אבל פחות רלוונטי לביצוע המשימה, ולכן עדיף להגיע לנקודה אחרת". לדבריו, "ישנה חשיבות לצאת לשטח גם כדי להפגין מנהיגות. החיילים והמפקדים בשטח רואים פתאום את מפקד האוגדה, וזה נותן להם כוח.

"מפקד האוגדה אמור לקחת את הרעיונות ואת המשימות האסטרטגיות והאופרטיביות שנותן לו האלוף, ולהפוך אותן למשימות טקטיות, לכן הצורך של מפקד אוגדה הוא להבין מה נדרש ומה רוצים מעליו, כי המשימות הן לא תמיד בהירות, וחייבים להפוך אותן להנחיות מאוד ברורות כלפי מטה. צריך לתרגם פקודה כללית למונחים של זמן ומקום. להורות לכוחות להגיע בפרק זמן מסוים לנקודה מסוימת".

אוגדונר - אז והיום

"ממפקדים ב-73' נדרשו אותם דברים כמו ממפקדים ב-2009", סבור האלוף מזרחי, "גם היום, המפקד צריך לבצע משימה טקטית בשלמות עם מה שיש לו. אבל מה שיש לו השתנה. היום התהליכים הם הרבה יותר ממוחשבים, דיגיטליים. יש הרבה יותר כלים לשליטה. יש היום הרבה יותר אינפורמציה בשדה הקרב. המפקד יכול לקבל החלטות נכונות יותר בזמן קצר יותר".

גם לדעתו של תא"ל יחזקאל, "ההבדל הדרמטי הוא באמצעים שעומדים לרשותנו. העובדה שהיום יש הרבה יותר תקשורת בזמן המלחמות הביאה לכך שהקרבות יותר פתוחים ושקופים. בעבר, מפקדי אוגדות לא היו צריכים להכיר את הדינים הבינלאומיים, והיום כן. אז לא היו מעצורים, אבל היום, בלחימה א-סימטרית, בשטח בנוי ובסביבה אזרחית, אנו מחויבים לפעול לפי הכללים. זה מערים קשיים שלא היו קיימים בעבר".

לדבריו, "ב-73' מפקדי האוגדות היו עצמאיים יותר, כי היכולת של הדרגים הבכירים מאחור לפקד ולשלוט היתה קטנה יותר. זה היה עידן ללא טלפונים סלולריים ולאוגדונרים היה קל יותר ללחוץ קדימה. היום, יכולת השליטה של המפקדים מאחור בזמן אמת תקשה על עשיית דברים כאלה. מצד שני, צריך לתת למפקדים את העצמאות שלהם לבצע את המשימות".

למרות התהליך החיובי שעבר צה"ל בתקופה האחרונה, נדמה שהמשימות עדיין לא תמו. "העבודה אף פעם לא מסתיימת, לעולם אי אפשר לנוח על זרי הדפנה. זה כמו לרכוב על אופניים, אם תפסיק לדווש - תיפול. אסור להפסיק להתאמן, אסור להפסיק את ההכשרות", אומר תא"ל זמיר, "שדה הקרב הוא ממלכת אי הוודאות. החוכמה שלנו היא לנסות לצמצם את מימד אי-הוודאות למינימום. יכולת מקצועית נרכשת מאפשרת למפקד לקבל את ההחלטות הנכונות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו