המועמדת במקום הרביעי ברשימת מפלגת "ובזכותן", גילה יש"ר בת ה־48, אותרה בעודה כבולה למיטה בבית חולים. שעות רבות שכבה כשאחת מידיה אזוקה למעקה המיטה, נתונה תחת שמירה הדוקה של שוטרים. כאבים פילחו את חזה, ראשה היה מסוחרר ומדי פעם, כשהצליחה לפקוח את עיניה, התקשתה להאמין שהיא מככבת בסיטואציה הזאת.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
היא עקרת בית. לאחרונה התייצבה לדיון בבית הדין הרבני בירושלים, שם לדבריה הופצר בה לקבל גט מבעלה, שממנו היא פרודה זה תקופה. גילה סירבה, ובצעד חריג נשלחה למעצר בנווה תרצה.
"מייד שמו עלי אזיקים, והובילו אותי לחדר המעצר בבית הדין", מספרת גילה. "עמדתי בחדר, קופאת מקור והמומה מהסיטואציה. ביקשתי את פרוטוקול הדיון ולא נתנו לי. משם הוכנסתי לניידת. הסתכלתי על האזיקים, על השוטרים, על הסורגים שבתוך הניידת, הסירנה התחילה לעבוד ופתאום הרגשתי כאב חזק בחזה והתעלפתי. מהניידת הועברתי באמבולנס לבית החולים. נכנסתי לשם כששוטרים מקיפים אותי והידיים שלי באזיקים. שעות הייתי ככה שם, בלי אוכל, בלי שתייה, מושפלת עד עפר מול העוברים והשבים. בלילה החליטו לאשפז אותי למעקב. קרסתי אל תוך המיטה באפיסת כוחות ואז אחד השוטרים אזק את אחת הידיים שלי למיטה. בכיתי והתביישתי".
• • • •
בין הנשים הרבות שהגיעו לבית החולים להביע תמיכתן בגילה היו רות קוליאן (33), יו"ר "ובזכותן" והמנוע גדול המבערים שבראש הרשימה, ונעה ארז (31), עמיתתה להקמת המפלגה. הן התגייסו מייד לסייע לגילה ובתוך זמן קצר היה ברור להן שנמצאה שותפה נוספת למסע שבו פתחו.
באותה עת הקימו את מפלגת הנשים החרדיות הראשונה בישראל והכריזו כי הן מתמודדות בבחירות לכנסת ה־20. הן מצהירות כי בכוונתן להשמיע את קולה של האישה החרדית, להציף את מצוקותיה, את הפגיעה במעמדה ודחיקתה אל השוליים הדוממים.
"לעזור לה להשתלב ולהתקדם בחברה המודרנית, בלי שתאבד את זהותה החרדית", אומרת תמי בלוי, שהצטרפה למפלגה מעט לאחר הקמתה וממוקמת במקום השלישי ברשימה.
כל אחת מהן מביאה אל המרחב הציבורי מטען חיים כבד ולא פשוט. חוויות שנצרבו בנפשן ובבשרן משמשות עכשיו כוח המניע אותן, "מתוך ידיעה שאנחנו מייצגות מאות אלפי נשים חרדיות", אומרת רות.
קורותיה של גילה בבית החולים חתמו, לדבריה, שנים של "התנכלות, עוולות ומחדלים. מה שאני עברתי הסתיים במחזה קיצוני ולא אנושי, כאילו הייתי הקשה בעברייניות, אבל הסיפור שלי משקף את מה שנגזר על נשים חרדיות במצבי. ברגע שנפתחו הליכי הגירושים שלי הוצאו נגדי פשקווילים, רב חשוב הציג אותי כעוכרת ישראל כי העזתי לפנות לבית משפט חילוני, בוטל שידוך של קרובת משפחה שלי.
"מכל כיוון הופעלו עלי לחצים. לדעתי, יש נשים כמוני שאומרות לעצמן שעדיף לא לדבר ולא להתלונן. אני מאמינה שהן גוזרות על עצמן שתיקה בשביל להגן על הילדים. לא מוציאים את הלכלוך החוצה, אסור. אני למדתי עד כמה נפוץ שאישה במגזר החרדי היא קורבן שקט, שהקרובים לה מוסתים נגדה, זכויותיה נגזלות ממנה, והכל כדי לאמלל אותה ולהכניע אותה. אחד הדברים האיומים שיכולים לקרות במקרים דומים הוא שהאב מסית את הילדים נגד האם. לדעתי זה עלול לגרום נזק לדורי דורות, והילדים צריכים להיות מחוץ לתחום.
"בתהליך הארוך הזה פניתי לרבנים שיעזרו לי, פניתי לחברי כנסת חרדים. וכלום. קול קורא במדבר ואף אדם אינו עונה. אלא אם כן מדובר בעשיית שלום בית. כלומר לעזור להחביא את הכביסה המלוכלכת. אז כולם יתערבו, הרבנים, השכנים, המוכרת בחנות. כולם ידחפו אותך לשלום בית ולא ישקלו לרגע לכבד את רצונך הלגיטימי להתגרש. התהליך כל כך מייאש. עורכי דין לוקחים לפעמים כספים ונעלמים, תלונות על אלימות לא מטופלות, והשיא הוא בית הדין הרבני. שם את מרגישה אילמת, או במקרה שלי, גדולת הפושעות".
"חלק מהדברים שגילה מספרת עליהם נעשים בגיבוי רבנים", מבהירה נעה. "יש רבנים שאומרים, 'הגברים שלנו? אלימים ומתעללים? לא, חס ושלום, זה לא קיים אצלנו'. לאישה במגזר החרדי כל כך קשה להתגרש. זה מגיע לרמה שאפילו במכולת לא רוצים לרשום לה. אני חושבת שבית הדין הרבני הוא דוגמה לעוולה גדולה ביותר. הסיפור של גילה גרם לי לאבד את האמון במערכת הזאת. אני, כאישה חרדית, מאמינה שצריך לפרק את בית הדין הרבני.
"חשוב לי להיחשף כדי לשמש דוגמה", אומרת גילה ונושמת אוויר מלוא ריאותיה. "אני אמנם חשה בושה, אבל מבינה שזאת הדרך היחידה לגנות את הרע".
• • • •
תמי בלוי בת ה־30, אם יחידנית לשני ילדים המתגוררת במודיעין עילית (קריית ספר), התגרשה לפני כחמש שנים ומסכימה עם אמירותיה ותחושותיה של גילה. "לדעתי, גירושים במגזר החרדי הופכים אותך מייד לסוג ב', את פגומה בעיני החברה ורבים מתייחסים אלייך כאילו את מעוללת עוול איום למשפחתך. במקרים רבים, הצרכים והרצונות שלך לא חשובים.
"בתור גרושה ואם יחידנית את מגלה שנקודת הפתיחה שלך בחיים רעה מאוד. אני התחתנתי בגיל 19, ילדתי ילדים בגיל צעיר. כחרדית, לא למדתי לבגרויות ולא היה לי אופק תעסוקתי משמעותי. החיים האלה הם מאבק. ברור לי שאני לא מסוגלת לשנות סדרי עולם בחברה החרדית ולגרום לנשים להתחתן ולהביא לעולם ילדים בגיל יותר מאוחר, אחרי שהן רוכשות השכלה ובונות את עצמן מבחינה תעסוקתית. מה שאני כן יכולה לעשות הוא להבטיח שיהיה סיוע לאימהות יחידניות מכל המגזרים, שיהיו תמריצים לנשים חרדיות לרכוש השכלה ומקצוע רציני, ושאישה חרדית שרע לה בנישואיה, לא תפחד כל כך לצאת מהם".
תמי גדלה בזכרון יעקב להורים חוזרים בתשובה ואלה תכנים נוספים שהיא מביאה עימה. "בתור ילדה חוויתי את היחס במגזר החרדי לבעלי תשובה. מדובר באנשים שעושים מהפך עצום בחייהם, מתוך אמונה שלמה ונלהבת, מתוך רצון אמיתי לחיות חיי קודש, ופעמים רבות החברה עושה להם את המוות. כאילו חטאו במשהו.
"אני ראיתי בעצמי ילדה ליטאית רגילה אבל היו אנשים בסביבה שהבהירו לי שאני לא שוות ערך. עם השנים הרגשתי דחויה, לא רצויה. בעיניי, הילדות שלי הייתה אומללה. היו הורים שלא נתנו לבנות שלהם לשחק איתי, רק כי אני בעלת תשובה. בחלק ממוסדות החינוך עשו לי בעיות. סבלתי מאוד, לעולם לא אשכח את מה שעבר עלי. כך שאם אצליח לשנות את האפליה הזאת, הכל היה שווה".
בהקשר הזה מעלות רות קוליאן ונעה ארז את האפליה שהן מכירות ממקור ראשון, זאת שנוגעת לקבלתן של תלמידות ספרדיות למוסדות חינוך. "הרבה אימהות ספרדיות יודעות מצוין שברגע שהן צריכות לרשום את הבנות שלהן למוסד או לסמינר צפויים להם כאב ועוגמת נפש", אומרת נעה. "הבת שלי היתה שלושה חודשים בבית כי לא קיבלו אותה למוסד חינוכי. הייתי אחרי לידה, רצתי כל יום להילחם על זה והתבשרתי שהמכסה נסגרה. מה זה מכסה? למה יש מכסות? הגענו למצב שבו הגננת של הילדה ריחמה עלינו והסכימה להחזיר אותה לגן, והיא היתה שנה נוספת בגן חובה".
"אני הייתי צריכה להתחזות בטלפון לאישה אמריקנית, כלומר אשכנזייה, כדי שיאשרו שיש מקום לילדה שלי", מספרת רות. "זה לא עזר, כשהבינו שאני ספרדייה התחילו לעשות לי בעיות, עד כדי כך שהייתי צריכה לאיים בהגשת בג"ץ. אני זוכרת שאמרתי לגורמים בבית הספר, 'אני לא כועסת עליכם על מה שאתם מעוללים לי ולבת שלי. אני כועסת עליכם כי את מעכבים את בואו של המשיח עם כל שנאת החינם הזאת'.
"המצב הזה של המכסות והאפליה צריך להיעלם מהעולם, באמצעות חקיקה. אבל זה לא יהיה קל. לדעתי, למפלגה כמו ש"ס זה מצוין שכך הוא המצב", היא טוענת. "אני חושבת שהאפליה הזאת צריכה להישמר כדי שהם יוכלו להמשיך לצעוק בכל מערכת בחירות מחדש שיש גזענות. הם שנים יושבים בממשלות. שיתקנו את זה".
מימין לשמאל: נעה, תמי, רות וגילה // צילום: כפיר זיו
• • • •
תמי עובדת כמנהלת קשרי לקוחות בחברה לציוד משרדי. במסגרת לימודי המשפטים במכללה האקדמית אונו פגשה את רות ונעה. שם, בקמפוס החרדי של המכללה, החלו להירקם התוכניות הפוליטיות.
רות עומדת לסיים בקרוב את לימודי המשפטים. נעה בעיצומה של השנה השלישית ללימודיה ומשתתפת בקליניקות משפטיות של הסניגוריה הציבורית והפרקליטות האזרחית. היא מקווה להשתלב בסניגוריה הציבורית, "כי אני יודעת כמה עוול נעשה לחשודים, עוד לפני שהם הופכים לנאשמים, אם בכלל. זה תחום קשה, בפרט לאישה חרדית, אבל אני מרגישה שמדובר בשליחות".
היא נשואה ואם לארבעה, מתגוררת בשכונה חרדית בלב ירושלים. בת בכורה למשפחה ברוכת ילדים, 11 אחים ואחיות. "כמו הרבה נשים חרדיות, גם אמא שלי ילדה ילד כל שנה, ובתור הבכורה כל העול נפל עלי. רוב הזמן, כילדה קטנטנה, נאלצתי להיות בבית, לנקות, לבשל, לטפל באחים שלי, לקחת אותם לרופא ולעשות קניות. גרנו בדירת גג צפופה, ש־102 מדרגות הובילו אליה, וככה הייתי נסחבת עם האחים שלי ועם השקיות. למרות שהייתי בעצמי ילדונת, בלילות קמתי אל האחים שלי, להאכיל אותם, להחליף להם חיתול, לחבק אותם. אני לא מאשימה את ההורים שלי, הם אנשים מקסימים. אלה פשוט נתוני חיים כמעט בלתי אפשריים.
"ככה חייתי עד גיל תשע, וכששירותי הרווחה גילו שאני לא מגיעה לבית ספר באופן סדיר הוחלט להוציא אותי מהבית בצו בית משפט. לא רציתי לעזוב את המשפחה שלי. הייתי קטנה וגם פחדתי שאם אני אעזוב הכול יתמוטט, שהם לא יצליחו להסתדר בלעדי. בדיעבד, אני יודעת שעם כל הקושי, הפנימיות שגדלתי בהן עזרו לי. זה היה הרע במיעוטו בהתחשב בכך שלא ניתן לנו שום פיתרון אחר.
"אני זוכרת שעוד כילדה לא הבנתי למה אין אלטרנטיבות. למה לא עוזרים למשפחה שלי. היו כמה גמ"חים שעזרו לנו פה ושם, אבל בסך הכל היינו משפחה גדולה, דלת אמצעים ונטולת תמיכה. ואנחנו לא חריגים במדינה שלנו. אלה דברים שאפשר וצריך לשנות. זה בדיוק מה שבכוונתי לעשות".
בכיתה י' החלה לעזור בפרנסת המשפחה. "הייתי קופאית בסופרמרקט, סדרנית בחנות בגדים. המון עבודות מזדמנות, שכר בדוחק. מבחינתי להיות היום סטודנטית למשפטים ולטפח תא משפחתי מתפקד, חם ומקסים, זה ניצחון ענק".
• • • •
בחוץ נושבות רוחות קרות של ליל חורף ירושלמי. חברות המפלגה הצעירה יושבות סביב שולחן האוכל בסלון דירתה של גילה בשכונת רוממה החרדית, חובקות בידיהן ספלי תה כדי להתחמם. על אחד מקירות הסלון תלוי צילום ממוסגר של הרב עובדיה יוסף מברך את קרוב משפחתה של גילה, הסובל משיתוק מוחין. כששמו של מרן עולה בשיחה, מבט עיניהן מצטעף. הן חסידותיו הגדולות. במערכות הבחירות הקודמות נתנו את קולן למפלגת ש"ס, למעט תמי שהצביעה ליהדות התורה. למרות שהדגל שלהן אינו מדיני, הן מצהירות שמבחינה זאת מיקומן הוא בימין. "ברור שצריכים להיות תהליכים מדיניים והידברות", אומרת רות, "אבל לא כאלה שבהם מדינת ישראל תהיה זאת שתישא בעול העיקרי ותוותר ויתורים מרחיקי לכת".
מיהם הרבנים שתומכים בכן?
נעה: "אנחנו לא רוצות להכניס רבנים לעשייה הזאת. במיוחד אחרי חשיפת ההקלטה של הרב עובדיה יוסף, שנגרר למאבק בין־מפלגתי ואישי שפגע בזכרו באופן חמור. זה זיעזע אותי. לרבנים לא צריך להיות חלק בזה".
אבל הם חלק מהמערכה הפוליטית, אי אפשר להתעלם מזה.
"אני קיבלתי את ברכתם של שני רבנים נחשבים ביותר", אומרת רות וממהרת להראות לחברותיה את אחת הראיות לכך. "אבל אני לא מתכוונת לחשוף אותם כי הם לא צריכים להיות חלק מהסיפור. מבחינתי, הם ההוכחה לכך שמה שאנחנו עושות לא מנוגד להלכה. אחרת הם לעולם לא היו נותנים לי את ברכתם. ואני מודה שיש בי חשש ממשי, שאם אחשוף אותם מייד יופעל עליהם לחץ גדול מכל כיוון לחזור בהם מהברכה שנתנו לי, ויתרה מכך - הם עלולים להיפגע במגזר שלנו. אני לא יכולה לשאת על מצפוני פגיעה בתלמידי חכמים".
מה הבעיה בלהיות חברת כנסת, בהשוואה למקצועות אחרים שממלאות נשים חרדיות, למשל מנהלות, פרסומאיות, טוענות רבניות?
"זה נתפס כעיסוק שכרוך בפומביות, בחשיפה תקשורתית וציבורית. טענו בפניי שזה לא יאה שאהיה עסוקה בוויכוחים, ב'תגרנות'. אני לא מסכימה עם זה, אין פה בעיה. ואם יש פה בעיה, למה המגבלות האלה לא חלות על נשים כמו יפה דרעי, עדינה בר שלום, יהודית יוסף, ציפי ישי? למה להן מותר להתראיין תחת כל עץ רענן, כי הן בעלות דם כחול?"
כל כבודה בת מלך פנימה?
נעה: "מה זה פנימה? להיות בבית, לגדל את הילדים, לנקות, לבשל. או להיות מורה, גננת, לעבוד חצי יום, להביא את המינימום הביתה ולגדל לבד את הילדים, כשהבעל בישיבה".
רות: "לי אין בעיה שהגבר יישב וילמד תורה כל היום. אבל כשאין כסף, כשבבית יש מצוקה כלכלית, הספר אמור להיסגר והגבר צריך לצאת לעבוד".
נעה: "הבעיה היא שיש גברים שכאילו לא רואים כלום. הם לא רואים שכל העול מוטל על הנשים. הן מפרנסות לבד, מגדלות עשרה ילדים לבד, בדירת שני חדרים וחצי, והגבר לומד לו".
מעמד האישה בחברה החרדית שחוק לגמרי לפי מה שאתן מתארות.
רות: "בתוך הבית האישה החרדית, בהנחה שמדובר במשפחה נורמטיבית, זוכה למעמד שאני מאחלת לכל אישה באשר היא. אבל מחוץ לכותלי הבית המצב הוא הפוך והמעמד שלהן רחוק מאוד מהמעמד שנשים חילוניות זוכות לו".
מי יצביע לכן?
נעה: "אני אגיד לך מי כנראה לא תצביע לנו: אישה חרדית, שחייבת לשאול את בעלה, שחייב לשאול את הרב שלו. למרות שאין לדעת מה קורה מאחורי הפרגוד. חרדיות כמוני, שיצאו ללמוד ולעבוד, יצביעו לנו".
רות: "אנחנו משמשות פה לא רק למאות אלפי נשים חרדיות, אלא לעוד נשים, ממגזרים אחרים, שחוות קשיים דומים. נשים גרושות, אימהות יחידניות, נשים שכנערות גדלו במוסדות. תמיכה בנו היא הבעת סולידריות נשית. לא יצא לי לדבר עם אישה חרדית יותר מעשר דקות ולא לשכנע אותה שאנחנו הבחירה הנכונה".
גילה: "חרדיות רחבות אופקים מסכימות איתנו, אבל אני מניחה שעקרות בית חושבות שאנחנו חילול השם".
רות: "אני חייבת להגיד שאני מקבלת תמיכה מגברים, אולי אפילו יותר מאשר מנשים. רק לפני כמה ימים עשיתי חוג בית, היו יותר משלושים גברים ובערך חמש נשים. גם הגברים יודעים שאצלנו במגזר דברים נעשו בעייתיים. יש אחוות מקורבים. חברי כנסת מטיפים לנו על צניעות בעוד חלק מהם חיים חיי פאר.
"יצביעו לנו נשים ואנשים שהתאכזבו מנציגי הציבור החרדי, ויש הרבה כאלה. נטשו את הציבור החרדי לאנחות. אם עקרת הבית היא עיקר הבית, כמו שתמיד טוענים בחברה שלנו, למה לא כל חברי הכנסת החרדים הגיעו להצבעה על קצבת נכות לעקרת הבית? למה לא כולם הצביעו בעד הרחבת תכולת חוק ארוחה יומית לתלמיד, או על פטור ממע"מ על תרופות מצילות חיים שאינן בסל הבריאות? לפני כמה חודשים נערך דיון בוועדה למעמד האישה על בריאות האישה החרדית. מצבן הבריאותי של נשים חרדיות לא טוב, בלשון המעטה. אף לא אחד מחברי הכנסת החרדים נכח בדיון החשוב הזה".
חברות כנסת שנושאות את הדגל הפמיניסטי הן לא כתובת עבור האישה החרדית?
נעה: "הן לא מכירות את העולם שלנו ולא מודעות לכל הסוגיות השונות שקיימות בו ומטרידות אותנו".
רות: "אנחנו באות מבפנים, מכירות את הצרכים. העול של החיים הוא כמו אבן ריחיים על הצוואר שלנו, כל יום. עוד לפני שמדברים על דיור, אנחנו חושבות על היסודות. על מזון, חשמל, מים וגז".
גילה: "חז"ל אומרים, 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו'. את הרגישות והקשב למצוקות הנשים החרדיות אנחנו למדנו על בשרנו".
עדינה בר שלום // צילום: יהושע יוסף
• • • •
מדי פעם מוסטת השיחה לדיונים עקרוניים בין חברות המפלגה. הן מתעכבות על ניסוח הביקורת כלפי בתי הדין הרבניים, על האופן שבו יש לסייע לנשים שהעול הכלכלי מוטל על כתפיהן, על הדרך הנכונה לפנות אל קהלן הפוטנציאלי. רות מתעכבת על כל נקודה. "לא אתן שיהפכו אותנו לקוריוז", היא מסבירה, "ולכן אני רוצה שנבדוק את הטענות שאנחנו מעלות".
היא מתגוררת בפתח תקווה, נשואה ואם לארבעה, פעילה ותיקה ובלתי מתפשרת למען זכויות נשים במגזר החרדי, טבעונית גאה ופעילה למען זכויות בעלי החיים. לפני שנה וחצי הגישה בג"ץ שזכה לכינוי "בג"ץ קוליאן", ובו דרשה לשלול תקציבים ממפלגות דוגמת אלה החרדיות, שאינן מאפשרות לנשים להתמודד בשורותיהן. זאת לאחר שבבחירות המוניציפליות האחרונות למועצת העיר פתח תקווה ניסתה להתמודד ברשימת ש"ס אך לא קיבלה לכך אישור מראשיה. כיוון שהעתירה נגעה לבחירות המקומיות היא נמשכה והוגשה מחדש, כך שנגעה גם לבחירות הכלליות, אך נדחתה על ידי בג"ץ.
רות לא ויתרה. בחודש שעבר הגישה עתירה, באמצעות עו"ד רוני אלוני סדובניק, לוועדת הבחירות וביקשה מהשופט סלים ג'ובראן להורות לכל המפלגות לאפשר לשלב שנים ברשימותיהן. גם עתירה זאת נדחתה. "כמה שניסינו לפנות למדינה, לעתור ולבקש, לבסוף נשארנו לבדנו, עם ההבנה שאף אחד לא מגן על הנשים החרדיות, ועלינו לקחת את עתידנו בידינו".
בשנה שעברה ניסתה להתמודד בבחירות לאגודת הסטודנטים בקריה האקדמית אונו, וגם אז "עסקנים חרדים שמו לי רגליים, אבל לא הצליחו לפגוע לי במוטיבציה".
היא גדלה במשפחה בת ארבע בנות, שהתמודדה מדי יום עם מצוקה כלכלית קשה. לדבריה, במהלך חייה נחשפה בסביבתה הקרובה גם לאלימות ולאלכוהול. עד שכנערה נשלחה ל"צופיה", מוסד קשוח וסגור. "שם אני התיישרתי, התאפסתי", היא אומרת. "המדריכים שהיו שם גרמו לי להבין את הפוטנציאל שיש בי וציידו אותי בהרבה אמונה בעצמי. אבל למרות שהדברים הסתדרו יפה, אני מודעת לכך שיש נערות שיוצאות ממוסדות כאלה בלי כלום. את לבד בעולם וקדימה, תתמודדי. זה לא ייתכן. הרחוב הוא מקום אכזרי וכל כך הרבה אנשים רוצים לנצל נערות בודדות. אני יכולה להעיד על זה. אז למה לא לתת לנערות כאלה כלים? להוציא אותן עם מקצוע. אפילו לממן להן לימודים ולחייב אותן להחזיר את המימון בהדרגה, אחרי שימצאו עבודה".
רות השתתפה ביוזמה הציבורית "לא נבחרות - לא בוחרות", שצברה תאוצה בחודשים האחרונים, אך פרשה ממנה, "כדי לקחת את המסרים צעד קדימה ולהקים מפלגה שתתמודד בבחירות לכנסת. כרגע אין קשר בינינו לבין יוזמת "לא נבחרות - לא בוחרות", היא מבהירה.
במהלך הפגישה היא ממהרת לפתע ללבוש את מעילה ולצאת מהדירה. לאחר כמה דקות היא שבה כשבידה המחאה, תרומה צנועה מ"גבר חרדי, מחסידות גור, שפנה אלי דרך הפייסבוק וביקש לעזור לנו". למפלגה אין תשתית ארגונית מפותחת וחברותיה מגייסות תמיכה כלכלית באמצעות האינטרנט, ומלוות על ידי עורכות דין כפנינה יחזקאל וענת שני רבה. הן מספרות שלצד תמיכה גדולה ואוזן קשבת שהן מוצאות בקרב נשים וגברים כאחד, חלק גדול מהעידוד שהן מקבלות נעשה בחשאי, מתחת לרדאר.
"היתה אישה שמאוד רצתה להגיע למסיבת העיתונאים שלנו ולהביע בנו תמיכה, אבל בסוף היא לא הגיעה כי בעלה אסר עליה", מספרת רות. "אחרת הגיעה בלי לספר לבעלה. ועוד אישה, שהיא בכלל גרושה, ביקשה אישור מהבוס שלה להגיע. כלומר, עדיין קיים בה הצורך לחפש אישור מגבר בסביבתה הקרובה לצעדים כאלה".
בני הזוג שלכן תומכים בכן?
נעה: "מאוד, הבעלים שלנו צדיקים. אחרת לא היינו יכולות לעשות צעד כזה".
יפה דרעי // צילום: קונטקט
• • • •
"אני לא מאלה שכובלים את הנשים שלהן", אומר בעלה של נעה בשיחה טלפונית ומבקש להישאר בעילום שם. "אני רוצה שהיא תתפתח, תתקדם ותממש את היכולות הגדולות שלה".
"אני חושב שאשתי היא האישה הנכונה בזמן הנכון ובמקום הנכון", אומר משה קוליאן, בעלה של רות. "אני יודע שהיא מסוגלת ללכת עם העקרונות שלה עד הסוף, תומך בה ומפרגן. אני גם מסכים עם המטרות שלה, במיוחד כשיש דעת תורה בנושא, שתומכת בדרך שלה. אני מקווה שהיא תצליח, כי לנשים יש יכולות שחבל לא לנצל".
למה זה הזמן הנכון למהלך כזה?
משה: "לדעתי האישית, חלק מחברי הכנסת החרדים הוכיחו שיש בעייתיות בהתנהלות שלהם. יש גורמים שיושבים חזק מדי על השיבר, וגורמים אחרים שעשו את המסלול כנסת, מעשיהו, וחזרה לכנסת. איפה נשמע דבר כזה? יש שבר בהנהגה החרדית ורואים את זה בסקרים. צריך להכניס כוח חדש, וכוח נשי הוא הכוח הנכון, המתבקש.
"אני מאמין שאשתי תפרוץ את הגדר הזאת, שלא נפרצה עד היום. יש לה הרבה תומכים. חלקם, לצערי, חוששים לצאת בפומבי בגלל התגובה הצפויה מצד העסקנים החרדים, אבל הם לא חולקים על האמירות שלה. בגלל שהיא הולכת עם האמת, אני לא חושש למשפחה שלנו, ולא חושש מתגובות שאני אקבל על המהלך שלה. אני פה כדי לתמוך, באהבה. ועכשיו, כשהיא עסוקה בהרצת המפלגה, אני מטפל בארבעת הילדים הקטנים, ולוקח על עצמי כל מה שאפשר עכשיו. רק שתצליח".
מה יקרה אם לא תיבחרו?
רות: "נמשיך בפעילות, איזו שאלה. עד שלאישה החרדית תהיה כתובת בכנסת. בהדרגה נפרסם סיפורים של נשים חרדיות, שאנשים לא יאמינו איזה דברים קורים במדינה שלנו. נשים עובדות ונותנות מעשרות ממשכורתן בלי שמישהו שואל אותן, נשים חיות תחת צל של שליטה וכפייה, וכל הקשיים מושתקים, מטואטאים מתחת לשטיח. למה יש בקושי מקלט אחד לנשים מוכות חרדיות? למה קיימים היום פסקי הלכה שלפיהם לנשים אסור ללמוד באקדמיה? איך דברים כאלה יכולים להתקיים במדינה דמוקרטית מתקדמת?"
אתן מפחדות?
"הפחד הכי מוחשי לדעתי הוא מכך שיכולים להוציא את הילדים שלנו ממוסדות הלימוד. זאת פגיעה קשה, לעקור ילד ממסגרת חינוכית. יש חשש שבבית הכנסת יבקרו אותנו, יזרקו מילים לא נעימות. שתהיה פגיעה בשידוכי הילדים. כל זה נוסף על ההטרדות הטלפוניות, שאני כבר חוויתי. אני רואה איך נעשית שפיכות דמים ביחס אלינו. מנסים להגחיך אותנו, להגיד שמשעמם לנו, להקטין אותנו ולהציג אותנו כמורדות או ככאלה שדנות את הילדים שלהן לאבדון. הפחד הוא הרי לא מהסתה, אלא מהאדם האחד שיהיה מושפע ממנה לרעה. דרוש פה אומץ, לכולנו זה ברור. אבל האמונה והנחישות שלנו מנצחות את כל הפחדים". √
• • •
תגובות:
"האזיקה - משיקולים מבצעיים"
• מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר: "בית הדין הרבני הוא ערכאה שיפוטית וחובת ההתייצבות לדיונים לפניו קבועה בחוק. סירוב להתייצב ללא מתן נימוק המניח דעתו של בית הדין מחייב נקיטת אמצעי אכיפה - ללא תלות במגדר. בית הדין אינו מתערב בדרך שמשטרת ישראל מבצעת צווי הבאה לערכאות שיפוטיות. בית הדין לא הורה לאזוק את האישה למיטה, וסוגיה זו מצויה כל כולה בסמכות רשויות האכיפה".
• ממשטרת ישראל נמסר: "המעצר נעשה על פי צו בית הדין. משיקולים מקצועיים ומבצעיים, ובהתאם לנסיבות, נאזקה ידה של האישה למיטה. בהמשך, משהוסרו חלק מהנסיבות, שוחררה מהאזיק".
• מבית החולים נמסר בתגובה: "המטופלת פונתה אל בית החולים בשעות הערב, אזוקה בהוראת המשטרה ומלווה על ידי שני שוטרים. לבקשת הצוות בחדר המיון הוסרו האזיקים והיא נבדקה וטופלה ללא אזיקים בהתאם להנחיות הלשכה לאתיקה רפואית. לאחר טיפול נאזקה שוב. בניגוד לנוהל הנקוט בבית החולים, חל עיכוב בהודעה לעובדת הסוציאלית של חדר המיון והיא נקראה רק בשעות הבוקר שלמחרת, מה שגרם לעיכוב בפנייה לרשויות, ובעקבות מעורבותה הוסרו האזיקים. המקרה נדון בהנהלת בית החולים, ונכתב נוהל עדכני העולה בקנה אחד עם כללי האתיקה, אשר הופץ לכלל הצוות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו