חבל שהכובעים יצאו מהאופנה. אילו היה לי אחד בעת ביצוע הסימפוניה השמינית ("סימפוניית האֶלֶף") של מאהלר במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, הייתי מוריד אותו וקד קידה עמוקה (גם הן יצאו מהאופנה?) בפני תזמורת ראשל"צ והמנצח נעם שריף על ביצוע מחויב, מרגש, אפילו מחשמל, של אחת היצירות הקשות והמורכבות ברפרטואר הסימפוני.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
השמינית היא יצירה יוצאת דופן בסימפוניות של מאהלר, ולא רק בגלל הכוחות העצומים שהיא דורשת או משום שהיא סימפוניה מושרת מתחילתה ועד סופה.
בסימפוניה הזאת זנח מאהלר את הסרקזם החריף והקודר שמאפיין אותו. זו סימפוניה רצינית לגמרי מתחילתה ועד סופה. גם הטקסטים שבחר מאהלר עבור השמינית מעידים על תקופה רוחנית במיוחד ביצירתו. ההמנון הנוצרי הקדום "בוא, רוח יוצר" נראה יותר מכל כקריאה נחרצת, נואשת, להשראה.
חלקה השני, העצום, של היצירה מוקדש לתמונה האחרונה מתוך "פאוסט" של גתה. פאוסט מכר את נשמתו לשטן בתמורה לנעורי נצח, ובתמונה האחרונה של המחזה נגאלת נשמתו ועולה בכל זאת לשמיים. ואכן, הגאולה - בעיקר על ידי דמות נשית - היא שמעסיקה את מאהלר יותר מכל בשמינית, ובניגוד ליצירותיו הקודמות, הוא אינו מלווה את שטף הרגשנות בזרימה תת־קרקעית אפלה ואירונית.
השמינית עמוסה בקשיים. המנצח צריך לתאם באופן מושלם בין הכוחות העצומים, מתשעת הזמרים הסולנים ועד למקהלת הילדים. התזמורת גם היא מתוגברת. לסדר הכוחות הרגיל של תזמורת ראשל"צ הצטרפו כלים אקזוטיים דוגמת צ'לסטה, עוגב, מנדולינה ואפילו פסנתר, שמאהלר הוסיף לתזמורת במהלך החזרות ליצירה ב־1910. שריף עשה עבודה ראויה להערכה, וגם כמה פספוסים בודדים פה ושם, בעיקר בתמונת הסיום הכבירה, לא האפילו על הרושם הכללי הגדול.
השמינית אינה אופרה ומעט מוזר "לחלק ציונים" לסולנים ביצירה שמעורבים בה כוחות מרובים כל כך. בכל זאת אציין לטובה את הטנור רפל ברטמינסקי, שריגש כ"דוקטור מריאנוס", התפקיד הגברי היפה ביותר ביצירה, ואת הסופרן רגינה הנגלר, שהפיקה קול עצום וצלול שהתעלה בקלות מעל התזמורת והמקהלה. מעל כולם התבלטה המקהלה האורחת מקרואטיה, מקהלה מופלאה עם טווח דינאמי עצום - מרחש רך וענוג ועד נהמה אדירה ומתפרצת.
למרבה המזל, הקונצרט הוקלט וצולם באמצעים לא שכיחים במקומותינו. מצלמת מנוף ריחפה מעל הבמה כנשמתו האבודה של פאוסט, שמוצאת בסוף הערב גאולה בחיקה של האם הנצחית. בסוף הערב הנהדר הזה גם הטריוויאלי והיומיומי מקבל נפח פואטי.