טיל ממוקד אל עבר שוק הדיור. זהו המהלך שנקט אתמול בנק ישראל. מדובר בצעד קשה שעשוי מצד אחד להאיץ את ההאטה המבורכת בענף הנדל"ן, אבל מצד שני להביא לעלויות נלוות לא פשוטות לשאר המשק. אך נראה שאחרי תקופה ארוכה הנגיד פועל בלית ברירה, משום שגל ההתייקרויות הפוקד את המשק מתחיל לצאת משליטה. נכון, רוב ההתייקרויות הן מיובאות ומגיעות כתוצאה ממחירי הדלק והמזון המטפסים בכל העולם וכיוצא באלו, אבל זה לא אומר שאי אפשר לטפל בהן. הנה הטיפול, והוא מרגיש כמו המחשבות בעת טיפול שורש. בנק ישראל מבצע בשנתיים האחרונות סידרה של צעדים לא קונבנציונליים. מרכישת דולרים ועד צעדים שונים בשוק המשכנתאות. רובם נועדו לאגף את סוגיית העלאת הריבית ולהעלות במינימום הדרוש. אלא שהצעד של אתמול מלמד כי הנגיד פישר השתכנע שאין מנוס מהעלאה חדה יותר ובעיקר מפתיעה יותר של הריבית. זהו מסר נוקב וברור מבנק ישראל: הפסקנו לשחק משחקים. נראה גם כי נתוני הצמיחה האחרונים שהתפרסמו ברבעון שסיכם את 2010 ועמדו על קצב צמיחה שנתי של 7.7%, נותנים לנגיד קרקע יציבה יותר בעניין הריבית. מסורתית, העלאה של הריבית גם מצמצמת את קצב הצמיחה של המשק, גורמת לייקור ההלוואות לעסקים ולחברות ומגדילה את האטרקטיביות של החיסכון בפיקדונות. ייתכן שהנגיד גם מעריך שקצב הצמיחה ברבעון הראשון, שאנחנו עדיין נמצאים בתוכו, מתקדם באופן משביע רצון. בכל מקרה, הצעד אתמול של בנק ישראל נועד להפתיע ולהתריע את השוק המקומי. האינפלציה הפכה לבעיה רצינית וחייבים להתמודד איתה. זה נכון גם בענף הדיור, קטר ההתייקרויות של המשק, וזה נכון גם בשאר רכיבי סל הצריכה המקומי. כאשר מתבוננים על השנה האחרונה ורואים שהאינפלציה הסתכמה בה בשיעור של 4.2%, גבוה בהרבה מרף 3% שקבעה הממשלה, מבינים שמדובר בהתרחקות מסוכנת. החשש בזינוקים כאלה הוא שהפתעה גוררת הפתעה, ובסוף מסתחררים כלפי מעלה. לכן גם אם מדובר בצעד אלים שעשוי לפגוע בבורסה, במי שלקחו משכנתא ויראו אותה מתייקרת כעת, ובהתרחבות החברות במשק - הוא עדיין נדרש משום שאינפלציה גבוהה היא לוקסוס שאיננו יכולים להרשות לעצמנו. היא מפוררת את כוח ההשתכרות של העובדים ובהמשך מערערת את היציבות בשוק התעסוקה.
