היכל נוקיה נמצא בימים אלה בתוך ענן של אבק. רק לפני שבועיים הסתיימה שם עונת הכדורסל, ועכשיו אין זכר למגרש. על הפרקט הונחו פלטות ענקיות כדי לאפשר את שיפוץ התקרה העתיקה. גם במתחם חדרי ההלבשה, בקומת המרתף, ההתרחשות עצומה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ביום שני השבוע נכנס לחדר המאמן בהיכל גיא גודס, שקיבל את הג'וב הכי נחשק והכי לחוץ בספורט הישראלי - מאמן אלופת אירופה, מכבי ת"א. בניגוד למצופה, המשרד החדש שלו רחוק מלהיות מפואר: חדר קטן עם שולחן וכמה כיסאות, ארון בגדים, מסך טלוויזיה, מחשב ולוח מחיק, שעליו משורטט מגרש כדורסל. מהמקום הזה מנהלים עסק של 20 מיליון דולר. על הרצפה עדיין מונחים ארגזי הקרטון שלתוכם אסף דיוויד בלאט את חפציו בתחילת השבוע, לקראת מעברו למשרה החלומית של מאמן קליבלנד ב־NBA.
בדרכו לחדר חולף גודס על פני עשרות הצילומים שתלויים על הקירות ומציגים רגעים מכוננים בהיסטוריה של הצהובים. אפשר לראות שם את הנפת גביעי אירופה השונים (האחרון עדיין לא), את נס ז'לגיריס, את האוהדים הצהובים ואת השחקנים הגדולים דוגמת קטש, וויצ'יץ', מגי, ואחד, גיא גודס, כשהוא נאבק בשחקן הליטאי האגדי ארווידאס סאבוניס, שגבוה ממנו ב־30 סנטימטרים.
הוא לא מתעכב על התמונות, אולי משום שעשה את הדרך הזאת כל כך הרבה פעמים. בקרוב יפתח את עונתו ה־15 במכבי ת"א - שמונה שנים בילה כאן כשחקן, ועוד שש כעוזר מאמן. רק חמישה אנשים שרדו במועדון הזה יותר זמן ממנו בתפקידים מקצועיים: רלף קליין ויהושע רוזין ז"ל, דריק שארפ, מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי.
"וואו, זאת חתיכת רשימה", הוא צוחק. "כנראה שאני המוהיקני האחרון".
אולי המכביסט האחרון?
"מכביסט זאת מילה גדולה. התחלתי את הקריירה בהפועל חיפה, והם מאוד כועסים עלי כשאני אומר שנולדתי במכבי. אבל בשבילי, מכבי זה חיבור שקשה לתאר. הגעתי לכאן כשהייתי בן 19, ילד מהקריות, נתנו לי מפתחות לדירה ברמת אביב ואמרו לי: 'זהו, מעכשיו אתה ברשות עצמך'.
"במשך השנים היו לי הרבה הצעות לעבור לקבוצות אחרות, ולא הלכתי. נחום מנבר החליט בזמנו שהוא מביא את נדב הנפלד ואותי להפועל ירושלים, הוא שם המון המון כסף על השולחן, אבל החלטנו להישאר במקום שאנחנו אוהבים. בבית. גם בשנים האחרונות הציעו לי לאמן במועדונים שונים, והעדפתי להמשיך כעוזר מאמן במקום שבו נותנים לי לעשות את מה שאני מאמין בו. רגע, כמה שנים חסרות לי כדי לעקוף את החבר'ה מהרשימה שלך?"
אם תישאר שנתיים בתפקיד, תשתווה לברקוביץ' ולארואסטי.
"טוב, חתמתי על חוזה לשנתיים. לא תהיה לי ברירה אלא לעמוד בו".
רוב האנשים לא נותנים לך סיכוי להישאר כל כך הרבה זמן. שחקן העבר האחרון שהפך למאמן במכבי היה קטש, והוא פוטר אחרי שלושה חודשים.
"גם כשהגעתי לכאן כשחקן, חשבו שיאכלו אותי בלי מלח. דיברו על עוד ילד שהסתנוור ובא למכבי כדי לשבת על הספסל ולהרוס לעצמו את הקריירה, ובעונה הראשונה שלי כבר עקפתי את ווילי סימס וחן ליפין והפכתי לרכז ראשון. האם התפקיד גדול עלי? נחיה ונראה. אני לא חושש מהאתגר. אני מרגיש בשל ומוכן. עברתי דרך ארוכה, אימנתי קבוצות, הייתי כאן בהצלחות ובמשברים, ועכשיו זה הזמן הנכון".
בלאט נפרד מעוזריו, גודס (משמאל) ואלון שטיין. "הייתי בעיקר עצוב. לא חשבתי על העתיד"// צילום: אלן שיבר
"אני לא מפסיד את הגמר הזה"
אחרי כל הזמן הזה שגודס חיכה לתפקיד, הוא קיבל אותו בטיימינג הכי גרוע שיש - בתום עונה חלומית, שבה זוכה מכבי בשלושה תארים, כולל גביע אירופה, עם הצל של בלאט וכשהציפיות בשמיים.
"אתה לא יכול לכוון כל דבר בחיים", הוא אומר. "מי אמר שלבוא למועדון מרוסק ולשקם את ההריסות זה יותר קל? שבעה שחקנים מהעונה שעברה אמורים להישאר, וזה משהו שלא קרה במכבי הרבה זמן. הפעם לא תהיה מהפכה בסגל, וזה חשוב. המטרות במכבי לא משתנות אף פעם. אני כבר יכול לדקלם לך מה יהיה במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה בעוד שלושה חודשים: אתם תמיד שואלים את אותן שאלות, ואנחנו תמיד עונים את אותן תשובות. אנחנו רוצים אליפות וגביע בארץ, ומקווים להגיע לפיינל פור ביורוליג".
והדגל הזה בתקרת ההיכל, "אלופת אירופה 2014", הוא יעזור לך או יהפוך לאויב שלך?
"ברור שיעזור. זה רגע השיא בקריירה שלי, מאז שהתחלתי לשחק כילד. הגביע הזה נותן לי הרבה רוגע, שקט נפשי. זאת מין תעודת כבוד, דיפלומה שאתה מהגדולים ביותר, שעשית הכול. הזכייה הזאת שיחררה אצלי כל כך הרבה לחץ. תמיד קינאתי באנשים האלה שיש להם גביע אירופה, שהגיעו למכבי בטיימינג הנכון. הייתי כבר בפיינל פור כשחקן, והפסדנו בחצי הגמר לברצלונה ב־1991. כעוזר מאמן הפסדתי בשני גמרים, ב־2008 עם צביקה שרף וב־2011 עם דיוויד.
"אני זוכר שאחרי הניצחון על צסק"א במילאנו, דיוויד ואני נשארנו לצפות קצת בחצי הגמר השני בין ברצלונה לריאל מדריד, ונסענו חזרה למלון. בדרך אמרתי לו: 'תקשיב טוב, אני לא מפסיד את הגמר הזה, לא יעזור. זה אולי סוף של תקופה בשביל כל אחד מאיתנו, ואנחנו חייבים לקחת את זה. אנחנו בשלים'. כולם יכולים לספר שהם ידעו והאמינו והכל, אבל רק ברגעים האלה, כשממש הגענו למרחק של משחק אחד מהגביע, התחלנו באמת לחשוב על זה".
גם במהלך הגמר היה לך ביטחון מלא?
"היה לי רגע אחד ממש קשה, כשהמשחק הלך להארכה. זה היה אחרי שכבר הובלנו, המשחק היה בידיים שלנו, ואז טייריס רייס החטיא את הזריקה האחרונה, ותפסתי את הראש. אתה לא מבין איזה סרטים רצו לי בראש. חשבתי לעצמי, איך הגענו כל כך קרוב, ואיך הם השוו, ועכשיו לך תתמודד עם ריאל עוד חמש דקות. אבל היה בקבוצה הזאת משהו כל כך מיוחד".
היתה לך נחיתה קשה בתפקיד? סימנת את דני פרנקו כמועמד המועדף להיות העוזר שלך ורצית את דונטה סמית' כשחקן, אבל שניהם הלכו להפועל ירושלים.
"אני לא מתרגש מזה. כל עכבה היא לטובה. זה נכון שישבתי עם פרנקו, וזה נכון שהגשנו הצעה לדונטה, אבל הם החליטו מה שהחליטו. הם לא היחידים ברשימות שלנו".
אילו שינויים תבצע בסגל?
"שון ג'יימס, ג'ו אינגלס ואנדריאה ז'יז'יץ' יעזבו. אנחנו מביאים בחשבון שגם ריקי היקמן ודיוויד בלו לא ימשיכו, ולא כי אנחנו לא רוצים אותם. כל היתר אמורים להישאר.
"אנחנו צריכים להביא שלושה זרים: גארד שיוכל לשחק כקלע אבל גם להוביל כדור, סמול פורוורד שישמש גיבוי, וגבוה שישחק בשתי עמדות הפנים. צריך גם ישראלי במקום בלו. העזיבה שלו היא מכה קשה. אם דיאור פישר יקבל אזרחות, אולי הוא יחזור אלינו".
למה בעצם להביא עוד פורוורד? יש לך במשבצת הזו את דווין סמית', גיא פניני וסילבן לנדסברג.
"דווין שיחק פצוע כל העונה והוא עומד לעבור ניתוח. הוא יישאר בקבוצה, ואנחנו מקווים שהכל יהיה בסדר איתו, אבל אנחנו צריכים להביא גיבוי למקרה שהוא לא יהיה במיטבו. לכן גם פנינו לדונטה סמית'".
ומה עם רייס? אחרי שבלאט חתם בקליבלנד, הוא צייץ בטוויטר: "הלוואי שדיוויד ייקח אותי איתו". השבוע דווח שברצלונה וצסק"א מוכנות להציע לו הרבה כסף.
"טייריס הוא המנהיג שלנו, ויש לו חוזה לעונה הבאה. אני יודע שהוא רוצה להישאר, ואני סומך על ההנהלה שתמצא את הדרך שזה יקרה. אם הוא פתאום יבוא ויבקש לעזוב, כמו ג'רמי פארגו בזמנו? אני לא קיבלתי שום אינדיקציה שמשהו כזה עלול לקרות, אבל אני כבר לא ילד, עברתי הכל, ושום דבר לא יפתיע אותי".
אז בעצם הקונספציה לא תשתנה. לא עדיף להשקיע את הכסף בסגל קצר יותר ולהביא שחקנים איכותיים יותר? בלאט ספג לא מעט ביקורת בעניין הזה, גם מתוך המועדון.
"השיטה של דיוויד הוכיחה את עצמה בעונה האחרונה. תחשוב כמה פצועים היו לנו: דווין, שון ג'יימס, יוגב אוחיון, סופו, אלכס טיוס, היקמן, לנדסברג. קבוצה שרוצה להיות בטופ חייבת שיהיו לה לפחות שני שחקנים בכל עמדה. ב־1993 מכבי נכוותה מזה, אחרי שנפצעתי והקבוצה נאלצה לשחק עם הנפלד כרכז. בסוף הלכה האליפות. היום לא יהיה מצב כזה".
בעונה האחרונה, יותר מתמיד, בלט חוסר הזהות הישראלית של מכבי. זה ישתנה העונה?
"אני מקווה, אבל אני לא אביא שחקנים לא בשלים ואזרוק אותם בכוח לגוב האריות. זה יכול לגרום להם ולנו הרבה נזק. אין היום הרבה ישראלים שיכולים לשחק במכבי. הלוואי שהיו יותר. זוכרים לנו מהעונה שעברה את המשחק הביתי מול ויטוריה, שילידי הארץ לא שיחקו בכלל. יוגב היה פצוע, פניני לא היה אז בעניינים. ראיתי את זה קורה, ולא היה מה לעשות".
אתה הפכת לרכז מוביל בגיל 19, אבל כמאמן לא תיתן צ'אנס לשחקן ישראלי בגיל כזה.
"לפני שנתיים אימנתי את נבחרת העתודה ונדהמתי לגלות איך השחקנים שלנו לוקים ביסודות של המשחק. יש הרבה ילדים מוכשרים בארץ, אבל המאמנים לא עובדים איתם נכון בשנים הקריטיות, לא מלמדים אותם כדורסל כמו שצריך".
ולך, כאחד השחקנים הישראלים הבולטים בדור שלך, חוסר הזהות לא מפריע?
"בטח שזה מפריע, אבל מה האלטרנטיבה? לשחק עם ישראלים ולהפסיד? אנחנו מכירים את הקהל, מכירים את השוק. אתה חושב שדבר כזה יתקבל בהבנה? האוהדים שלנו רוצים ניצחונות. לפני עשר שנים, בשושלת הגדולה של שאראס ופארקר, היו יותר ישראלים? טל בורשטיין היה שחקן חמישייה, וגור שלף נכנס מדי פעם. זהו. ואני לא זוכר שמישהו דיבר אז על חוסר חיבור של הקהל, או על אובדן זהות. גם בקבוצה הגדולה של 1977 הישראלים היו מיקי, מוטי ושוקי שוורץ, וטל ברודי שעלה לארץ והיה כאן כבר הרבה שנים, אבל רוב השחקנים היו זרים או מתאזרחים".
במדי מכבי ת"א ב־1994, מול סאבוניס וריאל מדריד. הצילום תלוי עד היום על הקיר בהיכל // רפרודוקציה: קובי קלמנוביץ'
מנצח את השחקנים ב"חיובים"
גודס (43) נולד וגדל בקריית חיים. בגיל 17 הכיר את סמדר, שלמדה בכיתה המקבילה באורט קריית ביאליק, והציע לה לצאת איתו. "הייתי אז נורא ביישן, אבל אזרתי אומץ, ניגשתי אליה בחצר ודיברתי איתה". מאז הם יחד.
סמדר היא מחנכת בבית ספר בקריית אונו, והם גרים בגבעתיים עם שלושת ילדיהם: דניאל (בת 18), יניב (15) ושגיא (12). "אני אבא דומיננטי מאוד. בבקרים מפזר את הילדים בבתי הספר, בצהריים חוזר הביתה מהעבודה ומבשל להם ארוחת צהריים. ההפסקה הזאת חשובה, ואני לא מתכוון להפסיק עם זה".
על דבר אחד הוא מעדיף לא לדבר בבית - כדורסל. את העבודה, ואת הלחצים שבאים איתה, הוא משתדל להשאיר מחוץ לדלת. "תמיד הייתי כזה, ורוב החברים שלי הם מחוץ לספורט".
זה לא בהכרח עובד. יניב משחק כדורסל בהפועל גבעתיים, ושגיא נמצא כרגע בצומת דרכים, בין כדורסל לכדורגל. "אני אנסה לנווט אותו לכדור הנכון", צוחק האב הגאה. "אנחנו עושים הרבה אימונים אישיים ביחד".
אתה רוצה שהם יהיו כדורסלנים?
"אני כל הזמן אומר להם שזה תלוי בהם, ושאם הם ילכו על זה, שיעשו את זה עד הסוף ולא יוותרו. אני קיבלתי את הדרך הזאת מאבא שלי, יצחק. הוא כל הזמן דחף אותי לעבוד יותר ויותר קשה, ואמר לי: 'כשהחברים שלך ישנים, אתה תעבוד. כשהחבר שלך עושה 20 שכיבות סמיכה, אתה תעשה 40. כשהחבר'ה שלך יוצאים לבלות ביום שישי, אתה תלך לזרוק 300 כדורים לסל במגרש'. המוטו שלו ליווה אותי כל החיים".
לפעמים, כשהילדים רואים בטלוויזיה משחקים ישנים של מכבי ת"א או נבחרת ישראל, וגודס מופיע בהם בגופייה מספר 6, הם מבקשים ממנו להצטרף אליהם. "אני יושב איתם כמה דקות וקם. לא אוהב לראות את עצמי משחק. לא יודע למה, פשוט לא מסוגל להתחבר לזה. אבל הם מאוד מעורבים בקריירה שלי".
כשחקן זכה בשלל הישגים. היתה לו קליעה פנומנלית מהשלוש וראיית משחק יוצאת דופן, והוא היה מזוהה עם מסירות "העין העקומה", הרבה לפני ששרונאס יאסיקביצ'יוס היה כוכב באירופה. את קבוצת התיכון שלו הוליך לזכייה באליפות העולם לבתי ספר, ואחרי שלוש עונות בהפועל חיפה קיבל את צ'אנס חייו במכבי ת"א. הגיע איתה פעם אחת לפיינל פור, ובשמונה עונות זכה בשבע אליפויות ובשלושה גביעי המדינה.
עם נבחרת ישראל הופיע בשתי אליפויות אירופה, ורשם 352 נקודות ב־47 משחקים בינלאומיים. הוא היה השחקן הישראלי הראשון בליגה האיטלקית ובליגה הספרדית - בקאזרטה ב־1998 ובקנטאבריה ב־2000.
אבל סיפור הקריירה שלו הוא הפציעות. בתחילת עונת 1992/93, במשחק אימון בין מכבי ת"א לנבחרת, קרע את הרצועה הצולבת בברכו והושבת לשנה שלמה. הצהובים איבדו בלעדיו את תואר האליפות לראשונה זה 23 שנים, והוא חזר לעצמו כנגד כל הסיכויים. ואז, במשחק הראשון של עונת 1995/96, מול פו אורטז הצרפתית ביד אליהו, נפצע שוב - הפעם קרע את הרצועה הצולבת בברך השנייה.
הוא ניסה לשוב לשחק לקראת סיום העונה, ונאלץ לשבת עוד שנה בחוץ. זה לא מנע ממנו להמשיך לשחק עד גיל 33, לפני עשר שנים. לקראת סיום הקריירה הופיע במדי מכבי רעננה, הפועל ת"א ומכבי ראשל"צ. את האחרונה הציל מירידה לליגה השנייה, במשחקו האחרון בקריירה. עם שריקת הסיום ישב על הספסל ומירר בבכי.
הפציעות מלוות אותו עד היום. הוא קצת צולע, ואינו מסוגל לרוץ או לבצע הליכות ממושכות. הרופאים ממליצים לו לבצע ניתוח להחלפת מפרק הירך, אבל הוא לא מתכוון לעבור אותו הקיץ.
"מדי פעם אני שוחה והולך לחדר כושר, אבל בגלל שאני לא יכול לעשות פעילות ספורטיבית משמעותית, עליתי במשקל בעשר השנים האחרונות. זה נושא שמטריד אותי מאוד כל הזמן. אני אחד שצריך אתגרים, והמינוי במכבי נתן לי את הפוש הזה. התחלתי לעבוד עם נטורופתית וכבר הורדתי שלושה קילוגרמים וחצי. המטרה היא להוריד בסך הכל 13 קילו עד תחילת האימונים בספטמבר. בעוד חודשיים תראה בן אדם אחר".
איך תעשה את זה בלי לרוץ ולעשות כושר?
"קודם כל, אני עושה מה שאני יכול. שוחה, רוכב על אופניים, הולך על סטפר. ואני פשוט צריך לאכול פחות ולהיפרד מהג'אנק פוד ומהחולשה הגדולה שלי - המתוקים".
מדי פעם, באימונים של מכבי ת"א, הוא עוד עושה תחרות קליעות עם השחקנים, "חיובים" בשפת בשכונה. "כמעט תמיד אני מנצח. הזרים, שלא הכירו אותי כשחקן, נכנסים להלם בכל פעם מחדש".
בא לך לפעמים לקפוץ מהספסל ולהיכנס למגרש?
"לא. עשיתי את הסוויץ' מהר מאוד אחרי שפרשתי, אני כבר לא נמצא במקום הזה. סחטתי מהקריירה שלי את המקסימום, סבלתי מכאבים נוראיים ומתהליכי שיקום קשים, והיום אני פשוט לא מסוגל לשחק. זה כבר לא בוער בי".
"מי אמר שלבוא למועדון מרוסק ולשקם את ההריסות זה יותר קל?" // צילומים: קובי קלמנוביץ'
"לקח לי זמן להבין את בלאט"
את קריירת האימון שלו החל גודס מייד לאחר הפרישה, בקיץ 2004, כעוזרו של חנוך מינץ בראשל"צ. עוד לפני סיום העונה כבר הפך למאמן הראשי, ואחרי שניצח שלוש פעמים את מכבי ת"א, חזר אליה כעוזרו של נבן ספאחיה בעונת 2006/07. למעט שתי עונות של הפסקה כמאמן ראשי בירושלים, עבר שש שנים בתור עוזר המאמן - גם עם קטש, שרף ובלאט. מעולם, לאורך ההיסטוריה של הצהובים, לא היה אחד שנשאר בתפקיד הזה כל כך הרבה זמן.
לא חששת שתהפוך לעוזר נצחי?
"לא, בכל מקרה הייתי מוצא את המקום שלי. אם דיוויד היה ממשיך במכבי, הייתי נשאר בתור העוזר שלו. ואם היו ממנים מאמן אחר - הכי קל לי לבוא ולהגיד עכשיו שהייתי עוזב, אבל זה היפותטי. אני לא יודע מה היה קורה".
בלאט כלל לא סימן את גודס כבחירה הראשונה והטבעית שלו לתפקיד עוזר המאמן. ב־2010, כשחזר למכבי אחרי שש שנות היעדרות, הוא הציע לדן שמיר לחבור אליו. רק לאחר שהמגעים עלו בתוהו, גיא טילפן אליו.
"לא עבדנו יחד לפני כן ולא היינו חברים קרובים, דיברנו מדי פעם. כשאני אימנתי בירושלים והוא היה באריס סלוניקי, שנינו השתתפנו ביורוקאפ ועזרנו אחד לשני במידע על קבוצות יריבות. מישהו במכבי הציע לחבר בינינו, אז התקשרתי לדיוויד. אפילו לא נפגשנו, סגרנו הכל בטלפון.
"דיוויד הוא פרפקציוניסט, קשה מאוד לרצות אותו, וההתחלה לא היתה חלקה. לקח לי זמן ללמוד אותו, להבין מה הוא מצפה שאעשה ושלא אעשה. אבל לקראת העונה השנייה הכל עבד הרבה יותר חלק. אני זוכר שב־2012 הוא היה עם נבחרת רוסיה באולימפיאדה, ואני העברתי בעצמי את כל ההכנה לעונה. כשהוא חבר אלינו באחד הטורנירים בחו"ל, הוא היה בהלם שכולם כבר יודעים בדיוק מה הוא רוצה מהם. זאת היתה מחמאה גדולה בשבילי. עם הזמן הפכנו לחברים של ממש, גם מחוץ למגרש".
בנובמבר האחרון הוא כמעט פוטר, אחרי שהפסדתם להפועל חולון, לנס ציונה, להפועל ת"א ולוויטוריה בבית.
"זאת היתה תקופה מאוד מאוד קשה. לא מצאנו את הנוסחה הנכונה, הסתובבנו סביב הזנב של עצמנו, השחקנים איבדו ביטחון, וגם אנחנו לא הצלחנו להבין איפה אנחנו טועים".
בכל מקום דיברו אז על האפשרות שאם מכבי תפסיד עוד פעם אחת, אתה תתמנה למאמן במקומו. הוא לא חשש שאתה חותר תחתיו?
"כל הזמן דיברו בתקשורת רק על זה, והיה לי מאוד קשה. ישבתי עם דיוויד בחדר המאמנים ואמרתי לו: 'תקשיב, מה שמדברים בחוץ לא שייך אלינו, לא שייך אלי. אני אעשה הכל שתצליח, שאנחנו נצליח, ואני איתך לאורך כל הדרך'. היה לי חשוב לשים את הכל על השולחן, ומאותו רגע רק הגברתי את קצב העבודה ואת המעורבות שלי, שלא יהיו ספקות. הוא אמר לי: 'אל תדאג, הכל בסדר, אני יודע'".
בסיום המשחק האחרון, כשזכיתם באליפות המדינה, בלאט לקח אותך, את העוזר השני אלון שטיין ואת מאמן הכושר אבי קובלסקי לחיבוק קבוצתי במרכז המגרש, וביקש מהמצלמות להתרחק. מה הוא אמר לכם?
"הוא אמר: 'חיכיתי לרגע הזה, ואני רוצה להגיד רק לכם, החברים שהייתם איתי לאורך כל הדרך ושבזכותכם הגעתי לאן שהגעתי, שאני עוזב את מכבי. אני מבקש מכם לשמור את זה בשקט יום אחד, כי מחר אני אודיע גם להנהלה'. זה היה רגע מאוד חזק, מאוד עוצמתי, מאוד אמוציונלי. היו שם גם דמעות".
חשבת על זה שהנה, עכשיו מגיע תורך?
"אתה יודע מה, באותו רגע בעיקר הייתי עצוב. היה לנו כיף ביחד, נהנינו, הגענו להישגים. זה היה רגע קשה, ואתה לא ממש חושב במצבים האלה".
היה לכם הרבה מזל העונה. הרי טיוס כבר כמעט עבר לאולימפיאקוס, רייס עמד להיחתך מהקבוצה, ופניני העיד על עצמו שהוא היה "בקבר".
"עם טייריס זאת היתה סיטואציה באמת קשה. כאילו הרגשת שחסרה עוד מכה קטנה, והוא נשבר לגמרי. אנשים פה במסדרון אמרו לי: 'תעיפו אותו, תשחררו אותו, מה אתם עושים?' ואחר כך הודו 'מזל שלא הקשבת לנו'. אני שמח שהוא היה מספיק חזק ולא נשבר.
"אבל תדבר עם אנשים בז'לגיריס, והם יספרו לך מה המשמעות של מזל. תשאל את שארפ ושלף מה רגע אחד יכול לעשות לקריירה של בן אדם. אין ספק שצריך את טיפת המזל הזאת, את העזרה מלמעלה. אני חושב שברגע שאתה עושה את הדברים נכון, אז גם המזל וגם אלוהים איתך".
בוא נודה על האמת: חומר השחקנים שלכם הוא לא הטוב ביותר ביורוליג, ולא היה כזה גם בעונה שעברה.
"זה נכון. אבל כקבוצה היינו הטובים ביותר, הכי מאוחדים, הכי חזקים מנטלית. כל הזמן משווים אותנו לאולימפיאקוס, שלקחה את הגביע כשאף אחד לא ספר אותה. אז בוא נזכור שאחרי הזכייה הראשונה, ב־2012, היא איבדה את המאמן הוותיק דושאן איבקוביץ' והחליפה אותו ביורגוס ברצוקאס הצעיר. גם אז אף אחד לא ספר אותה, והיא שוב זכתה, ב־2013. אז אני מקווה שנמשיך להיות כמוהם".
מתקשה להאמין, בפיינל פור במילאנו // צילום: אלן שיבר
"אני יודע גם לצעוק"
חוזקו של גודס נמצא בשקט שלו. הוא מקרין המון ביטחון ונינוחות, וסוד הקסם הזה יסחב אותו לקראת העונה המורכבת והקשה בקריירה שלו. מעט מאוד דברים מוציאים אותו משלוותו.
אחד המקרים האלה קרה כשהיה מאמן מכבי ראשל"צ, אחרי שהתחבר קצת לנומרולוגיה. "היה שחקן ששיחררתי מהקבוצה, ואז הוא הלך וסיפר שאני בוחר שחקנים לפי מה שהנומרולוג אומר. אלה שטויות. אין לי בעיה לקבל ביקורת, גם מעיתונאים, ואני מוכן לענות על כל השאלות הקשות, עד שזה מגיע לפסים אישיים ולא רלוונטיים".
היו לא מעט עימותים בין בלאט להנהלה. איך תדלג על המוקשים האלה?
"לו יש את האופי שלו, ולי יש את האופי שלי. אני מאמין בפתיחות, אני רוצה לשים דברים על השולחן, שיגידו לי הכל, ושאני אוכל להגיד הכל, גם ברגעים הקשים. אם אחד מושך לכיוון אחד והשני מושך לכיוון אחר, והשלישי מושך לכיוון נוסף, החבל ייקרע בסוף. הכי חשוב שנתקשר בינינו תוך כדי תנועה".
איך תשמור על הדרך שלך בלי להפוך לבובה של ההנהלה?
"אם אתה הופך לבובה, אז מהר מאוד תהיה תלוי למעלה כמו בובה. אני אצטרך להיזהר לא להסתנוור כשאשמע דברים טובים, ולדעת לשמוע גם דברים פחות טובים. אני מכיר את הדינמיקה הזאת. החוכמה היא לשמור על כנות עם האנשים ולתת להם את הכבוד להתבטא. ככה מוצאים את הפתרונות".
עוזר המאמן האחרון במכבי שהפך למאמן היה בלאט. כמוך, גם הוא עשה את זה אחרי זכייה בגביע אירופה, ב־2001, ובקדנציה הראשונה שלו הוא לא ליקק דבש.
"דיברתי איתו על זה לא מעט, והוא נתן לי הרבה טיפים לגבי השנה הראשונה. הוא אמר לי שהוא היה מוכן לתפקיד והצליח לאמן, אבל התקשה לנהל. היה לו קשה בגלל בעיות חברתיות שהיו בפנים".
לבלאט היתה שורה ארוכה של הישגים וקבלות. לגביך תהיה עוד פחות סבלנות.
"אני לא יכול לשכנע אנשים להיות סבלנים כלפיי. אנחנו חיים בישראל, ופה לאף אחד אין סבלנות בשום תחום. אני חושב שדווקא מה שקרה בעונה שעברה מוכיח עד כמה סבלנות היא דבר חשוב. עברנו מהמורות שהיו קרובות לרסק אותנו, שברנו המון שיאים שליליים, ובסוף זכינו בכל תואר אפשרי".
ואיך השחקנים יקבלו אותך במעמד החדש?
"בתור עוזר, דיברתי לא מעט עם שחקנים שנראו לי בדאון. עשיתי אימונים אישיים. דיוויד היה אומר לי: 'לך תעבוד קצת עם ההוא, תרים אותו'. נתתי להם יחס אישי, שמאמן לא תמיד יכול לתת. אבל לא הפכתי לחבר שלהם. אפשר לצחוק וליהנות יחד, את זה גם דיוויד עשה, אבל כשצריך להשתמש במקל, עושים גם את זה. השחקנים שאימנתי בעבר יוכלו לספר לך שאני יודע לצעוק ולצאת משליטה.
"גם בירושלים, מההתחלה הצבתי קווים ברורים. אני יודע מה צריך לעשות. אני לא אתפרע ואני לא אמרוט שערות מהראש ואני לא ארקע ברגליים ואני לא אעשה סלטות, אבל אני יודע גם להיות פחות נוח".
אתה כבר קולט שהרגע הזה, שבו תעמוד על הקווים ביום חמישי בהיכל כמאמן ראשי ביורוליג, אוטוטו מגיע?
"אני מתחיל לדמיין את זה, ואני מתרגש. קצת חסַר לי הקטע הזה של מאמן ראשי, כמעט לא ניהלתי משחקים בארבע השנים האחרונות, רק בנבחרת העתודה. אבל זה כמו לרכוב על אופניים, אחרי כמה דקות אתה כבר מפדל באופן טבעי".
aralew@israelhayom.co.il