שלוש מלחמות עברה סרייבו במאה שנים, מאז נרצח יורש העצר האוסטרו־הונגרי ליד הגשר, 200 מטרים ממשרדי הקהילה היהודית בעיר. זה היה האירוע שהצית את אש מלחמת העולם הראשונה. יעקב פינצי, נשיא הקהילה היהודית של בוסניה, ממיין אותן: "בראשונה נלחמו בקו החזית; בשנייה נלחמו באזרחים ובערים; ובשלישית נלחמו באנושיות עצמה".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
את המאבק הזה - על האנושיות - רואים כמעט שני עשורים אחרי המלחמה ההיא במוזיאון הלאומי של בוסניה ששוכן בלב העיר. אנדריאה פותחת עבורנו את המבנה המפואר.
הגן הבוטני במרכז המבנה צמח פרא. המוזיאון סגור כבר קרוב לחצי שנה, אבל אולמות מחלקת הארכיאולוגיה, עם אוסף עוצר נשימה של פסיפסים רומאיים בשלמותם, עומדים בוהקים ללא טיפת אבק או לכלוך. רבים מעובדי המוזיאון, שלא קיבלו את משכורתם 28 חודשים - אולי בגלל המצוקה הכלכלית בארצם ואולי בגלל סכסוכים פנים־בוסניים לגבי מימון המוזיאון - ממשיכים להגיע לעבודה ככל יכולתם, כדי לשמור על המוצגים הנדירים.
"אפילו בימי מלחמת האזרחים פה - המוזיאון נשאר פתוח", אומר לי עובד במוזיאון. "מדוע? כי אז העולם התעניין בנו וקיבלנו סיוע מבחוץ. עכשיו מי בעולם יודע שמוזיאון בסרייבו סגור?"
זו תחושה של עולם מעוות, שבו מוזיאון עשיר כל כך לא פתוח לעמו בגלל בעיות כלכלה ופוליטיקה. וזו גם תחושה מוזרה של תקווה, לנוכח אנשים שנלחמים על תרבותם בתוך העוני המשווע.
בפינת המבנה, כמו בסרט אפוקליפסה - חדר מואר. מערכות הקירור והביטחון פועלים בו כרגיל. במרכז החדר, בתא זכוכית, ניצבת ההגדה של פסח המפורסמת של סרייבו - אחד הספרים הנדירים בעולם.
* * *
"הגיעו לפה מומחים מארה"ב ומישראל, ובהם המומחה פרופ' בצלאל נרקיס, לבדוק את ספר ההגדה כשהקמנו את החדר הזה", מסבירה אנדריאה, "הם מצאו אותו במצב מצוין - והוא לא היה זקוק כלל לעבודת שחזור". היא אומרת את הדברים בגאווה שמזכירה גאוות אם בבריאותו של תינוקה.
רשימת התורמים על קיר החדר מרשימה, אבל האמת היא שב־600 שנותיה הראשונות לחייה, שרדה ההגדה ללא עזרה מיוחדת. את רוב השנים עשתה בבתי משפחות עד שנמכרה למוזיאון ב־1894 על ידי משפחת כהן, בגלל מצוקה כלכלית. הסיבה ששרדה כנראה את כל השנים הללו היתה שנכתבה על קלף; רק צד אחד של הקלף בשימוש.
אבל היה גם הרבה מזל. חתימה קטנה לקראת סוף ההגדה מעידה כי בשנת 1609, לאחר שהגיעה לאיטליה - אולי ישירות עם מגורשי ספרד - עברה ההגדה לבדיקה של האינקוויזיציה. זו ביקשה לוודא שההגדה אינה מכילה תכנים אנטי־נוצריים. לו היתה נפסלת - היתה נשרפת. שמו של האינקוויזיטור החתום, ג'יאובני דומיניצי ויטוריני, מעיד שאולי היה מראנו - מהיהודים האנוסים שקיימו את דתם בסתר.
ההגדה נחה בתיבת הזכוכית, והיא כמעט בוודאות לא יותר מהעתק משובח - שכל תלמיד בית ספר עממי בסרייבו זוכה לראות אותו במסגרת תוכנית הלימודים. המקור הנדיר מוצפן באתר אחר בסרייבו.
עניין יוצא דופן בקבלת השבת בקהילת סרייבו הוא שאת "מזמור לדוד", לפני "לכה דודי", שר החזן דוד קמחי בלדינו. "זה אלתור מקומי", מסביר לי אלי טאובר, מראשי הקהילה. קהילה רשמית מקרב מגורשי ספרד קיימת בסרייבו החל משנת 1566 לפחות, אבל יש הסבורים שכמה מהמגורשים הגיעו לעיר שנים מעטות אחרי הגירוש. כמעט כולם, אגב, יהיו זכאים בקרוב לדרכון ספרדי - אם הממשלה הספרדית תעמוד בכוונתה לתת דרכון לצאצאי האנוסים.
הבנה בין־דתית היא מוטיב חוזר באוכלוסיית סרייבו, ואפילו בקהילה היהודית ספרד ואשכנז מעורבבים יפה. הקהילות התאחדו בתחילת שנות ה־40 לנוכח הסכנה הנאצית המתקרבת, אבל האוריינטציה השלטת היא ספרדית. בית הכנסת הפעיל היחיד הוא מבנה ארכיטקטוני ספרדי מובהק - למרות שדווקא היה בית כנסת אשכנזי במקורו - כי ארכיטקטורה ניאו־מורית עם מוטיבים ספרדיים היתה נפוצה באימפריה האוסטרו־הונגרית. לאחר מלחמת העולם השנייה, שבה נספו 85 אחוזים מיהודי סרייבו, לא היה צורך ביותר מבית כנסת אחד בעיר - ובחרו לשמר את זה. כמה מבתי הכנסת האחרים בעיר משמשים מבני ציבור, ובהם מוזיאון יהודי בעיר העתיקה.
אחרי הקידוש מגישים לאורחים ביצים קשות. חלק מהנוכחים מתפנים לשחק שחמט, אחרים נשארים לשוחח בענייני השעה.
יהודים בשירות כולם
יעקב פינצי, נשיא הקהילה היהודית בבוסניה, נולד במחנה ריכוז. "זה היה מחנה ריכוז איטלקי שאליו אספו את היהודים", הוא מספר. לאביו היה עסק לכלי קציר לפני המלחמה. יעקב עצמו הצליח מאוד בלימודיו ובקריירת המשפטים שלו, ובימי יוגוסלביה היה עורך דין מסחרי בינלאומי משגשג. כמעט כמו כל בני דורו, הוא מתגעגע ליוגוסלביה.
במלחמה השלישית - מלחמת הבלקן שפרצה עם התמוטטות יוגוסלביה - החליט פינצי להישאר בסרייבו. "אנשים כאן נתנו בי אמונם ובחרו בי לתפקידי ציבור", הוא מספר, "גם אמרתי לאשתי שאין לי תחושה שהמלחמה הזו תהיה זו שתהרוג אותי". וכך, ישב בעיר שהופצצה כמעט ארבע שנים לא כשהעולם עומד ומחריש - אלא כשהעולם צופה בזוועות בטלוויזיה, בלב אירופה, ולא עושה דבר. 1,000 מ־1,500 חברי הקהילה היהודית עזבו בשנים ההן. ילדיו של פינצי עלו לישראל והמשיכו לארה"ב.
אני שואל את פינצי אם אנשים לא התמרמרו על כך שהיהודים עזבו בשעה קשה; הוא עונה שלא רק יהודים - כל מי שהיה מסוגל, עזב. "הברחנו מהעיר 2,500 אנשים, רק 1,000 מהם יהודים. אפילו לא פעם אחת שאלנו מי יהודי בשיירות שלנו. כל מי שהיו לו ניירות, העלינו אותו לאוטובוסים שלנו". פינצי היה נוסע בשיירות עם מסמכים מתאימים - מדבר עם השומרים בגבולות - קרואטים, סרבים, בוסנים וכוחות בינלאומיים - ואז חוזר לעיר הנצורה.
המסעדה הקטנה שבה נערך הקידוש היתה בית תמחוי שפתחה הקהילה לטובת הכלל במלחמת הבלקן, ושמרה אותו כמסעדה זולה ביותר לאחר המלחמה. ואכן, זקנים מקומיים באים לאכול בקהילה מדי יום.
אחרי המלחמה כיהן פינצי כשגריר של מדינתו בשווייץ, וגם כראש המועצה הבין־דתית - עם הפטריארך האורתודוקסי, הקרדינל הקתולי והמופתי שמייצג את הרוב המוסלמי של העיר. הוא - היהודי - נבחר לנשיא הראשון כי לא היה אפשר להסכים בין אנשי הדת של הצדדים השונים למלחמה. "אני אומר להם שדת היא עניין חשוב מדי מכדי לתת לתיאולוגים לנהל אותו", הוא מציין בחיוך.
המקום של היהודים בחיי סרייבו הוא כמעט אוטופי. המסמך הראשון שמעיד על קהילה יהודית בעיר לאחר גירוש ספרד ב־1566 הוא משפט שבו מורה בית דין שרעי לסוחר מוסלמי לשלם את חובו ליהודי.
ומתיחויות במזרח התיכון לא השפיעו על האידיליה הזו?
פינצי: "נדמה לי שלהפך. בגלל הרגישות הזו השלטונות בבוסניה יקפידו עוד יותר על מעמד הקהילה היהודית".
"לא ייתנו לה לצאת"
הגדת סרייבו אינה שייכת לקהילה היהודית, אבל היא מטבעה מעורבת בדיונים סביבה. ב־1995, כשנפוצה לפתע שמועה בעולם כי בוסניה מכרה את ההגדה כדי לממן קניית נשק להגנת המדינה, הביאו אותה לקהילה היהודית לערב פסח - דווקא למחאת אנשי המוזיאון שחששו לשלמותה.
במשך השנים התערבו יהודי העולם פה ושם לטובת ההגדה. החדר במוזיאון מומן חלקית על ידי תורמים יהודים, ותורם אחד - נשיא הבנק העולמי ג'יימס וולפנסון - תרם להפקת 613 (תרי"ג) עותקי פקסימיליה משובחים, שהיום נמכרים באלפי דולרים.
לפני כשנתיים התקבלה הצעה ממוזיאון מטרופוליטן בניו יורק לארח את ההגדה לכמה שנים. פינצי ראה בכך גם הזדמנות לקדם את בוסניה וכן להזרים הכנסות למוזיאון. אבל ההצעה נדחתה. "הם לא ייתנו לה לצאת מבוסניה", אומר פינצי. היא יצאה פעם אחת תחת שמירה לתערוכה בנושא יהדות יוגוסלביה בזאגרב, כשהמדינה עוד היתה מאוחדת ב־1989, וגם שם הקרואטים ניסו ליצור ממנה העתקים לא מורשים. הספרדים ביקשו לארח אותה ב־1992 בתערוכה שציינה 500 שנים לגירוש ספרד. ספרד, אגב, קלטה משפחות ספרדיות־יהודיות בזמן המלחמה, "אז הם הפילו את זה בענייני ביטוח", מגלה פינצי.
למה ההגדה כל כך יקרה לבוסנים?
"כי היא שורדת הכל. כעוף החול, היא תמיד יוצאת מהלהבות".
בקבלת השבת בקהילה נמצאים בדיוק עשרה גברים יהודים ואורח אנגלי. אבל יש פה גם כמה נערות מהאקדמיה למוסיקה, שהגיעו לקבלת השבת במסגרת לימודיהן את המוסיקה הדתית של סרייבו. הן כולן ראו כמובן את ההגדה. כך גם נהג מונית ששומע שאני מישראל, כך הבחורה בקבלה במלון. זהו, בלי שום גוזמה, הספר המפורסם ביותר של בוסניה.
המורה שמגיעה עם התלמידות, צווטקה שמה, מתעקשת שאגיע לאקדמיה שלהן ביום שני בבוקר כדי לבחון את האוספים המוסיקליים היהודיים שברשות האקדמיה. היא מתנצלת שזה לא קשור ישירות להגדה, אבל אני "חייב לראות". חמישה מעשרת מייסדי האקדמיה לפני כ־100 שנים היו יהודים - רובם אשכנזים שהיגרו לעיר מחלקים אחרים באימפריה האוסטרו־הונגרית. יש לה הקלטות נדירות של הזמרת היהודייה־בוסנית הגדולה פלורי יאגודה. המורה מציינת אדם יהודי חשוב נוסף בתולדות העם הבוסני - הסופר יצחק סמוקביה, שעל שמו נקראים בתי ספר ברחבי המדינה.
בחדרי האקדמיה מנגנים תלמידים מוסיקה קלאסית. הם יסיימו עם תואר ראשון במוסיקה במדינה שבה שום תואר, אפילו פרקטי יותר, לא מבטיח עבודה, והטעם המוסיקלי השולט הוא בלקני יותר. חדר ההופעות של המוסד הוא אולם מהודר במסורת אוסטרו־הונגרית, עם נברשת נאה שתלויה
מהתקרה. רביעייה קאמרית מנגנת בטהובן, ובקיר האולם פעור פצע - חור מכוער בגודל של גלגל מכונית מכוסה בזכוכית. "המרגמה פגעה בשעות הבוקר, בזמן שתלמידים שלנו ניגנו באולם", אומרת צווטקה.
מולדת בגוף ראשון רבים
אלי טאובר חושש לעתיד הקהילה היהודית. "הצעירים שלנו לא יודעים הרבה", הוא אומר. הצעירים אמנם מחויבים לקהילה, אבל חסרים לטאובר אנשים שירחיבו את ידיעותיהם ביהדות, שיהיו "אינטלקטואלים של הקהילה". הוא, למשל, מרצה בפני אורחים לא יהודים שמגיעים לבית הכנסת כמעט מדי שבוע, ומארגן ערבי בישול ספרדי ופעילויות אחרות לשמירת התרבות היהודית בתוך המרקם הבוסני.
טאובר נולד בסרייבו ב־1950. משפחתו מצד אביו היתה אשכנזית וסבא רבא שלו היו "רבינר־דוקטור" - תואר של רבני גרמניה ורבני האימפריה האוסטרו־הונגרית, שנהגו להשלים דוקטורט במקביל ללימודי הרבנות כדי להכשירם להוביל את קהילותיהם. משפחתו חזרה לסרייבו ממחנות הריכוז ואביו היה מפיק הסרטים הגדול ביותר של יוגוסלביה, שהפיק כמה מהאתוסים הקלאסיים על הפרטיזנים וטיטו שאפיינו את התקופה. טאובר עצמו ביקר כמה פעמים בישראל ומשפחתו בארץ אפילו לחצה עליו להצטרף אליה לקיבוץ. אבל היה טוב ליהודים ביוגוסלביה של טיטו.
כשעלה לישראל, זה כבר היה כורח. "היו לך כמה ימים לאסוף את הדברים שלך ולברוח", הוא מספר על הבריחה מהעיר. הוא חי בישראל כעשור לפני שחזר הביתה. ולאט לאט עזב את עבודתו המסחרית במשרדי פרסום או ביצירת קשרים כלכליים, והחל להתמסר לקהילה היהודית. הוא כתב ספרים ועשה דוקטורט על השואה בבוסניה ומתגאה במספרם הרב של חסידי אומות העולם מקרב המוסלמים.
לפעמים ניואנסים אומרים יותר ממילים. כשאני משוחח עם טאובר על אולימפיאדת החורף שנערכה בסרייבו ב־1984, בזמנים של שגשוג, הוא אומר "לא השכלנו להשתמש במשחקים לפיתוח הכלכלה". יהודי בוסניה מדברים על ארצם בגוף ראשון רבים, ומכל הבורחים מבוסניה בזמן המלחמה, הם חזרו בשיעורים הגבוהים ביותר לבנות את המדינה מחדש. אנשי סרייבו, נוצרים ומוסלמים, הציעו ליהודים חיים של שיתוף מלא; זו היתה המאה ה־20 מסביב שהציעה לא מעט ייסורים.
וההגדה שרדה את כל אלו.
הגרמנים רצו את ההגדה ל"מוזיאון האנשים שנעלמו" שהתכוונו להקים אחרי השמדת היהודים, מספר טאובר. לסרייבו הגיע פרופסור גרמני עם איש אס.אס. השניים התייצבו אצל מנהל המוזיאון יוז'ו פטרוביץ' ודרשו את ההגדה. קודם לבואם החביא המנהל את ההגדה בין ספרי חשבונות, ולגרמנים אמר שאתמול עבר קצין גרמני ולקח אותה. התרגיל הצליח.
מנהל המוזיאון מסר את ההגדה לספרן מוסלמי בשם דרוויש קורקוט. מכאן, מספר טאובר, יש כמה סברות. "שנים אמרו שההגדה היתה בהר ביאלשניצה, היכן שהיו אחר כך משחקי החורף האולימפיים, אולי אפילו במסגד במקום. כשראיינתי את אשתו של קורקוט, היא אמרה שהיא חושבת שהיא היתה בטרבניק, צפון־מערבית מסרייבו. אני מאמין יותר לסיפור שלה, כי זה היה מוצא משפחתו. שם קורקוט הכיר אנשים". מייד בסיום המלחמה חזרה ההגדה למוזיאון.
ד"ר דרוויש קורקוט הוא גיבור לאומי בבוסניה בשל הצלת האוצר הלאומי. אבל הוא לא רק הציל אוצרות מוזיאונים. על הצלתה והסתרת הילדה היהודייה מירה פאפו הוא קיבל את תואר חסיד אומות העולם.
הקצין הגרמני יוהאן האנס פורטנר, מפקד הדיביזיה ה־718 של הצבא הגרמני, היה כנראה בסרייבו בשנותיו כסטודנט, למד על ההגדה והבין את ערכה העצום. הוא היה קצין ברוטלי שהוביל רצח המוני של יהודים וצוענים. אחרי המלחמה הוסגר ליוגוסלביה של טיטו והוצא להורג בתלייה.
"הנאצים לא לקחו את ההגדה", אומר טאובר, "אבל הם לקחו את פנקס הקהילה, עם רישומי כל החתונות, הלידות והפטירות במשך מאות שנים. היא כנראה הגיעה לפראג, נפלה בידיים סובייטיות ומעולם לא נמצאה. להגדה יש ערך סנטימנטלי חשוב, אבל הנזק לקהילה בשל אובדן הפנקס - כנראה גדול יותר".
אומץ של פרופסור
אנבר איממוביץ' הוא מין ריצ'רד אטנבורו או אינדיאנה ג'ונס בוסני. הוא מטייל בעולם ומצלם וחוקר אתרים ארכיאולוגיים נדירים. אדם בגילו, בן 74, הפוגש בו יחשוב שהוא אולי בשנות ה־50 לחייו; הוא מוסלמי ואפילו ביקר במכה. "אני אמנם חילוני לגמרי ונשוי לאישה קרואטית, אבל מלך סעודיה הזמין פעם משלחת של אנשי רוח בוסנים והיה לי מעניין להצטרף לראות את מכה", הוא מספר.
ההגדה שרדה עוד אפיזודה אחת מוזרה - כשנגנבה מהמוזיאון בשנות ה־50 - מה שגרם לסגירת גבולות יוגוסלביה עד שנמצאה כעבור יום. אבל ביוני 1992 - בדיוק 500 שנה אחרי שעברה ההגדה את גירוש ספרד - היא עמדה כנראה בסכנה הפיזית הגדולה ביותר. אזור המוזיאון - שמכיל אגב 1.7 מיליון מוצגים - היה תחת הפצצה. איממוביץ', אוצר המוזיאון דאז, ביקש מהמשטרה הבוסנית לשלוח איתו כמה שוטרים ופורץ כספות מומחה לשחרור ההגדה. חשבו שהוא מטורף, אבל כשהסביר - הסכימו איתו, "כנראה כי לא רצו להיראות אמיצים פחות מהפרופסור".
כשהאש הסרבית בחוץ, בילה הכוח הבוסני שעות ארוכות במרתפים. ההגדה הראשונה שנמצאה היתה העתק. אך כשלבסוף נמצאה כספת אוסטרית עמידה, הבינו הנוכחים שמשהו מיוחד שוכן בתוכה. הם עבדו שעות עד שפרצו את הכספת, ואיממוביץ' הביא את ההגדה לכספת הבנק הלאומי של בוסניה.
עיתונאים רבים הגיעו אל איממוביץ' בימי המלחמה לשאול את ההגדה, אבל הוא חשף את מניעיהם; אלה לא היו עיתונאים אמיתיים. "ככה פועלת מאפיית המוזיאונים הבינלאומית, אני יודע את זה כי אני בתחום", אומר איממוביץ', "הם מארגנים איזו גניבה ואז היא פתאום מופיעה במוזיאון מכובד - שכאילו רכש אותה". הוא עצמו לא חושש להגדה במוזיאון הסגור, כי בלי לדעת הוא משוכנע שההגדה האמיתית במקום מסתור. אגב, ב־1995 איממוביץ' כמעט התפטר כשההגדה הוצאה ממקום המחבוא שלה, כדי להפריך את שמועות המכירה.
אני שואל את איממוביץ' על חשיבות ההגדה לבוסניה, והוא מספק תשובה מעט שונה מזו היהודית. "יש לנו מסורת של דורות של הבנה בין־דתית", הוא אומר, "יהודים נמצאים פה עוד מהאימפריה הרומית. ב־1819 התמרדו 3,000 מוסלמים נגד פחה שניסה לכלוא יהודים בתקווה לקבל כופר על שחרורם. העובדה שאנחנו נותנים כזה כבוד לספר דתי - דווקא של הקבוצה הדתית הקטנה בתוכנו - היא סמל לכך".
איממוביץ' מדבר בלהט; המלחמה היחידה בין הקבוצות הדתיות במדינה - בשנות ה־90 - פרצה בגלל כוחות מבחוץ. אני שואל אותו על תחושתו לגבי הסכסוך היהודי־מוסלמי במזרח התיכון לעומת האידיליה בבוסניה. "אולי זה כי כל העולם מתערב במזרח התיכון, ואולי כי יש משהו מיוחד במנטליות שלנו", הוא עונה.
רונן דורפן, סרייבו* * *
הגדת סרייבו - צופן דה וינצ'י היהודי
הגדת סרייבו היא ספר יוצא דופן לכל הדעות, ששימש יפה את המחזיקים בו. היו תקופות שבהן ייחסו את זמן לידתה של ההגדה לשנת 1314, אולם כעת הסברה היא לאחר 1350. הדעות חלוקות לגבי המקום שבו זה קרה. כיום סבורים שהמקום הוא ברצלונה, אף שיש הסבורים שבסרגוסה. הדעה כי מדובר בברצלונה מגובה בסמל העיר באחד העמודים.
ידוע כי ההגדה כנראה עזבה את ספרד עם המגורשים, כי סימן שבה מעיד שנמכרה בקיץ 1510 באיטליה. אפשר למצוא בה כמה כתמי יין, ואפילו קשקושי ילדים. יש הסבורים שהגיעה לסרייבו כמתנת חתונה, אחרי שנרכשה בוונציה. בין 1609 ל־1894 אין עדות חותכת לגבי מה שאירע לה.
בעבר כינו את הגדת סרייבו "הקודקס היהודי" - כי היא יותר מהגדת פסח. היא נפתחת באיורים המתארים את בריאת העולם. תמונת היום השביעי היא של דמות אדם נחה, ושונה מדמותם העירומה של אדם וחווה בעמוד שאחריו. האם יוצר הספר התכוון לצייר את דמות אלוהים? ולמרות זאת סבורים כיום שההגדה נוצרה על ידי אמן יהודי.
העולם מתואר בהגדה ככדור - כ־150 עד 180 שנים לפני שקולומבוס יצא לאמריקה. חלק מרבני ספרד הכירו בכדוריות העולם כבר במאה העשירית; המקור לכך הוא כנראה האסטרונומיה המוסלמית. ההגדה אף לא מסתיימת כהגדה מודרנית עם חד־גדיא, אלא באוסף של 58 פיוטים לימי הפסח, המאפיינים את תור הזהב של יהדות ספרד.
נוסף על סמל ברצלונה, אפשר למצוא בהגדה את סמל משפחת בן שושן וסמלי המלוכה הספרדית, המלמדים על עומק הקשר בין היהודים לספרד, עד שגורשו ממנה. וכך, נדד הספר ממולדתו שבגדה בו לארץ שרואה בו מלאך שומר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו