המסע הזה החל בחודש ינואר השנה, כאשר רעמים וברקים כיסו את שמי ישראל קצת יותר מחודשיים לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ומיכאל קובלנץ, מבעלי קבוצת הכדורגל של מכבי ברלין, הגיע לביקור הזדהות בבית החולים סורוקה בבאר שבע. כשיצא משם, נפגשנו לכוס קפה בתל אביב.
לקובלנץ, חולה כדורגל אמיתי ואחד האנשים הבכירים בקהילה היהודית בעיר, היה רעיון: "בוא נביא משלחת של ילדים ישראלים לשבוע של כדורגל בברלין. אני אדאג למימון, תוכל לעזור לי להרכיב רשימה?". מייד אמרתי כן, אבל מובן שלא היה לי שום ניסיון בדברים שכאלה.
לעזרתי נחלצה טלי לייבוביץ', שבעבר היתה דוברת מכבי תל אביב וכיום אחת מנשות האסטרטגיה והיח"צ הבכירות בנושא מטות החטופים וחיילים שנפגעו מאז פרוץ המלחמה. בעזרת מכבי ברלין והקהילה היהודית בברלין, הורכבה רשימה של 30 ילדים והורים, ביניהם ספיר חממי, אלמנתו של אסף חממי, שהגיעה עם שלושת ילדיהם, איתמר בן חמו שהפך לאחד הפצועים המוכרים במלחמה והגיע עם ילדיו, אור שיזף, המרתוניסט שנפגע קשה ממטען והבטיח למדינה שלמה שהוא יחזור לרוץ, וגם נהאד חיר א־דין, אלמנתו של גיבור ישראל סגן־אלוף מחמוד חיר א־דין, שנהרג לפני כמה שנים במבצע סודי בחאן יונס. יחד איתם הגיעו נציגים מיחידות שונות, וביניהן אגוז וגולני.
הטיסה אמורה היתה לצאת ביום ראשון בדיוק לפני שבוע, לאיראנים היו תוכניות אחרות, אבל חברת ישראייר החליטה בכל זאת שיוצאים לדרך, באחת הטיסות היחידות שיצאו באותו היום, לאחר ליל המתקפה האיראנית.
"לא חשבנו שנבכה ככה"
כבר ביום הראשון בית הספר היסודי היינץ גלינסקי בברלין קיבל אותנו בשירה גדולה בעברית. צוות המורים והמנהלת לא הסתירו את הדמעות בטקס המרגש שאליו התכוננו הילדים בחודש האחרון. "אנחנו משפחה אחת, ואנחנו שמחים שאתם כאן", אמר גדעון יופה, ראש הקהילה היהודית בברלין, והילדים מבית הספר נעמדו לצילום משותף עם הילדים שהגיעו מישראל.
בסיום האירוע עמדו כולם לשירת "התקווה", ובועז אנגל, שהגיע עם שני ילדיו, דניאלה ובניה, לא הסתיר את התרגשותו. "אנחנו מאוד ציניים בדרך כלל ובטח בתקופה האחרונה. במשך שנים לא הסכמתי להגיע לברלין, נוכח ההיסטוריה המשפחתית שלי, וזו הפעם הראשונה שלי. אבל כשרואים את החיבוק של הקהילה, משהו משתנה. אני בטוח שאף אחד מאיתנו לא חשב שנבכה כאן, אבל הביקור הזה היה מרגש".
אחר הצהריים נפגשו הילדים הישראלים עם הילדים של מכבי ברלין, בקומפלקס המפואר של הקבוצה שמשמש גם קאנטרי של הקהילה המקומית. הילדים של האחים ליקו ומאיר פרידלר, שמות מוכרים בהיסטוריה ובהווה של יחידת אגוז, מחליפים מהר למדים של מכבי ומוכיחים שוב שכדורגל הוא שפה בינלאומית.
"איך יכול להיות שלהם יש בסוף האימון חטיפים ובארץ זה לא ככה?", שואלים הילדים לאחר משחק של שעה וחצי. "זה לא באמת ככה כל הזמן", עונה שלומי, שאחראי על המסע הזה מטעם קבוצת הכדורגל היהודית. "זה רק לכבודכם".
מתניה מרקוביץ', שיצא מעזה רגע לפני הנסיעה, הגיע עם שניים מילדיו שהפכו גם הם לאטרקציה עבור התקשורת הגרמנית שמסקרת את האירוע בהרחבה. הם ציפו אולי לשמוע סיפורי מלחמה, אבל קיבלו מהמרואיין הישראלי ציטוטים על כך שמהרגע שהילדים נחתו כאן, הם הרגישו בבית, וזו הרי היתה המטרה של כל המסע הזה.
"איתכם בכל ליבנו"
כשהאוטובוס נכנס למגרש החניה של האצטדיון האולימפי, צוות העובדים של הרטה ברלין מקבל אותנו בחיוך רחב. הכדורגל הגרמני מקיף את הישראלים באהבה, גם אם לעיתים הוא לא מראה זאת לתקשורת מפחד מתגובות מקומיות.
תומאס האריש, מנכ"ל הקבוצה, יוצא אלינו ומבקש להגיד כמה מילים: "עד חודש אוקטובר לא ידעתי מילה אחת בעברית, אבל מאז אוקטובר למדתי את שלוש המילים הראשונות שלי: 'עם ישראל חי'. אני רוצה שתדעו שאנחנו איתכם בכל ליבנו, ואתם מוזמנים לכאן תמיד, ואולי גם תעזרו לנו לחזור לליגה הראשונה".
כאשר המשלחת צועדת אל האצטדיון ומתיישבת בתא הכבוד - אותו התא שבו ישב אדולף היטלר במשחקים האולימפיים ב־1936 - קשה שלא לחוש בסמליות האדירה. קובלנץ מציע להצטלם ביחד, וכאשר כולם נעמדים בתא הכבוד כשהאצטדיון המפואר מאחוריהם, עולה מהקבוצה קריאת "עם ישראל חי" שמהדהדת ברחבי האצטדיון ומבהילה את העוברים ושבים, שמגיבים בקריאות עידוד משלהם למשלחת הישראלית.
אחר כך, כשאנחנו הולכים להתחמם במסעדה מקומית, המשלחת פוגשת את השגריר רון פרושאור שמספר: "זו אחת התקופות הקשות של הקהילה והישראלים בברלין, אבל בכל הקשור למוסדות הממשלתיים ולגופים הגדולים, כמו לדוגמה בכדורגל, אנחנו זוכים כאן לתמיכה אדירה, וביקורים כמו זה שלכם עוזרים לנו מאוד".
"שעוד יספרו את הסיפור"
הפרלמנט של ברלין הוא אחד היעדים האסטרטגיים במאבק ההסברתי והחוקתי של ישראל מאז החלה המלחמה. אחד התומכים הגדולים של ישראל הוא חבר הפרלמנט בורקארד דריגר, מטעם המפלגה השלטת CDU, שמשמש הדובר הראשי שלה בפרלמנט המקומי. "אני מבקש מכם לנהל איתי שיח חופשי על כל דבר ולספר הכל, כי חשוב לי להעביר את המידע הלאה", הוא מבהיר בתחילת המפגש עימו, שסגור לתקשורת הגרמנית.
ספיר חממי מנצלת את ההזדמנות כדי להביע בפני חבר הפרלמנט את דאגתה. "אני כאן בגרמניה עם הילדים שלי אחרי שאיבדתי את בעלי ביום הראשון למלחמה, אבל יש לנו עדיין חטופים וחטופות שנמצאים בעזה ועוברים התעללות מדי יום. אני לא מבינה למה אתם לא עושים מספיק בשביל לעזור לנו לשחרר אותם ופוחדת שכל העולם פשוט שכח מהם. התחושה היא שלא עושים מספיק בשביל לשחרר אותם".
עם ספיר הגיעו אשתו של אלוף משנה טל אשור ושלושת ילדיה, אלה, מאיה ואלון. אלוף משנה טל אשור הוא מפקד החטיבה הדרומית של רצועת עזה: "בעלי נמצא עכשיו בעזה ונלחם לא רק עבור ישראל אלא גם עבור העולם המערבי כולו. אנחנו נלחמים למען הדמוקרטיה והמערב כולו". חבר הפרלמנט מסכים שעבור רבים בגרמניה ישראל נלחמת לא רק עבור עצמה או רק הקהילות היהודיות.
ספיר חממי וילדיה בפרלמנט בברלין
סיפורו של אור שיזף תפס כותרות גם בגרמניה, לאחר שבתקשורת הגרמנית פורסם שהשתתף לאחרונה בחצי המרתון בברלין, וגם חבר הפרלמנט הגרמני שמע על מאמן הריצה הישראלי. "אני בטוח שבקרוב אתה תחזור לרוץ", הוא אומר ללוחם המשתקם, שמנצל את ההזדמנות כדי להעביר מסר.
"צה"ל שאני חלק ממנו הוא לא רק הצבא הכי מוסרי במזרח התיכון, הוא גם הצבא הכי מוסרי בעולם. אנחנו משלמים מחיר כבד על זה שאנחנו מתעקשים לא לפגוע באנשים שלא עשו דבר". טירן בוזחיש הוסיף: "בגרמניה לא מבינים שבכל בית שאני והצוות שלי נכנסים אליו בחצי השנה האחרונה, אנחנו מוצאים נשק או חומרים נגד ישראל, כולל תמונות של אדולף היטלר. חשוב להבין שאנחנו לא נלחמים שם מול צבא, אלא מול אנשים בלבוש אזרחי שיורים בנו, ואז יורדים למחילות. אני יודע שאנחנו מפסידים ביחסי ציבור, אבל העולם חייב להתעורר".
בין באיירן להפועל
רגע לפני הנסיעה חזרה לישראל, זכתה המשלחת גם לצפות בשני משחקי כדורגל. הראשון בבונדסליגה, בין אוניון ברלין לבאיירן מינכן. איתמר בן חמו שולף טלפון מכיסו: "עם כל הכבוד לבאיירן מינכן, צריך לראות מה עושה הפועל ת"א".
בן חמו, שזכה לכתבת ענק ב"וול־סטריט ג'ורנל" על פציעתו הקשה, זוכה לחיבוק מאנשי אוניון. בניגוד לבאיירן שמביסה בקלות את אוניון 1:5, הפועל של בן חמו מתקשה לשמח אותו ואת משפחתו האדומה מבעד למסך הטלפון. באוניון נפרדים מהמשלחת הישראלית ומבטיחים שבכל פעם שירצו להגיע, הם מוזמנים לתמוך בקבוצה.
רגע לפני החזרה לארץ הגיעה חוויה לא שגרתית נוספת, משחק ליגה חמישית בין המועדון היהודי שאירח את הישראלים, מכבי ברלין, לבין נושנהולץ, מרחק שלוש שעות נסיעה מברלין. משחק אמצע טבלה בקאנטרי היהודי המקומי. "סוף־סוף האצטדיון שלנו מארח את הישראלים", מחייך קובלנץ. "זה קשר שמאוד חשוב לנו. עשינו השבוע משהו גדול שלא יישכח, לא אצלנו בקהילה ובקבוצה ולא אצלכם בישראל".
בשנה שעברה העפילה הקבוצה לסיבוב הראשון בגביע הגרמני והובסה על ידי וולפסבורג. השנה הם כבר בחצי הגמר של הגביע המקומי, שזכייה בו תחזיר אותם שוב לגביע הארצי. מכבי מנצחת 0:1 וכולם עולים על האוטובוס בחזרה לארץ. "אני לא רוצה לחזור, לא רוצה לעזוב את החברים החדשים ולעזוב את ברלין. היה לי כיף", מסכם רם, בנה של נהאד, ומבטא את התחושות של כל הילדים, אבל גם של המבוגרים, שחוו שבוע בלתי נשכח על אדמת ברלין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו