"הוא לא יכול להתלונן שהוא לא משחק ביורוליג". כך אמר מאמן פנאתינייקוס ארגין עתמאן על שחקנו לוקה וילדוזה לאחר משחק ליגה חלש של הרכז הארגנטיני. פאבלו פריג׳יוני מאמן נבחרת ארגנטינה הגיב ואמר שהמאמן צריך לתת יותר כבוד לשחקן. עתמאן ענה גם לו.
זהו מאמנה הטורקי של פנאתינייקוס שיוביל בשבוע הבא את הקבוצה שלו בפלייאוף נגד מכבי תל אביב. כל מה שמאמן הכדורסל ה"רגיל" לא היה עושה הוא עושה. הכללים שלו שונים גם בהתבטאויות מחוץ למגרש וגם בדרך הפעולה שלו על המגרש עצמו.
יש לא מעט מבקרים לשיטות שלו, אבל התוצאות על המגרש מורות שמדובר במאמן הכי מצליח ביורוליג בשנים האחרונות: שני תארי יורוליג ועוד אחד שפוספס בגלל עונת הקורונה.
שלא תחשבו שרק וילדוזה ספג ביקורות. לאורך השנים עתמאן לא היסס להביע את דעתו באופן פומבי גם על שחקנים בכירים יותר. לא פעם יביע את דעתו על כמות ההשקעה של השחקנים ועל הגישה שלהם. לא כל השחקנים אוהבים את זה אבל בגדול הם אוהבים לשחק אצל המאמן שהוא הכי רחוק מהמאמן הממוצע. מצד שני, הוא יכול לרומם שחקנים שלו בהצהרות מפוצצות. כזהו עתמאן הוא לא ממש דופק חשבון.
מעניין לדעת איך היה נוהג אם בקבוצה שלו היה שחקן כמו לורנזו בראון, כוכב גדול שלא פוגע כמעט עונה שלמה. עודד קטש הכיל את זה. עתמאן? לא בטוח בכלל. לטוב ולרע במגרש ומחוץ לו הוא פועל לפי הרגש. רואים את זה גם באמוציות על הקווים ומול השופטים. עתמאן הוא מאמן שהורחק לא אחת.
זה ממש לא הדבר היחיד שבו הוא מתנהל בצורה שונה ממאמנים אחרים, מה שאולי יכול לתת לו את התואר - המיוחד, גרסת הכדורסל. קודם כל, בניגוד לרוב המאמנים הוא לא מנמיך ציפיות. בכל מקום בו הוא נמצא הוא ייתן הצהרות על מטרות גבוהות ביותר.
לאורך כל עונת 22/23 כשאנאדולו השתרכה מאחור הוא אמר מעל כל במה שהיא תיקח את הגביע. כך אכן היה. כשהגיע לפנאתינייקוס העונה הוא לא ביקש זמן לבנות קבוצה אלא הצהיר מיד שהמועדון יחזור לימיו הגדולים. הוא גם הודיע ליריבה המושבעת אולימפיקוס ש"הזמנים השתנו".
לעיתונאים לא משעמם איתו אף פעם. הוא מספק כותרות ואין אצלו קלישאות. הוא לא פוליטקלי קורקט ולא דיפלומט, אין פילטרים. הם גם יודעים שהם יוכלו לשאול אותו על כל נושא שיש גם אם הוא לא קשור לקבוצה שלו והוא יספק אמירות מעניינות.
מסיבות העיתונאים איתו חורגות לא פעם מניתוח מקצועי של המשחק שהיה. יש לו דעה כמעט על כל דבר. למשל בקיץ כשאימן את נבחרת טורקיה הוא עסק בתנאים ובאירוח שהנבחרת מקבלת והתלונן לא מעט על דברים שהם לא בתחום עיסוקו של מאמן. באחרונה שמענו ממנו ביקורת על רמת ההגנה ב-NBA. על כל דבר וכל עניין הוא לא יהסס להביע דעה.
הוא לא נוקט בשיטות קונבנציונליות גם על הפרקט. היום השיטה השלטת היא של חלוקת עומסים ודקות ורוטציה רחבה. המאמן הטורקי לא מאמין בכך. הוא ישחק עם מי שטוב והוא מאמין בו כמה דקות שצריך ואם צריך ישחק ברוטציה קצרה ויסחט את שחקניו.
אין אצלו חילופים חברתיים. הוא מאמן מהסוג הישן במובן הטוב של המילה. הוא מאמין בחושים שלו והתחושות שלו בניהול המשחק ולא עושה את החישובים מסביב. הוא נחשב למאמן שדוגל בהתקפה ובמתן חופש לשחקנים שלו על המגרש.
עתמאן בדיוק ההיפך מ"השיטה הספרדית" של חלוקת דקות כמעט מדוייקת בין השחקנים גם במחיר של הוצאת שחקן שנמצא בפורמה על המגרש. לא פלא שהוא נחשב לאחד ממנהלי המשחק הכי טובים באירופה.
