2023 היתה השנה הגדולה בחייו של ניקולה יוקיץ'. ממוצעים שקרובים לטריפל דאבל, אליפות דומיננטית, שני תארי MVP, פלייאוף מהטובים אי פעם והרשימה לא נגמרת. אבל אם תשאלו אותו על רגעי השיא, הוא בטח ידבר על הקיץ שבו בילה עם המשפחה והסוסים שלו בסרביה.
"כל מה שהוא עשה בקיץ היה לשתות בירה, לחגוג ולצפות בסוסים שלו", אמר חברו לקבוצה מייקל פורטר ג'וניור. ביום הפתוח לתקשורת, בתחילת אוקטובר, ג'מאל מארי הודה: "הוא לא נגע בכדור בפגרה". אם הכל ילך כצפוי, הוא יהיה השחקן המצטיין של העונה ב־NBA.
זה לא מסתדר. איך שחקן, טוב ככל שיהיה, מרשה לעצמו לבלות כל הקיץ וחוזר טוב יותר ממה שהיה לפני כן? את התשובה אפשר למצוא בחוות הסוסים ליד ביתו בסומבור. יש הרבה קווי דמיון בין ההתנהגות והתכונות של הסוס לאלו של יוקיץ' על הפרקט. לחיה יש מודעות סביבתית וזווית ראייה של 350 מעלות, הסנטר יכול לזהות ניסיון חטיפה עם הגב למהלך. הסוס רואה שתי תמונות בכל עין, הסרבי רואה את ההתקפה הבאה בזמן שהוא שומר על שחקן בצבע. הסוס שימש ומשמש כאמצעי להנעת אנשים ממקום למקום, יוקיץ' מזיז את ההתקפה של הנאגטס במבט. האחד בעל יכולת לרוץ מהר למרחקים ארוכים, השני נתן את אחת מסדרות הגמר הגדולות בהיסטוריה אחרי עשרה חודשים ללא מנוחה.
לצד זאת, את שניהם ההכרה לא מעניינת. יוקיץ' לא מסתכל על מספרים כמו שסוס לא מסתכל על גביעים. שניהם צנועים ואוהבים את החופש, את המרחב הפתוח ואת המהירות, אבל בסוף הם רוצים הביתה. לא מאמינים? יוקיץ' אמר את זה בעצמו רגע אחרי שהביא לדנבר אליפות ראשונה אי־פעם. בסופו של דבר, משניהם אי אפשר להתעלם. הסוס מופיע בסמלים של פרארי, ראלף לורן, למבורגיני וקבוצות ספורט. הסוס מופיע במיתולוגיה כפגסוס ובפנטזיות כחד־קרן. כך או כך, הסוס תמיד יהיה חלק מהחיים שלנו, במודע ולא במודע.
גם יוקיץ' כזה. הסרבי הפך למצרך הכי מבוקש בעולם הכדורסל. קבוצות לא היו חושבות להמר על גבוהים לא אתלטיים שמתקשים בהגנה. המשחק שלו פתח את הדלת לשחקנים כמו אלפרן שנגון ודומנטאס סאבוניס, כשגם ג'ואל אמביד חייב הרבה מההתפתחות שלו לסגנון המשחק של יריבו הגדול.
הביקורת הכי גדולה שאפשר לומר על יוקיץ' זה שהוא לא זורק מספיק, וגם אותה הוא מפריך. יוקיץ' ממוקם 25 בליגה בכמות הזריקות בממוצע למשחק (יותר 39 משחקים) וחמישי בקליעות מהשדה. בהפסדים הוא זורק 2.6 זריקות יותר וקולע אותה כמות כמו בניצחונות. שיטת המשחק של הנאגטס היא כזאת שעוזרת לתרגם מסירות לאסיסטים ושם הסרבי מצטיין. למעט מארי, רוב הסלים של כל שחקני הסגל מגיעים מאסיסטים שנוצרים בעקבות תנועה, מיקומים ו־IQ כדורסל של יוקיץ', שמוסר 39% מהם.
אבל יש רק בעיה אחת - יוקיץ' לא אמריקני. אמנם הוא יצטרף לרשימה יחד עם מוזס מאלון, מג'יק ג'ונסון ולארי בירד כיחידים שזכו בדיוק בשלושה תוארי MVP, כולם שחקנים היסטוריים שלסנטר יש הרבה מהמשותף איתם. אבל בניגוד אליהם הוא לא הפנים של הליגה.
גילברט ארינאס אמר ששחקנים מחוץ לארה"ב לא יכולים להיות הפנים של ה־NBA, ואולי זה נכון. באמריקה החולצה שלו לא נמצאת בעשירייה הראשונה של המכירות ובפלייאוף הקרוב (החל מהלילה בין שבת לראשון) ידברו הרבה על הסלטיקס, העתיד של גולדן סטייט ומה יעשו לברון ג'יימס ואנתוני דייויס מולו. יוקיץ'? אחר כך. אז הג'וקר הוא לא הפנים של הליגה כמו המלך וכמו סטף קרי, אבל הוא שינה אותה בדיוק כמוהם. בשנים האחרונות הוא הבמאי של ההצגה שלה, בשנים הבאות הוא ישלוט בה ואחרי שיפרוש הוא יסמל את העתיד שלה.
שחקנים ילמדו את הכדורסל שלו למרות שהוא רק רוצה להיעלם, ילדים יגדלו עליו כמודל לחיקוי כספורטאי למרות שהוא רק רוצה להיזכר כאבא טוב, מאתרי כישרונות יחפשו שחקנים דומים לו כמו שהוא עושה סקאוטינג על סוסי מרוץ. וכמו הסוס, גם יוקיץ' תמיד יהיה חלק מהחיים שלנו, במודע ושלא במודע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
