שבוע אחרי שאיבד את חברו עמית מגנזי, מתאבק בעצמו, עלה יובל גולדשמיט לזירה לקרב על אליפות ה־GWP בפני 550 צופים נלהבים שמילאו את אולם ההיאבקות בעיר שוואבאך בגרמניה. "עמית נרצח במסיבת 'נובה' ליד רעים. שבועיים לפני כן ביקרתי בארץ ודיברנו על זה שהוא רוצה להגיע לאירופה להתאבק, וקבענו לדבר על זה כשאגיע לארץ בסוף אוקטובר, אבל מובן שזה לא קרה. הוא היה אדם נדיר, חבר שאהבתי מאוד", נזכר גולדשמיט בראיון מיוחד ל"ישראל היום".
גולדשמיט משחזר: "בקרב ענדתי סרט שחור עם שמו של עמית עליו, וכל הקרב, למרות שהייתי חייב להיות מרוכז, חשבתי עליו. קיבלתי המון תמיכה מהקהל לפני ובמהלך הקרב. בסוף הקרב, קהל האוהדים התאסף סביבי וסיפרתי להם על עמית, על מה שעברנו כעם, וההזדהות היתה מדהימה. מאז אני עולה לכל קרב עם הסרט השחור עם שמו של עמית".
גולדשמיט (24), מתאבק מקצועי, מכהן כאלוף בשלושה אזורי תחרות שונים בגרמניה ובצרפת. הוא אזרח גרמניה המתגורר בעיר אסן, אבל את רוב חייו בילה בכלל בקיבוץ שפיים. הוא מתאבק במועדונים מקצועיים מאז היה בן 14 וכבר הופיע עם כמה מהמתאבקים המובילים בעולם, ביניהם מתאבקי WWE, במסגרות אימונים מגוונות ובקרבות חיים במדינות שונות בעולם.
כשהוא עולה לבמה הוא מוצג כ"סנסציה מישראל". "בתור ילד אהבתי, כמו ילדים רבים, לראות קרבות WWE, אבל להתאבק ממש התחלתי רק אחרי שהמורה שלי במגמת תיאטרון בתיכון הביא לכיתה קורס שעסק בקרבות בימה. הדבר הזה הדליק אותי והרעיון לעסוק בתחום ההיאבקות המקצועית נוצר באותם שיעורים".
האימונים השבועיים של גולדשמיט כוללים אימוני חדר כושר חמש פעמים בשבוע וארבעה אימוני זירה, אך בתחום ההיאבקות, שבו הוא עוסק, לא די בכך. "כדי להתבלט בתחום הזה צריך שילוב של כושר וכישורי היאבקות ברמה גבוהה, אבל גם כישורי משחק. זה תחום שמשלב יכולות זירה אבל גם בנייה של דמות שהקהל יכול להתחבר אליה. ההצלחה שלי עד כה היא בגלל יכולות הזירה שלי וכעת אני עדיין עובד על עיצוב הדמות שלי".
"אלה סודות המקצוע"
ארגון ה־WWE, המוכר ביותר בתחום, ממשיך להצליח בארה"ב גם ב־2024 ורק בתחילת החודש התקיים האירוע המרכזי, "רסלמאניה", שבו נכחו 145 אלף צופים באצטדיון ועוד מיליונים צפו בקרבות מהבית. באירופה אמנם הפופולריות נמוכה יותר, אבל כשמתקיימים אירועים גדולים הכוללים דמויות מובילות בענף, הכרטיסים נחטפים ועשרות אלפים ממלאים את האולמות. הקרבות, על אף היותם מתוסרטים במידה, גורמים ללא מעט פציעות.
"בקרב בבלגיה לפני כחודש ספגתי זעזוע מוח ופציעה בעין, בעבר גם פרקתי את הלסת, קרעתי את המיניסקוס בברך, וחטפתי עוד הרבה מכות לא פשוטות על המזרן בזירה. כמו בכל ספורט, גם כאן ניתן להיפצע".
עד כמה הספורט מתוסרט מראש?
"כשאני נופל על הגב אני נופל על הגב, זה לא מזויף, זה כואב, כשאתה בועט למישהו בפנים זה כואב. היופי הוא לדעת לטשטש את הגבולות של לתת מכות באמת או לביים מכה. בהיאבקות אתה עושה קרב עם טייק אחד - אם פיקששת ולא פגעת, הקהל רואה שלא פגעת. אנחנו פוגעים חזק, בצורה בטוחה. השאיפה שלי בקרב היא לא לפרק אדם עד למצב שהוא לא יכול ללכת למחרת. השאיפה היא לגרום לקהל להיות מרותק לקרב. הם משלמים כסף בשביל לראות סרט אקשן בלייב. אנחנו מבדרים אותם, מרתקים אותם, זו העבודה שלנו ואנחנו משלבים היאבקות ומשחק".
איך קובעים מי אלוף ומי מנצח?
"אלה סודות מקצועיים. המתאבק הכי טוב באותו ארגון הוא מי שמגיע לו להיות אלוף. המתאבק הכי טוב זה מי שהקהל מריע לו הכי הרבה, שמראה השתפרות מקרב לקרב, שהקרבות שלו הכי טובים באותו ערב, ומי שמביא משהו מעניין יותר לזירה. כל הדברים האלה יחד בונים אלוף אזור. אם יש מישהו שהקהל שונא אותו כי הוא דמות של אדם רע בזירה, והוא מתאבק מול האדם שהכי אהוב והוא מנצח בצורה מלוכלכת, אז כבר יש סיבה לעוד קרב. יש לזה פן הוליוודי - זו היאבקות בידורית. אולי המנצח נקבע מראש אבל זה ספורט לכל דבר".
השאיפה של גולדשמיט היא להגיע לרמות הכי גבוהות. "יש אנשים שמתאבקים גם עד גיל 60. מדובר בתחום שמתפתחים בו בהדרגה, ואני מאמין שאני יכול להגיע לרמות הכי גבוהות שיש ולקבל זימון לארגונים הגדולים כמו ה־WWE. אני רוצה לחיות מהתחום ולעשות מה שאני אוהב - להתאבק - ואני מאמין שאגשים את החלום שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו