הקשר הישראלי של האנטישמיות בקמפוסים

ההפגנות הסוערות, האנטישמיות והאלימות נגד ישראל באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב, שמזכירות את גרמניה הנאצית של שנות ה־30 במאה הקודמת, הגיעו לנקודת רתיחה. במקביל לקריאות החוזרות ונשנות לרצח יהודים ולחיסול מדינת ישראל, הפכו הקמפוסים היוקרתיים במדינת האפשרויות הבלתי מוגבלות שעדיין מהווה קרן אור לדמוקרטיה, סובלנות וחופש ביטוי, למקום בלתי נסבל ואף מסוכן עבור סטודנטים ומרצים יהודים.

למרות זאת, חשוב לציין כי כל אלו אינן תופעות חדשות. במשך שנים טופחה הביקורת הארסית נגד מדינת היהודים בכיתות הלימוד באוניברסיטאות אמריקניות, וזו הגיעה לשיאה לאחר 7 באוקטובר עם דברי השבח והתמיכה בחמאס ובפלשתינים.

הדבר העצוב והמקומם בסיפור הזה הוא שאותם מבקרים לא היו רק פרופסורים מוסלמים וארגוני סטודנטים בחסות האחים המוסלמים בארה"ב, כגון ה־SJP - Students for Justice in Palestine, שבאופן טבעי הם אינם חובבי ציון. מספר לא מבוטל מאותם אנשי אקדמיה, שמסיבות פוליטיות ביקרו את מדיניות ישראל כלפי הפלשתינים, הן בישראל גופא ובשטחים, הם יהודים בעצמם. הצרה היא שעכשיו פועלם מתפוצץ להם בפנים, כי הם בעצמם הופכים למטרה בשל יהדותם.

כחלק ממאבקם הפוליטי בממשלות ישראל מחד, או עקב היותם תמימים לחשוב כי רק אם ישראל תבצע ויתורים מרחיקי לכת עבור הפלשתינים אז השלום יפציע מאידך - אותם אקדמאים מכובדים, שבאופן לא מפתיע ברובם משויכים לצד השמאלי של המפה הפוליטית, הסבירו לנו ולעולם בשפה גבוהה כי ביקורת על ישראל אינה אנטישמיות. גם אם זאת לא היתה כוונתם - ואני באמת מאמין שמאבקם היה פוליטי ולא במטרה להביא להרס מדינת היהודים - פועלם העניק נשק רב עוצמה בידי אלו הקוראים להשמדת ישראל. זכורה היטב אותה "הצהרת ירושלים על האנטישמיות" משנת 2021, שבאה למעשה להכשיר את הביקורת על ישראל כמעשה לא אנטישמי. הם אף ניסו להסביר כי בכך הם מנסים למנוע את פילוג העולם היהודי, שמצוי בוויכוח חריף מאוד על ההגדרה של מהי אנטישמיות הפוגעת בחופש הביטוי, ובאופן יותר מגוחך, לחזק את השותפות עם פלשתינים וערבים במאבק באנטישמיות. 

פחות מחודשיים לפני הטבח הברברי שביצע חמאס, הם אף המשיכו לטעון שישראל היא מדינת אפרטהייד שמבצעת טיהור אתני, וקראו לוושינגטון להגביל את הסיוע הצבאי למדינת היהודים ולהפסיק להגן עליה באו"ם. טענות אלו באו בהקשר להתנגדותם הלא מפתיעה של אותם אקדמאים לרפורמה המשפטית שהובילה ממשלת נתניהו.

כך הם טענו שבמידה ולא יימצא פתרון לבעיה הפלשתינית, הן במסגרת מדינה אחת, שתי מדינות או כל מסגרת פוליטית אחרת, קיימת סכנה שישראל תהפוך לדיקטטורה. גם לאחר טבח 7 באוקטובר, הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה, ישנם עדיין אלו בקרבם שטוענים שכל השוואה בינו לבין רצח העם היהודי בידי הנאצים היא כשל אינטלקטואלי ומוסרי.

גם אם זאת לא היתה כוונתם - ואני באמת מאמין שמאבקם היה פוליטי ולא במטרה להביא להרס מדינת היהודים - פועלם העניק נשק רב עוצמה בידי אלו הקוראים להשמדת ישראל

לסיכום, המצב בקמפוסים בארה"ב אכן מקומם ומרתיח, ושם תמיכה בחמאס, בחיזבאללה ובאיראן היא עניין שבשגרה. עם זאת, מדוע עלינו ללכת רחוק כאשר בישראל עצמה ישנם אנשי אקדמיה שמנצלים את החופש האקדמי במטרה לתקוף את מדינת היהודים ומביעים תמיכה בטרוריסטים. רק לאחרונה ראינו כיצד התייחסו בסלחנות למרצה בכירה מאוניברסיטת ת"א שהביעה תמיכה במחבל פלשתיני.

אם מדינת ישראל והאקדמיה הישראלית אינן יודעות להוציא מקרבן את התומכים בהשמדת המדינה, אל לנו לבוא בטענות לכך שהאקדמיה האמריקנית מאפשרת להשתוללות האנטישמית להשתלט על הקמפוסים.