פרס ישראל ליהודים

הפרס אמור לדרוש את האיזון המתבקש, הגיאוגרפי והדמוגרפי, המגדרי והמגזרי • אך לצערי שרי החינוך לדורותיהם התעלמו מאחד מכל חמישה אזרחים ומתרומתם למען המדינה

טקס הענקת פרס ישראל, אשתקד, צילום: אוליבייה פיטוסי

השבוע פורסמה רשימת זוכי פרס ישראל. הפרס היוקרתי מוענק בתחומים שונים: מרפואה לאקדמיה ולביטחון המדינה ואפילו מפעל חיים, ותרומה מיוחדת למען המדינה. עיינתי תחילה ברשימת חברי הוועדה, בתקווה למצוא ביניהם חבר ערבי; אך מהר מאוד תקוותי התבדתה - הוועדה נעדרת כל חבר ערבי.

לאחר מכן מיהרתי לבדוק את רשימת מקבלי הפרס מתחילת שנות החמישים, כל זה בתקווה לראות את הגיוון ואת האופן שבו משתקף בפרס הפסיפס של החברה הישראלית, לרבות חמישית מאזרחי המדינה, אך תקוותי שוב נגוזה כי כל רשימת מקבלי הפרס לא כוללת אזרחים או ארגונים ערבים, או ארגונים יהודים ערבים שעשייתם ראויה לפרס כי נטלו חלק בבניית החברה הישראלית והמדינה.

אחוז האזרחים הערבים שקיבלו את פרס ישראל עמד על 0.2 אחוזים. במספרים, מתוך כ־1,760 מקבלי הפרס, חמישה אזרחים ערבים בלבד, שלושה ערבים דרוזים, ביניהם מנהיג העדה הדרוזית השייח' המנוח אמין טריף, אמל נסראלדין חבר הכנסת מטעם הליכוד ומקים התנועה הדרוזית הציונית, ויועץ נשיאי מדינת ישראל המנוח כמאל מנצור, נוסף על שני ערבים נוצרים - השחקן מכרם ח'ורי, שזכה בפרס ב־1987 על תפקידיו השונים בהצגות ובסרטים שבוימו והופקו בשפה העברית, כן בשפה העברית, והסופר וח"כ לשעבר מטעם המפלגה הקומוניסטית, אמיל חביבי. מעניין יותר למצוא, כי הפרס ניתן ב־1985 למחלקה הערבית של רשות השידור דאז, למעשה לדוברי ערבית ולא לערבים אזרחי המדינה, כי מקבלי הפרס היו מי שניהלו את הטלוויזיה הערבית, אזרחים יהודים יוצאי מדינות ערב ששלטו באופן טבעי ברזי השפה הערבית.

הפרס אמור לדרוש את האיזון המתבקש, הגיאוגרפי והדמוגרפי, המגדרי והמגזרי. אך לצערי שרי החינוך לדורותיהם התעלמו מאחד מכל חמישה אזרחים ומתרומתם למען המדינה, החל מעובדי הבנייה והתשתיות שבנו את המדינה ועד לעובדי מערכת הבריאות שמחזיקים את מערכת הבריאות, ומתחומים שונים אחרים בדרך. דווקא שר החינוך, תהיה זהותו הפוליטית אשר תהיה, אמור להציב יעד לוועדת הפרס, לעשות את האיזון הנדרש, ולדאוג שכל ילדי ישראל בבתי הספר יראו בחלוקת הפרס הזדמנות ואופק, ולא פחות חשוב ייחשפו לאותם אנשים ראויים ולתרומתם למען החברה והמדינה.

ב־1985 הפרס ניתן למחלקה לתוכניות בערבית של רשות השידור דאז. בפועל מי שקיבלו את הפרס היו יהודים שניהלו את המחלקה, עלו ממדינות ערב ושלטו בשפה

יו"ר ועדת הפרס, שר החינוך יואב קיש, קרא לציבור להציע יותר שמות של נשים, כיוון שהוצעו רק 26 אחוזים מכלל ההצעות, אך התעלם התעלמות מוחלטת מהערבים. עליו לדעת כי ישנם אנשי כלכלה ערבים, אנשי עסקים, ספורטאים וקבוצות ספורט שהביאו הישגים בינלאומיים גדולים, ואנשי תקשורת וחוקרים באקדמיה במכוני מחקר שונים שהביאו הישגים אדירים וכבוד למוסדות שבהם הם עובדים, בטכניון באונ' העברית ובמכון ויצמן, ושמם של חלק מאותם חוקרים אפילו הגיע לוועדת פרס נובל, ואחרים מתחום הטכנולוגיה וההייטק הגיעו לתפקידים בכירים ביותר בחברות גלובליות כמו גוגל ואפל, אחרים ייסדו פרויקטים בעלי חשיבות גדולה, ואחרים אף תרמו והיו שותפים לפיתוח הטכנולוגיה ולתכנון פרויקטים לאומיים שהציבור טרם זכה להכיר. ההפסד - של כולנו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר