לעיתים המציאות קוראת לנו כיחידים וכעם להתבגר. להתבגר זה להפסיק להתעלם משורשי הסכסוך ולהיישיר מבט לאמנת חמאס, הקוראת בשם אלוהים להשמדת ישראל. "בעיית פלשתין היא בעיה דתית", קובעת האמנה, שמגדירה את סיסמת התנועה: "אללה הוא מטרתה, הנביא מופתה, הקוראן חוקתה, הג'יהאד נתיבה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה".
להתבגר זה לומר למערב הנוצרי ולעצמנו: זה לא טרור - זה איסלאם. זו לא חבורת טרוריסטים שהשתלטה על עזה, אלו שש חטיבות מאומנות המדברות בשם תשתית דתית וחברתית שבחרה בחמאס בעזה ברוב מוחלט. זו אינה מיסטיקה או אופיום. זו דת ממוסדת בעלת אידיאולוגיה מובנית המניעה מיליוני אנשים לפעולה. לא סיפורי אלף לילה ולילה של המאה ה־9. אפשר להתבונן סביבנו ולראות את הרציחות ההמוניות בעיראק ובסוריה, את אלפי הנוצרים שהספיקו לברוח השבוע ממוסול, מאימת הח'ליפוּת החדשה של אבו בכר.
להתבגר זה להשתחרר ממחשבות ילדותיות של גדרות ושל חומות. אלו לא יוצרות מציאות - הן מסוות אותה. הרע לא נעלם מעבר לגדר, הוא משגר מעליה וחופר מתחתיה. מספיק לדמיין שמחמוד עבאס יסדיר את המצב, ושסיום המבצע, כדברי הפרשנים והחכמים, עובר ברמאללה. מי הוא עבאס עבור מאות האלפים שבחרו בחמאס ב־2006? את הניסוי הזה כבר ביצענו, קראנו לו "עזה תחילה". הוא נכשל בכל פרמטר.
להתבגר זה, בראש ובראשונה, להתמודד עם האידיאולוגיה שנלחמת בנו. תגובות ישראל, תקיפות ככל שתהיינה, מזינות את התקשורת העולמית כאילו זה קונפליקט בין שכנים ולא מלחמה אידיאולוגית נחרצת. לא כל הערכים באיסלאם שליליים, אבל אלו המניעים את המלחמה הזו בהחלט כן, והם צריכים להיות במוקד המלחמה מבחינתנו.
יש להיישיר מבט למוסלמים ולומר בכל פורום: במאבק הזה בישראל - אתם הכופרים. אתם כופרים בדת ובמוסר כי העולם הזה לא נועד לכיבוש, לגזל ולהרס, כמו שעשיתם לבושתכם לאורך ההיסטוריה, אלא להפרחתו ולפיתוחו. המערב הפוסט־מודרני לא יודע לומר את זה, אולי גם מפחד. אנחנו אומרים זאת ובקול ברור, באמצעות טנקים ומטוסים. לא נאפשר לכם להחיל במרחב שבין הים לירדן את מה שדאעש עושה במוסול ואת מה שאסד עושה לאחיכם בסוריה.
אתם כופרים גם ביחס אלינו. "אנחנו ננחל את מזרח הארץ ואת מערבה" כמו שכתוב בקוראן (פרשת המחיצה קלג). אל תקנו את הסיפור הנוצרי (שחלקם כבר חזרו ממנו). אנחנו בני ישראל האמיתיים, אלו שמוחמד פגש במדינה, העם העתיק שחזר הביתה. הפעם לתמיד.
להתבגר זה להכיר בכל אלו ולקבל אחריות על המרחב כולו, לפחות כמו במודל הקיים ביו"ש. להביא לפירוז עזה, להשתלט על השטחים הפתוחים, לבודד את המרחבים העירוניים ולנקות את קיני הטרור עיר אחר עיר, לעבוד מול מושלים מקומיים שיצהירו על התנגדותם לחמאס ועל מחויבותם לחברה האזרחית ולעזור להם בשיקומה. זה יגבה מאיתנו מחיר וייקח זמן, אבל ייצור את התנאים היסודיים להשבת הסדר באזור. אם נגמור במו"מ בין שני צדדים שווים בחסות בלייר עם העניבה והחיוך, זה יהיה עצוב מאוד.
הכותב הוא מנכ"ל המכללה למדינאותטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו