פטרון חדש לרמאללה? בן סלמאן מתקרב למכור את המניה המדינית

"המפה השתנתה. עזה חרבה. חמאס מחפש בעיקר איך להציל את ראשיו ברצועה ומחוצה לה". לא מדובר באחת מההצהרות הלוחמניות של שר הביטחון יואב גלנט, אלא בדברים שטוען אחד הפרשנים המקורבים לבית המלוכה הסעודי, טארק חמיד, מהעיתון "א־שרק אל־אווסט".

בממלכה, כך נדמה, נערכים לקטוף את הפירות המדיניים של המלחמה ברצועה, כתוצאה משקיעת חמאס וההתחזקות הקלה של הרשות הפלשתינית על חשבון ארגון הטרור. שני גורמים בכירים בממשל ביידן ובבית המלוכה – מזכיר המדינה אנתוני בלינקן ושר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן – הבהירו בכנס שנערך בריאד השבוע, כי הסכם ביניהם נמצא ממש על הסף, וכי "רוב הפרטים כבר נסגרו".

השר הסעודי אישר גם את מה שפרסמנו ב"ישראל היום" עוד ב-14 במארס. על פי גורמים סעודים, הדלת לנורמליזציה עדיין פתוחה, אבל תלויה במחוות כלפי הפלשתינים. לשיטתו של בן פרחאן, מדובר ב"נתיב אמיתי ובלתי הפיך למדינה פלשתינית", אך הצהרה זו, כמובן, נתונה לפרשנות. במקביל, שר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל, הבהיר שלשום כי "עד סוף מאי, כמה מדינות צפויות להכיר במדינה פלשתינית".

נראה אם כן שמתגבשת כאן עסקה מעל הראש של ישראל. הסכם שכולל שלושה מרכיבי מפתח:
1. הסכם בילטרלי בין ארה"ב לסעודיה עם ערבויות ביטחוניות, ואולי אף סיוע בפרויקט גרעין אזרחי – כלומר, תחנת כוח.

2. הכרה של שורת מדינות באירופה במדינה פלשתינית, ואולי אף מהלך באו"ם שבו ארה"ב לא תטיל וטו על החלטה במועצת הביטחון, לקבל את הרשות כחברה מלאה במעמד מדינה. יהיו שיכנו את זה: "נתיב בלתי הפיך".

3. בתמורה: הסעודים יפתחו את ברז הנפט, מה שיוביל לירידת מחירים בארה"ב. בתוך כמה חודשים, האמריקנים יגיעו לקלפי בבחירות לנשיאות שמחים וטובי לבב, אחרי שמילאו את המקררים ושילמו את חשבונות הבנק. ביידן יוכל אולי להבטיח כהונה שנייה למרות הזיגזג המסחרר שלו מול ישראל במלחמה בעזה.

בחודשים האלו, לפי אותן הבנות מתגבשות, אם ישראל תשלים את עיקר המלחמה נגד חמאס, היא תוכל לפנות לכינון יחסים עם סעודיה, בתמורה למחוות נוספות לרשות הפלשתינית. אבו מאזן, אגב, ממלא היטב את תפקידו בהצגה. השבוע הוא הצהיר: "לישראל יש את הזכות לביטחון, כפי שלפלשתינים יש את הזכות להגדרה עצמית במדינה עצמאית". החמאסניקים ברשתות החברתיות רתחו, קהל המאזינים האירופאי בריאד נמס כמו חמאה.

אין אינטרס לנורמליזציה

שבע שנים חלפו מאז התמנה בן סלמאן ליורש העצר. בתקופה הזאת זכורים החרם האזורי שגיבש נגד שכנתו קטאר והמלחמה שאותה ניהל בתימן. בשתי ההרפתקאות האלו, בן סלמאן חתך הפסדים ושינה כיוון: בבת אחת הוא חידש את הקשרים עם האמירות המפרצית ומול החות'ים הוא חתר לפתע להפסקת אש.

כעת, למרות ההתקרבות שהוביל מול ישראל מאחורי הקלעים להסכמי אברהם, ייתכן שבן סלמאן קרוב להחלטה דרמטית: במקום להגיע לנורמליזציה עם ירושלים מעל הראש של רמאללה, הוא עשוי להפוך לפטרון החדש של רמאללה מעל הראש של ירושלים. במילים אחרות, הנסיך עשוי למכור את מניית הנורמליזציה כדי להתמקד בלהפוך את "הברווז הצולע" של אבו מאזן - הרשות - ל"אלטרנטיבה" לשאריות של חמאס.

ניתן להניח שבממשלת ישראל לא יאהבו את המהלך האפשרי הזה, אבל הוא תואם כמו כפפה ליד את הרוח השוררת בקרב הצעירים הסעודים – הבייס של הנסיך - בעקבות המלחמה. עם ממשל אמריקני שמסתובב כמו תייר עיוור בשוק של גנבים, לא בטוח שלבן סלמאן יש אינטרס להגיע לנורמליזציה איתנו בשלב א' לעסקה – בטח אם הערבויות הביטחוניות יהיו אצלו עמוק בתוך הכיס.