נשיא המדינה ביד ושם: "שואה שנייה לא תהיה"

"בשעה זו, שעת הזיכרון, בפתחם של "הימים הנוראים" של הישראליות - אשר מתחילים הערב ויסתיימו ביום העצמאות השבעים ושישה למדינת ישראל - הילה של קדושה יורדת על הארץ ודממה עוטפת את כל בית ישראל", כך פתח נשיא המדינה, יצחק הרצוג, את נאומו בטקס הממלכתי לציון ערב יום השואה והגבורה. זוהי כאמר איננה שנה רגילה ואיננו יום זיכרון רגיל בשל המלחמה בה אנו מצויים.

נשיא המדינה התייחס בפתח דבריו למלחמת הקיום אותה בה מצויה המדינה במאתיים ושנים-עשר הימים האחרונים מאז טבח 7 באוקטובר. "יצאנו למערכה 'כבדת ימים וכבדת דמים' – כפי שראינו גם היום בכרם שלום, לפני שעות אחדות. מאז נחטפו אחינו ואחיותינו בידי האויב האכזר, והלב שלנו, איתם. אני מאמץ אל ליבנו את משפחות החטופים וזועק, ומתפלל, ומייחל, ומתחייב בשם העם כולו: לא ננוח ולא נשקוט עד שישובו בנות ובנים לגבולם", אמר הנשיא.

הוא ביקש לחבק בנאומו את המשפחות, גם את אלו שהתווספו היום למעגל השכול הכואב, וכן לחזק את חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. "אני מייחל להצלחתם ולשובם בשלום של לוחמינו בחזיתות השונות, ולחזרתם המהירה לביתם של התושבים המפונים; ומתפלל להחלמתם השלמה של הפצועים בגוף ובנפש".

"כשאני ניצב הערב כאן, ב'יד ושם', למרגלות הר הרצל, עולה וצף בי סרטון שראיתי בעיצומה של המלחמה וריגש אותי עמוקות. בסרטון מגולמת תמצית המקום הקדוש הזה: שואה ותקומה אחוזות זו בזו, אם תרצו – חבוקות - זו בתוך זו; בדמותם של סבא ונכד, נכד וסבא". הסב שאליו התכוון הרצוג הוא  אליקים הולנדר, שורד שואה בן 96 וסגן אלוף במילואים בצה"ל. הנכד, אורי הולנדר, חייל מילואים שיצא להפוגה ראשונה מהקרבות, ובא לבקר את סבו, עם המדים ועם הנשק. בסרטון הם מתחבקים, והסבא - שורד השואה – לוחש לנכדו, כשדמעות זולגות על לחייו: "ברוך השם שזיכני לראות אותך, עם נשק, מגן". ומוסיף: "אתה הניצחון שלי".

עוד הוסיף הנשיא, "ב-11 באפריל 1945, כ"ח בניסן תש"ה, הגיעו כוחות צבא ארצות הברית, למחנה הריכוז בוכנוולד על אדמת גרמניה. שערי הגיהינום נפתחו. במחנה היו אז 4000 יהודים. נשים וגברים, זקנים וילדים. שרידים יחידים ממשפחות שלמות, נצר אחרון לקהילות ענפות שהיו לעפר ואפר. אחד מהם, כידוע, הוא אתה - הרב ישראל מאיר לאו שליט"א – לימים הרב הראשי לישראל ויושב ראש מועצת יד ושם".

בתוך שנה רווית סבל וסיפורי זוועות בחר הנשיא הרצוג לשוב ולהדגיש את זוועות היהודים בשואה: "למודי עולם של סבל ומוות, הם שכבו על דרגשים. צמאים, מורעבים, מותשים וחולים. בני משפחותיהם עונו ונטבחו, נשחטו ונשרפו. הם היו בטוחים שהם לבדם בעולם. בין המשוחררים בבוכנוולד היה גם נפתלי פירסט בן השתים-עשרה. אסיר מספר 14026 B. אחרי השחרור נפתלי שוכב על הדרגש העליון, מביט קדימה. מתחתיו שוכב אלי ויזל זכרו לברכה, מענקי הרוח של עמנו ולימים חתן פרס נובל". לכתבה המלאה על נפתלי פירסט.

בשבעה באוקטובר, במתקפה הרצחנית של חמאס, הייתה נכדתו של נפתלי, מיקה, עם בן זוגה אסיף ובנם בן השנתיים וחצי, נטע, בביתם בכפר עזה. "הם היו סגורים בממ"ד קרוב ליממה, בלב המאפליה, בלי מים, בלי אוכל ובלי חשמל. קרוביהם וחבריהם, בהם אימו של אסיף, תמי, ובן זוגה, איתן, נטבחו; בתי השכנים שלהם הועלו באש; הם לא הפסיקו לשמוע צעקות אימה וירי". עשירית מהקהילה הקטנה של קיבוץ כפר עזה נספו בשבת השחורה וכ-20 חברי קיבוץ נשבו בידי חמאס "ביום בו נרצחו ונטבחו הכי הרבה יהודים מאז השואה".

הרצוג בחר , בפרט השנה, לתת מקום של כבוד בנאומו להבטחת הדורות מאז השואה - "לעולם לא עוד". "נשבענו שהעם היהודי לא יעמוד עוד חסר אונים וחסר הגנה. ועל אף כל זאת, ובשל כל זאת, מחזות השבעה באוקטובר טלטלו את כולנו, והדהדו בלב כולנו את זוועות השואה. גם לי, גם אצלי - התיאורים של אימהות שהשתיקו תינוקות לבל יבכו ויסגירו את מקום מחבואם; של ילדים שנקרעו מהוריהם; ושל רוצחים נתעבים – שראו בנאצים מודל לחיקוי, ועינו, שרפו וטבחו משפחות שלמות - הדהדו את הנוראים שבקורות עמנו".

במיוחד ביום הזה ביקש הנשיא שנקשיב קשב רב לדבריו של נפתלי פירסט, שלאחר הטבח אמר לנכדתו מיקה כך, ואני מצטט: "זה דומה, זה מפחיד, אין מילים לתאר את האכזריות הזאת, אבל זה לא אותו דבר. זה לא שואה". שואה שנייה לא תהיה".

לדברי הנשיא "זה לא שואה. זה לא היה שואה - מפני שהשואה הייתה התהום האפילה ביותר בהיסטוריה האנושית, בכל קנה מידה. לא היה בכל תולדות משפחת בני האדם, עוד רצח עם טוטאלי ושיטתי כל כך; בהיקף גדול כל כך – חוצה מדינות ויבשות! שנמשך זמן רב כל כך, כמו שואת היהודים". הוא הוסיף "זה לא היה שואה מפני שיש לנו היום את מדינת ישראל, ואת צבא ההגנה לישראל. על אף שתוצאות האסון והתדהמה עדיין הולמות בנו; אנחנו לא שוכחים, שיש לנו את מה שאחינו הנספים בשואה יכלו רק לחלום עליו, רק לדמיין: מדינה וצבא משלנו. צבא שגם כעת נלחם במערכה שעוד לא תמה – על ביתנו הלאומי. בית של עצמאות ממלכתית".

נשיא המדינה ביקש לנסות לנסוך תקווה מסוימת בנאומו, חרף המצב הביטחוני והאיומים אליהם נקלעה מדינת ישראל: "אני אומר זאת באמונה שלמה וזכה - למרות האסון והאבל שעדיין מכים בנו: את הבית הזה שום-דבר לא יוכל להחריב". לדבריו, "את העם הזה, העם שלנו, שעבר את השואה הנוראה מכל, ובנה לעצמו קוממיות במולדתו אלפיים שנה אחרי שהוגלה ממנה בכוח הזרוע – שום-דבר לא יוכל להכחיד".

הוא אף התייחס לרחשי העם ולחששותיו מאז 7 באוקטובר: "אני שומע את החרדות, החששות והדאגות בקרב רבים בעם. אנשים שואלים אותי בדאגה עמוקה – מה יהיה? אני מבין את החרדות הללו, ועונה באופן חד וחלק: אני מאמין בנצח ישראל שלא ישקר. אני מאמין בעם ישראל, במדינת ישראל, ובחובתנו לשמור עליהם מכל משמר".

לדעתו של הרצוג, על המדינה להתחייב יחד לשוב ולהיבנות תוך השענות על יסודות שנחלשו טרם 7 באוקטובר: ההגנה העצמית, השותפות והאחדות וכן האמונה והתקווה.

יסוד ההגנה העצמית:

"שעה שאיראן ושלוחות הטרור שלה תוקפות אותנו – מדינת ישראל חייבת להמשיך ולפתח את היכולות להגן על עצמה בעצמה מפני כל סוג של איום ומתקפה", אמר הנשיא. זאת, עם כוח מגן איתן ומתקדם, ובריתות מדיניות – עולמיות ואיזוריות. לדבריו "זהו שילוב שיבטיח לנו יתרון איכותי מוכח, ויבצר לעד את חוסננו כמדינה יהודית ודמוקרטית". יסוד ההגנה חוצה גם את גבולות המדינה ומתייחס גם לחשיבות ההגנה העצמית של יהודי התפוצות שנמצאים גם הם תחת איום והתקפה, בשעה שבה גואה האנטישמיות בעולם.

יסוד השותפות והאחדות:

"בל נשכח שטענתנו ההיסטורית למדינה, טענה שזכתה לגיבוי מלא ואישור של משפחת העמים ומוסדותיה – נשענת בין היתר על היותנו עם אחד, שזכאי למדינת לאום משלו", אמר הנשיא. לכן,בכוונתו לאחדות הוא רוצה אומר - "להיות עם אחד", הן בשותפות הגורל ולאחדות היעוד. הוא הדגיש שבעיניו אחדות היא לא אחידות, "אינני מתכוון חלילה לפגיעה בתרבות הוויכוח, המחאה והמחלוקת הישראלית – שהיא חלק בלתי-נפרד מהדי.אן.איי שלנו כמדינה שיודעת לקבל הכרעות ובאופן דמוקרטי הטבוע עמוק בתוכנו".

אולם לדבריו, "אסור לנו להתבלבל לרגע ולתת לפלגנות ולקיטוב לשלוט בנו. כי אויבינו לא מתבלבלים לרגע. אם לא נקשיב אחד לשני, אם לא נכאב אחד עם השני, אם לא נבין אחד את השני, למרות המחלוקות, אנחנו עלולים לאבד לא רק את עמנו האחד, אלא גם את מדינתנו האחת. עלינו לזכור כל העת: הלכידות הישראלית – הנדירה, האמיצה, היפהפיה – שראינו בחצי השנה האחרונה, בחזית ובעורף, היא דמותנו האמיתית".

יסוד האמונה, הרוח והתקווה:

הנשיא הדגיש את הצורך בשימור האמונה העמוקה בצדקת הדרך בקרב הציבור, וכן את רוח הלחימה על עתיד טוב יותר, והידיעה הברורה שהתקווה תנצח.

"אהובינו שורדי השואה - אתם גיבורי הַנֶּצַח שלנו. המורשת שלכם היא מורשת של תקומה, של גאווה, של תקווה. אתם מקור אמונתי היוקדת שהעם שלנו יכול לנצח הכל. הכל!", אמר הנשיא. את סיום נאומוביקש להקדיש לזכר הנופלים: "יהי זכרם של מיליוני אחינו ואחיותינו שנרצחו בשואה על ידי הנאצים ועוזריהם – ברוך, וחקוק על לב האומה לדור דור".