"כדי להוכיח את הליברליות שלהם - הם מעדיפים שיעקדו את היהודים בקמפוס"

עד לשבוע וחצי האחרונים היה נדמה כי מגפת האנטישמיות בקמפוסים ברחבי ארה"ב נמצאת במגמת ירידה, או לכל הפחות במצב סטטי. לעיתים היה נדמה כי שיעור הנדבקים בנגיף האנטישמיות מתחיל להצטמצם.

בפועל, קרה ההפך המוחלט. הגרוע מכל התרחש מתחת לפני הקרקע. גל שנאה קיצוני התפוצץ במסדרונות אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שהפכה בתוך ימים ספורים לבירת המחאה נגד ישראל בקרב הקמפוסים ברחבי ארה"ב, וממנה שאבו השראה גם במוסדות חינוך אחרים בעולם.

כאשר נשיאת אוניברסיטת קולומביה, מינוש שפיק, הגיעה לבית הנבחרים באמצע החודש כדי להעניק עדות בפני ועדת החינוך, מאהלי מחאה כבר החלו למלא את רחבת הקמפוס המרכזי של המוסד בניהולה. מדשאות אוניברסיטת העילית הוסבו ל"עיר אוהלים", שאירחה בתוכה מאות מפגינים. חלקם היו מכוסים בכאפיות וחלקם הניפו שלטים הקוראים לאינתיפיאדה. גדודי המפגינים הפרו־פלשתינים החלו בשלב חדש ותקדימי במחאה האנטי־ישראלית בקמפוסים בארה"ב, שנולדה ב־8 באוקטובר וניתן להעריך שהיא רחוקה מסיום.

בשיאו של גל המחאה הנוכחי הנהלת האוניברסיטה בהובלת הנשיאה שפיק ממשיכה בסירובה לאפשר למשטרת ניו יורק להיכנס למתחם הקמפוס ולפנות את מתחמי השנאה נגד ישראל וסטודנטים יהודים. אף על פי שבשבוע שעבר הורשתה המשטרה המקומית לפנות חלק מהמפגינים, לאחר זמן קצר אלו שוחררו וחזרו למאהלי המחאה.

בתחילת השבוע נחסמה כניסתו של הפרופסור הישראלי שי דוידאי, מרצה בבית הספר לעסקים של קולומביה, לתוך האוניברסיטה מחשש לביטחונו. דוידאי נחשב לאחד המבקרים הגדולים של קולומביה. לטענתו, המוסד לא טיפל כראוי במיגור האנטישמיות. בראיון ל"ישראל היום" הוא אמר: "לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות ב־2024".

"מה שקורה פה נבנה במשך חצי שנה, שבמהלכה קראו לתקוף יהודים, עודדו אינתיפאדה, קראו לאלימות, ואף אחד לא התייחס לזה. האוהלים הגיעו אחרי שהמפגינים הבינו כי החוקים לא תקפים לגביהם. הם הרי יכולים להזמין טרוריסטים לקמפוס, ואז לא באמת יסלקו אותם מהקמפוס כי לא יאכפו את זה והם יישארו פה. הם גם יכולים לתמוך באופן פומבי בחמאס מבלי שיעשו להם משהו. אז הפעם הם אמרו - בואו נשתלט על הקמפוס".

"יש פה תהליך של שטיפת מוח עם דוקטרינה. כמו שעורכי דין ורופאים ועיתונאים בגרמניה היו פתאום בעד השמדת היהודים ובעד היטלר. מדובר פה בסטודנטים ובאנשי סגל שעברו תהליך של שטיפת מוח. זה אמנם תהליך דומה למה שהיה בגרמניה, אבל הוא יותר מואץ בגלל הרשתות החברתיות ובגלל שהאוניברסיטאות נתנו לזה את הגושפנקה", הוא מוסיף.

"מאז פברואר חוקרים אותי"

בשבוע שעבר נכנסו שוטרי משטרת ניו יורק אל תוך קולומביה כדי לפזר את מחאת הענק. כ־108 סטודנטים נעצרו על הפרת גבול, אך שוחררו לאחר זמן קצר. פרופ' דוידאי רואה בנשיאה שפיק את האחראית הבלעדית לכאוס.

"משטרת ניו יורק ערוכה ומוכנה להיכנס לקמפוס ולפזר את המחאה, אבל האדם היחיד שבוחר להשאיר את החמאסניקים בפנים ואת המשטרה בחוץ הוא נשיאת האוניברסיטה. המשטרה רוצה להגן על הסטודנטים היהודים, האוניברסיטה לא מאפשרת את זה. לקח לנשיאה חצי שנה להשתמש במילה 'חמאס' באופן ציבורי. אבל לאוניברסיטה אכפת משני דברים - כסף ויחסי ציבור. אם יכניסו את המשטרה, זה יפגע להם ביחסי הציבור".

מדוע, לדעתך, היא לא מפיקה לקחים ממה שקרה לנשיאות הרווארד ואוניברסיטת פנסילבניה?
"זו נשיאה שמרוויחה יותר ממיליון דולר בשנה. בכל שבוע שהיא מחזיקה את הכיסא שלה, מדובר בעשרות אלפי דולרים עבורה. היא מסרבת להרגיע את הרוחות. זה לא שהיא לא יכולה - היא לא רוצה.

"חייבים לזכור - להיות טרוריסט זה לא רק אלו שמחזיקים באקדח, רובה או פצצה. יש גם טרוריסטים שהדרך שלהם היא להכווין את הטרור. הבעיה העיקרית בטרור היא שהוא בלתי צפוי. האוניברסיטה לא מפנה את המאהלים הבלתי חוקיים כי היא במשא ומתן עם המנהיגים של המחאה. אותם 'מנהיגים' שוטפים את המוח למפגינים, לוקחים להם את הניידים, אוסרים עליהם לדבר עם התקשורת, והנהלת האוניברסיטה עושה משא ומתן עם אותם חמאסניקים".

דוידאי מדגיש את הפגיעה בביטחון הסטודנטים היהודים. "רובם כבר התחילו לעזוב את הקמפוס בין שבת לראשון, פשוט פחדו וברחו. פחדו לחייהם, פשוט ככה. רובם לא רוצים לחזור לקמפוס, ואני לא מאשים אותם. יש כרגע בקמפוס אנשים שמחזיקים שלטים ואומרים: 'אנחנו תומכים בטילים של חמאס', 'גדודי אל־קסאם - הנה המטרה הבאה שלכם' (הזרוע הצבאית של חמאס, ד"מ), עם חץ שמצביע על סטודנטים יהודים. אני לא מתכוון להיכנס ולבדוק איתם את זה".

מאז 7 באוקטובר הפרופסור המוערך, מרצה לפסיכולוגיה חברתית ובנם של מקימי יחידת קוצבי הלב בשיבא, מבקר את התנהלות האוניברסיטה. סרטון שלו מדבר ברחבת המוסד כבש את הרשת בימיה הראשונים של המלחמה. "אנחנו לא יכולים להגן על ילדיכם מול ארגוני סטודנטים שתומכים בטרור, כי נשיאת אוניברסיטת קולומביה לא מוכנה להתבטא נגד ארגוני סטודנטים תומכי טרור", אמר שם. דוידאי הודה כי הסרטון "סימן" אותו בעיני הנהלת המוסד היוקרתי.

"חוקרים אותי ומנסים לתפור לי תיק בעקבות הסרטון, בטענה שהטרדתי סטודנטים. אבל גם רוצים להעביר מסר לשאר המרצים היהודים והישראלים - לא לנקוט עמדה. חשבו שאם יחקרו אותי - אפסיק. אבל ההפך, לא אשתוק. לצערי, זה מפחיד את שאר המרצים היהודים".

פרופ' דוידאי מוסיף כי בעוד שבועיים אמור להיערך טקס הסיום של הבוגרים, אבל המשפחות שלהם לא יודעות מה קורה: "האם הם יהיו בטוחים בקמפוס? האם יהיה טקס בכלל? אני באופן אישי לא יודע מה יהיה עם העתיד המקצועי שלי".

הוא סבור כי "הגרוע מכל עוד לפנינו". לטענתו, "כל עוד יש לנו מרצים תומכי חמאס בקמפוס, המצב לא ישתנה. הם הולכים לקבל באוגוסט שנה חדשה של סטודנטים, שגם להם הם ישטפו את המוח. מאוד קל לעצום עיניים כשמדובר ביהודים, כי אנחנו מיעוט מאוד קטן פה, ולא אכפת להם מאיתנו. אז מעדיפים שנהיה העקדה בשביל שהם יוכלו להוכיח את הליברליות שלהם".

"הקמפוס משותק"

"הייתי שם ביום שהם הקימו את מאהלי המחאה והבנתי שהולך להיות פה משהו גדול, שלא היה בעבר", אומרת אלה צ'יזיק, סטודנטית לתואר שני בלימודי האסלאם והמזרח תיכון בקולומביה. "בין השיעורים ראיתי שיש ישראלים שעומדים ממול עם דגל ישראל גדול. זאת היתה התקהלות לא מאורגנת. במהלך היום הנשיאה נתנה את העדות שלה בשימוע. כלי תקשורת נכנסו לקמפוס, סגרו את השערים הראשיים והרגשנו נוכחות גדולה של שיטור. שום הפגנה לא נראתה כך בעבר.

"הנשיאה ניהלה באופן לא נכון את המשבר. עובדה - זה יצא מגבולות קולומביה. נולדה פה מחאת אוהלים כלל־עולמית, שרואים אותה לא רק בארה"ב, אלא גם באוסטרליה ובאירופה.

"כל השנה הזו לא היתה שקיפות מלאה לגבי אירועים שהיו בקמפוס, לא היו אמירות חד־משמעיות. זה חלק מ'הפוליטיקלי קורקט' והחשש שכל דבר שתגיד יבוא עם מחיר מאוד כבד. מהלכים בין הטיפות, אין פה מסר אחיד וברור. זו התנהלות של שנה שלמה בכל האוניברסיטאות בארה"ב, והנה הקמפוס שלנו משותק".

צ'יזיק מרגישה שהפעם נחצו הקווים, והאוניברסיטה נכנסה לעידן חדש שבו האנטישמיות נותרת ללא מענה. "אני מרגישה שאיבדנו את הצפון. הקווים בין מותר ואסור, שחור ולבן, לא קיימים עוד - ועל הכל אפשר לערער באוניברסיטה. אין פה הסכמה על שום דבר. אם אין הסכמה על שום דבר שהוא אסור - נפתחת הדלת לתופעות מאוד בעייתיות. מרוב הניסיון להיות 'פוליטיקלי קורקט' אין פה גבולות לכלום".

לדבריה, "מעל לכל רואים את הקריאות שלהם, שהופכות להיות אלימות יותר ויותר. זה דבר אחד להגיד שאתם נגד הציונות - אפשר להגיד את זה במסגרת חופש הביטוי - ודבר אחר לקרוא 'לשרוף את תל אביב עד היסוד', או להגיד שאנחנו המטרה הבאה של גדודי אל־קסאם. זו הסתה, זו אלימות, זו אנטישמיות. מאחורי זה כבר אי אפשר להתחבא. בוא נהיה ברורים פה - חמאס הוא ארגון טרור מוכרז על ידי ארה"ב. להגיד 'אנחנו חמאס' זה מעבר לחופש הביטוי. אי אפשר לעצור ולשחרר אנשים שאומרים את זה. צריכים להינקט פה צעדים יותר משמעותיים".

צ'יזיק, שהגיעה לקמפוס השבוע לשיעורים האחרונים בסמסטר, לא חוששת לביטחונה אבל מעידה כי "הרבה סטודנטים יהודים מרגישים שהביטחון שלהם נפגע באופן משמעותי". היא מוסיפה: "הרבה ישראלים גרים באזור הקמפוס, ואז זה בכלל מפחיד. לא מרגישים בנוח לצאת החוצה כשיש את המפגינים כל הלילה וכל היום".

כששאלתי אותה על המשך דרכה האקדמית במוסד, היא תהתה בקול רם: "נשאלת השאלה מה הלאה. יש לקחים שצריכים להילמד ושאלות שצריכות להישאל. האם צריכים להפסיק ללמוד באוניברסיטאות האלה או ההפך - חשוב ללמוד במקומות האלה? תחושת הביטחון היא דבר מאוד אישי, ולא לכולם מתאים להיות מייצגים של רעיון או מדינה. אני באופן אישי חושבת שמאוד חשובה הנוכחות הישראלית והיהודית בקמפוסים האלה. עם זאת, אני עדיין מתלבטת אם את המחקר ותוכנית הדוקטורט שלי אעשה באוניברסיטה שלא יודעת לשים גבול לסטודנטים".

צ'יזיק מספרת כי ראשי התוכנית שבה היא לומדת יזמו מפגש כדי לשוחח על האירועים בקמפוס ולשמוע מהסטודנטים על תחושותיהם. מועד המפגש נקבע לליל הסדר, ואף שהיא ביקשה להקדים אותו או לדחותו לאחרי החג, מארגני האירוע סירבו - והאירוע התקיים כמתוכנן.

"הנשיאה הכניסה את המשטרה ביום חמישי על בסיס זה שההפגנות הפרו את החוקים של הקמפוס - לא קיבלו אישור למקום ולשעה - ולא בגלל שנשמעו בהן קריאות המעודדות את חמאס להרוג יהודים ולשרוף את תל אביב עד היסוד. לא ייתכן שלאוניברסיטה אין עמדה ברורה בנוגע לקריאות כאלה".

עומר לובטון־גרנות בחר להיכנס אל גוב האריות הפרו־פלשתיני בקמפוס. לדבריו, "אווירת מלחמה" ליוותה את אוניברסיטת קולומביה. "יש פה מסוקים בשמיים, ליד השער עומדות עשרות ניידות, שוטרים חמושים עם אלות בכל פינה. סדר היום בשכונה מופרע. יש הגבלות על השהייה באוניברסיטה, יש הגבלות על הגן של הבן שלי. היה אסור לילדים לצאת מהכיתה בשלב מסוים בגלל המצב. והוא בן 3".

לובטון־גרנות אומר כי מאחורי ההפגנות עומד עיקרון של "צדק מדומיין, מטעם אנשים שנכנסו לאמוק ופשוט מטרידים את כולם. זה מצב בלתי אפשרי. אנחנו מצפים לתגובה יותר אסרטיבית מהאוניברסיטה. קשה ללמוד ככה. סטודנטים עזבו את העיר והאזור כדי לחזור לבתים שלהם. הם נמנעים מלהגיע לשיעורים".

ביום רביעי הודיעה הנהלת האוניברסיטה על דדליין למפגינים ודרשה מהם להתפנות. בעוד במתחם הקמפוס עדיין שהו המפגינים הפרו־פלשתינים, אחרים בחרו להרחיב את המחאה מחוץ לקמפוס מול כוחות שיטור מוגברים. "האווירה מתוחה. בפנים עדיין יש סטודנטים ש'כבשו' את הקמפוס ויהיה מעניין לראות לאן זה יתקדם", מספר עומר. בתוך כך, הוא מתאר את מתח בין המוחים למשטרה מחוץ לקמפוס. באזור זה המשטרה יכולה לפעול, בניגוד למתחם הקמפוס רווי המאהלים.

"מעמידים פנים"

הרחק משם נמצאת אוניברסיטת ניו יורק. "אחרי שראו כי מה שקורה בקולומביה מצליח, המוחים החליטו לפתוח אוהלים מול הכניסה של בניין לימודי מנהל עסקים, שהוא על שם המשפחה היהודית שטרן ובמימונה", אומרת ד"ר חן פונדק, פוסט־דוקטורנטית באותו הבניין שבו התקיימה מחאת אוהלים נוספת בעיר.

"שמעתי קריאות של 'We don't want a Jewish state, we want all of it'", וגם דרישה לסגור את סניף אוניברסיטת ניו יורק שיושב בתל אביב, וקריאות בעד אינתיפאדה. נאלצנו להיכנס בשער האחורי של הבניין כי המוחים חסמו את הכניסה הראשית".

ד"ר פונדק חוקרת בתחומים של התנהגות צרכנים, קבלת החלטות בתנאי אי־ודאות ושיפוט ברשתות חברתיות. במסגרת תפקידה היא התריעה בפני הנהלת המוסד עוד לפני גל המחאות הנוכחי.

"כתבתי כבר באוקטובר לנשיאת האוניברסיטה כמה פעמים על הבעיה הגוברת, ושאי אפשר להמשיך להעמיד פנים. חתמתי את המייל הראשון במשפט קשוח - It's NYC 2023, but from time to time it feels Berlin 1933".

יש לך תהיות לגבי המשך דרכך?
"כל מי שחווה את 8 באוקטובר בארה"ב כשהחלו המחאות, יממה אחרי הטבח, יודע שהמשפט 'אין לנו ארץ אחרת' זו לא סיסמה. בשביל להבטיח את זה, צריך גם אקדמיה משגשגת עם תקציבים בישראל. סטודנטים כמונו יכולים להתריע. אנחנו לא יכולים להוביל לשינוי. השינוי לאורך זמן דורש עבודה משותפת של הממשל האמריקני עם ממשלת ישראל. זה לא דבר שייפתר ביום אלא דרושה תוכנית רבת שנים, אבל באופן המיידי צריך תגובה נחרצת מהאוניברסטיאות ומהסגל הבכיר".

ד"ר פונדק קוראת "לכל חבר סגל ישראלי בארץ ובארה"ב להביע עמדה מול הקולגות שלהם נגד מופעי האנטישמיות והאנטי־ישראליות בהפגנות. היום זה פוגע בקריירה שלי, אבל אם נמשיך לשתוק במקום לפעול, זה יחסל את האקדמיה הישראלית".