בעניבה שחורה ובחולצת כפתורים לבנה נאם מנהיג מפלגת הכוחות הלבנוניים. בכפר במערב המדינה נופפו בקהל בדגלים לבנים עם סמל הארז הירוק. קרובי משפחתו של הפעיל הפוליטי סולימאן פסקל, שנרצח לאחרונה, ישבו מסביב לארונו החום חנוטים בחליפות מגוהצות. ההלוויה הזו הזכירה יותר אסיפה של מרכז מפלגה. מדי פעם נשמעו מחיאות כפיים בחיתוכי הדברים.
נדמה שרק בלבנון של 2024, אדם כמו סמיר ג'עג'ע הופך לסוס השחור של הפוליטיקה המקומית. הוא בן 71, ועומד בראש המפלגה הנוצרית הגדולה בפרלמנט (19 מתוך 128 מושבים). למרות זאת, כבר יותר משנה וחצי אין בכוחו להקים ממשלה או להביא לבחירת נשיא מטעמו. ג'עג'ע הוא מהדמויות המפוקפקות של מלחמת האזרחים, שבמהלכה פיקד על מיליציה נוצרית. בגינה גם הואשם בפשעים נגד האנושות ונשלח למאסר עולם, שקוצר באורח פלא, עם חנינה מלמעלה. כבר כמעט יותר מ־20 שנה הוא המנהיג הבלתי מעורער של הכוחות הלבנוניים, המפלגה שצמחה מאותה המיליציה.
תיעוד מהתקיפה המיוחסת לישראל במזרח לבנון // צילום: רשתות ערביות
אחד מפשעיו המפורסמים של ג'עג'ע היה רצח טוני פרנג'יה. בבוקר 13 ביוני 1978 הוא הוביל כוח חמוש של הפלנגות אל בית המשפחה בצפון לבנון. במרחץ הדמים נהרגו 45 בני אדם, וג'עג'ע יצא חבול בידו. צחוק הגורל הוא שבנו של טוני, סולימאן פרנג'יה, הפך בשנה שעברה למועמד של חיזבאללה לנשיאות.
פרנג'יה הבן עומד בראש סיעה ננסית של נוצרים בשם "בריגדת מרדה". המפלגה היא שריד של המיליציה שהתפלגה מהמיליציות הנוצריות האחרות, על רקע אותו סכסוך סנדקי. בקיצור, חיזבאללה מריץ נציג של מאפיה מקומית לנשיאות לבנון - ועדיין מצליח די בקלות למנוע מג'עג'ע לבחור מועמד משלו. "לחבר סולימאן פסקל, היה סמוך ובטוח - אנחנו ממשיכים. אנחנו לא מפחדים מדבר", התעקש ג'עג'ע בדבריו למיקרופון הארוך בהלוויה.
פסקל נרצח בידי חברי כנופיה סורית. הם שדדו את רכבו והיכו אותו בקת של אקדח, מה שגרם לו לדימום מוחי שהביא למותו. כך לפחות גורס מנגנון המודיעין של הצבא הלבנוני. גופתו נחטפה לסוריה והוחזרה בינתיים, אך במפלגתו של ג'עג'ע טוענים כי לא מדובר באירוע פלילי, אלא ברצח פוליטי - האשמה שאפילו לדבריו של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, מזכירה את ימי מלחמת האזרחים.
הכוחות הלבנוניים אינם הגורם היחיד שמטיל ספק בגרסה של השלטון. "יש שתי סוגיות שמעוררות חשד", העירה על כך חנין גאדר, חוקרת לבנונית ממכון וושינגטון. "האחת: איך חיזבאללה יכול להכחיש מעורבות כשהחוטפים הסורים הצליחו לעבור אותו בגבול, שנמצא בשליטה ובפיקוח שלו? השנייה: המודיעין של צבא לבנון מוביל את החקירה. וכולנו מכירים את ההיסטוריה של הקשרים הפוליטיים של אותו מנגנון..."
חוסיין עבד אל־חוסיין, חוקר שגדל בביירות ועובד כיום במכון FDD האמריקני, נחרץ יותר מחנין: "זמן קצר לאחר התפשטות הידיעה על חטיפתו של סולימאן, חיזבאללה פתח במסע דיסאינפורמציה. ניסו שם להאשים אותו בהיותו קורבן של סחר בסמים. כשהזיוף הזה לא תפס - הודות למוניטין של סולימאן בתור מהנדס ואיש משפחה - התחילו לטעון שהוא היה קורבן לחטיפת רכב אקראית. המחשבה ששודדים יגררו גופה של קורבן למעוז שנמצא 100 ק"מ מזירת גניבת הרכב, במקום פשוט להיפטר ממנה - מעלה יותר שאלות מתשובות".
אל־חוסיין ציין כי בעוד הצבא טוען שפסקל נרצח באמצעות מכת אקדח - גם באירוע רצח אחר נטען כי נעשה שימוש באותו דפוס פעולה. הוא מצביע גם על הפער שבין גרסת הצבא, שתיארה שוד מזוין של כנופיה סורית, לבין הגרסה של ראש ממשלת המעבר נג'יב מיקאתי, שדיבר על התנקשות.
"ייתכן שרבים שואלים 'מה עכשיו?' התשובה היא שעכשיו זה זמן סכנה", אמר ג'עג'ע בעת נאומו. "העימות נמשך. לא מדובר בעימות לשם נקמה, אלא בעימות למען מעבר למציאות חדשה. העימות שלנו, יחד עם כל הלבנונים בעלי הכבוד ושוחרי החופש, הוא כדי שלא נהיה נתונים בכל חמש או עשר שנים למלחמה חדשה. כדי שלא נתבייש עוד בדרכון הלבנוני שלנו. כדי שלא נתויג בתור ארץ הטרור והקפטגון (משכך כאבים שחיזבאללה מוכר ברחבי המזרח התיכון בתור סם; ש"ק). כדי שלא יימשכו פעולות החיסול, החטיפה והרצח - כמו שקרה עם פסקל".
למרות הביקורת החריפה הזו, לג'עג'ע היתה גם צפירת הרגעה באותו נאום: "נמשיך במאבק כדי לשנות בדרך דמוקרטית את השלטון המושחת והכושל, שזרק אותנו למדור האחרון בגיהינום", הבהיר המנהיג הוותיק. אבל לא כולם סבורים שהדבר יישאר בגדר מאבק דמוקרטי וג'נטלמני עם חיזבאללה, משל היה מדובר בבית הלורדים הבריטי. רק בספטמבר האחרון פרצו חילופי אש בין נוצרים לשיעים ליד כפר בדרום לבנון, על רקע התהפכות משאית נשק של ארגון הטרור. חיזבאללה הואשם אז בהפיכת ארץ הארזים למחסן הרקטות של איראן.
"בעודם מרגישים מאוימים, החמושים של הכוחות הלבנוניים החיו את קריאות הקרב שלהם מימי מלחמת האזרחים שהסתיימה ב־1990 - 'הסכנה דופקת בדלתות'", הוסיף אל־חוסיין. "סולימאן הפך לגורם הרשמי השני בכוחות הלבנוניים שנרצח בתוך שמונה חודשים. מסע ההתנקשויות של חיזבאללה ביריביו החל - אם להאמין לבית הדין המיוחד של האו"ם, בשנת 2005 - כשראש הממשלה לשעבר רפיק אל־חרירי נרצח. מאז המיליציה הנתמכת בידי איראן רצחה לפחות 12 יריבים".
ואי אפשר להתעלם, כמובן, מהמגמה ההיסטורית. מאז 1975, על רקע מלחמות האזרחים ושקיעתה של לבנון בבוץ של חיזבאללה, שיעורם של הנוצרים באוכלוסייה ירד מחצי לסביבות השליש. וכעת, המאבק הזה הפך בשבילם לשאלה של להיות או לחדול.
שעירים לעזאזל
בינתיים הפליטים הסורים הפכו לשעירים לעזאזל, כשהרצח של פסקל גרר סדרה של אירועי התעללות אכזרית בהם מצד נוצרים. הרשתות התמלאו בשבועיים האחרונים בתיעודים מחרידים של הפליטים בעודם מוכים ומדממים. מאז מלחמת האזרחים בסוריה, כ־1.5 מיליון פליטים סורים מצאו מקלט אצל השכנה הקטנה, אך בשנים האחרונות מתגברות הקריאות לסלק אותם מהמדינה לאלתר. בממשלת המעבר מנהלים מגעים שוטפים בעניין עם הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד עם גורמים רשמיים בקפריסין וביוון, שמושפעות יותר מכולן מההגירה הבלתי חוקית לאירופה.
ג'ובראן באסיל, מנהיג המפלגה הנוצרית של הפטריוטים החופשיים, זיהה פחד שאפשר לרכוב עליו. בבחירות האחרונות, ב־2022, התנועה שלו נחלה תבוסה ואיבדה חלק ניכר ממושביה. אנשיה עדיין מאיישים את ממשלת המעבר בראשותו של נג'יב מיקאתי, אך באסיל למד מג'עג'ע את נפלאותיו של הדגל האדום. אך לג'עג'ע יש את חיזבאללה, שבזכותו כמעט ריבע את כוחו ב־20 השנים האחרונות. ובאסיל לא יכול ללכת עד הסוף נגד בעלת הברית השיעית. במקום זאת, הוא בחר להסית נגד הפליטים הסורים.
"חמשת הצעדים שהצעתי הם: 1. סילוק הסורים מבתי הכלא הלבנוניים בהחלטה של משרדי המשפטים והפנים. 2. כוחות הביטחון יסלקו כל סורי שהגיע לתוך המדינה ממעברי הגבול באופן בלתי חוקי, או שנכנס באופן חוקי אך מחזיק בתעודת פליט. 3. סילוק כל עובד סורי שהפר את חוק העבודה. 4. הסרת מעמד הפליטות והפסקת הסיוע לכל סורי שלא עומד בתנאי הפליטות. 5. עיריות יגרשו כל סורי שמפר את החוק מתחום השיפוט שלהן", הציע באסיל רק בשבוע האחרון.
מדובר בקונצנזוס בקרב הנוצרים במדינה, אם מדובר במרונים ואם באורתודוקסים. גם בכירים בקהילה הנוצרית האורתודוקסית קראו לגירושם המיידי: "הארץ שלנו גוססת, אנשיה סובלים", הזהיר הבישוף של הקהילה הנוצרית האורתודוקסית בלבנון, אליאס עודה. "המנהיגים והפקידים של המדינה לא מצאו את הזמן לטפל ולבנות מחדש את המדינה. החל מסוגיית הנשיאות, שנחוצה לניהול המדינה וענייני האנשים, שסבלו דיים מהעוני, מההשפלה וממצוקות החיים - וכעת סכנה נוספת התעוררה להם בשל הידרדרות הביטחון, כתוצאה מזה שאין דין וחשבון וביקורת הגבולות מוזנחת.
"מספר גדול של לא־לבנונים - רובם בלתי חוקיים וחלקם עבריינים - מבצע פשעים נגד הלבנונים. אנחנו מכבדים את זכותם של האנשים לחיות בכבוד, אבל בארץ שלהם, ולא על חשבונם ועל כבודם של הלבנונים. השליטים חייבים לפעול להחזרתם לארצם".
הבישוף הזכיר גם אירוע פלילי שקרה רק בתחילת החודש. כנופיה של סורים פרצה לבית של לבנוני, בסיוע העוזרת הסורית שעבדה אצלו. הם רצחו אותו ותקפו את אשתו, ואחר כך גנבו את כל תכולת הבית וברחו ליעד לא ידוע. הרצח התרחש בשכונה הנוצרית הוותיקה אשרפיה שבביירות, שכוללת דירות יוקרה. בפרלמנט הלבנוני קמה סערה, ואחד מהחברים קרא לשר הפנים לנקוט צעדי חירום בבירה ולהקים גדוד סיור מטעם העירייה.
מעדויות שהגיעו ל"ישראל היום" עולה התמונה הבאה מהצד של הפליטים הסורים: לבנון היא תחנת מעבר בשבילם. הם מחפשים דרכון מזויף, מחפשים ספינה שתיקח אותם לאירופה, אך אגרה מהשגרירות עולה בסביבות 350 דולר, וההזמנה לתור לוקחת לפחות כמה חודשים. בינתיים הם תקועים בתחנה, מחפשים עבודות מזדמנות ובעיקר חוששים לגורלם.
הנשים והילדות הן הפגיעות מכולם, ומעת לעת הסורים מתבשרים על עוד פליטה שנחטפה. מוקדם יותר החודש יצאה נערה סורית בשם עאשה נאסיף מביתה. היא הלכה לבית של קרוב משפחה שנמצא במרחק של קילומטרים ספורים, בכפר אל־מניה. מצלמות אבטחה תיעדו רכב טויוטה שחור, שיושביו חטפו אותה בכוח ונסעו דרומה, לטריפולי.
תסיסה חברתית
מטבע הדברים, העובדה שבחיזבאללה פתחו חזית נגד ישראל לא הועילה למצב הכלכלי הקשה. מאז 2019 הלירה הלבנונית איבדה 90% מערכה, התוצר הלאומי הגולמי נחתך בחצי, וכ־80% מהאוכלוסייה סובלים מעוני. המציאות הזאת שונה מאשר ערב מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, כשהמערכת הבנקאית תפקדה, כשלמדינה היו נשיא מכהן וממשלה קבועה, וכשבמפרץ עוד סייעו לה מבחינה פיננסית. מי שמחזיקים עוד את המשק על כתפיהם הם הלבנונים החיים בחו"ל, שמנשימים את ארצם באמצעות כמה מיליארדי דולרים בשנה. השבוע אמר שר הכלכלה והמסחר הלבנוני אמין סלאם כי ההפסדים של המדינה כתוצאה מהמלחמה עומדים על 10 מיליארד דולר.
קריסת המשק כרסמה גם במעמדם של חיילי הצבא. השכר הנוכחי כה נמוך, שרבים מהם מחזיקים בעבודה נוספת. בדרך כלל, בתור נהגים בשירות חברת ההסעות הבינלאומית "אובר" או בעבודה בחניונים. "פעם הרווחתי 1,500 דולר (בחודש) מהצבא, ופתאום יש רק 60 דולר. יש לי בת שנתיים, והיא זקוקה לחיתולים ולפורמולה. אז אני צריך לעבוד גם בלילה. החיילים מושפלים", העיד חייל שעזב את הצבא הלבנוני בפני ה"וושינגטון פוסט". הוא פרש לפנסיה מוקדמת.
את התסיסה החברתית אפשר לראות כבר מזמן מעל לפני השטח. "חיזבאללה והמזכ"ל שלו חסן נסראללה - בשם הריבון והעם, אנחנו דורשים לא לדחוף את לבנון למלחמה ולהכניס נשק לשדה התעופה בביירות", כך נכתב על המסכים בטרמינל של הבירה בינואר האחרון. "שדה התעופה רפיק אל־חרירי אינו שדה התעופה של חיזבאללה ואיראן. הוי, חסן נסראללה - אתה לא תמצא תומך אחד אם המלחמה תבלע את לבנון. אתה תישא באחריות ובהשלכות. הוי, חיזבאללה - לא נילחם בשם אף אחד". סוכנות הידיעות הלבנונית דיווחה אז על פצחנים (האקרים) שהשתלטו על המסכים.
גם היחסים בין חיזבאללה למפלגה הנוצרית של באסיל ידעו זמנים טובים יותר. השותפה הפוליטית של נסראללה הפנתה לו את הגב בחודשים האחרונים, תוך הבעת התנגדות חריפה לחזית שפתח ארגון הטרור מול ישראל. גם כאן זה לא נבע מחיבה יתרה לישראל, אלא יותר מחשש לעתידה הפוליטי של הסיעה.
באסיל, למשל, תהה רק השבוע מדוע אין החלטה דומה של מועצת הביטחון לגבי הפסקת אש בלבנון כפי שהיה לגבי עזה. "ההחלטה צריכה להתקבל במסגרת החלטה 1701 (מסוף מלחמת לבנון השנייה; ש"ק), ויש ליישם אותה באופן מיידי ומלא. המטרה היא לעצור את ישראל ולמנוע ממנה להרחיב את תקיפותיה, ולהשיב את אמינותם של האו"ם ושל הקהילה הבינלאומית בהגנה על לבנון. על לבנון, כמובן, לתרום לעניין הזה, (אבל) על חיזבאללה לתת תשובה אם זה יקרה, מפני שהפסקת המלחמה היא דרישה של לבנון ושל כל הלבנונים. אם תהיה החלטה באו"ם - זה יהפוך להיות דרישה בינלאומית".
"החיים התהפכו"
אל הקלחת העדתית והחברתית הצטרפו בשנה האחרונה שני מרכיבים נפיצים. מאז החלה המלחמה, כ־100 אלף איש עזבו את דרום לבנון בעקבות החזית שנפתחה מול ישראל והתקיפות של צה"ל. "נאלצנו לעזוב את העיירה שלנו בדרום לבנון עקב התקיפות הישראליות", העיד לבנוני בפני רשת "אל־ערביה".
"חיפשנו מקלט אצל אחד מהקרובים שלנו. החיים שלנו התהפכו. הבתים שלנו נהרסו בתקיפה, וגם השטח החקלאי נפגע קשה. אף גורם רשמי או לא רשמי שאל מה קרה לנו. המשפחה שלנו התפרנסה מסופרמרקט בעיירה, אך כעת אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו. עייפנו מהמלחמה, ואנחנו מקווים שהיא תסתיים ושנחזור לחיים הנורמליים שלנו, שלא היו נורמליים גם ככה מאז המשבר הכלכלי שהיכה במדינה ב־2019. אנחנו לא רוצים שום דבר מהמדינה מלבד עצירת המלחמה, כדי שנוכל לחזור לבית ולאדמות שלנו".
80% מבני הכפר רמיש שבדרום לבנון, שמזוהה עם המיעוט הנוצרי, נעקרו ועזבו לביירות ולאזור הר הלבנון, כך מספר תושב אחר. לדבריו, הם נאלצו לברוח בגלל התקיפות של ישראל, שגרמו לכך שאי אפשר לעבוד במקום. "הילדים שלנו נאלצו לחזור ללימודים מרחוק, אחרי שנמנע מהם ללכת לבתי הספר. אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים את המלחמה הזו או לא. הדרישה שלי היא כמו של שאר האנשים בכפר - סיימו את המלחמה הזו ותנו לחזור לחיות בשלום. למה אנחנו צריכים לשלם מס דמים כל כך גבוה ולספוג הפסדים אדירים ללא סיבה משכנעת? מובן שאנחנו מזדהים עם תושבי עזה מול המלחמה הישראלית, אבל לְמה מועילה החזית בדרום לבנון? ההפצצות על עזה נעצרו? הם חזרו לבתים שלהם?"
גורם נפיץ אחר צף אל פני השטח כבר בספטמבר. סכסוך בין פת"ח לבין פלג אסלאמיסטי המזוהה עם חמאס, במחנה הפליטים הפלשתיני עין אל־חילווה, יצא משליטה וכמעט התפשט לאזורים אחרים. מדובר באחד מהמחנות הגדולים ביותר, עם יותר מ־130 אלף איש. בחילופי האש נהרגו חמישה אנשים ונפצעו 52 אחרים. העימות הצבאי פרץ בעקבות חיסולו של אבו אשרף אל־ערמושי, מפקד בפת"ח שהיה אמון על כוח הביטחון המקומי. הוא נרצח עם ארבעת מאבטחיו.
כדי לכבות את הדליקה, השלטונות הלבנוניים זימנו את בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק ואת בכיר פת"ח עזאם אל־אחמד. מאז הכריזו הרשויות על "הפסקת אש קבועה", ובמסגרת ההסכם נמסרו המבוקשים ברצח אל־ערמושי לרשויות. אך מאז החלה המלחמה חמאס מגביר את פעילותו במחנה. חסידי ארגון הטרור עוברים ברחובות וקוראים: "ברוח ובדם נפדה אותך עזה", וגם "חייבר חייבר יא יהוד, צבא מוחמד יחזור" - קריאה שמזכירה את גורלם המר של אנשי העיר היהודית חייבר שבסעודיה, שנכבשה בידי צבא האסלאם במאה השביעית.
במלחמה התברר כי כמה מחבלים שנהרגו בדרום לבנון השתייכו לשלוחה של חמאס, והגיעו מתוך המחנה. במקביל, בנציגות של ארגון הטרור במדינה הבטיחו להקים "מסגרת עממית" חדשה - אך בביירות קמה תרעומת, ופוליטיקאים, ובהם באסיל, הזהירו מפני "פת"חלנד 2", אותה מובלעת טרור פלשתינית בדרום לבנון שגררה אחריה את פלישת ישראל בשנות ה־80. היה זה כמו הד נוסף ממלחמת האזרחים, שעלה מהאוב והילך אימים על הלבנונים. רק זה היה חסר להם.
בחמאס מיהרו לגמגם שמדובר בארגון בעל אופי חברתי־מחאתי, אבל אף אחד לא השתכנע. גם במקרה הזה סמיר ג'עג'ע, פוליטיקאי משופשף, היה הראשון לזהות הזדמנות לעקוץ את יריביו: "חיזבאללה מסייע לחמאס בתוך מחנה הפליטים עין אל־חילווה", אמר. "הוא מפתה את הלוחמים שם ללכת לגבול, (אבל) רק נוכחות הצבא הלבנוני בדרום המדינה תמנע כל תקיפה על לבנון". לא היה ברור אם ג'עג'ע האמין לעצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו