פולקסווגן טי-רוק: נהיגה ראשונה

יותר מדי פעמים בתקופה הגשומה האחרונה, מצאתי את עצמי מרגיש ניכור מהמכונית שסביבי. בתנאים האלו של חושך וגשם בלתי פוסק, עם ראייה ותגובות של גבר מזדקן, מצאתי את עצמי מגשש באפלה. איך מפעילים את זה, ומאיפה מבטלים את ההוא. אצבעות מרפרפות על מסך באפלה. על טעם ועל ריח? ממש לא. בעיה בטיחותית? לגמרי. כן, המבול האינסופי של מותגים חדשים שנוחת כאן ישר אל ידינו הבוחנות, מעלה הרבה שאלות. לעומת אלו, הנה נוחתת כאן תשובה ברורה ומוחלטת.

עוד מאוברדרייב >>>

בואו נתחיל מהסוף. במחיר של 170,000 שקלים אני לא חושב שיש מכונית במידותיה ויעודה של הטי-רוק שהייתי מעדיף. העדר נוהר אחר עוד כפתור מכאן, נסחף אחרי הבטחות סרק ירוקות, מיטגן ליד עמדות טעינה. אני מעדיף את האיכות, הזריזות והתחושה השלמה, שיש בטי-רוק.

למה? זה קל. בכל הקשור למראה זו מכונית נאה למדי שמסגירה מיד את מוצאה. ברור לחלוטין שזו פולקסווגן והיא נראית טוב, סולידית מחד אך עדכנית באופן ברור מאידך. מתיחת הפנים שנעשתה למכונית הזו (שהוצגה ב-2017) מציבה תשובה אופנתית לצרכים העדכניים. מבפנים זה אפילו טוב יותר. עשרות שנים של שיפור הנדסת האנוש, האיכות, החומרים, נותנת את אותותיה כאן. זה מורגש בכל כפתור ובכל רכיב. וכן, גם בתפעול של מסך המגע והכפתורים ההכרחיים שפזורים כאן. יש כאן הגיון, כזה שאי אפשר למצוא באיזו צ’הוריסאנגו (שם גנרי) שהרגע נחתה כאן. אפשר להציג קידמה מסתבר, מבלי להיות לא ברור.

מבחינת אבזור, אפשר למצוא בגרסת הכניסה דברים משמעותיים כמו כיסאות הנוחות של פולקסווגן (חשמל ועיסוי לנהג) מלפנים מצד אחד, אבל בלי סגירה חשמלית לדלת המטען מאידך. למרות שהתרגלנו לרשימות אבזור אדירות אצל הסיניות החדשות, כאן הרשימה צנועה משמעותית. אם נפרט יותר נמנה בגרסת הכניסה מולטימדיה מרכזית גדולה ולוח שעונים דיגיטלי, חימום לגלגל ההגה, בקרת אקלים מפוצלת, חיישני חנייה היקפיים, תאורת מטריקס וכו’. מבחינת אבזור בטיחות מתקדם יש כאן חבילה מקיפה, כזו שגם עובדת טוב על גבול האוטונומיה. כן, בניגוד למערכות המזרחיות הלא אפויות.

על הכביש מדובר במכונית נמרצת, חיונית וכן, נוכח מה שקורה מסביב – מהנה. המכלולים כאן מוכרים מאאודי Q2 והתוצאה עגולה ונעימה מאוד. המנוע הוא אותו 1.5 ל’ טורבו המוכר של הקונצרן. הוא מפיק כוח מספק, בטח כשהוא צריך להניע מכונית קלה יחסית. כן בהשוואה לאותן חשמליות מוכרות אין כאן סוללת ענק עם משקל יתר. אין תכנון מרושל שתמיד מתבטא במשקל עודף. יחד עם תיבת ההילוכים עם יחסי ההעברה הטובים הביצועים נמרצים למדי. מצד שני יחידת ההנעה הזו יודעת גם לחסוך דלק, להשבית שני ציל’, ולחסוך איפה שצריך.

אבל יותר מכל אלו זו ההתנהגות והנוחות שיש כאן. האופן שבוא הטי-רוק נושאת את עצמה על הכביש. היא מרגישה זריזה, קלילה, מגיבה. ההגה המדויק, הכיול הנכון של המתלים, מתבטאים במכונית שעונה היטב לדרישות הנוהג בה, כשהוא דורש. הכיול הזה של המתלים, מייצר תחושה מוצקה ואיכותית, יחד עם המושב המשובח ואיכות הבנייה. המוצקות הזו מלווה באופן חיובי כל נסיעה וגם על שברים חדים בעיר הטי-רוק נוטל את עוקצם של שיבושים, גם אם לא מעלימם לחלוטין.

אם נחזור לנקודת ההתחלה נגלה שגרסה זו (‘סטייל’) של פולקסווגן טי-רוק נמכרת במחיר שהוא לב ליבו של השוק היום. קצת מתחת לעלות הרכישה הממוצעת העדכנית של רכב בישראל. אותה ישראל שמשמשת כראש גשר בפלישה הסינית לאירופה, אותה ישראל בה נמכרות מכוניות של יצרנים שאת שמם אנחנו עדיין לא יודעים להגות. 170,000 שקלים יכולים לסדר לך סינית חשמליות רבת אבזור. הם יכולים גם להניח אותך בתוך רכבים של יצרניות ותיקות יותר. והם יכולים להניח אותך גם בטי-רוק. ההבדלים ברורים מאין כמוהם. מי שזוכר את ההיסטוריה של הקהל הישראלי, את אפיזודת 1988 של דאצ’יה, זו אחריה של דייהו ועוד, לא צריך להיות מופתע מנהירת העדר אחר עוד אופנה כזו או אחרת. מי שמבקש את הקצה השני של המשוואה הזו, יעדיף את תחושה העומק והאיכות שיש בתוך רכב כמו הטי-רוק.

למרות יכולותיו, ככל הנראה לא נראה רבים ממנו על כבישי ישראל. בזמן שהסיניות שולחות לכאן אלפי מכוניות כמוצאות שלל רכב, באירופה המצב שונה. שם הטי-רוק הוא אחד משלושת רבי המכר של היבשת. פולקסווגן לא תשלח לכאן אלפי יחידות אלא הרבה פחות שיימכרו מהר מאוד. כך שגם אם הישראלי הממוצע, ידע להבדיל לשם שינוי בין יצרנית רכב לחברת סטארט-אפ, לא נראה רבים ממנו על הכביש.

פולקסווגן טי-רוק 1.5 ל’ ‘סטייל’

מנוע: 1,498 סמ”ק, טורבו

הספק: 150 כ”ס מ-5,000 סל”ד

מומנט (מומנט): 25.5 קג”מ מ-1,500 סל”ד

תמסורת: 7 היל’, כפול מצמדים

בסיס גלגלים: 259 ס”מ

משקל: 1,355 ק”ג

מ-0 ל-100 קמ”ש: 8.3 שנ’

מהירות מרבית: 207 קמ”ש

צריכת דלק (מבחן): 12.1 ק”מ/ל’

מחיר: 170,000 שקלים