"רק אחרי שדקר הוא אמר: 'אני רגוע'"

התובעים בתיק עו"ד מורן גז ואבי ביטון טענו בפני בית המשפט וביקשו כי הרכב ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע ירשיע אותו בניסיון רצח, ויעדיף את עדותה של איסקוב על פני עדותו השקרית והמתחמקת של אביעד על דוכן העדים.

עו"ד גז פנתה לבית המשפט ואמרה: "המחלוקת העיקרית בין הצדדים בנוגע לעבירה שבוצעה במתלוננת. מה הייתה כוונתו של הנאשם בעת ביצוע המעשים בהם הודה, והאם אמר לה תמותי כבר בעת שחנק אותה. נבקש להעדיף את אימרות המתלוננת על פני עדותו השקרית והמתחמקת של הנאשם בביהמ"ש. בחקירותיו במשטרה שמר על זכות השתיקה".

בין הראיות המרכזיות שמגבשות את עבירת ניסיון הרצח, נמצאת העובדה שאם באמת לא הייתה לנאשם כוונה להמית היו לו מס הזדמנויות לחדול מהתקיפה. לאחר המכה הראשונה, בה ניתן לשמוע את המתלוננת מבקשת סליחה ומתחננת על חיה ואומרת לו בוא נתקלח ונדבר. הנאשם אומר לא לא וממשיך את התקיפה. הנקודה השנייה כשהוא פותח את הדלת לשכנה עדי גוזי מרחיק אותה והילדים וחוזר לבית. הנקודה הזו הייתה לפני החניקה והדקירות. גם בסיום החניקה יכל לעצור את התקיפה כשראה שהיא בחיים ואז בחר להסלים את התקיפה שלו ודקר אותה בין 15 ל-20 פעמים הוא בחר פעם אחר פעם במודעות להסלים את המעשים.

בהמשך הדיון, התובעת עו"ד גז ציינה את עדותה של שירה, 3 ימים בלבד לאחר האירוע. "העדויות מצולמות ולא סתם היה חשש לחייה. ניתן לראות אותה זמן קצר לאחר האירוע בקושי זזה, אך מדברת בצורה צלולה. האמירה שלה מפורטת מאוד. נכנסת לדברים קטנים. היא לא מנסה להכפיש את הנאשם. היא מציגה את נקודות האור והשפל ביחסים. מתארת כיצד ההידרדרות במערכת היחסים החלה לאחר ההפלה. היא מתארת מדוע חשה פגועה מיחסו אליה. היא מתארת במדוייק את האירוע, כפי שמתואר בכתב האישום והנאשם מודה בו: 'הוא חובט בי פעם ועוד פעם ואני כולי דם. שלולית דם. ואני אומרת אם אני רוצה לחיות אני צריכה לצעוק. ואני צועקת לעזרה'".

​​​​​​​עוד תיארה התובעת איך שירה תיארה את התקיפה שלה. "קיבלתי את הנוקאאוט והוא החל להלום בי במערוך. הייתי שכובה על הרצפה והוא המשיך. הרמתי את הראש וירקתי את השיניים שנשברו ואמרתי שיחבק את ל' (הבן שלהם) הוא ישב וחנק אותי עם שתי הידיים שלו על הצוואר. אני רק זוכרת שהרגשתי מחנק. אחרי שאמרתי לו על ל' הוא אמר את לא תהיי אימא שלו והוציא את הסכין מהמגירה".

עו"ד גז המשיכה וציטטה מעדותה של איסקוב: "עיניו הביטו בה בשנאה. חונק וממתין שעיניה ייעצמו. כך עדותה. כשראה שהחניקה לא גרמה למותה הלך צעד נוסף וניסה לדקור אותה. היא ביקשה שיפסיק. שלילד לא תהיה אימא. אבל הוא התעלם והמשיך לדקור. הנאשם באימרותיו כולן שומר על זכות השתיקה. אולם בליל האירוע עצמו מספר שעות לאחר התקיפה, כאשר נשאל האם רוצה לומר משהו, אמר אני רוצה לתת לך טיפ למשטרה. כשאישה מתלוננת על גבר מכה אתם מרחיקים אותו מהבית. כשאישה מתלוננת על גבר עם תואר שני אתם מרחיקים אותו. הרצח הבא יהיה עוד פעם ועוד פעם. זה הפרוייקט הבא שלך. אני חושב שהגיע הזמן לפתוח את החוק האבסורדי הזה'. אני חושבת שאין מה להוסיף לגבי מה שהנאשם חשב".

"מייד אחרי המכה הראשונה שומעים את המתלוננת מבקשת סליחה. אומרת שהיא רוצה לחיות. בהקלטה נשמעות חבטות. ספרנו מעל 100 חבטות. היא אמרה לא סכין. לא סכין. אני לא רוצה למות. רק לאחר שהנאשם דקר את המתלוננת פעמים רבות הוא פותח את הדלת לשכנים ואמר: 'אני רגוע אני רגוע'".

עו"ד גז ציינה גם את עדותה של עדי גוזי: "היא שמעה צרחות של אישה ותינוק צורח. היא דפקה על הדלת והנאשם פתח את הדלת כשבידו מערוך וסכין מטבח. היא ראתה את המתלוננת כשראשה מלא דם. היא ראתה את הנאשם דוקר את המתלוננת ו'פיצץ לה את החיים. הוא נתן לה שתי דקירות בפנים ובצדדים של הלחיים' היא סיפרה שכל הראש שלה פתוח. מדממת מכל מקום בראש. 'כל הראש שסוע. אספתי את העור שהתקלף. עטפתי את כל הראש במגבת. אמרה עדי למה הוא עשה לי את זה. הוא הרג אותי הוא הרג אותי' היא שאלה את הנאשם מה עשית מה עשית. והוא עשה תנועה עם הכתפיים של זה מה יש. עדי סיפרה שהסכין הייתה נקיה מדם כשפתח את הדלת. כלומר הוא דקר אותה לאחר שסגר את הדלת. בעלה של עדי מספר כי שמע את צעקותיה של המתלוננת הצילו הצילו תפרצו את הדלת'. מהתרשמותו אמר שנראה לו שכבר גמר אותה. כי לא נשאר לה דם בגוף מרוב שדיממה. גם עד זה כצופה מהצד בטוח שהמתלוננת איבדה את חייה".