קשה להיות ספורטאית במדינת ישראל

יום האישה הבינלאומי הוא הזדמנות מצוינת לדבר על אי השוויון המגדרי בספורט הישראלי: מהתקצובים המפלים, דרך מתקני האימונים ועד התנאים הלא ראויים • הילה קניסטר בר דוד, יו"ר מנהלת ליגת העל בכדורסל נשים, בטור אישי מיוחד ל"ישראל היום"

צילום: באדיבות מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל // הילה קניסטר בר דוד

יום האישה הבינלאומי היום, וזו הזדמנות נהדרת לדבר על אי-שוויון מגדרי בישראל. זה נושא רחב שלא צריך לחפש יותר מדי בשביל למצוא אותו, בכל תחומי החיים. מהרמה הפרטית, פרנסה או חלוקת תפקידים למשק הבית, ועד הרמה הציבורית, ייצוג נשים בדירקטוריונים, פערי שכר, האקדמיה והמדע. לדוגמה, המחקר הראשון שבדק את נגיף הקורונה כלל 67 גברים ו-32 נשים.

בקיצור, כל תחום שנבחן אותו דרך משקפי האי-שוויון מגדרי נמצא שהוא חי ובועט, אך אני חייבת להודות שהספורט בישראל לוקח את כולם בהליכה. אם אי-השוויון המגדרי בתחום הכלכלי מהדהד דרך המספרים, וזה הפוליטי מתריע דרך הייצוג, הרי שבתחום הספורט הוא זועק לשמיים.

קשה להיות ספורטאי במדינת ישראל, קשה פי כמה להיות ספורטאית במדינת ישראל. ככה, בשביל הספורט, אציג בפניכם מספר דוגמאות שימחישו את אי-השוויון המגדרי פה.

בינואר 2020 העביר משרד התרבות והספורט תמיכה מיוחדת לחיזוק השחקן הישראלי בסך 15 מיליון שקלים. מתוך סכום זה הועבר לקבוצות כדורסל הגברים  14.25 מיליון שקלים, ולקבוצות הנשים העבירו סכום מגוחך של 750 אלף שקלים. המשרד מתקצב כ-35 מיליון שקלים לטובת החזר הוצאות של שיטור וסדרנות. קבוצות הגברים מקבלות 35 מיליון, קבוצות הנשים 0 שקלים. מדהים, לא?

בואו נדבר על המועצה להסדר ההימורים בספורט. ליגת הגברים בכדורסל חתומה על הסכם שיווק על סך 14 מיליון שקלים, ליגת הנשים בכדורסל קיבלה הצעה על סך 500 אלף שקלים. בתקופת הקורונה הקצתה המדינה סכום של 110 מיליון שקלים לטובת תמיכה בענפי הכדור בעקבות פגיעת המגיפה. גם כאן הגברים קיבלו 110 מיליון שקלים. הנשים? נכון, 0 שקלים.

אל תטעו. האפליה היא לא רק תקציבית, אלא באה לידי ביטוי גם בתנאים. האימונים של הספורטאיות נערכים במתקנים של הרשויות המוניציפליות השונות. ישנן עיריות שמקצות לליגות הגברים מגרש פרטי, חדרי כושר, חדרי הלבשה, חדר אוכל, ג'קוזי, ספא, חדרי טיפולים, והכי חשוב - מתי שהם חפצים להתאמן יעמוד מתקן לרשותם. בליגת העל לנשים מקבלות השחקניות את מגרשי ליגת הנערים, כמובן אחרי שהנערים מסיימים לשחק, בשעה 21:00 בערב.

כך במשך שנים מופלה ספורט הנשים בישראל לרעה ביחס לספורט הגברים. מציאות זו מנעה מליגות הנשים לשגשג ולהתפתח, ובנוסף הספורטאיות הישראליות לא זכו לתנאים שימצו את מלוא הפוטנציאל שטמון בהן.

אבל לא הכל שחור. יש אור בקצה המנהרה, משרד התרבות והספורט ושותפות ושותפים רבים מעולם הספורט הישראלי, גם מליגות הגברים, תומכים ומבקשים לקדם את השינוי. רק בחודשים האחרונים תיקצב משרד התרבות והספורט את ליגת הנשים בכדורסל בשלושה מיליון שקלים לטובת חיזוק השחקנית הישראלית. ישנם ראשי ערים שמשתפים פעולה ומייעדים מתקנים עבור ספורטאיות. המציאות כן מתחילה לזוז לכיוון הנכון, אך השינוי הנדרש מתחיל בתקציבים ובתנאים שוויוניים עבור גברים ונשים, אבל בהחלט לא מסתיים שם.

טיפני מיטשל // צילום: באדיבות מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל
טיפני מיטשל // צילום: באדיבות מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל

כדי לקדם שוויון אמיתי בעולם הספורט, אנו צריכים לשנות את התודעה החברתית, לחשוף ילדים וילדות מגיל קטן לעולם הספורט. ילדה שגדלה ורואה בסביבתה בעיקר בנים שעוסקים בספורט, התודעה הנתפסת בראשה שספורט הוא עניין של גברים. לכן יש סיכויי נמוך שאותה ילדה תהיה ספורטאית מצליחה.

השינוי התודעתי יכול לקרות בשילוב ידיים מדיני וחברתי. יש להתחיל מתקצוב שוויוני המקנה תנאים טובים יותר ליצירת ספורט נשים מקצועי. ברמת ההנגשה של ספורט הנשים, שיווק ופרסום שוויוני, כל שידור טלוויזיוני, כל מדור ספורט שמתייחס לליגות הנשים וליגות הגברים באופן שיווני ברמת החשיפה.

אלה צעדים לשינוי התודעה בחברה הישראלית בנוגע לספורט הנשים. אך בשביל שוויון אמתי השינוי צריך להגיע מלמטה, וזה תלוי בכל אחת ואחד מאתנו. כשאנו נחנך את הבנים ואת הבנות לשוויון מגדרי, כשאנו נחשוף אותם לליגות ספורט הנשים ולספורטאיות, יצמחו כאן עוד המון ג'רביות, שחמורוביות ואשרמיות.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר