"טנט"
לטוב ולרע, הסרט הכי כריסטופר נולאני שכריסטופר נולאן עשה אי פעם (עד כדי כך שיש כאן כמה רגעים שגובלים בפארודיה עצמית). עלילה קלושה, סאונד רועם, סצינות פעולה מסחררות בקנה מידה אדיר, כדורי אקדח שעפים הפוך, מרדף מכוניות ברוורס ורשימת מכולת של פרדוקסים. "אל תנסה להבין את זה, פשוט תרגיש את זה", מייעצת בתחילת הסרט אחת הדמויות לגיבורנו חסר השם (שמגולם בידי ג'ון דיוויד וושינגטון, בנו של דנזל). אם אתם רוצים ליהנות - מומלץ לשמוע בקולה.
"קולקטיב"
סרט תיעודי עוצמתי ומייאש מרומניה, שהוצג במסגרת פסטיבל דוקאביב. עורך של עיתון ספורט חושף פרשת שחיתות מטורפת לחלוטין בריל טיים, וגורם לרעידת אדמה במערכת הבריאות של המדינה. אחרי שהאבק שוקע, שר בריאות חדש ומלא בכוונות טובות נכנס לתפקיד ומנסה לתקן את המערכת. אבל ברור שאין לו סיכוי. יותיר אתכם בפה פעור. אלכסנדר ננאו ביים.
"אני חושבת לגמור עם זה"
בהנחה שאתם לא אלרגיים לשטויות ולהתחכמויות של התסריטאי־במאי צ'רלי קאופמן, דווקא יש כאן הרבה מה לאהוב (ולפענח). זהו סרט אימה אקזיסטנציאליסטי שמצליח להיות גם מציק וגם מבריק. מאסטר קלאס במבוכה וחוסר נוחות. כריסטופר נולאן פוגש את קפקא וקאמי. ארוך מדי, אבל בהחלט מתגמל. ג'סי באקלי מעולה בתפקיד הראשי.
"בוראט 2"
.jpg)
בשנה שבה המציאות והסאטירה התמזגו באופן סופי, אף אחד לא הצליח ללכוד את הצייטגייסט טוב יותר מסשה ברון כהן. ערב אחת ממערכות הבחירות הגורליות ביותר בתולדות ארה"ב, ובעיצומה של מגיפה עולמית, העיתונאי הקזאחי האהבל בוראט סגדייב הגיע לאמריקה בשנית, הפעם בלוויית בתו (התגלית המרעישה מריה בקלובה). זה נגמר בחדר מלון עם רודי ג'וליאני (וברצח של ד"ר אנתוני פאוצ'י). מצחיק עד דמעות, ולהפך.
"מאנק"
סרטו האישי ביותר של דיוויד פינצ'ר נכתב בידי אביו ומתמקד בדמותו של התסריטאי ההוליוודי הנשכח הרמן ג'יי. מנקבייץ' ובחלקו ביצירת "האזרח קיין". הסרט לא היה מושלם כמו שקיוויתי שיהיה (בעיקר בגלל המערכה השלישית הבעייתית שלו), אבל הוא עדיין היה מספיק מסוגנן, שנון וספוג באהבת קולנוע כדי שאסלח לו על כך.
"Sound of Metal"
ריז אחמד מגיש הופעה פנומנלית בתור מתופף בלהקת הארד רוק, שמאבד את השמיעה באמצע סיבוב הופעות. סרט יפה, עוצמתי ומרגש לאללה, שעושה שימוש מבריק בסאונד ושמתהדר בכמה סצינות רוצחות. דריוס מרדר ביים.
"אבי המשפחה"
הסרט הכי טוב שראיתי בפסטיבל הקולנוע ירושלים הוא דרמת מסע סרבית על אב מיואש וחסר כל שחוצה את המדינה ברגל כדי לשכנע את רשויות הרווחה בבלגרד להשיב לו את ילדיו. הבמאי סרדן גולובוביץ' מגולל מעשייה אנושית אפקטיבית שמצליחה לזעזע, להכעיס ולרגש, והתסריט החכם משכיל להותיר את הצופים עם תקווה מבלי לוותר על האמינות. סרט שובה לב.
