חינוך בצל הקורונה: בזמן שהמאבק בנגיף הקורונה החמקמק ממשיך להשפיע על כל אחד מתחומי החיים שלנו, ב"ישראל היום" בדקנו מה קורה במשפחות שבהן הוראה וחינוך הם חלקים בלתי נפרדים מחיי המשפחה.
"דואגים לתלמידים כמו לילדים"
אורנית בת ב-32 ואלי בן ה-36 מצאו את עצמם בתקופת הקורונה במה שנראה כקומדיה משפחתית. "זה היה ממש כמו בסרטים, מצאנו את עצמנו רצים ממסך למסך ודואגים שהקטנה לא תיכנס למסך הזום, משפחה שלמה יושבת מול מסכים, ההורים מכינים מערכי שיעור והילדים בזום", מספרת אורנית בחיוך.
היא גננת בחינוך המיוחד בעמותת "עדי נגב נחלת ערן", למען אנשים עם מוגבלויות רפואיות שונות. בעלה, אלי, הוא מחנך כיתה ד' ורכז חברתי בבית הספר היסודי נווה במדבר בבאר שבע. בקורונה הם מצאו עצמם בבית עם שלושת ילדיהם, בני 10, 9 ושנתיים. "רכשנו עוד שני מחשבים והגדלנו את מהירות הגלישה כדי שנוכל לנהל באופן מיטבי שיעור בזום ולאפשר לילדינו ללמוד בדרך היעילה והנוחה ביותר", מספר זוג המורים.
התקופה הנוכחית, לדבריהם, היא "ללא ספק מאתגרת - תקופה שבה נדרשנו להמציא את עצמנו מחדש ולמצוא דרכים יצירתיות להגיע לכל תלמיד, ונוסף על כך, ללוות את ילדינו הפרטיים בלמידה מרחוק".
אורנית מציינת כי "בגן שלי יש שישה תלמידים עם מורכבויות רפואיות שונות. כשהחלה הקורונה חששתי לבריאותם והייתי בקשר יומיומי עם הורי התלמידים. אני מאמינה בכל ילד ומשתדלת להעניק לו את המרב. כל התקדמות הכי קטנה של תלמיד משמחת אותי. חיוך של תלמיד עושה לי את היום".
"תקופה שהעצימה אותנו"
אלי מספר כי הקורונה שינתה את התפיסה ביחס למורים. "הקורונה הביאה לכך שההורים הצליחו להכיר את הילדים לעומק, ניתנה להם ההזדמנות ללמוד איתם ולהיות מעורבים יותר בנעשה", הוא מסביר, "תקופה זו העצימה את מעמד המורה".
אורנית לא תכננה להיות גננת. היא החלה לעבוד ב"עדי נגב" כסייעת, ובדחיפת מנהליה ומשפחתה הלכה ללמוד בגיל 27 הוראה וחינוך מיוחד. "הגעתי ל'עדי נגב נחלת ערן' בתור סייעת, התחברתי מאוד לאנשים ולילדים ומאז עבורי זו דרך חיים. כיום אני לומדת תואר שני בחינוך ובניהול", היא מסכמת.
"אני מתקשר בבקרים להעיר את התלמידים"
כשהקורונה הגיעה, מצא עצמו קובי ביירליין בן ה-37 מעיר בכל בוקר לא רק את הילדים הפרטיים שלו, אלא גם את התלמידים שלו, כדי שיתחברו לשיעורי הזום.
"להיות מורה זה לא רק להעביר שיעור וללכת", מספר ביירליין, רכז חינוך חברתי ומורה לאזרחות ולהיסטוריה בתיכון איינשטיין בכפר הנוער בן שמן. הוא נשוי למיכל, סטודנטית לחינוך לגיל הרך שכבר עובדת בגן ילדים, כך שהחינוך בבית הוא ערך עליון. "ברגע שנותנים לבני נוער קצת אוויר, הם יכולים לתפוס על זה טרמפ ולישון עד הצהריים", הוא מסביר, "ככה מצאתי את עצמי מתקשר לתלמידים ומעיר אותם בבוקר".
לדבריו, התלמידים דווקא העריכו את זה. "דווקא בתקופת הקורונה התלמידים מעריכים את מה שעושים בשבילם, זה שאתה נאבק על כל אחד ואחד מהם", מציין ביירליין.
קובי ומיכל הם הורים לילד בכיתה ה', לילדה בכיתה ב' ולילדה בגן חובה: "מצאתי את עצמי נלחם על המחשב הביתי כדי להעביר שיעור לתלמידים שלי, כשמצד שני גם הבן שלי צריך את המחשב בשביל הלימודים שלו".
קובי מוסיף כי "עבור בני זוג שעוסקים בחינוך, אני חושב שזו היתה תקופה לא פשוטה בכלל. זו היתה עבודה סביב השעון, הכנת מערכי שיעור וגם לדאוג לילדים שנמצאים איתך בבית. אפשר לומר שהיו כמה פעמים שפספסנו ארוחות צהריים בגלל זה, כי בקורונה עבודת המורים באה על חשבון הבית".
"התאהבתי בחינוך"
כמי שעוסקת בחינוך, מיכל היתה שותפה לחמ"ל שהוקם בביתם. בזמן הקורונה היא המשיכה את התואר שלה בחינוך ובשנה הבאה היא צפויה להפוך לגננת מן המניין. "התחלתי לעבוד בגן ילדים בגלל השעות והקרבה לילדים, אבל התאהבתי", היא מספרת, "הלכתי ללמוד חינוך לגיל הרך. הלימודים עדיין נערכים בזום ואני גם עובדת בגן ילדים".
מה הכי מרגש?
"הפשטות, התמימות של הילדים. הם יכולים לספוג ממני כל כך הרבה, ובעיקר האהבה שהם מעניקים".
מהמכללה - ללימודים ולחתונה בזום
בדיוק כשהקורונה פרצה לחיינו במארס, עברו רותם ואסף, זוג סטודנטים לחינוך מוזיקלי במכללת לוינסקי, לגור יחד. לפני כחודשיים, ימים ספורים לאחר היציאה מהסגר השני, הם התחתנו.
סיפור אהבתם של אסף בן ה-26 ורותם בת ה-29, שלומדים כעת בשנה השלישית, החל במסדרונות הפקולטה לחינוך. "נאלצתי לעזוב את הדירה שהתגוררתי בה וביקשתי את עזרת רותם במציאת דירה חדשה", מספר אסף, "במקרה, הדירה שמצאתי היתה ברחוב שרותם התגוררה בו והקשר התהדק. בהתחלה למדנו יחד שעות רבות והכנו עבודות משותפות, ובתוך כמה שבועות הקשר הפך לרומנטי".
כשהקורונה הגיעה, מצאו עצמם הצעירים מצד אחד ממשיכים ללמוד בזום מהבית, ומצד שני גם נדרשו ללמד בזום במסגרת המעשית של הלימודים. בין השאר, אסף מרכז מגמת מוזיקה בבית ספר תיכון. לדבריו, "לחוות את תחום ההוראה בזום הן כמורה והן כסטודנט היה אתגר מקצועי. נכון שאפשר להשתתף בשיעור מכל מקום והשיעור הופך לאינטראקטיבי, אך עדיין חסר הקשר האנושי".
רותם מציינת כי הבחירה במקצוע משותף היא יתרון. "שנינו שואבים השראה זה מזה", היא מספרת, "אנחנו מעבירים בינינו מערכי שיעור, וכל אחד עושה התאמה לכיתה שהוא מלמד". במקרה של אסף, הבחירה בחינוך הגיעה מהבית. "אמא שלי אשת חינוך בתפקיד בכיר במשרד החינוך. כבר מגיל צעיר היא היתה עבורי השראה לחשיבותו של מקצוע ההוראה ולתרומתו של המורה לחינוך ילדי ישראל", הוא מסביר, ומוסיף: "אני מוזיקאי ולכן לימודים של חינוך מוזיקלי הם עבורי שילוב בין האהבה למקצוע ההוראה לתחום המוזיקה".
כאמור, לפני כחודשיים הם נישאו בחתונה מצומצמת בהשתתפות 20 אורחים בחצר ביתם. בשל ההגבלות האירוע הועבר בפייסבוק ל־150 בני משפחה וחברים, חלקם סטודנטים ואנשי סגל ממכללת לוינסקי לחינוך.
"החברים בזום הצליחו לרגש מאוד"
"חששנו שהחברים הקרובים לא יהיו", מסכמת רותם, "אבל בזום הצליחו לרגש אותנו ולהפוך את האירוע לגדול. ראינו אותם במקביל במסך ענק תוך כדי החופה, וממש הרגשנו שהם שם. התגובות במכללה היו מדהימות, ואחרי האירוע גם חגגנו לחברים מהמכללה בצורה מצומצמת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו