"אני מאוד אוהבת מוזיקה לטינית", אומרת רוני דלומי (29), שמוציאה שיר חדש - "רציתי שזה יכאיב", ובו היא פונה למוזיקה הלטינית, שאפיינה דווקא את אלבום הבכורה שלה, שיצא לפני עשר שנים.
• אברי גלעד לחרדים: "אל תגיעו אל ערינו הירוקות"
על השיר היא עבדה ביחד עם רון ביטון וג'וני גולדשטיין. "בשנים האחרונות אני מקשיבה בעיקר למוזיקה הזאת", היא מספרת, "קמילה גבאו, רוסליה, מוזיקה מקובה, מברזיל, מספרד ומצ'ילה. יש המון זרמים בז'אנר הזה. יש שם המון נשמה, זה ז'אנר דרמטי מאוד ונשי מאוד, את לא צריכה להיות מינימליסטית, ויש בו המון גרוב וחיים. אני מבינה ספרדית ויודעת לדבר באופן בסיסי, אבל בשנים האחרונות התחלתי ללמוד את השפה מתוך האהבה לתרבות הזאת. יש לי תחושה שבאחד הגלגולים הקודמים שלי חייתי בספרד או בדרום אמריקה (צוחקת)".
היתה דילמה אם לשחרר שיר חדש בתקופה כזאת?
"בטח. המון דילמות. אנחנו מתלבטים הרבה זמן על השיר הזה. היו רגעים שאמרתי 'עולם התרבות נמצא במאבק על החיים שלו אז איך אני יכולה לחגוג יציאת שיר?', אבל בסופו של דבר זה העולם שלי, הלב שלי לא יכול להמתין יותר, ואני חושבת שהלב שלנו זקוק למוזיקה. אז אם זה יכול לעשות למישהו טוב על הלב בתקופה הזאת - נראה לי נכון להוציא אותו".
בשנים האחרונות, לצד הקריירה המוזיקלית שלה, הפכה דלומי לשחקנית תיאטרון עסוקה. רגע לפני הקורונה היא שיחקה בארבע הפקות מוזיקליות בתיאטרון הבימה: "מאמה מיה", "גבעת חלפון", "אביב מתעורר" ו"סימני דרך".
לדבריה, "הגעגוע לתיאטרון זה משהו שאין לי איך להסביר אותו במילים. זה זורם לי בדם, וכל אנשי התיאטרון מרגישים ככה. תיאטרון זו תשוקה, רעל, התרגשות. בערב האחרון לפני שהודיעו על הסגירה של התיאטרון - הופעתי עם 'מאמה מיה'. אני זוכרת שאמרו לנו שסוגרים ומישהו אמר 'בטח נחזור ביוני'. ואני אמרתי 'מה יוני? באפריל אנחנו שם'. איפה אנחנו ואיפה אפריל. כולנו אוספים את עצמנו, מנסים לשנס מותניים ולעשות את המיטב. אני מאמינה שכשנחזור, תהיה פריחה מאוד גדולה".
"כשקהל בא לאולם, יושב, צוחק, בוכה, מתרגש - זו חוויה מחברת, שעובדת לעל הלב ועל המוח. כשאנשים באים למופע מוזיקה וכולם שרים יחד את השירים - זה מה שמחבר בינינו. דווקא עכשיו, בתוך הפילוג המטורף בחברה הישראלית, זה הכי חיוני". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
